הגבלת התנועות בפרק הכתף 1. זהו ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (נכות נפגעי עבודה) - להלן: "הוועדה", אשר התכנסה ביום 27.07.11, בעקבות פסק דין שניתן ביום 14.06.11, במסגרת תיק בל 45201-03-11 (להלן:"פסק הדין"), ואשר קבעה למערער 19% נכות צמיתה החל מיום 01.01.05. 2. רקע המערער נגר במקצועו, נפגע בראש, במצח ובאף, בתאונת עבודה שארעה לו ביום 01.12.04. וועדה רפואית לעררים בהרכב חדש אשר התכנסה בשני מועדים - ביום 01.12.10 וביום 09.03.11, בעקבות פסק דין שניתן ביום 05.11.09, במסגרת תיק בל 2193/09, קבעה למערער 19% נכות צמיתה החל מיום 01.01.05. פסק הדין שניתן באותו תיק, ניתן בהסכמת הצדדים, לפיה הוסכם כי "עניינו של המערער יועבר לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אשר תדון בערר". המערער פנה לבית הדין וערער על החלטתה הנ"ל של הוועדה הרפואית לעררים. לאחר שניתן פסק הדין, התכנסה הוועדה שנית, לדון בעניינו של המערער, ובהחלטתה הותירה את שיעור הנכות שנקבעה למערער על 19%. מכאן הערעור שלפניי. 3. ביום 19.03.12 התקיים דיון לפני, במהלכו שטחו הצדדים את טיעוניהם. ב"כ המערער טען כי טעתה הוועדה משלא הסבירה מדוע ההגבלות והדלקות שנקבעו בעניין הכתף אינן מזכות בנכות צמיתה או בנכות זמנית כלשהי. לטענתו, היה על הוועדה להתייחס לנושא זה. כפי שנדרשו וועדות קודמות, אשר במקרים בהם נמנעו מלעשות כן התקבלו ערעורים שהגיש המערער. ב"כ המערער הוסיף וטען כי לא ברור מדוע לא קבעה הוועדה למערר אחוזי נכות בגין הכתף, למרות שמצאה שקיימת אבדוקציה של 160 מעלות. לעניין הצלקות נטען, כי הוועדה לא התייחסה לטענה לגבי נימולים באזור הצלקות, וכן לא התייעצה עם מומחה פלסטיקאי. במקביל, חזור בו ב"כ המערער מטענתו לענין "מכערת או מכאיבה" (עמ' 1 שורות 18-19 לפרוטוקול). ב"כ המשיב לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפלה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה. בכל הקשור לנושא הנכויות הזמניות, נטען, כי בערר המערער לא נטענה שום טענה לגבי נושא זה וכי אין כל רלוונטיות למה שקבעו הוועדות הקודמות כאשר וועדה זו, בהרכבה החדש, נדרשה לדון אך ורק בערר, שבו לא נטען דבר ביחס לנכויות הזמניות. לגבי נושא הכתף, נטען, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה, ציינה את ממצאי בדיקתה, אשר לא העלו קיומה של הגבלה בתנועות הכתף. כן נטען כי הוועדה אכן אבחנה בטנדוניטיס של הגיד המסובב, אך ציינה שחרף זאת לא קיימת כל הגבלה בתנועות הכתף ואין הטרופיה של שריר הכתף. הוועדה לא מצאה בתיק הרפואי בירורים או טיפולים בנושא הכתף ועל כן לא קבעה נכות. ב"כ המשיב הבהיר כי קיימים אברים ספציפים אשר ביחס אליהם, החליט המחוקק כי תקבע נכות אך ורק בהתאם להגבלות בתנועה, כגון עמוד שידרה צווארי וגבי וכן כתף, שלגביהם כאבים לכשעצמם לא מקנים אחוזי נכות כל עוד לא קיימת פגיעה בתפקודם. הוסיף ב"כ המשיב וטען לגבי נושא הכתף, כי המערער חזר לעבודתו, דבר המעיד על חוסר בעיה בתפקודו בעבודה. לעניין הטענה כי הצלקות גורמות לשינוי צורה, הפנה, ב"כ המשיב, לכך שהוועדה ציינה כי מדובר ב"צלקות לא בולטות, לא מכערות או קלואיד ומתמזגות היטב בקמטים הטבעיים של הפנים". לענין הטענה בדבר העדר התייעצות עם פלסטיקאי, טען ב"כ המשיב כי בין חברי הוועדה נמנה אורטופד ודי בכך עת בוחנים צלקות. 4. דיון והכרעה א. על פי ההלכה הפסוקה, משמוחזר עניינו של מערער לוועדה על פי הוראות פסק דין, עליה לפעול על פי ההנחיות שניתנו לה באותו פסק הדין. ביקורתו השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין. לפיכך, לא היה חובה על הוועדה לבחון טענות אחרות אשר בחינתן לא נדרשה בפסק הדין, והחלטתה לא תיפסל בשל כך שלא התייחסה לטענות אלו. ב. בעניינינו, פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים, ולפיו הוסכם, כי "עניינו של המערער יוחזר אל הועדה הרפואית לעררים באותו הרכב כדי שתתייחס לעניין הצלקת" וכן "תתייחס לתלונות לגבי הכתף, כפי שהועלו בערר מיום 25/6/08". במסגרת הערר מיום 25/6/08 נטען, ביחס לכתף:"שגתה הוועדה הרפואית מדרג ראשון משקבעה כי לא נותרה אצל מרשי נכות צמיתה בתחום האורטופדי ללא כל הנמקה ו/או הסבר סביר והתעלמה מההגבלה הקיימת אצל מרשי בתנועות הכתף" (ההדגשה אינה במקור). קרי, במסגרת הערר, לא טען המערער לענין הנכויות זמניות אלא לנכות צמיתה. מכאן שיש לדחות את טענותיו ביחס לטעות בהחלטת הוועדה אשר לא התייחסה לנכויות הזמניות. ג. לאחר שהוועדה שמעה את תלונות המערער וערכה לו בדיקה קלינית היא רשמה את ממצאיה, כדלקמן: "ללא אטרופיה של שרירי כתף שמאל, יחסית לימין בכל הכוונים. רגישות קלה מעל הקורקואיד. אבדוקצה של כתף שמאל °160 ...חיצוני ופנימיים מלאים עם כאבים בסוף הטווח. התנועות סימטריות לכתף ימין. אין תסמונת הצויטה, קיימת עדות לטנדינטיוס של הגיד המסובב" בפנים צלקות מעל גבה שמאלית ובשורש האף לא בולטות, לא מכערות אין קלואיד ומתמזגות היטב בקמטים הטבעיים של הפנים". ד. הוועדה סיכמה את דיונה, כדלקמן: "מבחינה אורטופדית קיימת עדות לטנטדינידטיס של הגיד המסובב ללא כל הגבלה בתנועות הכתף ללא אטרופיה של שרירי כתף שמאל. ...בתיק הרפואי הועדה לא מצאה ביקורים או טיפולים ... אודות הרעה... אין נכות מבחינת הכתף. מבחינת הצלקת לא נותרה כל נכות רפואית - הוועדה חוזרת על קביעתה" ה. ניכר, אם כן, מפרוטוקול הוועדה כי היא הייתה מודעת להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה, בגדרו התבקשה להתייחס לתלונות המערער לעניין הכתף והצלקות. ו. באשר לעניין הכתף, הוועדה כאמור, לאחר שביצעה למערער בדיקה קלינית לתנועות הכתף, קבעה כי חרף כך ש"קיימת עדות לטנדנטיוס של הגיד המסובב", הרי שלא "קיימת כל הגבלה בתנועות הכתף". על כן, משהוועדה לא מצאה בבדיקתה הקלינית הגבלה כלשהי בתנועות, בדין קבעה כי אין להעניק למערער נכות כלשהי בגין כתף שמאל. קביעה זו תואמת את הגדרת הליקוי בסעיף 41 לרשימת מבחני הליקוי שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), ולפיה הנתון הקובע את גובה דרגת הנכות במקרה זה הוא הגבלת התנועות בפרק הכתף, שכאמור, נקבעת על ידי הבדיקה הקלינית. מכאן שבעניין זה לא נפלה כל טעות משפטית מצד הוועדה. ז. באשר לעניין צלקות הפנים, הוועדה התייחס לצלקות של המערער ונתנה להן תיאור מלא: "בפנים צלקות מעל גבה שמאלית ובשורש האף לא בולטות, לא מכערות אין קלואיד ומתמזגות היטב בקמטים הטבעיים של הפנים". על כן קבעה שלא נותרה כל נכות רפואית. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי המערער התלונן בפני הוועדה על כך כי "הצלקת מפריעה", וכן כי קיימים "נימולים באזור". בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הופנה ב"כ המערער לכך כי בהתאם ללשון סעיפי הליקוי לתקנות הדנים בצלקות שבפנים, הרי שלא נפלה טעות משפטית מצד הוועדה כאשר לא התייחסה לצלקות מכאיבות באזור הפנים, וזאת במובחן מצלקות אחרות בשאר הגוף בהם עוסק סעיף ליקוי אחר. בהתאם לכך, חזר בו ב"כ המערער מטיעוניו בהקשר זה. לאחר ששקלתי, בדבר ולאחר שעיינתי שוב בסעיפי הליקוי שבתקנות, המתייחסים לצלקות, שוכנעתי שאכן מבחני הליקוי שבסעיף 75(2) לרשימת הליקויים אמורים להוסיף על מבחני הנכות שבסעיף 75(1) לרשימה ולא לגרוע מהם, שהרי אך הגיוני הוא לראות את הפנים והצוואר כחלק מהגוף. תימוכין באשר לכך מצאתי בפסק הדין שניתן בעבל 453/99 יעקובינסקי איתן נגד המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 25.10.00). באותו עניין התייחס בית הדין הארצי לכך שיש לקרוא ביחד את סעיף 75(1) למבחנים ואת סעיף 75(2) למבחנים. על כן, חרף כך שהצלקות הינן באזור הפנים, היה על הוועדה להתייחס להפרעה ולנימולים עליהם התלונן המערער באזור צלקות הפנים, כאמור. מנגד, לא מצאתי מקום לקבל את טענת ב"כ המערער בדבר חובת הוועדה להיוועץ עם פלסטיקאי. כבר נקבע כי אין הכרח שפלסטיקאי ייכלל בוועדה הדנה בהענקת אחוזי נכות בגין צלקות, מכוח פריט 75 למבחני הנכות. אף בתחום זה די ברופא האורטופד ובחבריו שהינם רופאים פנימיים, אשר ידעו לאבחן אם בצלקות התמלא הדרוש על פי המבחנים להענקת אחוזי נכות (דב"ע נא/99-94 ורה ארבל נ. המוסד למוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 337, 338). בענייננו הרכב הוועדה כלל מומחה באורטופדיה. 5. בהתייחס לנ"ל ולדו"ח הוועדה, דין הערעור להתקבל באופן חלקי. עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתזמנו לפניה ותבחן שוב את כלל תלונותיו בנוגע לצלקות. הוועדה תנמק החלטתה. 6. בנסיבות העניין, משהערעור התקבל בחלקו, יש לחייב את המשיב לשלם למערער סכום של 1,250 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. כתפיים