1. לפני ערעור על החלטת ועדת ערר (שירותים מיוחדים) (להלן: ועדת הערר) מיום 24.8.10, אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת וקבעה כי אינה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים. העובדות 2. המערערת, גב' זוהרה כספי, ילידת שנת 1955, סובלת מליקוי ראייה חמור, בגינו נקבעו לה 75% נכות רפואית. המערערת מתגוררת עם בתה היחידה (הבגירה) ועם אמה הקשישה. 3. המערערת הגישה תביעה לקבלת קצבת שירותים מיוחדים, מכוח סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק) ותקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (להלן: התקנות). המשיב דחה את תביעתה של המערערת בהתאם לבדיקת הערכת תלות שנערכה לה, במסגרתה נקבע כי היא עצמאית ואינה תלויה בעזרה רבה מהזולת ברוב פעולות היום-יום. 4. המערערת הגישה ערר על החלטה זו, וביום 24.8.10 התכנסה ועדת הערר לדון בעניינה. הוועדה בדקה את המערערת ומצאה כי היא עצמאית בכל הנוגע לניידות בתוך הבית, לשליטה בהפרשות ולהלבשה (כל עוד מגישים לה את הביגוד). עוד מצאה כי היא זקוקה לסיוע מועט ברחצה ובאכילה. הוועדה קבעה עוד כי המערערת אינה זקוקה להשגחה. לאור ממצאיה אלה החליטה הוועדה לדחות את הערר, משום שהמערערת לא צברה ניקוד המזכה אותה בקבלת קצבה. על כך הוגש הערעור שבפניי. טענות הצדדים 4. המערערת טענה כי ליקוי הראייה החמור ממנו היא סובלת מפריע לתפקודה בחיי היומיום, וכי היא זקוקה כל העת לעזרת הזולת על מנת לתפקד בבית ומחוצה לו. המערערת הבהירה כי בבדיקת הערכת תלות שנערכה לה בשנת 2005 צברה שתי נקודות, כאשר אותה עת נדרשו שלוש נקודות לפחות לצורך קבלת קצבה. בשנת 2007 עברה בדיקה נוספת ואזי צברה שלוש נקודות, אולם התברר כי רף הזכאות לקצבה הועלה לחמש נקודות - באופן שמנע ממנה פעם נוספת לקבל את הקצבה. המערערת סבורה כי בית הדין אינו כפוף לשיטת הניקוד, וכי יש הכרח להתבונן בתמונה בשלמותה ולהיווכח כי צרכיה האמיתיים מצדיקים קבלת תביעתה לקצבה. גם לשיטת הוועדה, אינה יכולה לתפקד באופן עצמאי לחלוטין אלא זקוקה מעת לעת לעזרה, ולפיכך יש לאפשר לה את הזכאות לכך. 5. המשיב הדגיש כי הבדיקה הנערכת על ידי הוועדה נועדה לבדוק ביצוע פעולות יומיומיות בבית, ואין המדובר בבדיקה קלינית וגם לא בבדיקה הקובעת את תפקוד המערערת מחוץ לביתה. המשיב סבור כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה - אשר שמעה את תלונות המערערת, ערכה את הבדיקות הרלוונטיות והתייחסה לכל אחת מן הפעולות היומיומיות באופן ענייני בגוף הפרוטוקול. המשיב מדגיש כי התייחסות הוועדה לכל רכיב תואמת את התלונות שהעלתה בפניה המערערת. הכרעה 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הערעור. 7. קצבת שירותים מיוחדים ניתנת לזכאי לה מכוח סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי. בתקנה 2(א) לתקנות נקבע כי: "נכה התלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיום ברוב שעות היממה עקב נכותו, יהיה זכאי לקצבה מיוחדת על פי תקנות אלה אם נקבע לו אחוז נכות לפי סעיף 208 לחוק בשיעור של 60% לפחות והוא זקוק לשירותים מיוחדים". "פעולות יומיום" הוגדרו בתקנות כ"פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן". בתקנה 3 לתקנות נקבע שיעור הקצבה, החל מ-50% מקצבת יחיד מלאה לנכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה או הזקוק להשגחה מתמדת, דרך 105% מקצבת יחיד מלאה, וכלה ב-175% מקצבת יחיד מלאה, לנכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה. 8. לשם הערכת תפקודו של מבוטח המבקש קצבת שירותים מיוחדים ולשם בדיקת תלותו בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום, נעזר המשיב בשיטת ניקוד המנחה אותו אם לקבל את התביעה או לדחותה. בית הדין הארצי פסק בעבר כי אין פגם בשיטת ניקוד זו (דב"ע נג/ 0-182 יפת זכריה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 82 (1994)). עם זאת, הודגש כי המסקנות המוצאות ביטוי בניקוד אינן מחייבות את בית הדין, "באשר בחשבון סופי בית הדין הוא אשר צריך לקבוע, על סמך עובדות, אם התלות בזולת היא 'רבה' או 'לחלוטין'..." (דב"ע מב/0-128 רפאל שוקר- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 278 (1983)). 9. צודק לפיכך ב"כ המערערת, כי שיטת הניקוד הינה אמצעי עזר ואינה חזות הכול, כך שאין בה כדי לגבור על החובה בבדיקה מהותית של מכלול צרכי המבוטח ותפקודו. עם זאת במקרה שלפני, גם לאחר בדיקה מהותית של העובדות העולות מטופס בדיקת הערכת התלות שנערכה למערערת (עליהן המערערת לא חלקה) ולאחר ששמעתי את כל טענותיה, לא שוכנעתי כי המערערת, על אף נכותה וקשייה היומיומיים הבלתי-מבוטלים, תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום ברוב שעות היממה, באופן המזכה אותה בקצבת שירותים מיוחדים. אזכיר כי לפי בדיקת ועדת הערר, אשר המערערת לא כפרה בה, המערערת עצמאית במרבית פעולות היום-יום הנבדקות למעט רחצה ואכילה, וסיוע בהגשת הבגדים לצורך לבישתם. עצם העובדה שהמערערת זקוקה לסיוע מועט בחלק מפעולות היום-יום אינה מספיקה, לפי קביעת המחוקק, כדי לזכותה בגמלה. 10. באשר לטענת המערערת כי הינה מתגוררת עם בתה ואמה שאין באפשרותן לעזור לה באופן קבוע, אזכיר כי "שעה שמעריכים תלות המבוטח בזולת בביצוע פעולות היום-יום יש לבדוק את מצבו תוך התחשבות בסביבתו הטבעית, ביתו וחוג משפחתו... יש לבדוק אם בסביבתו הטבעית של המבוטח גר אדם אחר עימו המסוגל לסייע לו או להשגיח עליו כמו גם להזעיק עזרה" (עב"ל 1165/04 סילביה בן דוד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.10.05; דב"ע נב/56-05 המוסד לביטוח לאומי - יוליה פלח, פד"ע כה, 216 (1992)). במקרה זה, המערערת אינה מתגוררת לבדה אלא עם אמה (שאינה סיעודית) ובתה, כך שאינה זכאית לניקוד נוסף עקב היותה "בודדת". המערערת אף לא ביקשה מהוועדה להתייחס אליה כאל "בודדת". 11. סוף דבר - משלא נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר, נדחה הערעור. כמקובל בתיקי בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. שירותים מיוחדיםערר