בפני בית הדין בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית והיות בית דין זה פורום בלתי נאות לדון בתביעה. כללי התובע, תושב יריחו, תובע את הנתבע 1, ג'ורג' עותמאן חאלק, ואת הנתבעת 2, חברת מלח איזור יהודה ושומרון בע"מ, מעסיקיו הנטענים. תביעה להכרה בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ולהפרשי שכר, זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים והנובעים מיחסי העבודה ומסיומם. בשלב זה נדונה בפנינו בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית והטענה כי בית דין זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. לטענת הנתבעת, היא פועלת מחוץ לשטח הריבוני והטריטוריאלי של מדינת ישראל, והיא רשומה ופועלת במסגרת מערכות המנהל והשלטון ברשות הפלסטינית. כמו כן, התובע הינו אזרח ותושב הרשות הפלסטינית. עוד טענה הנתבעת, כי מקום העבודה הוא בשטח שליטתה של הרשות הפלסטינית (שטח A), וכי מבחן מירב הזיקות נוטה באופן חד וברור לטובת ניהול הדיון בבתי הדין ברשות הפלסטינית. על כן, לבית דין זה אין סמכות בינלאומית ומקומית לדון בתביעה והוא אינו הפורום הנאות. בתגובתו לבקשה טען התובע, כי מקום עבודתו היה בצפון ים המלח והדין החל עליו הוא החוק הישראלי. לטענתו, הוא נדרש להצטייד באישור כניסה לישראל על מנת להגיע למקום עבודתו אצל הנתבעת (צורף כנספח לכתב התביעה). כן טען התובע כי לא נמנה על העובדים החתומים על ועד העובדים הפלסטיני בנתבעת. בהתאם להחלטה מיום 17.2.11, בשל הנסיבות המיוחדות בתיק זה פוצל הדיון כאשר בשלב הראשון תידון טענת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות בינלאומית ושאלת היות בית דין זה הפורום הנאות לדיון בתביעה. הצדדים הגישו תצהירים וראיות בכתב, וכן התקיים בפנינו ביום 2.10.11 דיון בשאלת הסמכות. דיון והכרעה שלושה נדבכים מובנים בסוגיית הסמכות המקומית, ואלו הם - קיומה של סמכות בינלאומית, ענין הסמכות המקומית במובנה הצר (שטח השיפוט של בית דין אזורי מסוים) ושאלת "הפורום הנאות". (ראו דב"ע נד/3-160 ס. וו. תעשיות נ' שביל פד"ע כח 15 (1994); יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, עמ' 3-19 [2011] (להלן: "לובוצקי")). בענייננו, כפי שנראה להלן, מדובר בעבודה שבוצעה בעיקרה ביריחו וחלקה בצפון ים המלח - דהיינו בשטחי הרשות הפלסטינאית ובשטח צבאי בשליטת מדינת ישראל. אין ספק כי לבית דין זה סמכות בינלאומית לדון בתביעה, משכתבי בי דין הומצאו כדין לנתבעים בהתאם לתקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), התש"ל-1969 (ראו ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי פ"ד לט (1) 365 (1985)). כמו כן, לבית דין זה סמכות מקומית בהתאם לתקנות 3 ו-5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הואיל ואין (ראו לובוצקי לעיל; דב"ע מו/ 3-97 ארנון בן יצחק נ' סיסקטקס פד"ע יח 12). השאלה העיקרית אותה עלינו לבחון, אפוא, הינה שאלת היות בית דין זה "הפורום הנאות" לדון בתביעה. שאלת ה"פורום הנאות", או "הפורום הטבעי", היא השאלה האם חרף הסמכות המקומית הקנויה לערכאה השיפוטית, יש הצדקה להעבירה לערכאה שיפוטית אחרת מאחר שהיא הפורום הטבעי לדון בעניין ולכן המתאים יותר לדון בו. בקביעת טבעיות הפורום יש להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מירב הזיקות הרלוונטיות לעניין. בין יתר הזיקות או השיקולים שיש לשקול, נמנים שיקולי נוחות הצדדים, מקום מגורי העדים, אפשרות אכיפת פסק הדין, מקום מושב הצדדים, המקום בו הם מנהלים את חייהם ועסקיהם, האפשרות המעשית של הגשת התביעה בפורום הזר, הבעייתיות בריכוז תובענות במרכזים עמוסים, היתרון ביישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית, הדין החל והשאיפה שתביעות תידונה בפני בית דין שמכיר את הדין החל ובקי בו. שיקולים אלו יש לשקול כאשר בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה [ע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתהודאת אלעמה בע"מ נ' איאד זיין טאהר סלאיימה, פ"ד נ(5) 407; ע"א 45/90 עבדה נ' עבאדה פ"ד מח(2) 77; ע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' עבד זריקאת, פ"ד מח(3) 265]. במסגרת זו, ובין יתר הזיקות, נבחן גם את הדין החל, בהתאם לפסיקת בג"ץ בנדון. בית הדין הגבוה לצדק דן זה לא מכבר בסוגיית הדין החל על חוזי עבודה בין מעסיקים ישראלים לעובדים תושבי השטחים, שהועסקו בשטחים. בבג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי (ניתן ביום 10.10.07) נקבע כי המבחן לברירת הדין הינו מבחן ההסכמה החוזית, ובהעדרה יוחל מבחן "מירב הזיקות". בהפעלת המבחן יש לבחון זיקות שונות כגון, מקום כריתת חוזה העבודה, מקום עריכת משא ומתן קודם לכריתתו, מקום ביצועו, זהות הצדדים - בהתייחס למקום מגוריהם, אזרחותם, התאגדותם ופעילותם העסקית - השפה השלטת במקום העבודה, מטבע התשלום, מקום תשלום המיסים וכוונת הצדדים לעניין ברירת הדין במישורים אחרים של יחסיהם. לצד הזיקות הנבחנות, יש להפעיל שיקולי מדיניות רחבים יותר ובכללם "העקרונות, המטרות והאינטרסים הציבוריים שביסוד תפיסתו של "חוזה העבודה", ואת הכפפתו המקובלת של חוזה העבודה למערכת קוגנטית של זכויות וחובות" (שם). ראו גם בג"ץ 1234/10 א. דינמיקה אחזקות 2002 נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (ניתן ביום 21.7.10). הזיקה העיקרית, והחשובה ביותר, היא זיקת מקום העבודה. בעניין זה התגלעה מחלוקת בין הצדדים, כאשר כל צד טוען כי מקום העבודה היה במקום אחר. לטענת התובע, עבד הוא בשטח ישראל, בקיבוץ קליה שבצפון ים המלח. מנגד, הנתבעת טענה כי העבודה בוצעה ביריחו. כראיה לטענותיו, הציג התובע היתר כניסה לישראל (נספח לכתב התביעה), וטען כי היתר זה מצביע על כך שעבודתו התבצעה בשטחי מדינת ישראל. יצוין כי התובע לא כתב בתצהירו מה המקום בו עבד בפועל, על אף שהיה ידוע לו כי הנתבעת טוענת שאין לבית דין זה סמכות בינלאומית לדון בתביעה. על אף שהודע לצדדים במפורש כי עליהם להביא עדיהם לדיון אליו הוזמנו, בחר התובע שלא להעיד עדים מטעמו. בנסיבות אלו, הדבר פועל לחובתו. מעדותו של מר חוסאם חאלק, שהעיד מטעם הנתבעים, עולה במפורש כי התובע עבד רוב זמנו ביריחו. התובע ביצע "עבודות כלליות וקצת מסגרות". ככלל עבד התובע באופן גמיש, יומיים-שלושה בשבוע. התובע נשלח למפעל ים המלח בצפון ים המלח כחודש בשנה לכל היותר, כאשר אין המדובר בחודש רצוף, אלא באופן מקוטע ולפי הצורך. (פרוטוקול עמ' 3 ש' 12-26) כך העיד מר חאלק בפנינו: "רוב עבודתנו 90 אחוז מעבודתנו זה בשטחים. 90 אחוז מעבודתנו בקשר למכירה וגם לייצור המלח זה עובר לעזה וגם לירדן. באשר לעבודתנו אנו מוציאים את המלח מבריכות ים המלח ואנחנו אורזים אותו ושולחים אותו. עושים את זה ביריחו. כל מי שעובד אצלנו אני צריך לתת רשימה לרש"פ שיוציאו אישור עבודה בשטחים. ... ש. כמה אחוזים מעבודתו עבד התובע ביריחו וכמה זמן עבד במפעל קליה. ת.הוא עבד 10 אחוז בצפון ים המלח. הוא היה עובד כללי וגם מסגר. יש לנו בסה"כ 20 עובדים. אין עוד מסגר. אם אנו זקוקים למסגר אנו מביאים מבחוץ כי יש להם יותר מקצועיים. הוא לא ממש מקצועי. הוא היה בא מבשל מידי פעם. היה מבשל לפעמים ביריחו ולפעמים בצפון ים המלח. זה שטח צבאי. זה לא שטח של הקיבוץ. בהסכמי עבודה שלנו אין לנו קשר לקיבוץ. אני פלסטינאי ויש לי ת.ז כחולה." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 21-26, עמ' 3 ש' 4-9) עולה אפוא כי רוב ככל עבודת התובע התבצעה בשטחי הרשות הפלשתינית, דהיינו ביריחו. העבודה בים המלח היתה עבודה עונתית, ואף במהלכה לא נמנה התובע על העובדים הקבועים בצפון ים המלח, אלא שימש כמסגר אשר הוזעק לטפל בעת הצורך, לא על בסיס יומיומי ולא באופן רציף. ביחס להיתרים שהוצאו, העיד מר חאלק כי אמנם הנתבעת הוציאה היתרים לעובדיה למקרה שיזדקקו להיכנס לשטח צבאי, למשך תקופה קצרה של עבודה עונתית, אולם התובע נכנס לשטח זה רק לתקופות קצרות ביותר - כמספר ימים עד חודש בשנה, ואין בכך אפוא כדי לשנות מעובדת היות מקום העבודה הרגיל ביריחו. נמצא אם כן כי בענייננו, מקום העבודה היה בעיקרו בשטחי הרשות הפלסטינית, ביריחו. מדובר בנתבעת שרשומה, נמצאת ופועלת מחוץ לשטח הריבוני והטריטוריאלי של מדינת ישראל. תוצרת המפעל, המלחים, מיוצאת לעזה ולירדן. לנתבעת אישור משרד הבריאות הפלסטיני לתוצרתה. הנתבעת נתונה למרותה של הרשות הפלסטינית ולא של מדינת ישראל. עובדי הנתבעת, ובכללם התובע, היו כולם תושבי יריחו ושטחי הרשות הפלשתינית. בין עובדי הנתבעת לא נמנו עובדים ישראליים, באופן שהחלת דין שונה לזה ולזה עלולה לפגוע בשוויון. התשלום לעובדים בוצע במטבע הדינר. עובדי הנתבעת מאוגדים בהסתדרות העובדים ברשות הפלסטינית בסניף יריחו (נ/3, נ/4). גם אם התובע לא נמנה על העובדים המאוגדים בנתבעת החתומים על המסמך, יש בכך כדי להצביע על זיקה ברורה של עובדי הנתבעת בכללם לרשות הפלסטינית. הנתבעת אף הציגה מסמך ובו הסכמת הסתדרות העובדים להחלת הדין החל ברשות הפלסטינית (נ/5), דבר המעיד על הסכמת הצדדים הקיבוציים לגבי הדין החל. שני הצדדים משלמים מיסיהם לרשות הפלסטינית (נ/8 - אישור ניהול תיק מס הכנסה של הנתבעת במשרד האוצר ברשות הפלסטינית) הנה כי כן, לא נמצאה כל זיקה לישראל, אשר יהא בה כדי להצדיק ניהול הדיון בפני בית דין זה. זאת ועוד, גם באשר ליעילות הדיון, לרבות הזמנת עדים תושבי הרשות - הכף נוטה לכיוון הפורום הזר. עולה אפוא, כי בנסיבות העניין, מירב הזיקות הן לרשות הפלסטינית ולא לישראל, ובית דין זה אינו הפורום הנאות והטבעי לדון בתביעה. בחינת מירב הזיקות, לרבות היכולת לנהל הליך יעיל בישראל, מביאה לכלל מסקנה כי בית הדין האזורי לעבודה בישראל אינו הפורום הנאות לנהל את ההליך המשפטי בתיק זה. משכך אין להחיל על עניינו של התובע את הדין הישראלי או לדון בענייננו בבתי הדין הישראליים, שאינם הפורום הטבעי לכך.   סוף דבר הבקשה מתקבלת. דין התביעה, אפוא, סילוק על הסף ובכך מסתיים ההליך שבפנינו. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' חשון תשע"ב, 2 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג ציבור,אריה ברונשטיין אייל אברהמי, שופטסגן נשיא משפט בינלאומימבחן מירב הזיקותסמכות מקומית