מבוא: 1. עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגישה הגב' גלית גבאי (להלן: "התובעת") נגד חב' פיתוח למושבי אזור גת בע"מ (להלן: "הנתבעת") בחודש פברואר 2011, לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין ובשל אי קיום חובת השימוע; ולהפרשי פיצויי פיטורים בעקבות פיטוריה בחודש אוקטובר 2010. סה"כ התבקש בית הדין במסגרת התביעה לפסוק לזכות התובעת סכום כולל של 33,585 ₪. 2. אין בדעתנו להתעכב בשלב זה של פסק הדין, על טענות הצדדים בעילות התביעה השונות; ולפיכך את הדיון בתביעה נפתח בבירור תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים ולאחריה נפנה לבירור טענות הצדדים בתביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים: 3. את תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים מבקשים אנו לבחון על בסיס העובדות הבאות, והן אינן במחלוקת, כדלקמן. 4. התובעת מנהלת חשבונות במקצועה, הועסקה על ידי הנתבעת מיום 8.3.09 ועד לפיטוריה ביום 19.10.2010; פיטורים אשר נכנסו לתוקף בתום תקופת ההודעה המוקדמת, דהיינו ביום 19.11.2010. 5. התובעת הועסקה בשכר חודשי אשר עמד, נכון למועד סיום העסקתה בנתבעת, על סך של 8,000 ₪ ברוטו לחודש. 6. בהתחשב בתקופת העבודה (סה"כ 20 חודשים ושבוע) ובשכר קובע לפיצויי פיטורים (8,000 ₪ ברוטו לחודש), זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסכום של 13,500 ₪. 7. בפועל שילמה הנתבעת לתובעת על חשבון פיצויי פיטורים סכום של 6,513 ₪ בתחילת ינואר 2011. בנוסף שוחררו לזכות התובעת כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים בתוכנית מנהלים אשר התנהלה בחב' הביטוח כלל, בסכום של 5,497 ₪ (יש לציין כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה מלוא סכום פיצויי הפיטורים בגין שנת 2010 היו מובטחים במסגרת תוכנית ביטוח מנהלים בחב' הביטוח כלל, מקום שעל פי אישור חב' הביטוח כלל המצורף לכתב התביעה, תחילת הביטוח היא מה-1.2.2010). 8. יוצא מכאן כי התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 1,490 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2010 ועד למועד התשלום בפועל. התביעה לפיצוי על פיטורים שלא כדין וללא שימוע: 9. חובת השימוע קודם לפיטוריו עובד מחייבת קיום שימוע לעובד, קודם לקבלת ההחלטה על פיטוריו והוצאתה לפועל בדרך של מתן הודעת פיטורים. שימוע במסגרתו מועלות נגד העובד הטענות בגינן מבקש המעביד לסיים את העסקתו של העובד ולאחרון ניתנת האפשרות להתמודד מול אותן טענות בניסיון להניא את המעביד מכוונת הפיטורים. 10. בכתב התביעה ובדיון בפנינו טענה התובעת כי פוטרה בחוסר תום לב ובשרירות וללא מתן זכות השימוע. 11. מעדותה של מנהלת הנתבעת והעדה מטעמה, הגב' יפה היימן, עולות העובדות הבאות: א. בבוקר יום 19.10.2010 הגיעה הגב' היימן למשרדי הנתבעת ומצאה את המחשב שבחדרה של התובעת דולק ועליו קבצי אקסל, אשר אינם קשורים לנתבעת. ב. על פי אותה עדות נכנסה התובעת לעבודה בשעה 08:17, התובעת נקראה למשרדה של הגב' היימן, התבקשה לבצע עבודה של תיאום בנקים ובסיומה להיכנס אליה לשיחה. ג. בשיחה שהתקיימה העלתה הגב' היימן טענות על טיב עבודתה של התובעת. לעניין זה סיפרה הגב' היימן בעדותה: "... היא חזרה אחרי שהכינה את הבנקים והסתכלתי, אמרתי לה שהטלתי עליה משימות ואני לא ראיתי תוצאות ובשביל המשכורת שאני משלמת לה אני מצפה ביותר ובוודאי ובוודאי לא לעשות עבודות פרטיות, אלה הדברים שאמרתי באותו זמן... הדברים שנאמרו היו בטון מאוד קשה ולא נאמרו בסבר פנים נאות". עמ' 15 לפרוטוקול מיום 15.12.2011, שורות 9-14. ד. השיחה המתוארת ארכה כדקה ובמהלכה לא הודיעה הגב' היימן כי בכוונתה לפטר את התובעת. גם כאן מבקשים אנו להביא את עדותה של הגב' היימן כלשונה: "לא הודעתי שאני הולכת לפטר אותה, ציינתי את הזמן מכניסתה ועד עזיבתה (08:27, הוספה שלי-ט.מ.) כל הסיטואציה איתי, אולי ארכה דקה, לא יותר מדקה." ה. אין חולק כי התובעת ביקשה שלא להמשיך את השיחה על רקע הדברים הקשים שהופנו כלפיה והיא יצאה את המשרד. מיד לאחר עזיבת המשרד, הוציאה הגב' היימן מכתב פיטורים לתובעת והוחלף המנעול בדלת המשרד, כך שנמנע מהתובעת לחזור לעבודה. בנקודה זו מבקשים אנו להביא מעדותה של התובעת כדלקמן: "... אני חוזרת לאותו רגע שהיא קראה לי לחדר, היא התחילה לצרוח עלי בטירוף, זה לא יכול להיות איך שאת מתנהגת, החברה משלמת לך הרבה מאוד כסף בשביל שלא תבזבזי זמן על עבודות פרטיות שלך והיא פשוט צרחה עלי שאי אפשר היה להבין את זה. אני ביקשתי ממנה הסבר, על מה את מדברת, היא אמרה לי משהו בסגנון אל תיממי, אל תגידי שאת לא מבינה על מה אני מדברת והיא התחילה לצרוח עלי והוציאה מילים קשות מהפה, שלא הצלחתי לשמוע את זה ולקחתי את התיק ויצאתי. הייתה לי מספיק אחריות שידעתי שיש הוראת קבע שאני צריכה להפקיד, הלכתי הביתה בשעה 12:00 וחזרתי לעבודה בשעה 14:00 כדי להכין את הוראת הקבע. אני נכנסת למשרדים לא היה אף אחד, אני מנסה להיכנס למשרד שלי ולא הצלחתי, באותו רגע לא הבנתי למה אני לא מצליחה לפתוח. התקשרתי לדוד שהוא מעין איש אחזקה במקום, ואמרתי לו שאני לא מצליחה לפתוח את הדלת והוא אמר גלית, תראי לא נוח לי, אבל איך שיצאת היא החליפה את המנעול. התחושה שהייתה לי באותו רגע, אני נעלבתי בצורה שאני לא יכולה להסביר את זה. האישה הזאת באותו רגע החליטה לפטר אותי, הוא שאל אותי איפה את, אמרתי לו שאני במשרד והוא אמר לי שהוא בסופר, תבואי לפה והוא נתן לי את מכתב הפיטורים." עמ' 7 לפרוטוקול מיום 15.12.2011, שורות 16-29. 12. מהעדויות שבפנינו עולה אפוא, כי ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה ללא שנעשה כל הליך של שימוע, מקום שבשום שלב קודם להוצאת מכתב הפיטורים, לא העמידה הגב' היימן את התובעת על הכוונה להביא להפסקת עבודתה ואת הנימוקים לאותה החלטה. 13. להשלמת התמונה רק נוסיף, כי אין בפנינו כל עדות אשר מכוחה ניתן לקבוע כי התובעת אכן ביצעה עבודה בפועל על גבי אותם קבצי אקסל אשר מכילים מידע ונתונים שאינם שייכים לנתבעת (ראה: עדותו של מר יבגני לנדה, העד מטעם הנתבעת, עמ' 12 לפרוטוקול מיום 15.12.2011, שורות 31-32). 14. משפוטרה התובעת ללא הליך של שימוע, זכאית התובעת לפיצויים בשל פיטורים ללא שימוע, אשר בנסיבות המקרה שבפנינו הרינו מעמידים על סכום בסך של 12,000 ₪ (משכורת וחצי). סוף דבר: 15. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 1,490 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2010 ופיצויים בשל פיטורים ללא שימוע בסך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 16. משהתקבלה התביעה תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 17. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום, כ"א שבט תשע"ב, 14 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. נציג עובדים- יהודה דדון נציג מעבידים- שמעון לוי משה טוינה, שופט שימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים