החמרה של מצב מולד ברגל: לפנינו תביעת התובע להכיר, בהחמרה של מצב מולד בכף רגלו השמאלית, כפגיעה בעבודה. בתביעתו מיום 30/8/2007 שהגיש לנתבע תיאר התובע את הפגיעה כדלקמן: "אני עובד משנת 2,000, בדוכן מזון מהיר (מסעדה), במשך כ-10 שעות ביום אני עומד על הרגליים. בתהליך הדרגתי התפתחו אצלי כאבים בכף רגל שמאל. מצורף בזה תצהיר השתלשלות התפתחות הכאב - מיקרוטראומה." (ר' נספח לתצהיר התובע - מוצג ת/1) הנתבע דחה את תביעת התובע, במכתב הדחיה מיום 14/1/2008, מן הטעמים הבאים: עבודת התובע, כפי שתוארה על ידו, לא גרמה ואף לא תרמה להתהוות המחלה בכף רגלו השמאלית ואין קשר בין המחלה לבין העבודה. מאמץ ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. מחלת התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודת התובע. בהחלטתנו מיום 11/11/2009 קבענו כי לא נתייחס לעניין אירוע תאונתי כלשהו והדיון יתרכז רק בשאלת המיקרוטראומה, מן הטעם שבתביעת התובע, שהוגשה לנתבע, התייחסה אך ורק לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה וגם בתביעתו לבית הדין ציין התובע כי כתוצאה מעבודת במשך כ - 10 שעות ביום התפתחו אצלו כאבים בכף רגלו השמאלית (ר' עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 11/11/2009). חרף החלטה זו סיכומי התובע מתייחסים גם לאירוע תאונתי. מובהר בזאת כי נתייחס בפסק הדין אך ורק לעניין המיקרוטראומה. כאמור לעיל בתביעתו מיום 30/8/2007 שהגיש לנתבע תיאר התובע את הפגיעה כדלקמן: "אני עובד משנת 2,000, בדוכן מזון מהיר (מסעדה), במשך כ-10 שעות ביום אני עומד על הרגליים. בתהליך הדרגתי התפתחו אצלי כאבים בכף רגל שמאל." (ר' נספח לתצהיר התובע - מוצג ת/1). בהודעתו לחוקר הנתבע (מוצג נ/2) ציין התובע כי הוא עובד בדוכן המזון של אביו בעפולה מזה תשע שנים בתפקיד קופאי. 90% - 95% מהעבודה התובע מבצע בעמידה. בעבר עבד לפחות 9-8 שעות לפי הצורך בכל יום, במשך שישה ימים בשבוע. בשנה האחרונה, עקב המצב בכף רגלו, הוא עובד 6 שעות בכל יום, שישה ימים בשבוע. התובע נשאל על ידי חוקר הנתבע למה הוא מייחס את הבעיה בכף רגל שמאל ועל כך השיב: "אין לי ספק שזה קשור לעמידה ממושכת על הרגליים, ברגע שאני עומד 5-4 שעות בעבודה, אני מגיע עם כאבים הביתה." (ר עמ' 1 להודעה) ד"ר שלמה ריינר רופא אורטופד שטיפל בתובע, במסגרת קופת חולים כללית, ציין בכרטיס הביקור, עת ביקר התובע במרפאתו ביום 18/1/2007, את הדברים הבאים: "כאבי קרסול שמאל שנים רבות עקב עבודתו בעמידה עם החמרה לאחר טיפול תרופתי ללא שיפור בצילומים בבדיקה תנועות סובטלריות לשקול כריתת." (ר' המסמך בחומר הרפואי שהתקבל). בעדותו בפנינו ציין התובע את הדברים הבאים: "ש. מה אתה עושה כשאתה מגיע למשמרת? ת. כשאני מגיע למשמרת אני עושה ספירת קופה, אני מכין השלמות של סלטים שצריך להכין אותם, הכל נעשה בעמידה ורוב שעות היום זה בהליכה צולעת. במהלך כל המשמרת אני ליד הקופה, מכין סלטים, מנקה שולחנות בפנים בחוץ. ש. למה אתה לא יושב? ת. אין מקום לכיסא. ש. נבדקת על ידי רופאים, הסבירו לך מה יש לך ברגל? ת. הסבירו לי כי כתוצאה מעמידה ממושכת הכאבים מחמירים." (ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 11/11/2009, ש' 28-21) התובע נשאל על ידי ב"כ הנתבע מה קרה ב - 2006 על כך השיב: "אני עובד בחנות שווארמה של אבא שלי וחלק מעבודתי שם זה על הקופה יש מדרגה אני עושה מאות פעמים עליה וירידה במדרגה ובפעם הזו החלקתי ומאוד כאבה לי הרגל והתנפחה לי. המשכתי את המשמרת עד סוף הלילה ואז הלכתי לבית חולים בעפולה שם נמצא העסק." (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 11/11/2009, ש' 15-11) דיון והכרעה: התובע טוען, כי הוכיח תשתית עובדתית מספקת להוכחת פגיעה לפי תורת המיקרוטארומה ועל כן יש למנות מומחה רפואי. הנתבע טוען מנגד, כי התובע לא הוכיח תשתית ראייתית ראויה לעניין עילת המיקרוטראומה ועל כן יש לדחות את התביעה, ללא מינוי מומחה רפואי. תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מיקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמה המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור, הינה של טיפות מים המחוררות במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות (ר' עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28/7/2002; עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע ל"ה 523, 533) מכל החומר שהונח בפנינו עולה, כי התובע עובד משנת 2,000 בדוכן מזון מהיר של אביו כ- 10-8 שעות ביום במשך שישה או שבעה ימים בשבוע. 90% עד 95% מעבודתו נעשית בעמידה. התובע משמש כקופאי, מכין סלטים מנקה שולחנות בפנים ובחוץ. כמו כן על מנת לעבוד עם הקופה יש צורך לעלות מדרגה ועל כן התובע עולה על המדרגה ויורד ממנה מאות פעמים ביום. רופאי התובע, ואף התובע בעצמו, מייחסים את הכאבים בכף רגל שמאל לעמידה הממושכת ולא לעליה ולירידה מהמדרגה. באשר לעבודה תוך כדי עמידה רצופה וממושכת כבר נספק, כי עמידה ממושכת אינה בגדר תנועות רצופות חוזרות ונישנות, שכל אחת מהן מסבה נזק זעיר עד שבהצטברותן נגרם הנזק הנטען (ר' עב"ל 373/08 רינה אדיבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18/11/2008). משכך אין בעמידה ממושכת משום תשתית עובדתית ראויה לעניין פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. גם בחינת מכלול פעולות התובע בעבודתו ובכלל זה, העמידה הממושכת, העליה והירידה מהמדרגה, הכנת הסלטים וניקוי השולחנות, מביאה למסקנה כי מדובר בפעולת מגוונות, שאינן מהוות תשתית ראויה לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה (ר' עב"ל 642/06 פלוני - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11/3/2008; 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26/10/2004; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28/7/2002; עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/3/2006). משהתובע לא השכיל להוכיח תשתית עובדתית ראויה לעניין פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה - אין מקום למנות מומחה רפואי ודין תביעתו להדחות כבר בשלב זה. על כן התביעה נדחית בזאת. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. רגליים