פתיח ותשתית עובדתית 1. עניינה של תביעה זו בזכאות התובע לשיקום מקצועי. 2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העידה העובדת הסוציאלית גב' שרה אופיר, מנהלת מחלקת שיקום בכיר בסניף הנתבע בפתח תקווה. 3. התובע, יליד אוקטובר 1945, הינו יועץ מס מוסמך במקצועו. מזה מספר שנים אינו עובד. 4. התובע הוכר על ידי הנתבע כנכה כללי, ונקבע לו אי כושר עבודה בשיעור של 75% על רקע בעיות רפואיות שונות. 5. בשנת 2008 אושרה לתובע על ידי הנתבע תביעתו הראשונה למתן שיקום מקצועי על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). במסגרת זו, אושרו לתובע - בהתאם לבקשתו - לימודים בקורס אנימציה ממוחשבת בבית הספר "ג'ון ברייס" (להלן - בית הספר) ומומנה עבורו רכישתם של עזרים נלווים שנדרשו לו לצורך לימודיו, לרבות מחשב נייד ותוכנות מחשב שונות. 6. התובע החל את לימודיו ביום 13.8.08 והפסיקם ביום 22.10.08. הצדדים חלוקים באשר לסיבה לכך, כאשר לטענת התובע נבעה הפסקת הלימודים מ"כוח עליון" (מצבו הרפואי). 7. למרות הפסקת הלימודים, אישר בית הספר לתובע להמשיך את לימודיו בקבוצת לימודים אחרת. התובע שב למסגרת הלימודים והצטרף לקבוצה חדשה, אולם זמן קצר לאחר מכן הפסיק את לימודיו בשנית. לפי תעודת עובד הציבור, הנתבע קיבל מבית הספר החזר חלקי (3,200 ₪ מתוך 12,180 ₪ ששולמו) בגין הקורס. 8. בחודש אוגוסט 2009 הוגשה על ידי התובע בקשה למימון המשך שיקומו המקצועי, אשר נדחתה על ידי הנתבע. הבקשה התמקדה בתחום עריכת המוסיקה, היינו תחום שונה מזה בו החל את שיקומו המקצועי כאמור (אנימציה ממוחשבת), וכללה תוכנית שיקום מוצעת רחבת היקף לרבות הקמת הרכב מוזיקלי של חמישה משתתפים, רכישת כלי הנגינה הדרושים והקלטה מקצועית של עשרה שירים. במהלך דיון קדם המשפט הבהיר התובע כי יסתפק בכך שימומן לו על ידי הנתבע קורס של עריכה מוסיקלית. העדויות שנשמעו בפנינו וטענות הצדדים 9. התובע העיד, כי נאלץ להפסיק את לימודיו בקורס האנימציה הממוחשבת בשל שחלה ואושפז. לאחר מכן יצר קשר עם בית הספר מיוזמתו לצורך חידוש הלימודים, אך לאחר זמן קצר נאלץ להפסיקם בשנית. לטענתו, עשה כן בשל חוסר התאמה מהותי בין צרכיו הלימודיים ובין שאר התלמידים בקבוצה, שהיו ברובם יוצאי משרדי אדריכלות. לטענתו, הרכב אנושי זה של הקבוצה השפיע על התכנים שהועברו במסגרת הקורס באופן שלא הלם את צרכיו ואת מטרות לימודיו. התובע פנה לבית הספר וביקש להצטרף לקבוצה אחרת מתאימה יותר אך נענה בשלילה, לכן הפסיק את לימודיו. התובע הוסיף, כי קיבל את הרושם שלאור גילו - המתקרב לגיל פרישה - אין רצון אמיתי מצד הנתבע לסייע לו בשיקומו המקצועי. התובע מלין גם על דרך הטיפול בבקשותיו והתמשכות הטיפול בהן. התובע סבור כי אין להחיל עליו את ההנחיות הפנימיות המתייחסות ל"שיקום חוזר", שכן כלל לא השלים את השיקום המקורי אליו נשלח - וזאת שלא באשמתו. 10. גב' אופיר העידה כי התובע "מיצה את זכאותו לשיקום", לאחר שבחר שלא להשלים את קורס האנימציה הממוחשבת על אף שהוצע לו לעשות כן, ובכך לא שיתף פעולה עם תוכנית שיקום שהוא עצמו ביקש. גב' אופיר הבהירה כי תוכנית שיקום חדשה מחייבת בחינה מחודשת של זכאות התובע לשיקום, לרבות בחינת השאלה אם חל שינוי במצבו הרפואי והתפקודי כך שהמקצוע אותו רכש במסגרת השיקום המקורי אינו מתאים עוד או אינו רלוונטי יותר לשוק העבודה. לדעתה, התובע לא הוכיח שינוי כלשהו - במצבו או בשוק העבודה - אשר מצדיק לזכותו בתוכנית שיקום נוספת, כאשר לא די בשינוי דעתו של התובע לאחר שהנתבע כבר נשא בעלותו העיקרית של הקורס הקודם שאושר. המסגרת הנורמטיבית 11. סעיף 203 לחוק קובע כי: "מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל .. או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה: (1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118; (2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת; (3) הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי; (4) הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לענין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה". סעיף 204 לחוק קובע כי: "שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה'; התקנות וההוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחויבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת". 12. תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות) קובעות כי פקיד השיקום יכין את תוכנית השיקום "תוך התייעצות בנפגע" (תקנה 6), וזאת "בהתאם להוראות המוסד שניתנו לפי סעיף 18 ופורסמו בירחון העבודה והביטוח הלאומי" (תקנה 8; להלן - ההוראות). התקנות קובעות עוד, בהתייחס לאפשרות לשינויה של תוכנית השיקום, כי "נוכח פקיד השיקום כי ההתקדמות בשיקומו המקצועי של הנפגע אינה מניחה את הדעת מפאת אי התאמתו או אי יכולתו או מפאת אי התאמת המקום בו ניתן השיקום, רשאי הוא לשנות את התוכנית, לקבוע תוכנית חדשה או להפסיק את השיקום" (תקנה 7). 13. בהוראות נקבע כיצד פקיד שיקום אמור להפעיל את סמכותו מכוח החוק בהתייחס להכנת תוכנית שיקום, לרבות היוועצות "ברופא המוסמך, במדריך בבחירת מקצוע ובבעלי מקצוע אחרים - כפי שימצא לנכון..." (סעיף 5). עוד נקבע, כי "פקיד השיקום יעקוב אחרי התקדמותו של הנפגע בשיקום המקצועי, יקבל דינים וחשבונות חדשיים בדבר התאמתו למקום ההכשרה ולמקצוע, התקדמותו והתמדתו וכן יבקר, לפי הצורך, במקום בו ניתן השיקום" (סעיף 8). 14. עוד ראוי להזכיר את ההנחיות הפנימיות של המוסד בהתייחס לתוכניות שיקום, אשר קובעות - בין היתר - כי "במקרים שבהם אושרה זכאות לשיקום, החלה תוכנית שיקום ולא הסתיימה, או שלא התפתחה תוכנית, וזאת באחריות התובע (ולא באשמת המוסד) - יש לשלוח לו מכתב שתביעתו לשיקום נדחית... ובמידה וירצה לפנות שוב בעתיד יצטרך להגיש תביעה חדשה" (סעיף 2.2.14). בסעיף נוסף נקבע כי "בכל פנייה של התובע לתוכנית שיקום נוספת, יבדוק פקיד השיקום את הזכאות על פי התקנות לשיקום מקצועי... ובהתייחס לשיקום הקודם שעבר התובע. במקרה כזה יש לבחון בצורה מעמיקה: האם חל שינוי במצבו הרפואי והתפקודי כך שהמקצוע שרכש אינו מתאים לו יותר או שכבר אינו רלוונטי לשוק העבודה, האם מדובר בשדרוג/קידום/סיוע בהשמה שעשויים לשפר את סיכוייו להיקלט בעבודה, וכו'... אישור הזכאות במקרה זה ייעשה על ידי מנהל תחום השיקום בסניף" (סעיף 2.2.17). הכרעה 15. לפי ההלכה הפסוקה, בית הדין אינו שם עצמו בנעליו של פקיד השיקום ואינו ממיר את שיקול דעתו של פקיד השיקום בשיקול דעתו שלו. בית הדין מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות פקיד השיקום, במסגרת כללי המשפט המנהלי לרבות חוקיות, סבירות וענייניות (עב"ל 155/97 משה משולם ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.8.02). 16. במקרה שלפנינו, תביעתו המקורית של התובע לשיקום אושרה כבקשתו, והוא נשלח לקורס אנימציה ממוחשבת כפי שביקש תוך מימון מלא של הנתבע. אין מחלוקת כי התובע הפסיק את הקורס לאחר כחודשיים - לגרסתו בשל מצבו הרפואי. הנתבע אמנם כפר בכך שכן טען שלא נמסרו אישורים רפואיים בזמן אמת, אך ממילא אישר לתובע המשך לימודים בקורס מקביל בחודשים שלאחר מכן, ובכך יצא למעשה מנקודת הנחה כי הפסקת הלימודים נעשתה מטעמים מוצדקים. עם זאת, אין מחלוקת כי התובע לא סיים את הקורס גם בפעם השנייה, כאשר הפעם לא נבע הדבר מבעיות רפואיות אלא מהחלטתו החד-צדדית כי הקורס אינו תואם את צרכיו ורצונותיו. 17. לאחר מספר חודשים פנה התובע בבקשה מחודשת לשיקום מקצועי, וביקש - בין היתר - מימונו של קורס עריכה מוסיקלית. גב' אופיר, במסגרת סמכותה לפי דין, בחנה את בקשתו והחליטה לדחותה. גב' אופיר לקחה בחשבון כי לא הייתה הצדקה אובייקטיבית כלשהי להפסקת לימודיו של התובע בקורס אליו נשלח ולשינוי גישתו לגבי סוג הקורס בו הוא מעוניין. כן לקחה בחשבון כי לא הוכח שינוי במצבו הרפואי/תעסוקתי או במצב השוק, אשר מצדיק את שליחתו לקורס אחר - זמן כה קצר לאחר קבלת ההחלטה על הקורס הקודם. החלטה זו התקבלה, כאמור, במסגרת שיקול הדעת שהוקנה לגב' אופיר בחוק, ולא מצאנו כי נפל בו פגם משפטי כלשהו אשר מצדיק את התערבות בית הדין. 18. במאמר מוסגר נציין, כי מבוטח המבקש שיקום מקצועי אמור לזכור שבצד הזכות להשתתפות בתוכנית שיקום עומדת לו החובה לגלות רצינות ועקביות - גם כאשר התוכנית אינה תואמת במלואה את ציפיותיו. כחלק מחובה זו, עליו לפעול בדרכים המקובלות ותוך קבלת האישורים המתאימים טרם הפסקת תוכנית שיקום, וזאת גם כאשר קיימות לדעתו סיבות אובייקטיביות להפסקתה. על המבוטח לזכור עוד, כי הנתבע אינו מחויב לאשר תוכנית שיקום כפי רצונו - הנתבע פועל על פי קריטריונים ברורים, משאביו מוגבלים ועליו לוודא שהתוכנית הנבחרת אכן תהלום את יכולותיו האובייקטיביות של כל מבוטח. אין לפיכך זכות קנויה של התובע למימון תוכנית שיקום חלופית, לאחר שהפסיק מיוזמתו את תוכנית השיקום הקודמת. 19. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' טבת תשע"ב, 4 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. נ.צ. (ע) גב' אורה אופנהיים-דוניו סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת שיקום מקצועי