ניכוי נכות בשל מצב קודם בוועדה רפואית

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15/05/2011, אשר קבעה למערערת דרגת נכות בשיעור 3.75 %, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה. 2. הוועדה העניקה למערערת נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 71 (1) (ב) (1) , ומנכות זו קבעה כי יש לנכות נכות בשיעור 2.5% בגין מצב קודם, וזאת לפי סעיף ליקוי 71 (1) (ב) (1) מותאם במחציתו. 3. עיקר טענות המערערת: א. לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה למלוא טענותיה, ולכל המסמכים הרפואיים המעידים על חומרת הפגיעה. נוכח חומרת הפגיעה, על הוועדה היה להעניק למערערת נכות בשיעור גבוה יותר משיעור הנכות שהוענקה. ב. הוועדה טעתה עת לא העניקה למערערת את מלוא סעיף הליקוי . הוועדה שגתה עת קבעה כי יש לנכות משיעור הנכות שהוענק למערערת מצב קודם בגין מחלת הרפלוקס. ג. הוועדה לא נתנה את דעתה לטיפול התרופתי שנוטלת המערערת בקשר למחלת הרפלוקס ולמידת השפעתו. הטיפול התרופתי מיטיב את מצבה של המערערת, וכתוצאה מכך המערערת אינה סובלת מתסמיני מחלת הרפלוקס. הוועדה לא התייחסה בהחלטתה לטענה כי המערערת סובלת מצרידות מזה תקופה ארוכה, עוד קודם למועד שבו החלה לסבול ממחלת הרפלוקס. ד. הוועדה לא בדקה את המערערת כנדרש. על הוועדה היה לבדוק את המערערת ע"י הכנסת סיב אופטי לגרונה. 4. עיקר טענות המשיב: לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית. הוועדה התייחסה בהחלטתה לפרוטוקול הוועדה הרפואית מטעם שירות המדינה שהתכנסה בעניינה של המערערת. הוועדה ערכה למערערת ניכוי כדין בגין מצב קודם בשל מחלת הגסטרסיק הקשה והרפלוקס. טענות המערערת בנוגע לאופן הבדיקה הינן טענות רפואיות אשר בשיקול דעת הוועדה. דיון והכרעה: 5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 6. מעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה רשמה את תלונות המערערת, וציינה בממצאיה כדלקמן: "מדברת בקול חלש מאד ללא צרידות. מדברת בלחש. לדבריה הייתה בוועדה רפואית של נציבות שירות המדינה, אינה מצליחה לעשות טיפול בתרפיה בדיבור. על פי תיקה הרפואי סובלת מגסטרסיק קשה + רפלוקס". 7. הוועדה ביקשה שיומצא לידיה פרוטוקול ועדה הרפואית מטעם שירות המדינה, שהתכנסה בעניינה של המערערת. לאחר קבלת הפרוטוקול, הוועדה התכנסה בשנית, וציינה כי מעיון בפרוטוקול עולה כי לא הוענקה למערערת נכות בגין צרידות, אלא בגין בעיות גסטרו, ומשרתה צומצמה להיקף של 50% משרה. 8. בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא: "על פי ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה בבדיקתה ב-13/03/2011 נכותה בשיעור 5% לפי סעיף 71 (1) ב' (1) בתחולה מ-04/12/2008. מנכות זו מנכה הוועדה נכות בשיעור 2.5% לפי סעיף 71 (1) ב' (1) במחציתו וזאת בגין מחלת רפלוקס, אשר תרמה לצרידות, סה"כ נכותה בגין צרידות הקשורה למחלת מקצוע בשיעור 2.5%". 9. הוועדה דנה בהפעלת תקנה 15, וקבעה כי יש להפעיל תקנה 15 במלואה בעניינה של המערערת, מאחר והנכות מונעת מהמערערת להמשיך בעבודתה כמורה. 10. מקובלת עלי טענת המערערת, כי החלטת הוועדה בנוגע לניכוי מצב קודם אינה מנומקת כנדרש. החלטת הוועדה אינה עומדת בהוראות הפסיקה שהותוותה בפסק דין מרגוליס ( להלן: "הילכת מרגוליס") לגבי ניכוי מצב קודם. בהתאם להילכת מרגוליס, האפשרות לניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם מותנית בקיומם של נתונים מוכחים, ובלשונו של בית הדין הארצי: "... כל אימת שהוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, המצביעים על 'מצב קודם' התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער". (דב"ע נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364). 11. במקרה דנן, הוועדה, עת החליטה לנכות מצב קודם, נסמכה על הרישום בתיק הרפואי של המערערת, שם צויין כי המערערת סובלת מגסטרסיק קשה ורפלוקס. לא ברור מהחלטת הוועדה האם הוועדה נתנה דעתה לטענות המערערת, כי הטיפול התרופתי אותו היא נוטלת בקשר למחלת הרפלוקס מיטיב את מצבה עד כדי היעדר תסמיני מחלת הרפלוקס לחלוטין. לפיכך, יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שתתייחס לטענות המערערת בעניין ניכוי מצב קודם. הוועדה תשקול בשנית החלטתה לגבי ניכוי מצב קודם, וככל שתעמוד על דעתה, תנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא דלעיל. 12. באשר לטענת המערערת, כי על הוועדה היה לערוך את הבדיקה הקלינית באמצעות השחלת סיב אופטי, דין הטענה להדחות. אופן הבדיקה וצורת הבדיקה הינם נושאים רפואיים אשר אשר בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ואין להתערב בהם. 13. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.רפואהנכותמצב קודםועדה רפואית