1. התובע אשר השתתף בתאריך 29.12.10, ביום כיף שנערך ע"י מקום עבודתו - נמל חיפה, באזור גבעת אולגה, טוען, כי במהלך יום כיף זה נפגע בברכו. התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעה זו כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אולם תביעתו נדחתה במכתב הדחייה מ-12.4.11. הנימוק לדחייה שניתן ע"י הנתבע, הינו כי לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, תוך כדי ועקב עבודתו. כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב התביעה טען התובע, כי בעת עלייה במדרגות לכיוון חדר האוכל, במהלך יום הכיף, "פספס" התובע מדרגה, וכתוצאה מכך נפגע בברכו. 2. הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחייה, וטען, כי אין המדובר ב"תאונת עבודה", וכי לא אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, וכי בחקירתו של התובע ע"י חוקר המוסד, לא הצביע התובע על אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב עבודתו. 3. בטרם נפרט את העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעתנו נציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, על כך ש"יום הכיף" שנערך ע"י נמל חיפה לעובדיו בתאריך 29.12.10, מהווה פעולה נלווית לעבודה, וכי הארוחה שאורגנה באותו יום כיף, מהווה חלק מהפעילות של כל העובדים, באותו יום. המחלוקת בין הצדדים, הינה - האם אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, בעת שעלה במדרגות לצורך הגעה למסעדה. 4. ואלה העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע יליד 1952, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנופאי בנמל חיפה. עבודה זו מבצע התובע מאז שנת 1990. ב. ביום 29.12.10 אורגן לעובדי נמל חיפה יום כיף/ יום גיבוש בגבעת אולגה, אשר כלל ארוחה במסעדה, טיפולי ספא וכד'. ג. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1), תיאר התובע את אשר אירע לו כדלקמן: "במהלך יום גיבוש מטעם חברת נמל חיפה, בגבעת אולגה, קרה משהו לרגלי. כאשר באתי הביתה הרגל התנפחה וכאבה מאוד. במהלך היום אינני יודע כתוצאה ממה הרגל נחבלה. הגעתי ליום גיבוש ללא כל בעיה ברגל ובערב הרגל היתה נפוחה" התובע ציין, כי לא היו עדים לאירוע תאונתי כלשהו, כי מסר למעסיק על הבעיה ברגלו בתאריך 30.12.10, דהיינו יום לאחר יום הכיף, וכי אובחנה אצלו בעיה של קרע במניסקוס בברך שמאל. ד. בהודעה לחוקר, אשר נגבתה מהתובע בתאריך 24.3.11, מסר התובע, כי: "במהלך היום בשעות הבוקר כאשר עלינו לחדר האוכל התחלתי להרגיש כמו "קנקנים" בברך רגל שמאל. לא התייחסתי לכך בתחילה ואמרתי לעצמי כי זה בטח יעבור ... הגעתי באותו יום לביתי וראיתי רגל שמאל נפוחה בברך ..." התובע פירט בהודעתו לחוקר את הטיפולים הרפואיים שקיבל, את תקופת היעדרותו ואת מצבו בעת מסירת ההודעה. התובע נשאל מפורשות ע"י חוקר המוסד לביטוח לאומי: "ביום שבו התחלת להרגיש את הכאבים בברך נפלת? סובבת את הברך? קיבלת מכה בברך? מישהו נתן לך מכה בברך שמאל?" והתובע השיב: "אני לא זוכר משהו מיוחד שקרה לרגל להתעקם. יכול להיות שדרכתי לא טוב וסובבתי את הברך, אבל אני לא זוכר משהו מיוחד". התובע אף ציין בהודעתו לחוקר, כי בעבודתו כמנופאי הוא עולה ויורד מהמנוף לגובה של כ-4-5 קומות. ה. מהחומר הרפואי עולה, כי התובע טופל ע"י אורטופד, יום למחרת אותו יום גיבוש/יום כיף, בתאריך 30.12.10, וברישומים אצל האורטופד נרשם: "מאתמול אחרי יום כיף התנפחה ברגל שמאלית. ללא סיפור של חבלה. ללא חום." בתאריך 2.2.11 נרשם, כי התובע הביא טופס בל/250, המאשר את האירוע כ"תאונת עבודה" ולכן, הוצאה לו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע ב עבודה (נ/3), נרשם: "ביום גיבוש ופעילות מטעם יום העבודה הופיע בעקבות מאמץ כאב ברך שמאל ..." בהקשר זה נציין, כי התובע בחקירתו הנגדית, נשאל - מדוע כתוב בתעודה הרפואית שהכאב הופיע בעקבות מאמץ, ותשובתו היתה - כי לעלות 50 מדרגות זה מאמץ. ו. ברישום רפואי מבית החולים מ-30.1.11 נרשם, כי התובע סובל מבעיה ברגל לאחר חבלת ברך בלתי ישירה. ז. בשום מקום, עד לכתב התביעה, אין תיאור של התקלות במכשול כלשהו, ובוודאי לא של "פספוס מדרגה". הגרסה של "פספוס מדרגה" מופיעה לראשונה, בסעיף 3 לכתב התביעה, ואינה מהימנה עלינו. למעשה, גם התובע מודה בחקירתו, כי אינו יודע מה בדיוק היה הגורם לכך, שחש מעין "קליק" בעת שעלה במדרגות, והספקולציה של "פספוס מדרגה" נוצרה לצורך התביעה. 5. דיון והכרעה: מחומר הראיות עולה, כי אכן התובע עלה במדרגות למסעדה, במהלך יום כיף, ושמע איזשהו "קליק" ברגלו, אלא שאין המדובר בהיתקלות במכשול כלשהו, בנפילה, בפספוס מדרגה וכד'. התובע החל לסבול מכאבים, רק כאשר נכנס לרכב, בסוף יום הכיף. בהתאם לעדות התובע, הברך התנפחה, רק כאשר הגיע הביתה בערב, ובמהלך יום הכיף, הוא הסתובב במכנסיים קצרות, ולא נראתה ברך נפוחה. 6. אין די בכך, שאדם חש ב"קליק", תוך כדי עלייתו במדרגות, או תוך כדי ירידתו במדרגות, במהלך יום עבודתו, על מנת שבעיה ברגל כתוצאה מכך, תוכר כ"תאונת עבודה". בדב"ע נא' 0/218 המוסד לביטוח לאומי נ' ד"ר משה דרור, פד"ע כד' 545, נפסק ע"י הנשיא גולדברג, כי: "אין לראות פנייה חדה של עובד, בדרכו בסוף יום עבודתו לביתו, אף שעשה שהוא מצוי עדיין בחצרי המפעל, והגורמת לו ל"תפיסת הגב", מבלי שאותה פנייה תהיה קשורה כהוא זה לעבודתו, כאירוע בעבודה שבגינו "נתפס הגב". גם בדב"ע מד' 0/90 שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז' 93, נדון עניינו של מבוטח שנסע לעבודתו באוטובוס ובעת שירד במדרגות האוטובוס ודרך על המדרכה, שמע "קליק" חזק ולא יכול היה לזוז. נקבע, כי פעולת הדריכה, אינה מהווה אירוע תאונתי. וכך נפסק באותו עניין: "... אלא שמתיאור העובדות אין ללמוד שהדריכה חרגה כהוא זה מגדר דריכה נורמלית ושבלונית. המערער לא החליק, לא נפל, לא ניתר ולא מעד. גם לא דובר על תנוחה לא נכונה, על זווית לא נוחה, על ירידה מבוהלת או כושלת מהאוטובוס, על מכשול, על איבוד נעל, על מרחק בלתי רגיל בין האוטובוס והמדרכה, על גובה חריג של כבש האוטובוס, וכיוצא באלה דברים." גם בדב"ע נג' 0/84 שמעון דמרי נ' המוסד לביטוח לאומי (5.9.93), נדון עניינו של המערער, שבעת שירד ירידה רגילה ממלגזה, נתפס גבו. בית הדין הארצי פסק, כי לא הוכח דבר שבגינו ניתן לקשור בין תפיסת הגב לבין העבודה, וכי ירידה רגילה ממלגזה, עליה עבד המערער שם, כדבר שבשגרה, איננה אירוע תאונתי הקשור בעבודה. באותה מידה נפסק, כי קימה רגילה מכיסא, גם אם אירעה במהלך יום עבודה, במקום העבודה, ואשר בעקבותיה סבל מבוטח מכאב גב, אינה מהווה "אירוע תאונתי" [עיין דב"ע נ' 0/143 נג'מי סלים נ' המוסד לביטוח לאומי (17.2.97)]. 7. בענייננו, לא מסר התובע, בזמן אמת, גרסה כלשהי המצביעה על אירוע תאונתי, אלא מסר, כי במהלך עליה רגילה במדרגות שמע "קליק", וכי בסוף אותו יום, התנפחה רגלו. התובע ציין בתביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, כי אינו יודע, כתוצאה ממה נחבלה והתנפחה רגלו, וגם כאשר נשאל מפורשות, ע"י חוקר הנתבע, לא מסר גרסה כלשהי המצביעה, בירור, על אירוע תאונתי. בנסיבות אלה, הרגשת "קליק" תוך כדי עליה רגילה במדרגות, או התעקמות הרגל תוך כדי עליה רגילה במדרגות, מבלי להיתקל במכשול כלשהו, מבלי לקבל מכה, מבלי להצביע על קיומה של תנועה בלתי נכונה וכד' - אינה מהווה אירוע תאונתי. התובע סיפר לחבריו, כי החל לסבול מבעיות ברגל בעקבות יום הכיף, אולם גם לחברים לא סיפר על אירוע תאונתי שיש בו חבלה, דריכה לא נכונה על מדרגה, פספוס מדרגה וכד'. עד התובע מר טוקר העיד, כי התובע סיפר לו, שעלה במדרגות לכיוון חדר האוכל ושמע "קליק" בברך, וגם לחבר הנוסף מר נדב ישי הוא סיפר, שיש לו בעיה ברגל, והחבר הוא זה שאמר לו "אולי סובבת את הרגל" (עיין עמ' 6, ש' 15-17 לפרוטוקול). לאף אחד מהחברים לא מסר התובע גרסה בזמן אמת, על חבלה, פספוס מדרגה, דריכה עקומה וכד', גרסה שיש בה כדי להצביע על כך, שה"קליק" בברך נבע מגורם חיצוני כלשהו, ולא מבעיה פנימית בברכו של התובע. 8. אשר על כן, והגם שהננו מאמינים לתובע, שהכאבים בברך הופיעו בסוף יום הכיף, הרי אין בתיאורים שתיאר בזמן אמת, כדי להצביע על "אירוע תאונתי". יחד עם זאת, ומאחר והתובע תיאר, כי הוא עולה ויורד במדרגות מהמנוף, עליו הוא עובד כ-4-5 קומות, יתכן שמספר פעמים ביום, יכול התובע לבחון - האם לפעולות אלה, המבוצעות רבות במסגרת עבודתו, יש השפעה כלשהי לנזק בברך. 9. התביעה - נדחית. 10. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א שבט תשע"ב, 14 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. טיול מטעם העבודהתאונה ביום כיף לעובדיםתאונת עבודה