בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה על ביטול ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 25.8.2011 בין ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), שירותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה לבין מדינת ישראל (להלן: ההסכם הקיבוצי). העותרים בעתירה שלפנינו רבים וממגזרים שונים. הם כוללים את הגופים המייצגים את הסטודנטים לרפואה בישראל, עמותת מרש"ם, מספר רופאים מומחים ומתמחים, סטאז'רים וסטודנטים לרפואה (להלן: העותרים). בעתירתם מבקשים העותרים כי יבוטל ההסכם הקיבוצי ולחלופין כי תבוטל ההוראה בהסכם הקובעת את משכו ותקוצר תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי לתקופה של שנתיים לכל היותר. יצוין כי העותרים ביקשו לצרף את עתירתם לשתי עתירות נוספות שהוגשו לבית משפט זה ואשר נגעו אף הן לאותו הסכם קיבוצי (בג"ץ 7569/11 ד"ר אבי גדות נ' בית הדין הארצי לעבודה ובג"ץ 8382/11 ד"ר דניאל לנצברג נ' בית הדין הארצי לעבודה (להלן גם: ההליך המרכזי)). נוכח בקשה זו נקבעה העתירה לשמיעה יחד עם שתי העתירות הנוספות ביום 17.11.2011. במהלך הדיון איפשרנו לבאת-כוח העותרים להביא טענותיה בפני ההרכב, ובכלל זה את הנימוקים מדוע יש מקום לצרף את העתירה שלפנינו להליך המרכזי. לא ראינו לנכון לצרף את העתירה להליך שקיימנו בעתירות הנ"ל. העתירות הנידונות כוונו מעיקרן כנגד פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה בסק"כ 2376-10-11 מדינת ישראל- משרד הבריאות ומשרד האוצר נ' ההסתדרות הרפואית בישראל מיום 12.10.2011, בו נקבע כי התפטרות הרופאים המתמחים היתה התפטרות קולקטיבית שאינה לגיטימית במישור הקיבוצי, כפי שניתן ללמוד מהמסה שלה ומההיבט התוצאתי הקיבוצי שלה (ראו סעיפים 35-26 לפסק-דינה של הנשיאה ארד). לפיכך נקבע בפסק-הדין כי על הרופאים המתפטרים לשוב לעבודתם. לעומת זאת, העותרים שלפנינו, המבקשים את ביטולו של ההסכם הקיבוצי או את קיצורו, אינם טוענים כנגד פסק-דינו זה של בית הדין הארצי לעבודה. טענותיהם נוגעות לשאלות משפטיות הנוגעות להסכם עצמו, ובין היתר למידתיות ההוראה הקובעת את משך ההסכם הקיבוצי, לפרשנותם את סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, למעמדו של מי שאינו צד להסכם קיבוצי בהליך המבקש את ביטולו, ולשאלת מעמדם של מי שאינם עודם עובדים אך בעתיד יוכפפו להסכם הקיבוצי לכשיסיימו את לימודיהם. פסק דיננו בהליך המרכזי ניתן ביום 13.12.2011 לאחר שהצדדים לאותו הליך קיבלו את המלצתנו לשוב למסלול של הידברות, בסופו הגיעו להסכמות שהביאו למיצוי העתירה בבג"ץ 7569/11 ולמחיקתה. משך ההסכם הקיבוצי הנתקף בעתירה שלפנינו נידון במסגרת ההידברות במובן זה שהוחלט על קיומה של תחנת בדיקה בתום כמחצית ממשכו, בה תידרש ועדת מעקב להוציא סיכום בכתב באשר לממצאי הבדיקה שתערוך. העתירה בבג"ץ 8382/11 נמחקה גם היא היות ש"הטענות עליהן עומדים העותרים במסגרת עתירתם טרם נדונו לגופן בבית הדין לעבודה ולפיכך העניין אינו יכול לשמש כנושא לעתירה, שכן הסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה" (בג"ץ 7569/11 ד"ר אבי גדות נ' בית הדין הארצי לעבודה ( 13.12.2011)). דברים אלו יפים גם לעתירה שלפנינו. העתירה שלפנינו מעלה שאלות מובהקות בתחום דיני העבודה שטרם נדונו לגופן בערכאה המוסמכת לכך. טרם עריכת דיון שכזה ולפני שנדרש בית הדין לעבודה לסוגיות שמעלים העותרים אין מקום שבית משפט זה ייתן סעד כמבוקש בעתירה. לפיכך, העתירה נדחית על הסף. טענות העותרים, ככל שיש כאלה בידם, שמורות להם ופתוחה בפניהם הדרך להעלות טענותיהם בפני הערכאה המשפטית המתאימה. ה נ ש י א ה השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש. חוזהביטול חוזההסכם קיבוצי