בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 16.3.10 אשר קבעה למערער נכות זמנית ונכות צמיתה בשעור 14.5%. הועדה התכנסה בעקבות פס"ד מיום 2.6.09 אשר קבע: "... יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל עפ"י ההנחיות הבאות: 1. הועדה תתייחס לאמור בחוו"ד ד"ר דוד מיום 10.5.08 לרבות שיעור הנכות עליו המליץ ד"ר דוד ותשקול שוב את עמדתה ותנמק החלטתה. 2. כן תשוב ותשקול הועדה את שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין התאונה בשים לב גם לאמור במסמכים הבאים: א. דו"ח האיבחון הנוירופסיכולוגי מאת ד"ר גאגין מיום 23.7.08 וכן האמור בפרק הסיכום. ב. האמור במכתב הפיטורין מיום 5.3.06 לפיו בשיחת הפיטורין הובהר כי מאחר והמערער אינו מסוגל לבצע תפקידו בשל מגבלות גופניות נעשו מאמצים למצוא לו עבודה חלופית ומאחר והדבר לא צלח נאלצו לסיים את עבודתו. ג. כן תתייחס הועדה למסמכים הרפואיים מהמרכז לבריאות הנפש בראשל"צ. תשומת לב הועדה לאמור באישור ד"ר יגורובסקי מיום 27.11.07 לעניין "תאונת עבודה וחוסר פרנסה" . הועדה תנמק במפורט קביעותיה בהתייחסה לאמור לעיל. 3. הועדה תתיחס לעניין הצלקת הניתוחית האמורה בפרוטוקול מיום 27.5.08 ותשקול באם ליתן נכות בגינה. 4. הועדה תשוב ותשקול הפעלת תקנה 15 בשים לב לקריטריונים האמורים בתקנה זו לרבות קריטריון הגיל. 5. המערער וב"כ יהיו רשאים להופיע ולטעון בפני הועדה..." טענות הצדדים: טענות המערער 1. הועדה לא מילאה הועדה כראוי אחר הנחיות פסה"ד לענין חוו"ד ד"ר דוד והיה עליה לשקול את נכותו האורטופדית של המערער נוכח חוו"ד זו וממצאיה. 2. היה על הועדה לשקול להעניק נכות נוירולוגית בנוסף לאורטופדית וזאת לאור בג"ץ 634/09 בן ציון פנקס נ. בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 7.3.11 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) (להלן - "הבג"ץ בעניין פנקס"). 3. באשר לנכות הפסיכיאטרית נטען ע"י המערער, כי הועדה לא התייחסה כראוי לחוו"ד פרופ' קוטלר וכי לא שקלה שוב כראוי את סוגית הקשר הסיבתי בשים לב לחוות דעת זו ולחוות דעתו של הנוירופסיכולוג ד"ר גאגין שעמדה בפניה. 4. היה על הועדה לפנות ליועץ שישקול הענקת מלוא הנכות בגין הצלקת משעל פניו מדובר בצלקת מכערת וכי כל ספק יש להפעיל לטובת המבוטח. 5. הועדה לא נימקה כראוי החלטתה באשר לתקנה 15 ולפיכך לא מולאו הנחיות פסה"ד, וכי על הועדה היה לשקול הפעלת התקנה על כל חלופותיה לרבות חלופת הגיל כאמור בפסה"ד שהחזיר את הענין אליה. טענות המשיב 1. המשיב בתגובתו הסכים כי עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול הענקת נכות נוירולוגית בנוסף לנכות האורטופדית לאור הבג"ץ בעניין פנקס וכי תשקול עמדתה בשנית לענין נכותו הפלסטית של המערער בשים לב לכך כי תקנה 75 (1) (ב) מאפשרת מתן נכות פלסטית במקרה והצלקת מכערת או מכאיבה. כן הסכים המשיב כי הועדה תדון בשנית בחלופת הגיל לפי תקנה 15. 2. המשיב אינו סבור כי על הועדה לדון בנכות האורטופדית הצמיתה עליה המליץ ד"ר דוד שכן הוא קבע רק נכות זמנית עד שנה אחר הניתוח ולא הפנה לסעיף המעניק נכות צמיתה. 3. כן טען המשיב לעניין הנפשי, כי הועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין ואף התייחסה לחוו"ד ד"ר קוטלר וליתר המסמכים וקבעה במנומק מדוע לדעתה אין קשר סיבתי בין המצב הנפשי לארוע. הכרעה: לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 1. בתחום הנוירולוגי - הושגה הסכמה בין הצדדים ולפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול הענקת נכות נוירולוגית בנוסף לנכות האורטופדית וזאת נוכח הבג"ץ בעניין פנקס. 2. בתחום הפלסטי - הושגה הסכמה בין הצדדים ולפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בשים לב לכך שתקנה 75 (1) (ב) מאפשרת הענקת נכות פלסטית במקרה שהצלקת מכאיבה או מכערת, ודי בהתקיימות אחת מחלופות אלה. על יסוד תיאור היועץ הכירורג הפלסטי ד"ר רותם, ממנו עולה כי מדובר בצלקת באורך 4 - 5.5 ס"מ וברוחב 2 מ"מ עד 4 מ"מ עם היפו-פיגמנטציה וכן צויין כי "בצלקת סימני תפירה חלקים וגם בולטים" תשקול הועדה הענקת תקנה 75 (1) (ב) במלואה. 3. בתחום האורטופדי - חוות דעתו של ד"ר דוד הינה מיום 10.5.08 וקובעת נכות זמנית בלבד והוא אינו מציין כל סעיף ליקוי כנכות צמיתה. לפיכך, לא מצאתי כל פגם משפטי בהחלטת הועדה והנמקתה לעניין זה. ככל שהמערער סבור כי חלה בינתיים החמרה במצבו האורטופדי, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה לבדיקה מחדש בטענת החמרה. 4. בתחום הנפשי - מדברי הועדה עולה כי מקבלת היא את הנתונים העולים מהמסמכים שהוצגו בפניה, ולפיהם המערער סובל מדכאון מג'ורי, ואולם שוללת את הקשר הסיבתי משלא מצאה באבחון הנוירופסיכולוגי שבוצע למערער ע"י ד"ר גאגין כי מדובר ב- PTSD בגין התאונה. עוד מציינת הועדה, כי ד"ר יורובסקי קובעת כי מדובר בהפרעת הסתגלות דכאונית. לאחר שעיינה בחוות דעתו של פרופ' קוטלר , מציינת הועדה כי אינה מקבלת את מסקנתו כי מצבו הנפשי נובע מתאונת העבודה והשלכותיה. מדברי הועדה מעיון בפרוטוקול וההנמקות שם עולה, כי הועדה אמנם מקבלת כי המערער סובל מדיכאון מג'ורי ואולם רואה זאת כהפרעת הסתגלות ואינה מקשרת את פיטוריו וקשיי פרנסתו כקשורים לאירוע. 5. מקריאת חוות דעתו של פרופ' קוטלר עולה התמונה הברורה כי המערער, בעקבות תאונת העבודה שהוכרה, עשה כל מאמץ להמשיך ולעבוד למרות קשיים גופניים הולכים וגוברים וזאת על מנת שלא לאבד את פרנסתו עד שפוטר עקב מגבלותיו אלו ובעקבות זאת התדרדר מצבו הנפשי. אותה תמונה בדיוק עולה מקריאת האבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין. ההפרדה בין אובדן העבודה לתאונה בנסיבות העניין, הינה, על פניה, מלאכותית, שכן מדובר ברצף השתלשלות ישיר בין המצב הגופני הפיזי שבעטיו פוטר, ומשכך, לכאורה, יש קשר בין הדיכאון המג'ורי, שאף הועדה אינה חולקת כי המערער סובל ממנו, לבין אובדן עבודתו בעקבו פיטוריו בגין אי יכולתו להוסיף ולעמוד במטלות הפיזיות, ואף ד"ר יורובסקי מציינת כי מדובר בהפרעת הסתגלות דיכאונית בעקבות תאונת עבודה. תשומת לב הועדה אף מופנית לכך כי אופי עבודתו של המערער הייתה עבודה פיזית תוך הרמת משאות כבדים כעולה אף מהדו"ח של ד"ר גאגין. 6. משכך, יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדה לעררים על מנת שתפעל עפ"י הוראות פסק הדין מיום 2.6.09 ולאמור בו ותשקול שוב את הקשר הסיבתי והענקת נכות נפשית מתאימה ושיעורה. 7. כמו כן, ולאור האמור בסעיף 5 לעיל, תשקול שוב הועדה הפעלת תקנה 15 על כל חלופותיה. סוף דבר: 8. התוצאה, איפוא, כי ערעורו של המערער מתקבל ברובו הגדול ועניינו מוחזר לועדה לעררים בתחום הנוירולוגי והפלסטי כאמור בסעיפים 1 ו-2 לפסק דין זה וכן לעניין הנפשי ותקנה 15 כאמור בסעיפים 5 ו- 6 לפסק הדין. 9. ב"כ המערער תוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה. אין צורך בבדיקה של המערער. הועדה תנמק החלטתה. 10. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו סכומים אלה בהפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. ניתן היום י' אדר תשע"ב, ‏04 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)נוירולוגיהערעורועדה רפואיתערר