הרקע להגשת הערעור שבפני 1. המערער עבד בתנאי רעש ועקב כך הוא לקה בשמיעתו. המשיב הכיר בליקוי השמיעה של המערער, כבתוצאה של פגיעה בעבודה. 2. ביום 29/5/05, קבעה ועדה רפואית כי למערער נכות בשיעור 10% בגין טנטון, לפי פריט 72(4)(ד)(II) למבחנים למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים" ו"התקנות", בהתאמה). למערער לא נקבעה דרגת נכות בשל ירידה בשמיעה. 3. ביום 1/1/10 אישר רופא תעסוקתי כי מצב שמיעתו של המערער הוחמר. באישור האמור נכתב כי לפי בדיקת שמיעה מיום 3/11/09, הירידה בשמיעה באוזנו הימנית של המערער היא בשיעור 30 דציבל, ובאוזנו השמאלית - 35 דציבל. על סמך אישור זה ביקש המערער להעמיד אותו לבדיקה מחדש, לפי תקנה 36 לתקנות. המשיב קיבל את הבקשה והמערער הועמד לבדיקת פוסק רפואי. 4. הפוסק הרפואי קבע כי אין החמרה במצבו של המערער יחסית לזה שנקבע בשנת 2005. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי. הערר נדון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). 5. בישיבתה מיום 29/6/10, החליטה הועדה לדחות את הערר, תוך ששבה על קביעת הפוסק הרפואי על כך שאין החמרה במצבו של המערער. בפני הועדה היתה באותה עת מספר בדיקות שמיעה, כולל זו מיום 3/11/09 שהרופא התעסוקתי נסמך עליה בעת שנתן את האישור על החמרה במצבו של המערער. בנוסף לבדיקות האמורות, היתה בפני הועדה בדיקת שמיעה חדשה יותר, מיום 28/2/10, אשר לפיה הירידה בשמיעה בממוצע תדרי הדיבור היתה תקינה. בנוסף, היתה בפני הועדה בדיקת BERA מיום 17/5/10, שלימדה על ליקוי שמיעה חמור יותר, שלכאורה הצדיק קביעת דרגת נכות לפי פריט 72(1) למבחנים. 6. המערער ערער לבית דין זה על החלטת הועדה מיום 29/6/10. הערעור נדון בפני בתיק 46539-08-10. ביום 14/12/10, הגיעו באי כחם של הצדדים להסכמה על קבלתו של הערעור האמור. כך נוסחה הסכמתם של ב"כ הצדדים: "הגענו להסכמה שלפיה ערעורו של המערער יתקבל ועניינו של המערער יוחזר אל הועדה, כדי שהועדה תסביר את האמור להלן: א. איזו בדיקת שמיעה או אילו בדיקות שמיעה מבין הבדיקות שהיו בפני הועדה נלקחו על ידי הועדה בחשבון כשהועדה הגיעה למסקנה שגם מצבו הנוכחי של המערער אינו מקנה דרגת נכות בשל הירידה בשמיעה. ב. אם אחת מבדיקות השמיעה שהועדה נסמכה עליהן היא זו מיום 28/2/10, תתבקש הועדה לשקול מדוע אין זה נכון להעדיף על פניה את בדיקת ה-BERA מיום 17/5/10, הן בשל היותה מאוחרת יותר והן בשל היותה אובייקטיווית. ג. אם אחת הבדיקות שנלקחו בחשבון היתה בדיקת ה-BERA מיום 17/5/10 או אם בעקבות האמור לעיל הגיעה הועדה למסקנה שיש להביא אותה בחשבון, האם אין זה נכון שעל פי ממוצע הירידה בשמיעה כפי שנקבע בבדיקת ה-BERA יש לקבוע למערער דרגת נכות, בגין הירידה בשמיעה.". ההסכמה האמורה, קיבלה תוקף של פסק דין. 7. בהתאם לאמור בפסק הדין מיום 14/12/10, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה, אשר התכנסה לדון בענין ביום 18/1/11. במועד זה, כתבה הועדה בפרוטוקול, בין השאר, כך: "הועדה עיינה בפסה"ד ובכל בדיקות השמיעה שבתיק ובמיוחד בבדיקת השמיעה מ-28/2/10 ובדיקת הברה מ-17/5/10. הועדה מציינת כי בדיקת הברה מראה אמנם ליקוי קל בשמיעה באוזן ימין, אולי ספי השמיעה ב-1,000 ו-2,000 הרץ משמאל היו טובים יותר. עוד מציינת הועדה כי בדיקת השמיעה מ-28/2/10 מדגימה שמיעה תקינה בתדרי הדיבור כשאמינות הבדיקה טובה וממוצע תדרי הדיבור היה 18 דציבל בשתי האוזניים. כלומר: קיים פער בין עקומת השמיעה ההתנהגותית שאיתה ניתן לקבוע ממוצע תדרי הדיבור בשלושה תדרים לפי התקנון לבין בדיקת הברה שנעשתה שלושה חודשים לאחר מכן. לכן קובעת הועדה לצורך הבהרה ולמען הסר ספק כי יש לבצע בדיקת שמיעה עדכנית מפורטת ובדיקת ברה סף 10 SN באותו מקום ובאותו מועד.". 8. בהתאם להחלטת הועדה, הפנה המשיב את המערער לביצוע בדיקת שמיעה ובדיקת BERA במכון "הולדשטיין". במקביל, פנה המערער לביצוע בדיקות באופן פרטי במכון "גל" ובבית החולים רמב"ם. בנוסף, קיבל המערער לידיו מכתב של ד"ר שטטר אשר מהווה השלמה לחוות דעתו שהיתה בפני הועדה עוד בישיבתה מיום 29/6/10. 9. לאחר ביצוע הבדיקות, התכנסה הועדה פעם נוספת, ביום 5/4/11. במועד זה קבעה הועדה כי על פי הבדיקות שנערכו על ידי מכון "הולדשטיין" (שאליו הופנה המערער על ידי המשיב), אין למערער נכות בגין ליקוי השמיעה. על כן, החליטה הועדה לקבוע מחדש כי אין החמרה במצבו של המערער. הועדה התייחסה גם למכתבו המשלים של ד"ר שטטר מטעם המערער, וקבעה כי היא אינה מקבלת את מסקנתו, וזאת בשל כך שהיא נסמכת על ממצאי בדיקות השמיעה שהיא הפנתה אליהן. הועדה לא התייחסה לממצאי בדיקות השמיעה שהמערער המציא, הבדיקות שאליהן הוא פנה באופן פרטי. 10. הערעור שבפני מופנה כנגד החלטת הועדה מיום 5/4/11. גורל הערעור 11. כאשר עניינו של מבוטח מוחזר אל ועדה רפואית לעררים על פי פסק דין, שומה על הועדה לקיים את פסק הדין. ככלל - היא אינה צריכה לסטות מכך, לא לקיים פחות מההוראות שניתנו בפסק הדין ואף לא להרחיב מעבר לכך (אם כי - ברור שגם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל). ראו בענין זה את אשר נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בתיק דב"ע נא/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כד 160), שבו נקבע כך: "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית-הדין". על כן, בערעור זה, עלי לבדוק האם הועדה קיימה את פסק הדין. 12. לדעתי, השוואת הוראותיו של פסק הדין אל האמור בפרוטוקולים שהועדה ערכה ביום 18/1/11 וביום 5/4/11 - אמורה להביא למסקנה שהועדה לא קיימה כראוי את פסק הדין, אלא פעלה באופן שונה. 13. כזכור, פסק הדין (שאישר את הסכמת הצדדים) מיום 14/12/10, הורה לועדה להרחיב את הנמקתה בקשר להחלטתה מיום 29/6/10. בענין אותה החלטה שכבר ניתנה, היה על הועדה להסביר, תחילה, על איזו בדיקת שמיעה היא נסמכה בעת שקבעה את קביעתה ביום 29/6/10, ולאחר מכן - לתת הבהרות נוספות, בהתאם לתשובתה של הועדה (אם הועדה נסמכה על הבדיקה מיום 28/2/10 להסביר דבר מה נוסף, ואם היא נסמכה על הבדיקה מיום 17/5/10 - להסביר עוד דבר). הכל - כמפורט בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. הועדה לא פעלה כך; לא ביום 18/1/11 ואף לא ביום 5/4/11. הועדה פשוט ציינה שהיא עיינה גם בפסק הדין וגם בכל בדיקות השמיעה "ובמיוחד" בשתי הבדיקות שנזכרו בפסק הדין, אך לא הסבירה כיצד היא הגיעה לקביעתה מיום 29/6/10. במקום להסביר את אשר היה עליה להסביר, החליטה הועדה להתחיל את הכל מחדש, ולהפנות את המערער לבדיקות חדשות. 14. לדעתי, אין בהכרח פגם בכך שהועדה החליטה להפנות את המערער לבדיקות חדשות גם אם פסק הדין לא הורה לעשות כך. הצדקת הפנייתו של המערער לבדיקות חדשות היתה יכולה להיות לפחות באחת מהדרכים הבאות: (א) אילו הועדה היתה סבורה שהבדיקות החדשות נחוצות לשם קיומו של פסק הדין. (ב) אילו הועדה היתה סבורה שההחלטה מיום 29/6/10 אינה מבוססת כראוי, ולפיכך, אין טעם לקיים את פסק הדין שהורה על הבהרת אותה החלטה, ותחת זאת - יש לערוך בדיקות חדשות. אולם, הועדה לא הסבירה כי הבדיקות החדשות נחוצות לשם קיומו של פסק הדין, ואף לא הסבירה כי אין טעם בהבהרת ההחלטה מיום 29/6/10, אלא פשוט התעלמה מההוראות שניתנו לה בפסק הדין, ובמקום זאת, החליטה על הפניית המערער לבדיקות חדשות וזאת "למען הסר ספק". בנסיבות אלה, אני סבור שלא ניתן לקבוע שהפניית המערער לבדיקות חדשות היתה נקיה מפגמים. 15. גם אם הייתי סבור שההחלטה להפנות את המערער לבדיקות חדשות היא תקינה לחלוטין, לא הייתי יכול לראות את הועדה כמי שהחלטתה אינה פגומה, וזאת - מאחר שאם כבר הועדה החליטה שלא להיצמד להוראות פסק הדין אלא לקבל לידיה בדיקות חדשות, לא ברור מדוע היא התייחסה רק לבדיקות החדשות שהיא יזמה, ולא לבדיקות האחרות שהמערער המציא לה. בנסיבות אלה, שבה ומתעוררת התמיהה מדוע הועדה החליטה להסתמך דווקא על בדיקות מסויימות ולא על אחרות. הועדה היתה רשאית, כמובן, להעדיף דווקא את הבדיקות החדשות ממכון "הולדשטיין" על פני הבדיקות החדשות האחרות, אך ראוי היה שהועדה היתה מסבירה מדוע היא מעדיפה דווקא אותן. 16. התוצאה היא, שאיני יכול לראות את הועדה כמי שקיימה כראוי את פסק הדין. 17. משהועדה לא קיימה כראוי את פסק הדין הקודם, דינו של הערעור להתקבל. לדעתי, משהועדה כלל לא התיימרה לקיים את פסק הדין הקודם, אלא פעלה בנתיב שונה, אין מקום לפעול על פי הכלל ולהחזיר את עניינו של המערער שוב אל אותה ועדה, אלא נכון להעביר את עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בערר. 18. התוצאה היא כי אני מקבל את הערעור ומורה על העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (הועדה בהרכב השונה תיקרא להלן: "הועדה החדשה"). 19. על המשיב לדאוג לכך שהועדה החדשה לא תכלול מי מבין המומחים שהיו כלולים בהרכב הקודם של הועדה ולא תקבל לידיה את הפרוטוקולים שנערכו על ידי קודמתה. 20. הועדה החדשה תדון מחדש בערר. 21. על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/12/11, אם לא ישולם לפני כן. 22. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ט"ז בתשרי תשע"ב, 14 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט רפואהשמיעהועדה רפואית