סעיף 12 א 5 להסכם הניידות תביעה זו הוגשה נגד דרישת הנתבע מיום 15.11.10 להחזר הלוואה עומדת בסך 11,714 ₪. בעקבות הגשת התביעה, הגיש הנתבע כתב הגנה וכן תביעה שכנגד להחזר ההלוואה העומדת ולתשלום חוב בסך 10,662 ₪ בגין קבלת קצבאות ניידות שלא כדין בחודשים ינואר 2010 עד מאי 2010. העובדות התובעת, גב' סוהיר עבדו, מוכרת כמוגבלת בניידות. בשנת 2001 קיבלה התובעת הלוואה עומדת לרכישת רכב על פי הסכם הניידות ובעזרתה רכשה רכב מסוג וולוו (להלן: "הרכב"). הרכב הורד מהכביש ביום 1.12.09 בעקבות תאונה שגרמה לו ל"אבדן מוחלט", והתובעת קיבלה פיצוי מחברת הביטוח שביטחה את הרכב ביום 4.1.10. ביום 15.11.10 פנה הנתבע לתובעת ודרש החזר ההלוואה העומדת בסך 11,714 ₪. בחודש 6/10 הפסיק הנתבע לשלם לתובעת קצבת ניידות, רטרואקטיבית מחודש 1/10 ויצר לתובעת חוב בגין הקצבאות ששולמו בתקופה שבין 1/10 ל-5/10, בסך 10,662. חוב זה נגבה באמצעות קיזוז מקצבת הילדים שהתובעת מקבלת. טענות התובעת לטענת התובעת, בנסיבות בהן חלפו למעלה מ-8 שנים ממועד קבלת ההלוואה, קובעים סעיפים 12א ותוספת ו' להסכם הניידות כי שוב אין חובה על המוגבל בניידות להחזיר את ההלוואה. לטענת התובעת, עמדתה נתמכת בהוראת סעיף 12(א)(1) להסכם הניידות, הקובעת כי "המוגבל בניידות יהיה חייב להחזיר למוסד את ההלוואה העומדת אם אירע אחד מאלה: (1) הרכב אבד או נהרס כאמור בסעיף 11(ב)(1)". ממשיכה התובעת וטוענת כי הואיל וסעיף 11(א)(1) להסכם הניידות קובע כי הלואה עומדת להחלפת רכב תינתן אם חלפו 42 חודשים לפחות למוגבל בניידות שהוא בעל רישיון נהיגה, 48 חודשים לפחות למוגבל בניידות שאינו בעל רישיון נהיגה ו-60 חודשים לפחות למוגבל בניידות שקיבל הלוואה לרכישת אביזרים מיוחדים, והואיל וסעיף 11(ב)(1) להסכם קובע כי "על אף האמור בס"ק (א) יהא המוסד רשאי ליתן הלוואה עומדת להחלפת רכב, אם אם טרם חלפו 42, 48 או 60 חודשים, לפי העניין", בנסיבות בהן חברת הביטוח שהרכב היה מבוטח בה קבעה כי הרכב אבד או נהרס ואין אפשרות למכרו או להעבירו לשימוש הזולת, נובעת המסקנה כי מקום בו חלפו למעלה מ-8 שנים, שהם למעלה מ-96 חודשים, אין כל עילה למוסד לביטוח לאומי לדרוש החזר מלא או חלקי של ההלוואה העומדת מאת התובעת. טענת התובעת אינה מקובלת עלינו ומקובלת עלינו התביעה שכנגד להחזר ההלוואה העומדת. להלן נימוקינו: סעיף 12 להסכם הניידות קובע, כאמור בכותרתו, את העילות להחזר ההלוואה העומדת. בין יתר העילות להחזר ההלוואה העומדת, שנמנות בסעיף 12(א) להסכם, הן: (1) הרכב אבד או נהרס כאמור בסעיף 11(ב)(1). (2) הרכב ניזוק, כאמור בסעיף 11(ב)(2) .. (6) חדל להתקיים או לא התקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת לפי הסכם זה. אין מחלוקת שלגבי הרכב מתקיימת החלופה שבסעיף 11(ב)(1) להסכם, קרי: שחברת הביטוח שביטחה את הרכב קבעה כי הרכב אבד או נהרס ואין אפשרות למכרו או להעבירו לשימוש הזולת. הוא הדין לעניין החלופה שבסעיף 12(א)(6) להסכם. בהתאם לכך, קמה עילה להחזר ההלוואה העומדת לפי סעיף 12(א)(1) ו-12(א)(6) להסכם הניידות. מגבלת הזמן שלטענת התובעת חלה על העילה להחזר ההלוואה העומדת מכוח סעיפים 12(א)(1) ו-11(ב)(1) להסכם הניידות, אינה נובעת מן ההוראות עליהן היא מסתמכת. משמעות ההוראה בסעיף 11(ב)(1) היא שלמרות התקופות המינימאליות שנקבעו בסעיף 11(א)(1) להסכם למתן הלוואה עומדת חוזרת, ניתן לקצר את התקופה המינימאלית בנסיבות של הרס ואבדן מוחלטים של הרכב כך שהמוגבל בניידות יקבל הלוואה עומדת חוזרת, חרף אי חלוף התקופה המינימאלית. אין בהוראות אלה דבר המגביל את זכות התביעה של המוסד לקבלת החזר ההלוואה העומדת לפי סעיף 12(א)(1) להסכם. מהחלופות של סעיף 12 להסכם הניידות ניתן ללמוד כי במקום בו בעלי ההסכם ביקשו להגביל בזמן את זכות התביעה של המוסד לקבלת החזר של ההלוואה העומדת, נקבעו בעניין הוראות מפורשות. כך למשל, על פי החלופות שבסעיף 12(א)(4) ו-12(א)(5) להסכם הניידות, תוגבל בזמן זכות התביעה של המוסד להחזר ההלוואה העומדת, אם חלפו 7 שנים והמוגבל בניידות נפטר. מהוראות אלה יש ללמוד שבנסיבות המתקיימות לגבי התובעת, אשר למרבה השמחה אינן הנסיבות הנזכרות בסעיפים 12(א)(4) ו-12(א)(5) להסכם, אין מגבלת זמן מכוח הסכם הניידות (להבדיל מחוק ההתיישנות) על זכות התביעה של המוסד להחזר ההלוואה העומדת. משאין מחלוקת כי הרכב הורד מן הכביש בחודש 12/09, אין עילה להתערב בהחלטת הנתבע ליצור לתובעת חוב בגין קבלת קצבת ניידות בחודשים 1-5/10, שכן הנתבע פעל בהתאם להוראת סעיף 20(א)(5) להסכם הניידות. בהתאם לכך, החוב נוצר כדין ודין התביעה שכנגד להתקבל אף בעניין זה. אנו ערים לכך שהתובעת טוענת כי לאחר שהרכב הורד מהכביש היא החלה להשתמש ברכב בבעלות משותפת שלה ושל בעלה וכי הרכב נרשם על שמה החל בחודש 5/10. טענות אלה חורגות ממסגרת הדיון שנקבעה בדיון המוקדם ומכל מקום מסיכומי הנתבע עולה כי התובעת לא הגישה בקשה חוזרת לגמלת ניידות בגין השימוש ברכב החדש ועניין זה לא נבחן ולא ניתנה בו החלטה של המוסד. לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד. סוף דבר התביעה נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת. בית הדין אינו פוסק לנתבע סכום מסויים הואיל ולא הובאו בפני בית הדין נתונים בעניין הסכומים שהנתבע כבר גבה בדרך של קיזוז מקצבאות הילדים של התובעת. עם זאת בית הדין מצהיר כי התובעת חייבת להחזיר את ההלוואה העומדת לנתבע בסך 11,714 ₪ ואת סכום החוב בגין גמלאות ששולמו שלא כדין בסך 10,662 ₪. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.חוזהניידות