בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדת רפואית מדרג ראשון

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדת רפואית מדרג ראשון 1. בפני שני ערעורים שהגיש המערער. האחד - ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) מיום 29/6/09, אשר קבעה כי נכותו הצמיתה של המערער הינה בשיעור 0% (תיק בל' 36761-04-11); השני - ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) מיום 21/10/10 אשר קבעה גם היא כי לא נותרה למערער נכות צמיתה כתוצאה מפגיעתו בתאונה מיום 6/9/08 (תיק 16946-12-10). רקע עובדתי 2. המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 6/9/08, תאונה זו הוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה. 3. המערער עמד בפני וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 26/04/09, אשר קבעה נכותו בשיעור 5%. 4. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 29/6/09 קבעה למערער נכויות זמניות. 5. ביום 25/4/10, בתום הנכות הזמנית, התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון וקבעה למערער 10% נכות צמיתה. 6. המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 21/10/10 קבעה למערער 0% נכות. תיק בל' 36761-04-11 7. ביום 23/6/11 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. המערער טען כי הארכת המועד נדרשת מאחר וסבר כי עבודת הוועדה הסתיימה למעשה סופית רק ביום 21/10/10 וכי ערעורו בתיק 36761-04-11 מהווה למעשה ערעור על כל החלטות הוועדה לרבות החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/6/09. 8. המשיב עמד על טענת ההתיישנות, כמפורט בתגובתו מיום 10/7/11. דיון והכרעה 9. אין חולק כי המדובר בערעור אשר הוגש ביום 26/4/11, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 29/6/09. 10. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשנ"ז - 1997, קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער". הלכה פסוקה היא: "כי בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק". (דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת - המוסד (פד"ע כא' 132). 11. אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים להגשת ערעור, וזאת מאחר ושעה שמדובר במועד לביצוע פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינה הארכת מועדים מנימוקים שירשמו, להבדיל מביצוע פעולה במהלך המשפט עצמו. (דב"ע מח/104-0 סבאג ניסים - המל"ל פד"ע כ 127, עב"ל 31/98 אליהו סולאן - המל"ל פד"ע לד 481). בעניין זה לא אימץ בית הדין את הדרך בה נקט בית המשפט העליון בעניין אלבר (ע"א 916/79 אלבר - מנהל מס רכוש, פ"ד (4) 393) אשר קבע, כי ההסמכה של בית המשפט להאריך מועדים הקבועים בחיקוק, נכללת בגידרה של מדיניות ליברלית המונעת במקרים מסוימים, כמו בענייננו, הכשלת העיקר בגלל עניין שהוא שולי יחסית, והרי עיקר העיקרים הוא שהמשפט יצא לאור וכי סדרי הדין יישארו טפלים לעיקר זה, כמכשיר לייעול הדיון ולא לסיכולו. 12. בפסק דין אוריאל פרת המוזכר לעיל נקבע בהאי לישנא: "כאן המקום לציין, כי ביטוח סוציאלי מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר, כשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגימלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפנייה למוסד, בברור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגימלה בתהליך קבלת ההחלטה - כולל הפעלת שיקול הדעת והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית. עוד נפסק, כי אם איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהיה לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק התיישנות אין לתובענתו תקומה". 13. וכפי שנפסק גם בעניין נוגידאת (ראה עב"ל 111/02 נוגידאת כאתם- המל"ל (טרם פורסם): "...אכן הוראות החוק ופרושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם, שזכותו מותנת בעשיית מעשה, תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק". 14. טענת ב"כ המערער, כי האיחור בהגשת הערעור מקורו באי הבנה באשר למועד "סיום" עבודת הועדה הרפואית לעררים, דינה להידחות. גם כאשר הועדה הרפואית לעררים קובעת נכות זמנית, מדובר בהחלטה ככל החלטה אחרת, הניתנת לערעור, במסגרת המועדים הנקובים בחוק. 15. בעייננו, המערער הגיש את ערעורו לבית הדין - בגין החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/6/09 - בחלוף שנה ותשעה חודשים ממועד החלטת הועדה, במקום 30 הימים שנקבעו בתקנות לצורך כך. מדובר אפוא במועד הקבוע בחיקוק, שלבית הדין אין סמכות להאריך אותו. 16. לפיכך, הנני קובע כי הערעור בתיק בל' 36761-04-11 התיישן ואין מקום לדון בו. 17. אשר על כן, הערעור נדחה. תיק בל' 16946-12-10 18. לטענת המערער טעתה הועדה הרפואית לעררים מיום 21/10/10 כאשר הפחיתה את אחוזי הנכות אשר נקבעו בועדה הרפואית מדרג ראשון (10%), ללא אזהרת המערער. 19. המערער טען כי הועדה לא נתנה דעתה לתפקודיותה של הפגיעה, לא נתנה משקל מתאים ונכון לממצאים הרפואיים, לא הפנתה המערער לבדיקות מתאימות ולא התייחסה לאמור בהערכת נכותו של ד"ר אבינועם גורדין. 20. המשיב טען כי דין הערעור להידחות. המשיב טוען כי הוועדה התכנסה לאחר שהוגש ערר של המוסד עצמו ולאור פסקי דין של בתי הדין לעבודה, לא היה מקום להזהיר את המערער, מאחר והוועדה רשאית להפחית מהנכות שנקבעה קודם לכן. דיון והכרעה 21. כאמור, ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 25/4/10, קבעה למערער נכות בשיעור 10%. המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בטענה כי השבר מחובר ואין הגבלה בטווח התנועה וכי מדובר בדלדול שרירים של כחצי סנטימטר שאינו מצדיק קביעת נכות. 22. עיון בפרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים מלמד כי זו התכנסה פעמיים לדון בערר המשיב. בישיבה הראשונה אשר התקיימה ביום 24/6/10, ערכה הועדה למערער בדיקה קלינית מקיפה ופירטה בהרחבה את ממצאיה. הוועדה התייחסה בהתכנסותה הראשונה למכתביו של ד"ר גורודין מיום 1/6/09 ומיום 4/6/10 והסבירה בהרחבה מדוע אינה מקבלת את ממצאיו ומסקנותיו תוך שקבעה כי תפקוד הברך תקין ולכן אין מקום לקבוע נכות. בהתכנסותה השנייה קבעה הועדה באופן סופי כי למערער לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 23. טענות המערער הנוגעות לביטול מסקנות הועדה מדרג ראשון, דינן להידחות באשר עסקינן בערר שהוגש מטעם המשיב, מכאן שלא היה כל צורך להזהיר את המערער בדבר אפשרות הפחתת אחוזי נכות וכי נתונה לועדה הרפואית לעררים הסמכות המלאה לעשות כן. עיון בהחלטת הועדה מלמד, כי זו בדקה את המערער ביסודיות, הועדה הסבירה את החלטתה ונימקה אותה במפורט, לאחר שערכה בדיקה קלינית מקיפה תוך התייחסות למכתביו של ד"ר גורודין ולמכלול החומר הרפואי שהיה בפניה. 24. יתר טענותיו של המערער הינן טענות רפואיות גרידא אשר הינן בסמכותה של הועדה הרפואית לעררים ובשאלות רפואיות כגון אלה, אין בית הדין מתערב במסקנות הועדה. 25. מכל האמור עולה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 21/10/10, לפיכך - דין הערעור להידחות. 26. סוף דבר - שני הערעורים נדחים. 27. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםרפואהערעור