חיים משותפים עם בן זוג - השלמת הכנסה תביעה זו עניינה תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. רקע עובדתי 1. ביום 1.7.09 הגישה התובעת לנתבע הצהרת הורה יחיד/נפרדת (נ/2) וזאת במסגרת תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (נ/1). ביום 19.7.09 מסרה התובעת הצהרה לפקיד התביעות והצהרה נוספת הוגשה ביום 12.8.09 (נ/5). ביום 9.9.09, הודיע הנתבע לתובעת כי הוחלט לראות בה כידועה בציבור של מר ראשיד אלנבארי (להלן - "ראשיד") (ת/1). 2. התובעת הוסיפה ומסרה לנתבע הצהרת הורה יחיד נוספת גם ביום 13.12.09 (נ/6) כמו כן מסרה התובעת הודעה לחוקר הנתבע ביום 30.5.10 (נ/8). 3. ביום 08.6.10 הודיע הנתבע לתובעת כי לאחר שבדק שנית את מעמדה החליט להותיר על כנה את החלטתו להכיר במעמדה במוסד לביטוח לאומי לעניין חוק הבטחת הכנסה כ"ידועה בציבור" (להלן - "מכתב הדחייה") (נ/7). 4. כנגד החלטה זו משיגה התובעת בתביעה שבפנינו. 5. מטעם התובעת העידו התובעת ואחיו של גרושה, מר עמאר אלנבארי. מטעם הנתבע העידו גרושה של התובעת מר ראשיד אלנבארי וחוקר המוסד, מר איציק פרץ. טענות הצדדים 6. לטענת התובעת, נישאה בשנת 2005 והתגרשה בחודש 6/09, יש לה ילד אחד יליד 2006 והיא אינה עובדת. לדבריה, היא מתגוררת בכפר לא מוכר בצריף השייך לאחיו של ראשיד ושבו התגוררה מאז נישאה. לטענתה, על פי פסיקת בית הדין השרעי מעת שהתגרשה, מקבלת היא מראשיד מזונות עבור בנה בסך של 100 ₪ לחודש, והיא מתפרנסת מתשלום קצבת הילדים וחלקה בקצבת הבטחת ההכנסה. על פי עדותה היא מקבלת מעת לעת סיוע מאחיה וירקות ומצרכי מזון מגיסה לשעבר אך מלבד תשלום המזונות על פי פסיקת בית הדין השרעי אין היא מקבלת מראשיד דבר. לטענתה, אין היא מנהלת משק בית משותף עם גרושה ואין הוא מפרנס אותה, ועל כן זכאית היא לגמלת הבטחת הכנסה. לטענתה, אין בעובדה שהיא מתגוררת בסמוך לגרושה בבית שניתן לשימושה כדי לראותה כחלק מהמשפחה המורחבת. 7. לטענת הנתבע, הוכרה התובעת כידועה בציבור החל מחודש 12/05 ולא חל כל שינוי באורחות חייה ובמקום מגוריה באותו המתחם שבו מתגוררים בעלה ומשפחתו המורחבת ומכאן שאין לשנות את מעמדה כידועה בציבור, אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת ויש לדחות את תביעתה. המצב המשפטי 8. הפסיקה מבחינה בן בני זוג נשואים, לבני זוג שאינם נשואים. בעניין עיסא הנייה עמד בית הדין הארצי על ההבדל - "(ד) נקודת המוצא בהגדרת 'בני זוג' בחוק הבטחת הכנסה היא ש'בני זוג' הם איש ואישה הנשואים זה לזו ו'חיים חיי משפחה במשק בית משותף'. ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה הרחיבה הגדרה זו של 'בני זוג' גם על איש ואישה שאינם נשואים זה לזו ובלבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף. (ההדגשה במקור - י.א.ש.). (ה) המחוקק בהגדרה הנ"ל יצא מנקודת מוצא שאיש ואישה הנשואים זה לזו קיימת לגביהם חזקה שהם חיים חיי משפחה במשק בית משותף, וכל מי שרוצה לטעון ולהוכיחה ההפך - עליו נטל הראיה". (דב"ע נז/04-136) המוסד לביטוח לאומי - חאג' מחמוד עיסא הנייה, פד"ע לג 369, 377; הדגשה שלי - י.א.ש.). במשפחות פוליגמיות קובעת ההלכה הפסוקה כי המבחן העיקרי יהא קיומו של "משק בית משותף" (דב"ע מט/04-136 בסמה אבו אלעבסידה סולימן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 309, 320) ובמקרה של גירושין הנחזים להיראות למראית עין, יבחנו אלה על פי מבחנים שונים אשר פורטו בן היתר בפרשת אבולאבן, שם קבע בית הדין הארצי כהאי לישנא - "אשר למשפחה פוליגמית, שבה "בעל" המשפחה גר במספר בתים (או אוהלים), יישום המבחנים של סעיף 1, במסגרת משפט הביטחון הסוציאלי, מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בן הזוג מנהל משק בית משותף עם האשה; אם האשה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן, מחזיק בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית בו גרה האשה; מה מרחק הבית שבו גרה האשה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק שלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה הבן הזוג" (דב"ע מט/04-10) פאטמה דיב אבולבן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 334, 339 (להלן - "פרשת אבולבן")). הכרעה 9. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בראיות, מצאנו כי דין התביעה - להתקבל. 10. מתצהירה של התובעת וכן מעדותה לפנינו עולה כי התובעת היתה אשתו השנייה של ראשיד וכי הינה גרה בפזורה בבית נפרד מאשתו הראשונה של ראשיד. מעדותה עולה כי התגרשה מראשיד לפני כשנתיים בפני בית הדין השרעי, וכי לאחר הגירושין אין הוא מגיע יותר לביתה ואינו מסייע לה כלל חוץ מתשלום מזונות בסך של 100 ₪ בחודש. משטענה התובעת כי חלו שינויים ביחסיה עם ראשיד וכי אין היא מנהלת עימו משק בית משותף, על הנתבע המבקש לשלול את קצבתה של התובעת, הנטל לסתור גרסתה זו. 11. כעולה מגרסתה העקבית של התובעת, בעוד שלפני הגירושין חילק ראשיד את זמנו בינה לבין אשתו הראשונה וסייע לה בכלכלת הבית וברכישת תרופות, הרי שמעת הגירושין, חל שינוי במעמדה, בן הזוג אינו נכנס כלל לדירתה, ואינו משלם את חשבונותיה. גרסתה זו של התובעת שלפיה חלו שינויים מהותיים ביחסים שהיו קיימים בינה לבין בן זוגה לפני ה"גירושין" ולאחריהן, לא נסתרה ואף נתמכה בעדות ראשיד ואחיו. 12. הנתבע טען, כי תביעת התובעת אינה משקפת את המציאות, כי אין מדובר בגירושין אמיתיים וכל מטרתה היא השגת יתרונות כלכליים למשפחה המורחבת. איננו יכולים לקבל טענה זו. 13. הנתבע שלח חוקר מטעמו לבצע חקירה והתובעת מסרה הודעתה בפניו. אולם החוקר הסתפק בבדיקה סביבתית שבמסגרתה שאל היכן גר הגרוש ואשר לגביה טען כי קיבל תשובות סותרות. החוקר לא נכנס לבית התובעת ולא בדק האם נמצאים בביתה בגדי ראשיד או חפצים אחרים השייכים לו והיכולים לסתור את גרסתה. אכן, עובדה היא כי חוקר יתקשה לבצע משימה שכזו בחברה הבדואית אך דווקא משום כך היה על הנתבע, לשלוח לחקירות מסוג זה צוותים הכוללים גם חוקרת היכולה להשלים את הבדיקה כראוי ובקלות יחסית. יצויין כי חוקר הנתבע עצמו, מגדיר את חקירתו פאתטית (דו"ח החקירה - נ/9) ומציין כי תיקו של הגרוש, ראשיד, כלל לא הומצא לידיו. 14. הנתבע נוהג ליתן משקל רב לעובדה שהאישה נותרת להתגורר באותו המקום לאחר גירושיה ואינה חוזרת לבית הוריה או עוברת למקום אחר. לטעמנו, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ואין בעובדת מקום המגורים כשלעצמה כדי להכריע את הכף באופן אוטומטי לחובת האישה הנותרת להתגורר באותו המתחם. במקרה דנן, קיבלנו את טענת התובעת לפיה נותרה להתגורר במקום מחשש שתאבד את המשמורת על בנה היחיד ואשר על פי המסורת הבדואית במקרה של פירוד בין בני זוג נותר עם משפחת האב. טענת הנתבע בסיכומיו לפיה ויתר ראשיד על זכויות המשמורת שלו לא הוכחו בפנינו ואף הוכחשו על ידי ראשיד עצמו בעדותו בפנינו. משכך, לא מצאנו כי למגוריה של התובעת באותו המקום שבו התגוררה לפני הגירושין, יש ליתן כל משקל. 15. זאת ועוד, הנתבע בסיכומיו תמך את עיקר טיעוניו בעובדה שהתובעת מתגוררת בבית אחיו של ראשיד ואינה משלמת לו שכר דירה. אך הן התובעת הן האח העידו שהעובדה שהתובעת אינה משלמת דבר עבור הדירה נובעת ממצבה הכלכלי הקשה, וכי כאשר ירווח לה, תשלם עבור הצריף שבו היא מתגוררת. זאת ועוד, בעדות האח הובהר כי מדובר בצריף בפזורה המצוי במתחם המשפחה ואשר אין האח נזקק לו ולא ניתן להשכירו לאדם זר וכי התובעת עצמה אינה יכולה כלכלית להרשות לעצמה להתגורר במקום אחר. מכאן, כי זו נהנית וזה לא חסר. משלא נסתרה גרסתם זו, אין לראות זאת כמתן מגורים חינם על ידי הגרוש ראשיד במסגרת חיים משותפים. יתר על כן, העובדה שהתובעת נעזרת במשפחתו המורחבת של הגרוש, אינה גורעת מטענתה לפיה אין היא והגרוש מנהלים משק בית משותף על כל המשתמע מכך. 16. בעדותו מציין חוקר המוסד כי יש לבחון פרמטרים נוספים כגון חשבונות בנק משותפים, לידת ילדים לאחר המועד שבו נפרדו בני הזוג, חיבור/תשלום מים וחשמל ועוד. למותר לציין, כי לא הוכח בפנינו קיומו של חשבון בנק משותף, מחקירת התובעת על ידי חוקר המוסד עולה כי אין בביתה חשמל וכי עבור המים היא משלמת לאחיו של ראשיד ומהראיות עולה כי לא נולדו ילדים נוספים לאחר הגירושין. בחינת כל אלה, מעלה כי גרסת התובעת לפיה אין בינה לבין ראשיד יחסים כל שהם וכי אין הם מנהלים משק בית משותף - לא נסתרה. 17. כאמור, ממכלול הנסיבות שהוצגו בפנינו, לא מצאנו כי הנתבע הרים את הנטל לסתור את גרסת התובעת ודין התביעה - להתקבל. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום. הבטחת הכנסהמשרד הפניםחיים משותפים