1. התובע הגיש לנתבע תביעה להשלמת הכנסה לזיקנה. במכתב מיום 3.3.08 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו בשל הכנסות מקצבאות זיקנה והכנסה רעיונית מנכס מקרקעין. ההחלטה התבססה על דו"ח השמאי חיים ברדוגו מיום 19.2.08 ממנו עלה, כי על שמו של התובע במס רכוש רשום נכס בגוש 18765 חלקה 81 בכפר יאסיף. בחלקה נבנו שלוש דירות, באחת מתגורר התובע עצמו ובשתי הדירות הנוספות מתגוררים בניו. לתובע יוחסה הכנסה רעיונית בגין דירות הבנים וכן בגין חצר עודפת. 2. לטענת התובע, פרט לדירת מגוריו שלו, אותה אין להביא בחשבון לעניין הכנסות מנכסים, אין לו כל זכויות נוספות במקרקעין שכן זכויות הבנייה הנוספות מומשו ע"י בניו. העברת הזכויות במס רכוש אינה תנאי להוכחת העברת הזכויות. לפיכך טוען התובע, כי טעה הנתבע בהחלטתו ויש לקבוע כי אין לו כל הכנסה מנכסים והוא זכאי לקבלת השלמת הכנסה. 3. המדובר בגלגול שני של התביעה. התביעה הראשונה כנגד החלטת הנתבע הוגשה במסגרת תיק בל' 1388/08. ביום 5.10.08 ניתן על ידי כב' הנשיא ר. כהן פסק דין בהסכמה לפיו, התובע ימציא מסמכים המעידים על קיומן, אם בכלל, של זכויות בנכס מעבר לדירת המגורים בה הוא מתגורר ופקיד התביעות ישוב ויבדוק את זכאותו לגמלה. 4. בהמשך לפסק הדין, התובע המציא מזכר בכתב יד של "מזכיר המועצה" (ללא ציון שם עורכו) על גבי נייר מכתבים של המועצה המקומית כפר יאסיף בו צויין כי מעל דירת התובע בחלקה 81 בגוש 18765 נבנו שתי דירות המשמשות למגורי בניו, סלים וחביב, המשלמים ארנונה למועצה האחד משנת 1990 והשני משנת 1999. כן הומצאו תצהירי התובע ובניו והיתר בנייה משנת 1995 על שם הבן חביב. 5. לאחר קבלת המזכר הודיע הנתבע לתובע כי משלא הומצא מסמך המעיד על מימון בניית הדירות על שם הבנים ומשלא הועברו הזכויות ע"ש הבנים, אין שינוי בעמדת הנתבע. לפיכך, נדחתה תביעתו של התובע. על כך הוגשה התביעה שבפנינו. עיקר טענות הצדדים 6. לטענת התובע, אין חובה להמציא מסמכים ממס רכוש בכדי להוכיח העברת הבעלות בדירות לבנים ודי בכך שנתן לבניו לבנות מעל דירתו על חשבונם בכדי להוות הוכחה כי זכותו במקרקעין מומשה וכי אין לו זכויות בנייה נוספות. בסיכומיו טען התובע כי הדירות משמשות למגורי הבנים מעל לעשור שנים, דבר שנתמך באישור מזכיר המועצה בדבר תשלום ארנונה. התובע מוסיף וטוען כי על פי תצהירי הבנים, הם אלה שמימנו את בניית הדירות. התובע לא חלק על הערכת השמאי ולא הגיש שמאות מטעמו. התובע מסתמך על פסק הדין בעב"ל 522/05 המל"ל נ' יוסף סעיד חטיב שם נקבע לטענתו כי זכות הבנים בשלה עם תחילת המגורים בפועל בדירות, המעידים על תפיסת החזקה בדירות, ובלבד שתמורת הבנייה מומנה על ידם. זהו לטענתו המצב בענייננו ולפיכך, משהתובע אינו בעל הזכויות בדירות, אין להביאן בחישוב הכנסותיו. 7. לטענת הנתבע, התובע הוא הבעלים של הקרקע וקיימת חזקה שהוא הבעלים של כל הבנוי עליה. התובע לא העביר את זכויות הבנייה לבניו (וגם אם העביר, יש לייחס לו את הזכויות למשך 5 שנים מיום ההעברה לפי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה). העברת הזכויות מחייבת דיווח על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג-1963 ודיווח כזה לא נעשה. הנתבע מפנה לדב"ע נ"ג/ 04-215 מנסור סובחי נ' המל"ל שם נקבע כי מבוטח שנתן לבניו להשתמש בנכס אך לא פעל כדי להעבירו ונשאר בעל המקרקעין, נחשב כבעל הנכס לעניין חוק הבטחת הכנסה. לטענת הנתבע, לא הוכח מתי הבנים תפסו חזקה בנכס ואין להסתמך על אישור המועצה בדבר תשלום ארנונה. עוד לא הוכח, כי הבנים נשאו בעלות הבנייה ולא נעשתה ע"י התובע כל התחלה של פעולה להעברת זכויות. על כן, ועל פי הפסיקה הקיימת, יש לייחס לתובע את שווי הדירות ואת שווי זכויות הבנייה. לטענת הנתבע, ההכנסה הרעיונית משווי זכויות הבניה (גם ללא שווי הבנייה) של הדירות ושווי החצר העודפת כשלעצמה, יחד עם ההכנסה מקצבאות זיקנה שוללים זכאות התובע להבטחת הכנסה. דיון והכרעה 8. אין מחלוקת כי התובע הוא הבעלים הרשום של הקרקע. עוד אין מחלוקת עקרונית, כי על פי חוק ותקנות הבטחת הכנסה, למי שבבעלותו נכס יש לייחס הכנסה רעיונית מאותו הנכס. אלא, שטוען התובע, כי הוא אינו בעלים בנכס היות ובעלותו בדירות הועברה לבניו. 9. בעב"ל 40269/97 ג'ברין - המל"ל פסק כב' השופט רבינוביץ: "סעיף 12 לחוק המקרקעין קובע באופן ברור וחד משמעי כי הבעלות בקרקע חלה על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, נטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר. הלכה דומה מצויה במשפט העברי וזו קובעת כי "כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע" (רמב"ם משנה תורה, הלכות מריבה פרק א', הלכה יז). על פי קביעה זו של סעיף 12 לחוק המקרקעין, המערער כבעל הקרקע הוא גם בעל המבנה. מי שמבקש לערער חזקה זו שבחוק המקרקעין, צריך שהתשתית העובדתית התומכת בקביעה השונה מ"חזקה" זו, תהיה מוצקה דיה ולא יפול בה פקפוק" . 10. בפסיקה נקבע כי העברת נכס מקרקעין, אינה נעשית בהבל פה. יחד עם זאת, בעב"ל 1133/00 המוסד לביטוח לאומי נ. מחמוד נימר נפסק מפי השופט צור כי יש לנקוט גישה מעשית ומציאותית באשר לבחינת בעלותו של אדם בנכס ואין צורך כי העברת הבעלות תבוצע בהתאם להוראות חוק המקרקעין על מנת לקבוע כי אדם אינו הבעלים לצורך חוק הבטחת הכנסה. עם זאת, באותו המקרה הושתתה הפסיקה על הלכת סובחי הקובעת כי אין די במתן רשות שימוש אלא יש צורך בפעולה להעברת הבעלות ובמימון הבנייה ע"י מקבלי הבעלות. בפסק הדין נקבע כי הדירות של הבן והאח נבנו על ידם . 11. כעולה מהפסיקה, אין די בתפיסת חזקה בפועל לשלילת חזקת הבעלות אלא יש צורך בפעולה נוספת המעידה על רצון להעברת זכויות הבעלות כגון, הסכם, ייפוי כח בלתי חוזר, תחילת הליך דיווח והעברה במס רכוש, והוכחה כי הבנייה בוצעה מכספו של מקבל הזכות. 12. בעב"ל 1078/00 פואז מוחמד - המל"ל (פד"ע לז 23), קבע בית הדין כי גם לצורך הפחתת רכיב שווי עלות הבנייה מההכנסה שיש לייחס לבעל הנכס הרשום דרושה הוכחה ברורה: "לפיכך, נראה לנו נכון לקבוע לצורך חוק הבטחת הכנסה, ובהתחשב בתכליתו, כפי שעמד עליה בית-הדין בפסקי-הדין השונים בהם דן בסוגיות דומות, כי בעת שבאים לשום את המקרקעין, שעל-פי כל דין נותרו בבעלותו של המערער, אין להביא בחשבון את מרכיב 'שווי עלות הבנייה' של המבנה אותו כאמור בנה הבן. משהמערער לא נשא כלל בעלות הזו, כי אז לצורך חוק הבטחת הכנסה ובהתחשב בתכליתו, אין מקום להכליל מרכיב זה בהערכת הכנסת המערער, המופקת מן המקרקעין. יודגש כי בקביעה זו אין כדי לעודד עקיפה של הוראות החוק, שבכל מקרה יש להפחית מרכיב זה משומת הנכס רק במקום בו מוכח בעליל כי לא המבוטח הוא שנשא בעלות הבנייה" משמע שעל מבוטח הזכאי לגמלת הבטחת הכנסה, והטוען כי לא הוא שנשא בשווי עלות הבניה של נכס אשר נבנה על מקרקעין שבבעלותו מוטל נטל הוכחה נכבד. עליו להציג תשתית עובדתית מוצקה, שלא יפול בה פקפוק.            13. בענייננו, אין כל הוכחה כי הבנים נשאו או היו בעלי יכולת כלכלית לשאת בעלות הבנייה. לתצהירי הבנים לא צורפה כל ראיה המעידה על נשיאה בעלות הבנייה או על יכולת כלכלית כגון נתוני השתכרות לתקופה הרלוונטית לבנייה. הראיות שבפנינו כוללות אישור על תשלומי ארנונה, שהיתה משתלמת גם ע"י מי שניתנה לו זכות מגורים ולאו דווקא בעלות, והיתר בנייה לבן חביב בלבד משנת 1995. אין גם כל טענה כי קיימת הייתה מניעה אובייקטיבית כלשהיא לבצא דיווח על העברת הזכויות בשלב כלשהו עד היום. התובע לא נתן לבית הדין הסבר מניח את הדעת, מדוע במשך שנים כה רבות מאז שלטענתו הבנים נכנסו לביתם לא בוצעה העברה במס רכוש על שמם. 14. אין די בעובדת המגורים ותשלום הארנונה כעולה מאישור המועצה, משלא הוכחה כל פעולה להעברת הבעלות ולא שוכנענו כי הבנייה מומנה ונעשתה ע"י הבנים. לנוכח האמור, לא הוכחה לטעמנו העברת הזכויות בדירה לבנים. 15. באשר לדירת הבן חביב, בעניינה הגיש הבן בקשה להיתר בנייה, הרי שכבר נפסק בעניין חטיב לעיל כי " בקשה לקבלת היתר לבניית דירת מגורים אינה מולידה עדיין כל זכות באותה דירה...הזכות בשלה לכאורה רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, המעידה לכאורה על תפיסת החזקה בה ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה על ידי בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה או שהדירה נקנתה על ידו". למעלה מן הצורך, ואף אם רואים היינו בהיתר הבנייה שהוציא הבן חביב ראיה נוספת, מספקת, להוכחת העברת זכויות הבעלות בדירה אליו ונפחית שווי דירתו (כולל אף רכיב שווי עלות הבנייה למרות שלא הוכח כי נשא בו בפועל) מסך הנכסים לצורך בחינת הכנסות התובע, עדיין שווי ההכנסות הרעיוניות מדירת הבן סלים ושווי החצר העודפת על פי הערכת השמאי, שלא נסתרה, יחד עם ההכנסה מקצבת הזקנה, עולות על גובה הגמלה ומביאים לתוצאה כי דינה של התביעה להדחות. 15. לנוכח האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 16. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יוםם מקבלתו. ניתן היום, י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. בניההבטחת הכנסה