דלקת בפלקסוס הברכיאלי

התובע עתר לבית הדין בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע מיום 7.9.09 אשר הוכר כ"פגיעה בעבודה". רקע עובדתי 1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 1.11.10 ועל פיהן - א. התובע הינו יליד 1.2.72. ב. מחודש 5/09 ועד ליום 7.9.09 עבד התובע בחברת "הקורנס" מפעלי עופרת בע"מ כעובד ייצור. ג. במהלך עבודת התובע, ביום 7.9.09, ניסה התובע לפתוח בורג גדול ומשלא הצליח הוא משך אותו במפתח ברגים. בזמן המשיכה, החליקה ידו של התובע והוא קיבל מכה באזור מרפק יד ימין ממכונה שהיתה מאחוריו. ד. הנתבע הכיר בתעודת אי הכושר שהגיש התובע לתקופה שמיום 9.9.09 ועד ליום 13.9.09. ה. תעודת אי הכושר המאוחרות לתקופה שמיום 14.9.09 ועד ליום 4.12.09, נדחו על ידי הנתבע. ו. מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה מהחומר הרפואי המצוי בתיק. 2. תביעת התובע להכיר בפגיעה מיום 7.9.09 כ"פגיעה בעבודה", נתקבלה על ידי המוסד לביטוח לאומי ואושרה בגינה תקופת אי כושר לתקופה שמיום 9.9.09 ועד ליום 13.9.09. תביעתו להכיר בתקופת אי כושר שלאחר מכן נדחתה על ידי המוסד בטענה, כי - "הואיל והתעודות הרפואיות לתקופה מ 14/9/09-4/12/09 מתייחסות לאבחנות רפואיות אשר לא קשורות לפגיעתך מיום 7.9.09, אנו נאלצים לדחות את תביעתך לתקופה זו (14/9/09-4/12/09). הואיל ולא נגרם לך אי כושר לעבודה כתוצאה מהפגיעה הנ"ל לתקופה שצוינה לעיל, לא נוצרה עילה לתשלום דמי פגיעה, ועלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה". 3. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר אנג'ל דוד, מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלה - "האם יש להכיר בתעודות אי הכושר לתקופה שמיום 14.9.09 ועד ליום 4.12.09 כולה או חלקה?" 4. ד"ר אנג'ל דוד קובע בחוות דעתו חד משמעית כי - "התובע סבל משילוב בעיות בתקופה הנידונה (14.9.09 עד 14.12.09). הוא סבל מפגיעה בתפקוד מספר עצבים ביד ימין, ובמקביל מחולשה כללית, מחלת חום קשה, דלקת ריאות ופגיעה זיהומית במסתם הלב (בקטריאל אנדוקרדיטיס). הוא אושפז במחלקה פנימית מספר פעמים בתקופה שמספטמבר עד דצמבר 09. ברור שמחלת החום הזיהומית אינה קשורה כלל למכה שקיבל התובע באזור המרפק הימני. המחלה הזיהומית הינה קשה ואפילו מסכנת חיים, והיא אחראית למצבו בתקופה הנידונה הרבה יותר מהפגיעה העצבית. נשאלת שאלה האם הפגיעה העצבית קשורה בקשר סיבתי לאירוע וגם בשאלה זו יש ספק רב. מכה בחלק האחורי של המרפק יכולה לגרום לפגיעה (בדרך כלל קצרה וחולפת) בתפקוד העצב האולנארי שעובר מאחורי המרפק. הרבה פחות סבירה פגיעה בעצב הרדיאלי שנמצא עמוק יותר ומכוסה בשכבת שרירים. פגיעה בשני העצבים גם יחד כפי שהיתה כאן הינה מאד לא סבירה במנגנון האירוע המתואר. בוצע בדיקת EMG בניסיון לשפוך יותר אור על הפגיעה העצבית. תשובת בדיקה זו הינה שהפגיעה מתאימה לדלקת באזור הפלקסוס הברכיאלי (הסתעפויות עצביות שנמצאות באזור הצוואר ולכיוון הכתף ולא יפגעו כלל באירוע כמו זה שהיה כאן). תשובתי מהסיבות הנ"ל היא שאין קשר סיבתי בין האירוע לאי הכושר שאחרי ה-14.9.09". (הדגשות שלי - י.א.ש.). 5. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה. ובהחלטה מיום 24.7.11 אושרה בקשתו והופנו למומחה שאלות הבהרה. להלן השאלות ותשובות המומחה ד"ר אנג'ל - א. ש. במידה ובתקופה הרלוונטית התובע לא סבל ממחלת חום קשה, דלקת ריאות ופגיעה זיהומית במסתם הלב, האם הוא היה מסוגל לעבוד אחרי התאונה ועד ליום 9.12.09? ת. ב-16.9.09 (9 ימים אחרי האירוע) התלונן התובע על שיעול, חום וחולשה מזה שבועיים. הוא אושפז וב-2.10.09 רשום כי הוא אחרי אשפוז עקב חום גבוה וכאב בחזה. חשבו על דלקת מפרקים ונמצא גם ממצא שמתאים לקריש דם על מסתם הלב. הוא טופל בקומדין (תכשיר נוגד קרישה). הוזמנו בדיקות CT ו-EMG. בתאריך 9.10 מדווח על שיתוק מלא של העצב הרדיאלי. ב-1.11 שוב חולשה ומחלת חום. הוא מקבל אנטיביוטיקה עקב דלקת ריאות. ב-15.11 מצויין כי הוא אחרי שני אשפוזים עקב חולשה כללית. ב-6.12.09 שוב חום גבוה, הזעה וצמרמורות. נרשם כי בספטמבר אובחן תסחףי ריאתי. ב-20.12.09 נרשם כי הוא לאחר אשפוז עקב פגיעה זיהומית במסתמי הלב. כל הרישומים האלה מצביעים על בעיות קשות בתקופה שבין האירוע ל-9.12.09. להערכתי רוב או כל התקופה הוא לא יכל לעבוד אולם זאת עקב האשפוזים ומחלותיו שבתחום הפנימי ולא עקב האירוע. (הדגשה שלי - י.א.ש.). ב. ש. איך אפשר להסביר כי חוסר יישור אקטיבי בשורש כף היד, חוסר תנועות באצבעות, ירידה בתחושת האצבעות 4-5 וירידה בספקט אולנרי של כף היד הופיעו לאחר התאונה מיום 7.9.09 והסיפטומים הנ"ל המשיכו לפחות עד לתאריך 12.11.09 לפי סיכום יעוץ של מומחה בנוירולגיה ד"ר גור אלכסנדר? ת. לא ברור מהרישומים אם בוצעה אבחנה חד משמעית לפגיעה העצבית הנרחבת. פגיעה באזור המרפק יכולה לגרום הפרעה בתפקוד העצב האולנארי כפי שמצוין ברישום מיד אחרי האירוע. הפגיעה לא תסביר הפרעה בתפקוד העצבי הרדיאלי (שגורמת לחוסר ישור אקטיבי של כף היד). בדיקה EMG תמכה באבחנה של דלקת בפלקסוס הברכיאלי (הסתעפויות עצביות שנמצאות באזור הצוואר ולכיוון הכתף). פגיעה עצבית בפלקסוס הברכיאלי יכולה להסביר את הפגיעה בעצבים שונים ביד (והיא כאמור אינה קשורה כלל לאירוע)." (הדגשה שלי - י.א.ש.). טענות הצדדים 6. לטענת התובע, פגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה ועל פי התיעוד הרפואי וחוות דעת המומחה הרפואי, המכה שקיבל יכולה היתה לגרום לפגיעה בעצב האולינרי ולמנוע ממנו להמשיך בעבודתו. התובע מסכים כי החל מחודש אוקטובר 2009 סבל ממחלות קשות נוספות אך לדבריו מכיוון שאחוזי הנכות בגין מחלות אלה הוכרו רק מחודש דצמבר 2009, זכאי הוא כי פגיעתו ותקופת אי הכושר בגינה יוכרו עד למועד זה. 7. לטענת הנתבע, אין כל קשר בין האירוע התאונתי מיום 7.9.09 לבין אי הכושר שניתן לתובע במסגרת התעודות הרפואיות מיום 14.9.09 ואילך, באשר האבחנות הרפואיות המצויינות החל ממועד זה והכוללות דלקת בכתף, תסחיף ריאתי ונוירופטיה אולינרית, אינן קשורות כלל ועיקר לפגיעה במרפק. לטענת הנתבע, הפגיעה שאירעה לתובע אינה מצדיקה מתן אי כושר לתקופה כה ממושכת כפי שאושרה בתעודות הרפואיות וכי זו נובעת ממצבו הבריאותי הבסיסי של התובע. לטענת הנתבע, חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, שללו באופן חד משמעי כל אפשרות של קשר סיבתי בין האירוע לבין תקופת אי הכושר שמיום 14.9.09 ועד ליום 4.12.09. עוד מוסיף הנתבע כי מהתיעוד הרפואי עולה כי כבר ביום 16.9.09 (9 ימים לאחר האירוע), התלונן התובע על שיעול חום וחולשה מזה כשבועיים ימים. מוסיף וטוען הנתבע, כי חוות הדעת מפורטת, מנומקת ואין בה פגם ומשכך, יש לאמץ את חוות דעת המומחה ולדחות את התביעה. ההכרעה 8. הלכה פסוקה היא כי - "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.). 9. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי לא קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע לבין המחלות שמהן סבל התובע החל מיום 14.9.09 ואילך ואשר בגינן ניתנו לו תעודות אי הכושר. התובע עצמו בסיכומיו אינו טוען כנגד קביעות המומחה אלא שלדבריו, היות ומחלותיו לא הקנו לו אחוזי נכות עד לחודש דצמבר 2009, יש להכיר באי הכושר בתקופה זו כנובעת מהאירוע. אין מקום לקבל טענה זו. חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה הינן בהירות, מפורטות ומנומקות ולא מצאתי כי נפל בהן כל פגם. משעולה מחוות הדעת באופן ברור שהאבחנות הרפואיות בתעודות אי הכושר לתקופה שמיום 14.9.09 ואילך, מקורן אינו באירוע אלא במצבו הבריאותי הבסיסי של התובע, אין מקום להכיר בתעודות אלה ובתקופה זו כתקופת אי כושר הנובעת מהאירוע. 10. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר אנג'ל והנני קובעת, כי תקופת אי הכושר שמיום 14.9.09 ועד ליום 4.12.09, אינה נובעת מהאירוע ואין התובע זכאי לתשלום דמי פגיעה בגינה. אשר על כן, דין התביעה להדחות.   בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.   זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ניתן היום, ה' תשרי תשע"ב, 03 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. דלקת