1. ביום 22.10.09 ניתן בהסכמת הצדדים פס"ד בביה"ד הארצי ולפיו פגיעתו של התובע בגבו תבחן עפ"י חלופת המיקרוטראומה, לפי תצהיר משלים שיגיש התובע לגבי נסיבות עבודתו ושעות עבודתו על ההגה במהלך השנים. לאחר שיקבעו העובדות ימונה מומחה (להלן:"פסה"ד"). 2. ביום 10.11.09 הגיש התובע תצהיר עדות משלים ועתר למינוי מומחה רפואי. ביום 7.2.10 בדיון שנקבע - נשמעה עדות התובע. ביום 21.4.10 ניתן ע"י מותב זה פס"ד לפיו בהעדר תשתית עובדתית לכאורה לפי תורת המיקרוטראומה - נדחתה התביעה. ביום 19.10.10 בהמלצת ביה"ד הארצי (אותה קיבלו הצדדים) ניתן פס"ד ולפיו "עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער כנהג מונית כמתואר בתצהירו המשלים לבין הפגיעות בגבו" (פסה"ד השני"). 3. בהתאם לפסה"ד השני מונה מומחה-יועץ אורטופד. ביום 28.12.10 ביקש המומחה לקבל מסמכים רפואיים. ביום 23.1.11 נתן המומחה חוות דעתו (לאחר קבלת המסמכים שביקש) ולאחר שהבהיר הנתונים והממצאים הרפואיים כדלקמן: "במקרה הנדון, מדובר במבנה קונסטיטוציונלי של היצרות תעלת השדרה שאין לו קשר כלשהו לארוע חיצוני. כפי שכבר ציינתי שאצל אנשים הסובלים מהיצרות תעלת השדרה הכאבים מופיעים החל משנות ה- 30 לחייהם. גם בלט הדיסק שאובחן הוא ממצא על רקע ניווני ובמקרה הנדון פתולוגי ומעצים את הכאבים בגבו של התובע. אין קשר כלשהו בין הממצאים שאובחנו בגבו של התובע לבין תנאי עבודתו, מדובר בבלט דיסק שגרם להיצרות נוספת של התעלה המוצרת ולחץ על שורש 5 L , עקב התעצמות מיחושיו נותח ונעשתה לו דיסקטומיה בגובה 5 L - 4 L". ביום 24.2.11 עתר התובע להציג למומחה (4) שאלות הבהרה, בקשה שנדחתה (לאחר תגובת הנתבע) בהחלטתנו מ-24.7.11. 4. בסיכומי התובע מ-2.3.11 עתר התובע לקבלת התביעה תוך שטען כי פסה"ד השני לא דן בשאלת האירוע, כי היות המערער נהג מקצועי אינה רלוונטית משאין בחוק הביטוח הלאומי "אשם תורם", כי הרציונל שבחוו"ד המומחה שגוי, כי התשתית שגויה ולכן על ביה"ד להתעלם מחווה"ד ולחלופין, למנות מומחה אחר. התובע, נהג מונית שנים רבות, יושב על כורחו על כסא הנהג למשך שעות רבות, בישיבה ממושכת על כסא ללא בולם זעזועים - עובדות היוצרות עילת מיקרוטראומה כנהג אוטובוס. לאור כך עתר לקבלת התביעה. 5. בסיכומי הנתבע מ-27.4.11 עתר הנתבע לדחיית התביעה. 6. בהתאם להחלטה מ-18.8.11 הגישו הצדדים השלמה לסיכומיהם: בסיכומי ההשלמה (מיום 24.8.11) עותר התובע לקבלת התביעה, מזכיר שוב את הארוע מ-10.8.06, טוען כי ביה"ד לא צריך היה לקיים דיון לאחר פסה"ד אלא רק למנות מומחה, טוען למשמעות פסה"ד השני בביה"ד הארצי(למרות שלא נאמר בו במפורש כטענת התובע(?) וטען כי המומחה התעלם מפסה"ד בקובעו כי הוא לא דן בסוגיית המיקרוטראומה, פעל בהעדר סמכות, מה גם שביה"ד לא התיר הצגת שאלות הבהרה. עוד טוען התובע כי בהחלטה בה לא אפשרנו שאלות הבהרה - בטלנו "למעשה דה פקטו" את פסה"ד/ פסה"ד השני. משכך, עתר כי נשנה החלטתנו עפ"י הסמכות הטבועה הנתונה לנו ונאפשר שאלות ההבהרה ואח"כ נאפשר "כתיבת סכומים נוספת". הנתבע הגיש השלמה לסיכומיו (ביום 11.10.11) ועתר לדחיית טענות התובע. בנגוד לטענות התובע - המומחה דן בשאלת המיקרוטראומה, עפ"י התשתית העובדתית, שבה דן אך קבע כי לא קיים קשר סיבתי רפואי. 7. ולהכרעתנו - א. טענת אירוע חד פעמי/תאונה - נדחתה בפס"ד שניתן על ידנו. ערעור על פס"ד זה, נדחה אף הוא. די בעיון בפסה"ד, ב-3 שורותיו הראשונות, כדי שלא לדון ב"אירוע", בפס"ד זה. לא נהיר איפוא מדוע מפנה התובע בסיכומיו לעובדות ולטענות בעניין אירוע. ב. המומחה מונה עפ"י העובדות שטען להן התובע עצמו, בתצהיר משלים, עפ"י המלצת-הצעת ביה"ד הארצי כי יבָחן עניינו עפ"י תורת הפגיעות הזעירות - וכפי שהורה פסה"ד השני. ממילא, לא נהירות טענות התובע בהתייחס לתשתית עובדתית כזו או אחרת, או תשתית "שגויה" שעמדה בפני המומחה! - בי"ד זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו בביה"ד הארצי! המומחה מונה עפ"י העובדות להן טען כאמור התובע עצמו, ככתבן וכלשונן. נכון טען הנתבע כי משמונה כאמור - ממילא אין עומדת עוד שאלת התשתית העובדתית אלא המחלוקת עתה היא לקשר הסיבתי-רפואי. ג. חוו"ד המומחה מנומקת, ברורה וחד משמעית. איננו מקבלים טענת התובע בסיפא סיכומיו - כביכול, מעת שמונה מומחה עפ"י התשתית העובדתית, עסקינן בהכרח בפגיעה שהוכרה - שהרי לכך נדרשת קביעה רפואית. בקבלת טענתו זו של התובע - המשמעות היא כי די בטיעון העובדתי שמעלה תובע כדי שתתקבל תביעתו! ד. כאן המקום להזכיר כי האב"ד לא היתה בביה"ד בתקופה ינואר - מאי 2011. ממילא, בקשת התובע לשאלות הבהרות לא באה בפנינו (וכעולה מסיכומי הנתבע, אף לא בפניו!) אלא, עת הובא בפנינו הליך זה למתן פס"ד. בהתאם, אכן אין להבין מדוע מצא התובע להגיש סיכומיו ימים לאחר שהגיש בקשתו להצגת שאלות הבהרה (תחת בקשה להארכת מועד לסיכומיו עד לאחר החלטה בבקשתו). ה. אין בפנינו הנמקה למינוי מומחה נוסף או למינוי מומחה אחר. אין גם הנמקה "להתעלמות" ביה"ד מחווה"ד שניתנה ע"י המומחה(כבקשת התובע), עפ"י המתחייב ועפ"י מומחיותו. לזה ולזה - אין הנמקה משפטית, כמתחייב. ו. אין שחר לטענת התובע כביכול בפסה"ד כל שנדרש לו בי"ד זה הוא למנות מומחה - לא כך נקבע, אלא ההפך. כך גם ערכאת דיונית תפעל, לעולם, עפ"י פסיקת ערכאת הערעור! - ולא עפ"י "כוונתה" של האחרונה או "מנעד" ההתבטאות של ערכאת הערעור (ודאי של הצדדים) בדיון בפניה. ערכאת הערעור (כמו גם ערכאה דיונית) אומרת דברה אך ורק בפסה"ד. אין כל רלוונטיות לטענות בענין ארוע, שהרי כפי שנקבע בפסה"ד, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, מה גם שנקבע כי קיים (היה) קושי בהוכחת הארוע. ז. לאור כל האמור - משעפ"י חוו"ד המומחה אין קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה, שתוארו ע"י התובע עצמו לאחר פסה"ד (ועפ"י פסה"ד השני) לבין ליקוייו הרפואיים, עפ"י תורת הפגיעות הזעירות - נדחית התביעה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' בחשוון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' ת. ברץ (מ) שרה מאירי,שופטת-אב"ד נ.צ. מר י. דיין (ע) מיקרוטראומה