1. מונח בפנינו ערעורו של מר התובע לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ב - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת השגה לגודל רכב הפועלת מכוח הסכם בדבר גמלת ניידות, שנערך ונחתם ביום ט"ו בסיון תשל"ז (1 ביוני 1977) (להלן: "הסכם הניידות"), אשר קבעה ביום 6/6/10, כי הרכב המתאים לתובע הוא רכב מסוג פולקסווגן קאדי מקסי 1896 סמ"ק עם מעלית ורשימת אביזרים מיוחדים (להלן: "הרכב"). 2. התובע העלה את הטענות הבאות: א. התובע טען כי מגבלותיו הרפואיות ונתוניו לא נשקלו בעת קביעת סוג הרכב אותו הוא צריך. לטענתו, הרכב שנקבע על ידי ועדת ההשגה אינו עונה על צרכיו מבחינת הרוחב. לטענתו, הרכב שאושר לו בוועדת ההשגה צר מידי. ב. עוד טען התובע כי הוא משתמש ב"עמידון", לצורך טיפולי פיזיותרפיה. ה"עמידון" נרכש באופן פרטי והתובע נושא אותו עימו לכל הטיפולים. גובהו של ה"עמידון" 1.79 מטר, ובקושי רב מצליחים להכניסו לתוך הרכב שאושר. 3. מנגד הנתבע טען כי: א. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר מצדיקה התערבותו של בית הדין. ב. הוועדה התייחסה לכל טענותיו של המערער, בחנה את הממצאים שבפניה והתאימה לתובע רכב בהתאם למוגבלויותיו של התובע ולתלונות שהעלה בפני הוועדה ונימקה היטב את קביעתה. 4. העובדות הצריכות לענייננו: א. ביום 17/3/10 המליצה ועדה מדרג ראשון, בפניה הופיע התובע, כשהוא ישוב בכסא גלגלים, כי התובע זכאי לרכב מסחרי מסוג פולקסווגן טרנספורטר 2000 סמ"ק, עם מעלית ואביזרים מיוחדים. ב. ביום 26/04/10 השיג התובע על החלטת הוועדה כשהוא מנמק השגתו, בין השאר, בכך: "בוועדה אושר לי רכב מסוג פולקסווגן T-5, רכב נמוך מידי לצורך הנסיעה בתוך הרכב כאשר אני ישוב על כסא גלגלים שברשותי... ברצוני לציין שהגובה שלי כאשר אני ישוב בכסא הגלגלים הינו 1.37 מטר ומשום מה בפרוטוקול הוועדה ציינה שהגובה שלי הינו 1.34 מטר. הסנטימטרים שנשמטו מאוד משמעותיים לצרכים שלי ברכב. בנוסף, ברשותי קיים איזיסטנד ("עמידון") לצורך טיפולים פיזיותרפיים. כיום אשתי מתקשה מאוד בהרמתו לרכב - כאשר הינה מכניסה אותו בעזרת המעלון ובשכיבה כדי שאוכל לקחת אותו וזה מהווה בעיה של מקום, חוסר נוחות ומכות שאני מקבל תוך כדי נסיעה מהמתקן, כיוון שהמתקן לוקח את המקום המיועד לרגליים שלי. על מנת להתנייד בצורה נוחה, אני צריך רכב גבוה יותר בעל מרחב פנימי גדול יותר, שבו אוכל לשבת בנוחות ובביטחה במהלך הנסיעה." ג. ביום 6/6/10 בדקה ועדת השגה את המערער, ועדה זו קיבלה את השגתו של התובע וקבעה כדלקמן: "הועדה סבורה כי בשל ממדיו ומגבלותיו הקשות זקוק לרכב מסחרי עם מעלית שבו מרחב פנימי וגובה פנימי מתאימים לצרכיו ולישיבתו בכסה"ג שהנה בגובה של 137 ס"מ. הועדה ממליצה על רכב מסוג פולקסווגן קאדי מקסי 1896 סמ"ק קוד - 301000104/2 עם רשימת אביזרים מצורפת". דיון והכרעה 4. החלטת הועדה לקביעת סוג רכב על פי הסכם הניידות ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת בהתאם לאמור בסעיף 10 לחוק. בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה המשפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בעניין שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל ל"ד, 213). בית הדין מוסמך לבחון עת דן הוא בערר על החלטת הועדה מכח סעיף 9ב) להסכם הניידות אם נפל פגם בסבירות החלטת הועדה או שההחלטה ניתנה שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב, ולא מעבר לכך (דב"ע נב/84-0 שמעון חזן פרץ - המל"ל, פד"ע נו' 301). 5. לאחר שעיינו במסמכים המצויים בתיק, לרבות כל הפרוטוקולים של הוועדות, בטיעוני המערער ובפרוטוקול הדיון שהתקיים בפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: א. התובע נבדק על ידי חברי ועדת ההשגה בדיקה יסודית ועניינית. בדיקת ועדת ההשגה נעשתה ללא שיקולים זרים, פורטו כל הליכי הבדיקה וההתייחסות לכל מגבלותיו של התובע. ב. ועדת ההשגה ציינה במפורש בנספח האביזרים המיוחדים את גובה הרכב (143 ס"מ) ואת גובה התובע כשהוא ישוב על כיסא גלגלים (137 ס"מ) ולאחר שקילה עניינית ומנומקת המתייחסת הן למכלול מגבלותיו הבריאותיות של התובע והן לנתונים שנפרסו בפניה נתנה את החלטתה תוך פירוט נימוקי החלטתה. אין בית הדין מוסמך להתערב בהחלטות הועדה, אלא אם מצא שפעלה שלא על פי הדין וההלכות המחייבות בנושא הבדיקה וההערכה של המוגבלות שעליה היה לברר. ג. לא מצאנו כל טעות משפטית או פגם בהליכי הדיון של הועדה נשוא הערעור, אשר לאחר בדיקותיה באופן ענייני שינתה את החלטת הועדה מדרג ראשון. הבדיקות וההכרעה בעניינו של התובע נערכו ונומקו כדין. טענת התובע לעניין המרחב הפנימי ברכב הובאה בשיקולי הוועדה, כאשר היא קבעה לתובע את הרכב המתאים לצרכיו, ולא מצאנו כל פגם משפטי בהחלטתה. ד. מעדותו של מר סרי מנחם, היועץ הטכני, עולה כי הוא נכח בדיון בוועדת ההשגה שבה כאמור נבדק התובע. היועץ הטכני העיד בפנינו על נתוני הרכב, גובהו ביחס לתובע כשהוא ישוב על כסא גלגלים. היועץ הטכני אף הסביר מדוע קיים שוני בין החלטת הוועדה מדרג ראשון לוועדת ההשגה, וזאת בשל מדידת גובהו של התובע כשהוא ישוב על כסא גלגלים, כאשר ועדת ההשגה נוכחה לדעת כי גובהו של התובע גבוה יותר מהנמדד בועדה מדרג ראשון. (ראה: עדותו של מר סרי מנחם, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 12/12/11, ש' 20-30). מר סרי אף התייחס לעניין ה"עמידון" וציין כי בפני הוועדה לא הוצג אישור משרד הבריאות על רכישת "עמידון", ועל כן הוועדה לא התייחסה לנושא זה. עוד הוסיף העד, כי קיים מרחב פנימי ברכב המתאים לצרכיו של התובע וכי קיים מקום למלווה. (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 12/12/11, ש' 6-9). ה. התובע אישר בעדותו כי העמידון נרכש באופן פרטי ואין בידיו אישור מטעם משרד הבריאות. עוד אישר התובע בעדותו, כי חלה טעות בכתב התביעה בכל הנוגע לגודל העמידון, במהלך החקירה הנגדית של התובע התברר כי גודל ה"עמידון" שציין בכתב התביעה (179 ס"מ) אינו סביר בנסיבות העניין. ו. מכאן שאין ממש בטענת התובע כי מגבלותיו הרפואיות ונתוניו לא נשקלו בעת קביעת סוג הרכב אותו הוא צריך, כמו כן התרשמנו כי הועדה שקלה את נושא המרחב הפנימי ברכב, והתאימה הרכב לנתוניו של התובע. 6. סוף דבר, אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטת ועדת ההשגה מיוני 2010 אשר שקלה שיקולים רלוונטיים והחלטתה אינה נגועה בחוסר סבירות הדורש התערבותו של בית הדין. 7. לאור האמור, התביעה נדחית. 8. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 9. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ב, 14 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. שמואל אמור נ.צ. עליזה אבן יוחנן כהן, שופט רכברפואהועדת גודל רכב (ניידות)משרד הבריאות