לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 9.6.2011 אשר קבעה כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנפשי (להלן: הוועדה). ישיבה מקדמית בהליך נשמעה בפני כב' הרשמת גרשון יזרעאלי ובמסגרתה השלימו הצדדים טיעוניהם בעל פה, והתאפשר להם אף להשלים טיעוניהם בכתב. התובע ניצל זכותו והשלים טיעוניו בכתב. בהודעתו מיום 9.2.2012 הודיע כי הוא מבקש שפסק הדין בהליך יינתן על יסוד כלל החומר המצוי בתיק. הנתבע הותיר את אופן המשך בירור הערעור לשיקול דעת בית הדין. לאחר שעיינתי בתיק, לא מצאתי מניעה כי פסק הדין יינתן ללא צורך בקיום דיון נוסף בעל פה ומכאן נפתחה הדרך למתן פסק דין זה. העובדות הצריכות לעניין הן אלה: [א] ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 7.11.2004 כי המערער סובל מסכיזופרניה רזידואלית והעניקה לו 20% נכות לפי סעיף 33(ב). על החלטה זו ערר המערער. [ב] ועדה רפואית לעררים מיום 9.2.2005 קיבלה את הערר וקבעה כי למערער נכות נפשית יציבה בגובה 40%, מיום 15.10.2003. כן נקבע כי למערער אובדן כושר עבודה בשיעור 75%. נוכח טענת המשיב כי במועד היווצרות אי הכושר להשתכר לא היה המערער תושב ישראל, התנהל הליך בבית דין זה, כמו גם בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 540/07), אשר הסתיים בפסק דינה של חברתי השופטת שטיין מיום 4.6.2009, במסגרתו קבעה כי במועד היווצרות אי הכושר היה המערער תושב ישראל. [ג] לשיטת המערער פסק הדין של חברתי לא קוים במועדו. אשר על כן ומלכתחילה הגיש בתיק זה תביעה בעניין קיום פסק הדין. לימים, ולאחר הליכים בבית הדין, שולמה קצבת הנכות למערער בגין התקופה שעד ליום 31.1.2007. לגבי התקופה שהחל מחודש פברואר 2007, זומן המערער לאבחון רפואי חוזר בוועדה מדרג ראשון בשל "תום זמניות" (על אף שכאמור מדובר היה בנכות יציבה). כעולה מהמסמכים שצורפו לערעור, ועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 28.12.2010 ובסוף בדיקתה החליטה לערוך למערער מבחנים פסיכולוגיים בליווי מבחני אמינות. [ד] המבחנים הפסיכולוגיים נערכו על ידי מר שאול בן פורת, פסיכולוג שיקומי וחינוכי, ביום 9.2.2011 ובסופם ניתנה חוות דעתו לפיה, בין היתר, "אין...עדות להפרעות נפשיות....אין תימוכין לסכיזופרניה רזידואלית בעברו". [ה] בהסתמך על חוות הדעת האמורה, קבעה הוועדה מדרג ראשון ביום 28.2.2011, כי למערער לא נותרה נכות פסיכיאטרית החל מיום 1.2.2007. על החלטה זו ערר המערער. [ו] ביום 9.6.2011 התכנסה ועדת הערעורים ודחתה הערר תוך שקבעה: "נראה כפי גילו הופעה מסודרת במצב תזונתי והיגייני תקין בהכרה מלאה מודה צלול. תחילה משים עצמו כלא מבין מתקשה בעברית אך בהמשך מסביר עצמו היטב בעברית בסיסית עונה לעניין ובכלל זה תשובות הסוטרות (כך במקור - ר.בה.) מהמידע שהביא בהתחלה. אין עדות להפרעות בהליך ותוכן החשיבה לא נצפו הזיות ללא הפרעות קוגניטיביות, ללא ביטוי סף גירוי נמוך אפקט מאט (צריך להיות מעט - ר.בה.) מצומצם אך תואם את התכנים שהנבדק מביא. לעתים נראה מאט (צריך להיות מעט - ר.ב.ה) משועשע מהבדיקה. השיפוט תקין התובע הציג תעודה רפואית ד"ר אומיה (צריך להיות אומימה - ר.ב.ה) אשר לדבריה הוא סובל מסכיזופרניה פרנואידית כרונית אולם הפירוט הממצאים בבדיקה מאותו תאריך לא מתואר אף סימפטום פסיכוטי עדכני. אי לכך הועדה דוחה את הערעור. נראה כי ישנה הצגה מוגזמת". על החלטה זו הערעור שבפני. לשם שלמות התמונה אציין כי במסגרת החלטתו של חברי, סגן הנשיאה אברהמי מיום 17.7.2011, שונה סיווג התיק לתיק ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. טיעוני הצדדים בערעור 4. לשיטת המערער, טוב עשתה הוועדה כשלא התייחסה לחוות דעתו של הפסיכולוג מר בן פורת, שכן זה אינו מוסמך, לטעמו, לחוות דעה בתחום הפסיכיאטרי. עם זאת, נפלו שלל פגמים בהתנהלותה ובהם: העדר התייחסות מספיקה לחוות דעתה של הפסיכאטרית המטפלת במערער, ד"ר אומימה, ולמכלול ממצאיה; העדר הנמקה לשאלה האם חלה הטבה במצבו של המערער החל מתחילת שנת 2007 או שמא הקביעה החלוטה האחרונה מיום 9.2.2005 לפיה למערער 40% נכות נפשית צמיתה היתה שגויה; ככל שהוועדה סברה כי המערער מאדיר סימפטומים או מתחזה הרי שהיה עליה להעמידו על חשדותיה ולאפשר לו להתגונן; בנסיבות העניין בהן הנכות היחידה היא נפשית, נדרשת הוועדה לכלול בהרכבה פסיכיאטר נוסף. 5. בתשובה, טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה. לשיטתו, בעבר נקבעה למערער נכות נפשית צמיתה עם המלצה לפתיחת התיק כעבור שנתיים. בהתאם לתקנה 37, המערער זומן לדיון מחודש שהבשיל לכדי החלטה מנומקת, היא ההחלטה נשוא הערעור. בנסיבות אלה ומשניתנה החלטה דומה בדרג ראשון יכול היה המערער להציג בפני הוועדה חומר נוסף ולא נדרשה כל אזהרה ספציפית נוספת. 6. בתשובה לתגובת המשיב טען המערער, בין היתר, כי התקנה הרלבטית לענייננו אינה תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 כי אם תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש ותביעה חדשה), תשס"א - 2000 (להלן: תקנות הבדיקה מחדש). משכך, אין תימוכין בחקיקה או בפסיקה לטענת המשיב לפיה היה על המערער לראות עצמו כמי שנדרש 'להתגונן' ועל כן היה על הוועדה להזהירו מפני כוונתה לבטל נכותו ולאפשר לו להתגונן מפני כוונה זו. זאת בשונה ממצב הדברים אילו זומן התובע לבדיקה בהתאם לתקנה 6 לתקנות הבדיקה מחדש. תקנה זו עניינה גילוי עובדות חדשות ועל כן ברור שעל מבוטח להתגונן, אלא שכאמור, לא אלו הם פני הדברים. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה. 8. בתמיכה לעררו על קביעת הוועדה מדרג ראשון לפיה לא נותרה לו נכות פסיכיאטרית החל מיום 1.2.2007, הניח המערער בפני הוועדה לעררים, היא הוועדה נשוא הערעור דנא, את חוות דעתה של הרופאה המטפלת, הפסיכיאטרית ד"ר אומימה מיום 7.6.2011. חוות דעת עדכנית שניתנה ימים ספורים עובר למועד התכנסות הוועדה. מעיון בחוות הדעת עולה כי ד"ר אומימה מציינת כי המערער התייצב בפניה ביום 7.6.2011 וביקש דו"ח רפואי לגבי מצבו, ככל הנראה לשם הצגה בפני הוועדה, ואמר לה כי הינו נוטל "רספונד באופן סדיר לאחרונה עם שיפור מסוים". בסיכום הדברים כותבת ד"ר אומימה כך: "סובל סכיזופרניה פרנואידית כרונית, היענות לטיפול התרופתי ירודה, בעבר ללא הבנה למצבו - אינו מאמין כי חולה. זקוק לטיפול תרופתי סדיר. [ההדגשה שלי - ר.ב.ה] הוצעו כל האופציות הקיימות היום - ....לאחרונה מגיע ומבקש תרופות ללא סימנים פסיכוטיים בולטים בבדיקה, קשיי תפקוד בולטים ... המלצות: זקוק לטיפול תרופתי סדיר, אם לא נשקול טיפול מרפאתי כפוי... .... ממצאים: ....ללא עדות להפרעות בתפישה בעת הבדיקה... ביקורת והמשך מעקב: מוזמן למעקב...בעוד 1 חודשים". רחל בר"ג הירשברג 9. אמור מעתה, ד"ר אומימה סבורה כי המערער סובל מסכיזופרניה פרנואידית כרונית, אף אם נכון למועד הבדיקה המחלה "מאוזנת", וכי הינו זקוק לטיפול תרופתי סדיר וככל הנדרש אף כפוי. ניתן לו על ידה באותו המועד מרשם לתרופת "RISPOND" והוא הוזמן להמשך מעקב בחלוף חודש. בנסיבות אלה, נדמה שדחיית הוועדה את חוות דעתה של ד"ר אומימה מבלי להתייחס למכלול הממצאים העולים ממנה, ובפרט לכך שסברה כי על המערער ליטול תרופה אנטי פסיכוטית באופן קבוע, ובמידת הצורך אף באופן כפוי, הינה למצער, חסרה ועל כן בבחינת טעות משפטית הטעונה תיקון. 10. זאת ועוד. תמימת דעים אני עם המערער כי החלטת הוועדה לוקה בחסר, במובן זה שאין בה התייחסות לשאלה האם חל לשיטתה שיפור במצבו של המערער בפן הנפשי, וזאת בשים לב לעובדה שבעבר נקבעה לו נכות צמיתה בהקשר זה. 11. מעבר לצריך אטעים, כי השאלה מכוח איזו תקנה הוזמן התובע להתייצב בפני הוועדה מדרג ראשון, על יסוד איזו החלטה של איזה גורם במשיב, מה היו טעמיה ומה נפקותה לא התבהרה עד תום. אולם נוכח קביעותיי לעיל באשר לפגמים שנפלו בהנמקת הוועדה המחייבים את השבת העניין לפתחה, דומני שניתן להותיר את הדברים בצריך עיון. עם זאת, בנסיבות העניין המיוחדות ומשממילא מושב עניינו של המערער לוועדה, רשאי הוא להציג בפניה מסמכים מן התחום הנפשי בלבד שמועדם קודם למועד התכנסותה, קרי, קודם ליום 9.6.2011. 12. אשר לטענת המערער, לפיה בהרכב הוועדה נפל פגם במובן זה שלא כללה שני מומחים מן התחום הנפשי, אומר כי לא מצאתי כל תימוכין לטענה זו בדין ובהלכה הפסוקה ועל כן דינה דחיה. הטענה כי "טובים השניים מן האחד" בהקשר זה אין לה על מה לסמוך והמדובר אף במדינות שיפוטית בלתי רצויה שתוביל לסרבול ההליכים שלא לצורך ולנטל בלתי סביר על המוסד. 13. סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור מתקבל במובן זה שעניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שתתייחס בשנית לחוות דעתה של ד"ר אומימה ובפרט לקביעתה כי המערער זקוק לטיפול תרופתי סדיר וככל הנדרש כפוי. כן תתייחס הוועדה לעובדה שבעבר נקבעה למערער נכות צמיתה ולשאלה האם חל שיפור במצבו. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה ויהא רשאי להציג בפניה מסמכים נוספים מן התחום הנפשי ובלבד שמועדם קודם למועד כינוסה הקודם (9.6.2011). החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת. משהמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התחום הנפשירפואהסכיזופרניהועדה רפואית