מבוא ביום 27.6.11 ניתן צו הריסה מינהלי ולפיו חוייב המערער להרוס מבנה שהוקם בגוש 19126, חלקה 25. מדובר ביציקת רצפת בטון בשטח של כ-250 מ"ר ומעליה סככה עשויה קונסטרוקציית ברזל, קירות וגג מפח. בקשתו של המערער לביטול צו ההריסה נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא (כב' השופט וויליאם חאמד) במסגרת תיק בב"נ 47076-06-11. ביצוע צו ההריסה עוכב עד לדיון בערעור שהוגש ע"י המערער. ערעורו של המבקש כלל טענות רבות, חלקן סותרות את עמדת המערער כפי שנטענו בדיון בפני בית משפט קמא. לאחר בירור שאלות מקדמיות הבהיר ב"כ המערער שקיבל את הייצוג בערעור רק יום לפני הדיון, כי משיקולים של חסכון זמן שיפוטי ויעילות הדיון, הוא מבקש להעמיד להכרעה שני נושאים בלבד: התליית צו ההריסה למספר חודשים בשל המצב התכנוני המאפשר הכשרת הבניה ודרכה של המשיבה המחייבת לטענתו את קבלת הערעור בשל אכיפה בררנית. ב"כ המשיבה התנגד למתן אורכה כל שהיא, משום שלטענתו אין סיכוי אמיתי לקבל היתר בנייה למבנה בתוך זמן קצר יחסית, תוך הדגשה כי המערער הפר לטענתו צו הפסקה שיפוטי ואף הונה את בית המשפט בכך שהסתיר כי בכוונתו להקים במקום בית בד, טענה ממנה הסתייג נחרצות ב"כ המערער. דיון אקדים ואבהיר כי שאלת האכיפה הבררנית הינה שאלה משפטית הכרוכה בבירור עובדתי אותו לא ניתן לעשות במסגרת הדיון בערעור. הנושא עלה בפני בית משפט קמא, מבלי שהובאו ראיות לטענה במסגרת הדיון שנקבע לשם כך ביום 4.7.11. לאחר אותו דיון ביקש ב"כ המערער להשלים טיעונים בכתב, אליהם צרף מסמכים ונתונים שונים. המשיבה בתגובה לטיעונים המשלימים הציגה נתונים ותמונות, אשר הביאו את בית משפט קמא למסקנה לפיה "לא שוכנעתי כי המשיבה נוקטת הליכי אכיפה סלקטיביים כנגד המבקש לעומת אחרים, שביצעו אף הם בנייה בלתי חוקית באותו איזור". לא מצאתי כל הצדקה להתערב בקביעות אלו של בית משפט קמא ואזכיר את ההלכה לפיה למעט במקרים חריגים ערכאת הערעור לא תתערב במימצאים שנקבעו ע"י בית המשפט בפניו הוצגו הראיות, ראו לענין זה פסק דינה של כב' הש' ע' ארבל מיום 5.9.11 ע"פ 3396/09 יהודה אלהיב נגד מדינת ישראל. לכך אוסיף כי אכיפה בררנית אינה יכולה להצדיק ביטולו של צו הריסה שהוצא כדין ואפנה לפסק דינו של כב' הש' א' רובינשטיין: "גם את טענת המבקש לאכיפה בררנית אין לקבל, שכן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מרגע שנקבע קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הנה לשם הוצאת הצו בעניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים", רע"פ 3154/11 כמיל אליאס נגד מדינת ישראל. לאור האמור לעיל לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא בנושא זה. הנושא העיקרי הטעון הכרעה הוא באשר לאופק התכנוני ומתן אפשרות למערער להכשיר את הבניה הבלתי חוקית ואזכיר כי הצפי באשר לאפשרות קבלת היתר בניה הוא שיקול רלוונטי, (ראו רע"פ 9432/08 האשם סאלימה נ' מדינת ישראל). בנושא ספציפי זה הבהיר ב"כ המערער כי יש באפשרות המערער להכשיר את הבניה תוך זמן קצר, הן משום שהפעלת בית בד מתיישבת עם השימוש החקלאי המותר במקום וכי בכוונת המערער להגיש בקשה למתן היתר תוך פחות משבועיים ועל סמך ניסיונו המקצועי העשיר של ב"כ המערער הוא העריך כי תוך חודשיים תתקבל החלטת הוועדה המקומית. לתמיכה בטענותיו הציג המערער את מכתבו של ראש המועצה המקומית מיום 11.7.11 (נספח ג לטיעון המשלים) ולפיו ראש המועצה "מבקש בזאת לעכב את צו ההריסה המינהלי עד לסוף שנת 2011. אני מבקש זאת היות ובית הבד ישמש את כל תושבי הכפר אחרי מסיק הזיתים בחודש נובמבר. אינני רואה כל מניעה לקבל את בקשתי. עם תום השנה האזרחית ייהרס המבנה על ידי בעליו". חשוב להדגיש כי בדיון בפניי, התחייב המערער באמצעות בא כוחו כי לא ייעשה שימוש במבנה כל עוד לא יתקבל היתר וכי אם בתום התקופה לא יהיה בידו היתר הוא יהרוס את המבנה בעצמו. לאחר ניתוח טענות הצדדים אבהיר כי אין צורך להרחיב על חשיבות האמצעי של צו הריסה מינהלי ככלי למלחמה בעבירות הבנייה הבלתי חוקית, אך חשוב לזכור כי ברקע כל פעילות של רשות ציבורית נדרשת פעולה במידתיות ובסבירות. טענות המערער בדבר אפשרות הכשרת הבניה הבלתי חוקית, תוך התייחסות לאופיו-בית בד ומיקומו ביחס לכביש, אינן טענות חסרות סיכוי מבחינה תכנונית ואם לכך אוסיף כי המערער מתחייב שלא לעשות שימוש במבנה עד לקבלת היתר ולהרוס אותו בעצמו במידה ולא יקבל היתר עד תום התקופה, הרי שהפתרון הראוי והמידתי הוא התליית תוקפו של צו ההריסה המינהלי עד ליום 31.12.11. [גם מבחינת האינטרס הציבורי, מן הראוי כי ההריסה תעשה ע"י המערער, ללא צורך בעירוב של גורמי אבטחה או הוצאת עלות ההריסה-למצער בשלב זה, מהקופה הציבורית. ממילא בהתחשב בתקופת החגים, גם המשיבה לו רצתה לבצע הצו בעצמה היתה צריכה זמן להתארגנות]. סיכום בהסתמך על הצהרת המערער כי לא ייעשה שימוש במבנה וכי במידה ולא יהיה בידיו היתר בניה עד לתום התקופה הוא יהרוס את המבנה בעצמו, הנני מעכב כניסתו לתוקף של צו ההריסה המינהלי שהוצא ביום 27.6.2011 בקשר לעבודות בנייה שבוצעו בגוש 19126, חלקה 25, עד ליום 31.12.2011. במידה ולא יהיה למערער היתר כדין עד לאותו מועד והוא לא יהרוס את הבניה בעצמו, תהא רשאית המשיבה להרוס את הבניה עד ליום 31.1.2012 על חשבונו של המערער. בהתחשב באופיו של המבנה ובהצהרת ב"כ המערער לא מצאתי לנכון להתנות ביצוע ההריסה בהפקדה כספית כפי שביקש ב"כ המשיבה. ניתן היום, ז' תשרי תשע"ב, 05 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. בניהבניה לא חוקית