שיקולים זרים בועדות רפואיות

שיקולים זרים בועדות רפואיות בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 21.12.11, אשר קבעה כי למערער נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.3.11. עובדות המקרה המערער, דוור במקצועו, הוכר כנפגע בעבודה בגין תאונה מתאריך 19.8.10. בתאריך 3.11.11 עמד המערער בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10%, לפי סעיף 37(7)(א) לרשימת הליקויים המופיעה בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות) המתייחס להגבלה קלה בעמוד השדרה המותני. יחד עם זאת, קבעה הועדה כי יש להפחית את אחוזי הנכות במלואם בגין מצב קודם, ולפיכך קבעה הועדה הרפואית למערער 0% נכות יציבה, בתחולה מיום 1.3.11. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, בו הלין הן על שיעור הנכות שנקבעה והן על הניכוי בגין מצב קודם. בתאריך 21.12.11 התכנסה הועדה הרפואית לעררים (להלן - הועדה), ולאחר ששמעה את תלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית, סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "ממצאי הבדיקה מורים שאין נכות אורטופדית או תפקודית בגין מצב הגב התחתון. יש להדגיש כי אמנם קיים מצב קודם אשר הסתיים ב- 2006 ובמהלך השנים שחלפו עד לתאונה הנדונה לא נדרש לטיפולים או למעקב רפואי בגין הגב התחתון. הועדה עיינה בסיכום הבדיקה הרפואית שנעשתה ב- 19.12.11 ע"י דר' ליאור דיין. בבדיקתו מציין הבודק הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני, יש לציין שדר' דיין כאורטופד מטפל לא מצא מגבלות כאלה בתנועות ע"ש מותני בתאריך 24.2.11. הועדה לא מצאה את הממצאים המתוארים בבדיקתו ולכן לא מקבלת את המלצתו וממצאיו. הועדה דוחה את הערר וקובעת 0% נכות מיום 1.3.11." בערעור שבפני טוען המערער כי שגתה הועדה הרפואית לעררים עת הפחיתה את שיעור נכותו הצמיתה מ- 10% ל- 0%, מבלי שהזהירה אותו טרם קביעתה ואפשרה לו לטעון בעניין. לו היה המערער מודע לכוונת הועדה להפחית את נכותו היה ממציא לוועדה חומר רפואי המעיד על פגיעתו לרבות בדיקת MRI, שביצע ימים ספורים לאחר מועד התכנסות הועדה, בתאריך 26.12.11, כמו גם קביעות ועדות רפואיות ממקום עבודתו, המעידים בבירור על נכותו. עוד טען המערער כי הועדה לא התייחסה לתיקו הרפואי של המערער שצורף ולנזק הנוירולוגי, אשר בהתאם לפסיקה נדון בנפרד מהמגבלות. עיקר טענתו של הערער נעוצה בזכות המבוטח להיות מוזהר בטרם הפחתת שיעור הנכות עובר למתן החלטתה הסופית של הועדה (בהתבסס על דב"ע מג/1241- 01גלילי - המוסד לביטוח לאומי), כאשר במקרה הנדון קופחה זכותו זו. לפיכך, יש מקום להשבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, תוך הותרת הקביעה כי אין מקום להפחתת מצב קודם. בדיון מיום 5.3.12 הוסיף המערער וטען, כי עררו על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון לא התייחס לשיעור הנכות אלא לשאלת הניכוי בגין מצב קודם, ומשכך לא יכול היה לדעת שהועדה מתכוונת להפחית את 10% הנכות שנקבעו לו זה מכבר. עיון בערר שהוגש מעלה שהטענה אינה מדוייקת. מנגד, טען המשיב כי לא קיימת בחוק או בפסיקה כל הוראה המטילה על הועדה חובה להזהיר את המבוטח עת היא מותירה את אחוז הנכות ללא שינוי, תוך שהיא משנה אך את הטעם העומד בבסיס ההחלטה. המבוטח אינו נפגע משינוי זה ובפועל שיעור נכותו של המערער נותר כמות שנקבע על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון - 0%. הועדה לעררים ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, תוך התייחסות לבדיקות שביצע המערער עד למועד התכנסותה לרבות בדיקה על ידי דר' דיין, ועל המערער היה לבקש לדחות את מועד התכנסות הועדה ככל שהיה מעוניין להעמיד את תוצאות בדיקת ה- MRI בפניה; משלא עשה כן - אין לו להלין אלא על עצמו, ופתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה להחמרת מצב, על סמך הבדיקות העדכניות שבידיו. באשר לנזק הנוירולוגי שהמערער טוען כי הועדה לא התייחסה אליו, הרי שבשום הזדמנות לא העלה המערער טענה בנוגע לקיומו של נזק נוירולוגי כלשהו, החל בכתב הערר וכלה בסיכום הבדיקה הרפואית של דר' דיין מיום 2.1.12; נהפוך הוא, בסיכום בדיקתו מציין דר' דיין במפורש "ללא חסרים נוירולוגיים בבדיקה הגסה" ואף אחוזי הנכות שהומלצו על ידו לא היו מעוגנים בתחום הנוירולוגי. עוד טען המשיב כי בהתאם לתקנה 30 לתקנות, אין הועדה כבולה לערר שבפניה והיא רשאית לקבוע את ממצאיה על סמך הבדיקה הקלינית שערכה בעצמה. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא, כי התערבות בתי הדין לעבודה בהחלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד כדוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). בהוראות תקנה 30 לתקנות נקבע כדלקמן: "סמכות ועדת ערעורים  30.    (א)   ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד.     (ב)   ועדה לערעורים רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית הועדה לערעורים לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה בערעור; דרישת הועדה תפורט ותנומק בפרוטוקול.     (ג)   חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לועדה, יועבר אף לנפגע." בפסיקה נקבע, כי פרשנות הוראת תקנה 30 לתקנות מביאה למסקנה כי אין הוועדה הרפואית לעררים כבולה לנוסח הערר שלפניה, וכי עליה לבטא את ממצאיה אף בהיעדר ערעור בנקודה זו או אחרת (בג"ץ 296/83 וייס נ' הוועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה, פד"ע יב, 95; עב"ל 197/09 הלימי - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, מיום 7.4.10). לפיכך, אין בידינו ליתן משקל לטענת המערער כי עררו התייחס לשאלת הניכוי בגין מצב קודם בלבד ולא לשאלת גובה הנכות, מה גם שהטענה אינה נכונה לגופה, שכן בהודעת הערר התייחס המערער במפורש גם לשיעור הנכות. באשר לטענת המערער כי נפל פגם בפעולת הועדה אשר לא הזהירה אותו מראש מפני האפשרות להפחית את שיעור נכותו - אף טענה זו דינה להידחות, שכן הועדה הרפואית לעררים לא הפחיתה בסופו של דבר מנכותו של המערער, כפי שנקבעה על ידי הועדה מדרג ראשון, אלא הותירה את אחוזי הנכות שנקבעו לו על כנם וראה במקרה דומה: "לא מצאתי ממש בטענת המבקש, כי הוועדה לא הזהירה אותו מפני האפשרות שבכוונתה להוריד את שיעור הנכות. הוועדה מדרג ראשון קבעה כי למבקש, בניכוי מצב קודם, נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%. אף הוועדה ראתה לנכון לקבוע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%, אם כי מטעמים שונים מאלו של הוועדה מדרג ראשון. מכאן שעל פני הדברים, לא היה מקום להזהיר את המבקש כי בכוונת הוועדה להוריד את שיעור הנכות שנקבע לו." בר"ע 3564-09-11 בועז יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 22.9.11. עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי בפניה עמד תיקו הרפואי הכללי של המערער וכן נערכה למערער בדיקה קלינית מעמיקה ומקיפה, כאשר הועדה התייחסה בקביעתה לממצאי בדיקתו של דר' דיין מיום 19.12.11, אולם ציינה כי בבדיקתה לא נמצאו תימוכין לממצאים המתוארים בבדיקתו של דר' דיין ומשכך בסופו של דבר לא קיבלה את המלצתו וממצאיו. בהחלטת הוועדה קיימת קביעה מפורשת וברורה בדבר העדפת ממצאי בדיקתה הקלינית על פני בדיקתו של דר' דיין ובכך אין כל פסול, שהרי מדובר בשיקול דעת רפואי המסור לוועדה ואין בית הדין מוסמך להתערב בו. באשר לטענות המערער לפיהן הוועדה לא התייחסה לנזק הנוירולוגי שלו, צודק המשיב בטענתו כי לא נטען לקיומו של נזק זה, לא בהודעת הערר, ואף לא בסיכום בדיקתו של דר' דיין מתאריך 19.12.11; נהפוך הוא, בין ממצאי בדיקתו ציין דר' דיין במפורש "ללא חסרים נוירולוגיים בבדיקה הגסה". נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הועדה. בשולי פסק הדין מצאתי לנכון לציין, שמכיוון שאין חולק שהתובע ביצע בדיקת MRI ימים ספורים לאחר כינוס הועדה והמשיב אישר שלו היה המערער מבקש מהוועדה לעכב התכנסותה עד לקבלת תוצאות הבדיקה, בקשתו היתה נענית, ראוי שהמשיב ישקול בשנית הצעתי להעמיד את בדיקת ה-MRI בפני חברי הועדה, על מנת שיבחנו את יש בה כדי לשנות מהחלטתם. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש בתוך 30 ימים מהיום בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. רפואהשיקולים זריםועדה רפואית