1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 01/05/2011, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 48 (2) (ז) (1). 2. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין מיום 23/01/2011, שניתן ע"י כבוד השופטת יעל אנגלברג-שהם, בתיק בל 59058-11-10. בפסק הדין נקבע בסעיפים 7 ו-8 בהאי לישנא: "... העובדה שמדובר בשני סעיפי ליקוי שונים, יש בה כדי להעיד שמדובר בשתי פגימות שונות המוצאות את ביטוין אצל המערער באותה ברך גם אם ההגבלה ביישור נובעת מהקרע במיניסקוס. יתר על כן, קיומה של הגבלה ביישור בשיעור המקנה למעלה מ-10% או 20% הניתנים על פי נזק למיניסקוס בוודאי שאינה יכולה להיכלל בסעיף הליקוי של הנזק במיניסקוס (ראה בהתאמה בעניין ליקויים הנוגעים לנזק ולהגבלות התנועה בעמוד השדרה בל (ב"ש) 3008/03 מוטוסובסקי מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14/06/2004). לאור האמור, לא מצאתי בדברי הוועדה כל הסבר להחלטתה מפני מה אין להעניק נכות נפרדת, כאמור בפסק הדין מיום 12/07/2010 בגין כל אחד מהליקויים. משכך, הנני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתקבע את אחוז הנכות בהתחשב בכל אחד משני סעיפי הליקוי. ב"כ המערער יוזמן להציג טענותיו בפניה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת". 3. עיקר טענות ב"כ המערער: א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. מדובר בפעם שישית שמוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה לעררים התעלמה מהוראות פסק הדין, והפנתה את נושא קביעת הנכות לבית הדין, על מנת שיקבע את אחוזי הנכות. אין הוועדה יכולה לעשות דין לעצמה ולהתעלם מהוראות פסק הדין. ב. הוועדה טעתה עת לא העניקה למערער נכות נוספת בשיעור 10% בהתאם לסעיף 48 (2) (ו) (II), וזאת בגין הגבלה ביישור הברך עד 10 מעלות. ג. מבוקש שבית הדין יעשה שימוש בסמכותו, ויקבע למערער נכות נוספת בשיעור 10% בגין ההגבלה ביישור הברך בהתאם לממצאי הוועדה. ד. מבוקש לפסוק הוצאות משפט משמעותיות, ולהפנות את החלטת הוועדה לגורמים המתאימים במשיב. 4. בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם איתי אדרת המליץ כבוד הרשם להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתקבע נכות נוספת בהתאם להגבלה ביישור של 10% שנמצאה על ידי הוועדה הקודמת, ובהתאם לפסק הדין מיום 23/01/2011. כמו כן הומלץ, כי הוועדה לא תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה. 5. ב"כ המערער הסכים להמלצת בית הדין, אך ביקש לפסוק הוצאות משפט משמעותיות כנגד המשיב. ב"כ המשיב ביקשה שהות על מנת להתייעץ לגבי עמדתה. 6. לאחר שהתייעצה, הודיעה ב"כ המשיב לבית הדין, כי אינה מקבלת את המלצת בית הדין. ב"כ המשיב טענה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה נימקה בהחלטתה מדוע לא ניתן להעניק אחוזי נכות בגין כל אחד משני סעיפי הליקוי, וזאת מאחר וקביעה כזו הינה נטולת כל הגיון רפואי, שכן לדעתה היעדר היישור בברך נובע מהפגיעה במיניסקוס. מדובר בהחלטה רפואית ואין מקום להתערב בה. דיון והכרעה: 4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160. 5. הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 01/05/2011, וקבעה בפרק סיכום ומסקנות כדלקמן: "הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 21/03/2011 ומתייחסת אליו. מאחר ומדובר בהחלטה שיפוטית נטולת כל היגיון רפואי הוועדה פונה לבית המשפט להחליט על אחוזי הנכות שיוענקו עקב ההגבלה של 10% ביישור הברך. הוועדה חוזרת ומסבירה שהעדר היישור המלא של הברך נובעת ישירות מהפגיעה במניסקוס ולפיכך אין היגיון רפואי בהענקת אחוזי נכות עקב הפגיעה במניסקוס ובנפרד עבור העדר יישור". 6. מפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה לא התייחסה כנדרש להוראות פסק הדין מיום 23/01/2011. הוועדה התחפרה בעמדתה, וקבעה כי ההגבלה ביישור הברך נובעת מהקרע במיניסקוס, ולכן לדעתה אין מקום להעניק למערער נכות בהתאם לשני סעיפי ליקוי שונים. הוועדה התעלמה מהאמור בסעיף 7 לפסק הדין; שקבע כי אף אם ההגבלה ביישור נובעת מהקרע במיניסקוס, עדיין על הוועדה ליתן את הדעת כי מדובר בשני סעיפי ליקוי שונים, וכי הגבלה ביישור אינה יכולה להכלל באותו סעיף ליקוי של נזק במיניסקוס. בנסיבות אלו, עולה כי הוועדה "נעולה" בדעתה, ועל כן יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש, כאמור בהמלצת כב' הרשם איתי אדרת שנרשמה בפרוטוקול הדיון. 7. אין מקום שבית הדין יקבע את אחוזי הנכות של המערער, שכן אין זה בדרך כלל מתפקידו של בית הדין לקבוע אחוזי נכות, והוועדה הרפואית לעררים היא זו המוסמכת להעניק אחוזי נכות; והמקרה דנן אינו מהווה חריג לפי נסיבותיו. 8. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתקבע נכות נוספת בהתאם להגבלה ביישור של 10% שנמצאה על ידי הוועדה הקודמת, ובהתאם לפסק הדין מיום 23/01/2011. הוועדה לא תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה. 9. בית הדין מביע את מורת רוחו מהסגנון הבוטה של הוועדה, המהווה התרסה כלפי האמור בהוראות פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופטת יעל אנגלברג, ואף מהווה זלזול בבית הדין. לפיכך, ראוי שפסק הדין דנן יועבר לממונה על הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי. ב"כ המשיב מתבקשת לוודא את העברת פסק הדין לממונה. 10. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. קרעמיניסקוסברכיים