הפרעה הסתגלותית

הפרעה הסתגלותית - תאונת דרכים בדרך לעבודה: 1. בפניי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 1.5.11 אשר קבעה כי אין החמרה במצב המערער כתוצאה מן הפגיעה בעבודה מיום 7.3.2007. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער: א. הוועדה הסתמכה על חוות הדעת של מר בן פורת, שאינו רופא, אינו נוירולוג, ואינו מוסמך לקבוע אם נותרה נכות אצל המערער או לאבחן אותו. ב. הוועדה לא ערכה בדיקה כלשהי בתחום הנוירולוגי למערער. ג. הוועדה לא התמודדה עם הממצאים והקביעות של פרופ' ירניצקי, אלא הסתפקה בציון לאקוני לפיו "אין הוועדה מקבלת את מסקנותיו". ד. הוועדה לא בדקה האם קיימות אצל המערער הפרעות הסתגלותיות, כפי שעולה מהאישור הרפואי מטעם ד"ר אבו נסרה, פסיכיאטר, אשר טיפל במערער. ה. המערער לא התבקש להמציא תרופות שרכש בשנת 2011. ו. יש להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, מאחר שהוועדה הנוכחית לא ערכה למערער בדיקה עצמאית. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. הוועדה ישבה בשתי ישיבות, הרכב הוועדה כלל מומחה בתחום הנוירולוגי, פסיכיאטר ומומחה אף אוזן גרון. ב. הוועדה קיבלה לידיה אבחון נוירו-פסיכולוגי של פסיכולוג מר בן פורת, אשר מסקנתו הייתה כי לא נמצאו הפרעות רגשיות אצל המערער שהן בעלות תסמינים של PTSD עקב התאונה. ג. מסקנת הוועדה הייתה שאין עדות קוגניטיבית לקיומה של תסמונת חבלתית אורגנית והוסיפה כי הרושם הזה עולה בקנה אחד עם תוצאות הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה ולכן, אין הוועדה מקבלת את מסקנותיו של פרופ' ירניצקי, הן באשר לאבחנה והן באשר לאחוזי נכות. ד. הואיל והטענה בהחמרת מצב הייתה לעניין קיום של PTSD, הרי שלא היה כל מקום להיזקק לטענות אחרות, הפרעה הסתגלותית לא יכולה להיות קשורה לתאונה. ה. אין טעות משפטית בהחלטת הוועדה. 4. דיון ומסקנות: המערער נפגע בתאונת דרכים, בדרך לעבודה, ביום 7.3.07. בגין אותה תאונה, שהוכרה כפגיעה בעבודה, נקבעו למערער 0% נכות החל מיום 1.6.07 (החלטה מיום 16.5.08). המערער הגישה בקשה להחמרת מצב ובבקשה זו דנה הוועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור. המערער התלונן בפני הוועדה כי הוא סובל מעצבנות, בעיות בראש, נוזל דם מהאף, רעש באוזניים, חוסר שינה, התנהגות אלימה, וכי הוא נוטל תרופות לעצבים, נגד דיכאון ולשינה. הוועדה, שבהרכבה היו מומחים בתחום הנוירולוגי, פסיכיאטריה וא.א.ג., בדקה את המערער בישיבתה מיום 14.12.10 ורשמה את ממצאי הבדיקה בסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה, כאשר היא התרשמה מ"שיתוף פעולה חלקי וסלקטיבי". הוועדה מצאה שמיעה תקינה בתדירויות של הדיבור ועל כך לא ראתה כל החמרה בתחום אף אוזן גרון. כנגד הקביעה זו לא טוען ב"כ המערער. הוועדה לא סיימה את דיוניה, אלא ביקשה דף ריכוז של רכישת תרופות לשנה אחרונה מקופת חולים ואבחון נוירו פסיכולוגי מקיף, וקבעה שתסכם את הדיון בהעדר המערער. הוועדה התכנסה שוב ביום 1.5.11, לאחר קבלת חוות דעת של פסיכולוג שאול בן פורת מ-9.3.11, ומפרטת בממצאים רפואיים (סעיף 21 לפרוטוקול הוועדה): "צוין בסיכום כי: בתחום האינטלקטואלי נמצאה הנמכה רבה בתפקודו, פיגור קל, גבולי!!! על רקע שיתוף פעולה מצומצם. ברמה הקלינית, תפקודו אמור להיות שמור ובגבולות הנורמה בכפוף לריכוז רקע סביבתיים ואין עדות לליקויים קוגניטיביים". בפרק "סיכום ומסקנות" כותבת הוועדה: "לאור האמור אין עדות אובייקטיבית לקיום תסמונת חבלתית אורגנית. הרושם הזה עולה בקנה אחד עם התרשמות קלינית במהלך הבדיקה בוועדה ולכן אין הוועדה מקבלת מסקנותיו של פרופ' ירניצקי בחוות דעתו מיום 24.8.09 בנוגע לאבחנה ולשיעור אחוזי הנכות שקבע. כ"כ יש לציין כי עפ"י דף ריכוז רכישת התרופות הנפגע לא רכש תרופות בשנת 2011 כלל. הרכישה האחרונה בוצעה בחודש דצמבר 2010. הוועדה קובעת שאין החמרה במצבו ודוחה את הערר". בפרוטוקול הוועדה, בעת ביצוע הבדיקה קלינית (שהייתה מצומצמת ביותר בתחום הפסיכיאטרי), וכן בחוות הדעת של הפסיכולוג מר בן פורת, צויין שיתוף פעולה חלקי של המערער. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מתגלה במהלך בדיקה של הוועדה או מטעמה חוסר שיתוף פעולה מלא של הנבדק, אשר עלול לפוגע ביכולת של המומחים להגיע לאבחנה נכונה, יש להזהיר את הנבדק באשר לתוצאות חוסר שיתוף הפעולה שלו. לא כך פעלה הוועדה ויש בכך טעות משפטית. כמו-כן, כפי שטוען ב"כ המערער, לא עולה מפרוטוקול הוועדה כי היא ביצעה כלל בדיקה קלינית נוירולוגית למערער, בהתייחס לתלונותיו, כאשר אף אם התבקשה חוות דעת של פסיכולוגי, על הוועדה היה לבחון את המלצותיו, תוך יישום שיקול דעתה הרפואי. ב"כ המשיב טען כי על הוועדה היה להתייחס אך ורק לאבחנה של המומחה מטעם המערער, פרופ' ירניצקי, לגבי PTSD. אולם, כבר בערר שהוגש כנגד החלטת הוועדה מדרג ראשון טען ב"כ המערער כי המערער סובל מהפרעת הסתגלותית מלווה בדיכאון, כפי שעולה מהמסמך הרפואי של ד"ר אבו נסרה, פסיכיאטר, תוך המלצה לטיפול תרופתי. על כן, על הוועדה היה להתייחס גם לאבחנה זו, על מנת לקבוע האם המערער סובל מהחמרה במצבו הנפשי/נוירולוגי/פסיכיאטרי, כתוצאה מהפגיעה בעבודה. באשר לרכישת התרופות, הוועדה קבעה בישיבה המסכמת, שהתקיימה ללא נוכחות המערער, כי לא נרכשו תרופות במהלך שנת 2011. על הוועדה היה לאפשר למערער להגיב לטענה זו ולהמציא מסמכים בהתאם. בשל כל האמור, אני סבורה כי ישנן טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, המצדיקות התערבותו של בית הדין. ב"כ המערער ביקש להעביר את העניין לוועדה בהרכב אחר, מאחר שהוא סבור כי הוועדה לא תוכל לשנות את החלטתה עת נקבע כי עליה לבצע בדיקה עצמאית של המערער. בהתאם להלכה הפסוקה, דרך המלך היא החזרת העניין לאותה וועדה, אלא אם קיים חשש של ממש שהוועדה "נעולה על עמדתה". על אף הפגמים בהחלטת הוועדה לא עולה מדיוניה כי קיימת הצדקה לסטות מאותה דרך המלך, ובשל כך אני מורה להחזיר את העניין לוועדה באותו הרכב. 5. לסיכום: אני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: א. תערוך למערער בדיקה קלינית עצמאית, בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי. ב. אם הוועדה מתרשמת כי שיתוף הפעולה של המערער אינו מלא, עליה להזהיר אותו באשר לתוצאות התנהגותו. ג. על הוועדה לאפשר למערער להביא ראיות באשר לנטילת תרופות, כפי שהוא טוען, בשנת 2011. ד. על הוועדה להתייחס לטענה של הפרעות הסתגלות, כתוצאה מהתאונה בעבודה. ה. לאחר מכן, ולאור ממצאי הוועדה (כולל חוות דעת מטעמה) תקבע הוועדה האם חלה החמרה במצב הנפשי ו/או נוירולוגי ו/או פסיכיאטרי של המערער כתוצאה מהפגיעה בעבודה, תוך התייחסות מנומקת לחוות דעתו של פרופ' ירניצקי. על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. 6. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הפרעת הסתגלות