זוהי תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני לשנים 2008- 2010. בהתאם להוראות סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז -1957 (להלן - החוק) ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני- מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז- 1977 (להלן - התקנות) שהגישה התובעת כנגד הנתבעת. רקע עובדתי 1. התובעת היא ארגון מעסיקים, חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והיא צד להסכמי מסגרת שהינם הסכמים קיבוציים כלליים. 2. הנתבעת הינה בין היתר, בעלת בית מלאכה יצרני בענף המזון. טענות התובעת 3. א. התובעת היא צד להסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחבו בצווי הרחבה וחלים על הנתבעת וכן צד להסכמים קיבוציים ענפיים בענף המזון אשר הורחבו בצווי הרחבה וחלים על הנתבעת. ב. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום ולמסירת פרטים בהתאם לתקנה 1(ג) ולתקנה 4 לתקנות, אולם הנתבעת לא נענתה לדרישה. משכך עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני לשנים 2008-2010 בסך 5,760 ₪. טיעוני הנתבעת 4. הנתבעת טוענת כי סיווגה, על פי תחום עיסוקה, אינו בתעשיית המזון ומשכך אין להחיל עליה את הוראות צו ההרחבה נשוא התביעה.הנתבעת עוסקת בתחום המסחר והשיווק ותחת ידה מנהלת עסקים רבים ומגוונים. תביעתה של התובעת משוללת בסיס ואף אופן חישוב התשלום הינו שגוי מיסודו. דיון והכרעה התשתית המשפטית 6. סעיף 33 ז' לחוק קובע כדלקמן: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות הייחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)". תקנה 1 (ג) לתקנות קובעת כדלקמן: "דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה - שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח -1968 - ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול, הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי". הנטל להוכחת תחולת צו הרחבה על הנתבעת, רובץ על כתפי התובעת במסגרתו עליה להוכיח תחום עיסוקו העיקרי של המפעל. עוד נקבע כי כאשר קיים ספק בעניין תחולת צו ההרחבה, יש ליתן משקל לפעילות העיקרית במפעל המעביד (ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עביד לעיל, ניתן ביום 09/07/00). בהתאם לפסיקה, בבחינת תחולתו של צו הרחבה על מעסיק, נעזר בית הדין "בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 (דבע נו/ 272-3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד, מיום 4.12.96) המבחן לסיווג הענפי של המעביד הינו עיקר עיסוקו ופעילותו של המעביד (דב"ע נג/125-3 שרר - רהיטי דימור בע"מ פד"ע כ"ז, 158; דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כ"ה, 137; דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ - סקילי, פד"ע ח', 321; דב"ע מב/1-6 גולד בע"מ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע י"ג 302; דב"ע מב/132-3 להבים בע"מ- פרנסה פד"ע י"ד 264). מן הכלל אל הפרט במקרה הנדון, העיד מר הררי , מנהל תחום קשרי עסקים בתובעת כי ביקר בעסק של הנתבעת- קונדיטוריה המצויה באזור התעשייה בנתניה. בביקורו מצא כי במקום יש מכונה ללישת בצק ותנור אפייה ואף נקודת מכירה של עוגות לציבור. לדבריו ציין בפניו בעל העסק כי הוא מוכר עוגות לבתי עסק, בתי קפה ומסעדות וההובלה נעשית באמצעות רכב שלו. על כן, לטענת התובעת, משאין חולק כי בקונדיטוריה מועסקים פחות מ- 20 עובדים, ומשמדובר בעסק יצרני בענף המזון (על פי הסיווג האחיד- ענף ראשי 14- תעשיית מוצרי מזון; ענף משנה 147- תעשיית מוצרי קונדיטוריה), חל על הנתבעת צו הרחבה בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה ומכוח סעיף 33ז לחוק היא חייבת בדמי טיפול ארגוני מקצועי לתובעת. על פי עדותה של הגב' אורלי אגאיפור, אחת מהבעלים של הנתבעת, עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא קניית מוצרים ומכירתם. כאשר כיום, ברשות הנתבעת: עסק למכירת מצברים, הקונדיטוריה אליה מתייחסת התובעת, וכן עוסקת הנתבעת בפעילות בתחום הנדל"ן כאשר היא עצמה עוסקת כרגע בפיתוח הנדל"ן של החברה. (עמ' 5 ש' 3-4) הנתבעת צירפה כנספח א' לכתב ההגנה מסמך החתום בידי רואה החשבון של החברה לעניין אחוז פעילות הקונדיטוריה מכלל עסקי הנתבעת. ממסמך זה עולה כי היקף פעילות הקונדיטוריה בין השנים 2004-2010 מהווה כ- 17% בלבד מכלל עסקיה של הנתבעת. כאשר עוד הובהר בכתב ההגנה כי 10% מהתוצרת הנמכרת במקום נרכשת ממקורות שונים ואינה מיוצרת בקונדיטוריה. לעניין זה העידה הגב' אגאיפור כי נמכרים בקונדיטוריה מוצרים מוגמרים כמו משקאות קלים, גלידות וקפה. כמו כן לאורך השנה היא רוכשת מוצרים כמו בורקסים ועוגיות ומכרת אותם בחנות שלה (עמ' 6 ש' 1-2) וזאת בנוסף למוצרים שמיוצרים במקום. 10. אכן, רואה החשבון של הנתבעת לא נתן תצהיר ביחס למסמך שצורף ואף לא זומן להעיד לגביו, כך שמשקלו של המסמך נמוך. אולם משהנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את תוכנו ומשגרסת הנתבעת ביחס למגוון עיסוקיה ומחזור פעילותה לא הופרכה- הרי שהתובעת לא הוכיחה את היקף פעילות הנתבעת בתחום הייצור וכי "עיקר עיסוקה" של הנתבעת הינו בהפעלת עסק יצרני בענף המזון. התובעת אשר נטל ההוכחה רובץ על כתפיה לא הציגה ראיות התומכות בגרסתה לפיה, החלק הארי בפעילות הנתבעת הינו בתחום הייצור, לצורך חלות צווי ההרחבה. 11. משלא הוצגו ראיות ולו לכאורה להוכחת התשתית העובדתית התומכת בתביעה, לא ניתן לקבוע כי צו ההרחבה חל על הנתבעת. משלא הוכח כי צו ההרחבה חל על הנתבעת, הרי שדין התביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני להידחות וממילא מתייתר הדיון בשאלת אופן חישוב התשלום. 12. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ תוך 30 יום. ניתן היום, ד' חשון תשע"ב, 01 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. דמי טיפול ארגוני