ערעור על החלטת רשם בית הדין לעבודה

1. ערעור זה סב על החלטת רשם בית דין זה, השופט אילן סופר, מיום 2.11.11 (ע"ע 10430-10-11), בה התקבלה בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 21.8.11 (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' ענת שחר וגב' שולמית שמואלי עתניאל; תע"א 4844-09). הרקע לערעור, כעולה מכלל החומר שבתיק: 2. המערערת, אשת פרסום במקצועה, הועסקה במשך שבע שנים במשיבה, חברה העוסקת באספקת מידע תקשורתי (להלן - החברה), עד לפיטוריה בחודש 10/08. לטענת המערערת, פיטוריה קשורים לתלונות שהגישה בנוגע להפרשות בחסר לקרן הפנסיה שלה. לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגישה המערערת לבית הדין האזורי תביעה נגד החברה, בה עתרה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולזכויות שונות אגב סיום עבודתה. כן נחלקו הצדדים בשאלה האם מרכיב שכר ששולם למערערת בחלק מתקופת עבודתה היה 'שכר רגיל' או 'בונוס מותנה'. 3. בפסק דין מיום 21.8.11 קיבל בית הדין האזורי את תביעת המערערת באופן חלקי. לענין מרכיב השכר שבמחלוקת קבע בית הדין כי החברה הפרה את החובה המוטלת עליה על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002, ולא מסרה למערערת הודעות על תנאי עבודתה ועל השינויים שחלו בהם במהלך השנים. לפיכך, מוטל עליה הנטל להוכיח את מהותו של הרכיב שבמחלוקת. בית הדין האזורי קבע כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה בכל הנוגע למהותו של הרכיב שבמחלוקת. לעניין טענת הפיטורים שלא כדין נקבע, כי מחד בית הדין לא שוכנע שהיה קשר בין תלונות המערערת בעניין ההפרשות לקרן הפנסיה שלה לבין החלטת החברה על פיטוריה, מאידך לא עלה בידי החברה להוכיח "באופן חד משמעי" שהסיבה לפיטורי המערערת נעוצה בתוכנית קיצוצי כוח אדם כוללת או ספציפית. לפיכך נקבע, כי המערערת פוטרה שלא כדין בשל הפרת זכות השימוע ובשל אי מילוי חובת ההגינות בה חב כל מעסיק לעובדיו. בית הדין קבע פיצוי כולל בגין פגם בהליך הפיטורים ובעילת הפיטורים וחייב את החברה לשלם למערערת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 49,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פיטוריה ועד ליום התשלום בפועל. 4. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 21.8.11. ביום 5.10.11 הגישה החברה ערעור על הקביעה כי המערערת פוטרה שלא כדין ועל שיעור הפיצוי וכן על זהות התאגיד נגדו ניתן פסק הדין. הערעור לא התקבל לרישום משום שהוגש באיחור. לפיכך הוגשה ביום 5.10.11 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה להארכת מועד והחלטת הרשם: 5. החברה טענה שאיחרה בהגשת הערעור ביום אחד בשל טעות טכנית בחישוב המועד להגשת הערעור - חישוב שנעשה בעזרת תוכנת העו"דכנית שבשימוש באת כוחה. בעניין זה הסתמכה החברה על הפסיקה לפיה יש לנקוט בגישה סלחנית לבחינת ה"טעם המיוחד" כאשר מדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת המבקש או ששיקולי צדק מחייבים את שמיעת הערעור. כמו כן טענה החברה כי סיכויי הערעור גבוהים, בשל כך שנפלו שגיאות מהותיות במסקנות בית הדין האזורי ובאופן יישום המבחנים המשפטיים ביחס להעברת נטל הראיה להוכחת עילות התביעה וכן ביחס לזהות הנתבעת. 6. המערערת בתגובתה טענה כי החברה לא הצביעה בבקשתה על טעם מיוחד או הסבר מספק לאיחור בהגשת הערעור; החברה נהגה בחוסר תום לב בכך שהמתינה עד שיחלוף המועד להגשת ערעור וזאת כדי למנוע מהמערערת להגיש ערעור מטעמה; בבדיקה שגרתית המתחייבת מהגשת כתב טענות, החברה היתה מגלה מבעוד מועד מהו התאריך האחרון להגשת ערעור; גם אם נקבל את טענת החברה כי תוכנת המחשב היא זו שגרמה לה להגיש את הערעור באיחור, הרי שהיה מצופה ממנה לצרף תצהיר מטעם נציג התוכנה; על פי ההלכה הפסוקה איחור קצר בהגשת ערעור, גם אם מדובר ביום אחד, אין בו כשלעצמו להוות טעם מיוחד להארכת מועד; סיכויי הערעור נמוכים, מהטעם שמושתת על השגות עובדתיות, בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. 7. בהחלטה מיום 2.11.11 נעתר רשם בית דין זה לבקשת החברה להארכת מועד להגשת ערעור. הרשם קבע כי אין לראות ב"טעות משרדית" בהזנת התאריך בתוכנת העודכ"נית טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור; גם במקרה בו לא היתה "טעות משרדית" אלא טעות של ממש בתוכנה, הרי טעות זו היא בגדר טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה, ועל כן אינה "טעם מיוחד"; בהמתנת החברה למועד האחרון להגשת הערעור, הביאה על עצמה את האיחור בהגשתו. בנוגע לסיכויי הערעור קבע הרשם כי על פני הדברים, מעיון בטענות החברה ובפסק דינו של בית הדין האזורי לא ניתן לומר כי הערעור מופרך. 8. יצוין כי ביום 9.11.11 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, אולם טרם ניתנה בה החלטה. טענות הצדדים בערעור: 9. המערערת חוזרת על טענותיה בתגובה לבקשה להארכת מועד ומוסיפה כי הרשם טעה בכך שקבע כי החברה הצביעה על טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור; בהיעדר טעם מיוחד, יש מקום להראות כי לערעור סיכויים טובים במידה רבה, ועל כן שגה הרשם בקובעו כי איחור בן יום אחד וסיכויי ערעור שאינם מופרכים עולים כדי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור; הקביעה כי הערעור לא מופרך על פניו אינה מספיקה בכדי להיעתר לבקשה להארכת מועד, קל וחומר בהיעדר טעם מיוחד המצדיק זאת; שגה הרשם בכך שהתעלם מההלכה הפסוקה לפיה גם איחור של יום אחד הוא איחור הטעון הצדקה ואין בכך שהאיחור הוא רק בן יום כדי להוות כשלעצמו טעם מיוחד בהיעדר צידוק נוסף אחר; הרשם שגה בהתעלמותו מהצורך בקיומם של טעמים מיוחדים, שלא הוכחו בפניו; הכרה בטעות החברה כ"טעם מיוחד" תפגע בעקרון סופיות הדיון, באינטרס ההסתמכות ובוודאות המשפטית; העובדה כי החברה שילמה למערערת את שחויבה בפסק הדין מלמדת כי היא השלימה עם פסק הדין; סיכויי הערעור קלושים שכן בית הדין האזורי ביסס את קביעותיו על עדויות שנשמעו בפניו ואף על תצהיר החברה ועל עדות נציג מטעמה, קביעות בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. 10. החברה תומכת בהחלטת הרשם מטעמיה ומוסיפה כי הטעם לאיחור של יממה אחת בלבד במצטבר עם נימוקי הערעור מצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור; הטעם לאיחור בהגשת הערעור נבע מתקלה חיצונית שאינה בשליטת החברה בחישוב המועד בתוכנת עו"דכנית, שלא חישבה במניין הימים את היום הראשון לשנת המשפט, ה-5.9.11, ובכך הובילה לתוצאה שגויה לפיה המועד האחרון להגשת הערעור הינו ביום 5.10.11 במקום ביום 4.10.11; באת כוח החברה הסתמכה על החישוב השגוי בתום לב והגישה תצהיר אליו צורף תדפיס החישוב מתוך התוכנה; קיימת מגמה ברורה בפסיקה להכיר בנסיבות בהן תיחשב טעות בתום לב בחישוב הימים כ"טעם מיוחד"; סיכויי הערעור טובים, שכן בניגוד לטענת המערערת הערעור על פסק הדין לא סב על קביעות עובדתיות כי אם על מסקנות משפטיות שגויות ושגיאה ביישום כללים ראייתיים; מתן הארכה להגשת ערעור אינו פוגע בעקרון סופיות הדיון, שכן המערערת פנתה לחברה במכתב ביום 5.9.11, בו הודיעה כי בכוונתה להגיש ערעור וכי תימנע מלעשות כן במידה שהחברה לא תערער. החברה לא הגיבה לפנייתה, וממילא לא קיבלה המערערת כל אישור שיכול היה ליצור ציפייה לסופיות הדיון. הכרעה: 11. לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטענות הצדדים, נחה דעתנו כי לא נפל פגם בהחלטת הרשם המצדיק התערבותנו בה ולכן דין הערעור להדחות. למרות שטעות בהזנת התאריך בתוכנת החברה כטענה בפני עצמה אינה בגדר "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, הרי שטענות החברה בנוגע לקביעה בדבר פיטורי המערערת שלא כדין ושיעור הפיצוי, כמו גם הטענות לגבי זהות הנתבעת שחויבה, ראוי כי יובאו לבירור בפני ערכאת הערעור, וביחד עם האיחור הקצר יש בהם משום 'טעם מיוחד' להארכת המועד. ויובהר טענות החברה אינן מכוונות אך לקביעות עובדתיות אלא, בין היתר, גם למסקנות ולקביעות משפטיות אודות נטלי הוכחה ואודות משמעותן של אי הבאתן של ראיות. 12. למעלה מן הצורך נציין גם זאת: אין באסמכתה הנוספת אליה הפנתה המערערת כדי לשנות את ההלכה הנוהגת, והרשם לא סטה בהחלטתו מההלכה הנוהגת לגבי אופן בדיקת קיומו של טעם מיוחד. העדר תגובה של החברה לפניית המערערת בקשר לבירור כוונת הראשונה להגיש ערעור, לא יכול לבסס אינטרס לגיטימי לסופיות הדיון. מכאן, שדווקא העדר התגובה יכול להקים את הרושם לפיו החברה לא השלימה עם פסק הדין ובכוונתה לערער. אין לראות בעובדה שהחברה שילמה למערערת את שחויבה בפסק הדין בכדי להראות כי היא השלימה עם תוצאותיו. 13. למעלה מן הדרוש נציין כי במסגרת התיק הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. בקשה זו טרם הוכרעה על ידי רשם בית דין זה, וזו תובא להכרעתו בהקדם לאחר קבלת עמדת החברה. 14. סוף דבר- הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערעור זה בסכום של 2,500 ש"ח. ניתן היום, י"ט אדר תשע"ב (13 מרץ 2012), בהיעדר הצדדים וישלח אליהם. ורדה וירט-ליבנה,שופטת, אב"ד לאה גליקסמן,שופטת אילן איטח,שופט מר יוסף קרא,נציג ציבור עובדים מר משה מרבך,נציג ציבור מעבידים ערעור על החלטת רשםרשםערעורבית הדין לעבודה