פיצוי עבור השקעות והוצאות בקרקע - מחיקת המרצת פתיחה

פיצוי עבור השקעות והוצאות בקרקע לאחר עיון בטענות הצדדים, שהועלו במסגרת בקשת המשיבה לסילוק ההליך על הסף, החלטתי לקבל את בקשת המינהל, ולהורות על מחיקת המרצת פתיחה זו, ולפיכך, ההחלטה בבקשת הסף של המשיבה, הינה פסק דין בהליך הנוכחי. מצאתי, כי המרצת הפתיחה אינה ההליך הנכון והראוי להשגת הסעד שבו חפצים המבקשים, וככל שזכאים הם לכספים הנטענים, בתור פיצוי על השקעותיהם במקרקעין מסויימים, עליהם להגיש תביעה אחרת, וככל הנראה, בהליך שיצריך תשלום אגרה מלאה בגין הסכומים הנתבעים. ההליך שלפני, הינו, בקשה למתן פסק דין הצהרתי לביטולה של החלטת ועדת הפיצויים שליד מינהל מקרקעי ישראל, הפועלת מכח החלטה 1023 של מועצת המינהל, ובאשר ועדת הפיצויים ניאותה לפצות את המבקשים בסכומים יחסית זעומים, בעוד הם סבורים שהשקעותיהם במקרקעין, המזכים בפיצוי, מגיעים כדי כ- 3.6 מיליון ₪. החלטה 1023 קובעת את ההסדרים העקרוניים, ביחס לשוכרים לזמן קצר של קרקע לעיבוד חקלאי, כמו גם ביחס לחוכרים לתקופות ממושכות יותר, אשר נדרשים להשיב את הקרקע למשכיר - ממ"י, בטרם מועד סיום ההסכם, בשל שינוי ביעוד הקרקע, וכאשר נוצר הצורך לשלם להם פיצוי כספי בגין ההשבה המוקדמת של המקרקעין. השוכרים זכאים לקבל פיצוי בעבור השקעותיהם והוצאותיהם בקרקע המושבת, כמו גם בעבור מתקנים שהקימו עליה, על פי קריטריונים וכללים שנקבעו, ואילו סכום הפיצוי נקבע על ידי ועדה, הממונה על ידי יו"ר מועצת מקרקעי ישראל, ובראשה שופט בדימוס וחבריה הם נציג משרד החקלאות, נציג משרד האוצר, שמאי חקלאות המתמנה על ידי השמאי הממשלתי, ונציג ציבור. בהחלטה 1023 נאמר, כי בהחלטת הועדה יודע למי שרואה עצמו נפגע מההחלטה כי הוא "רשאי לפנות לועדת הפיצויים בבקשה לדיון נוסף בטענה כי נפלה בהחלטה טעות עובדתית וזאת תוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה, וכן הינו, רשאי לערער על ההחלטה לבית המשפט תוך 60 יום ממועד ההודעה" (סעיף 8). המבקשים שלפני, הינם חליפיהם של מי שהיו שוכרים של קרקע חקלאית, על פי הסכמים קצרי מועד, שבינם לבין המינהל, ואשר התבקשו לפנות את המקרקעין, שעובדו על ידם, ולהשיבם למינהל, בשל הצורך לייעד הקרקע לפרוייקט הרחבת העיר רהט. הגם שממ"י מעלה, כיום, טענות במישור עצם זכאות המבקשים להימנות על אלה שהחלטה 1023 חלה עליהם (נטען כי כלל לא מדובר בסיום מוקדם של הסכמי השכירות, כי אם בדרישה לפנות הקרקע לאחר שהתקופה החוזית הסתיימה והשכירות פקעה), ברי, שדרישת המבקשים לפיצוי על השקעות נטענות בשטחים שהושבו לחזקת המינהל, התבררה, בהליך ממושך וממצה, בפני הועדה דנן, וכאשר הונחו בפניה חוות דעת מומחים, וראיות שונות, כמו גם סיכומים, אלא, שבסופו של יום שיעור הפיצוי שנקבע היה אלפי ש"ח בודדים. המרצת הפתיחה שלפני נועדה, איפוא, להביא להכרעה שיפוטית שלפיה "החלטתה של ועדת הפיצויים בעניין גובה הפיצויים הראויים בגין ההשקעות במקרקעין, המושבים למינהל מקרקעי ישראל לצורך הרחבת הישוב רהט, בטעות יסודה, וכי הפיצוי שנקבע על ידה אינו מהווה פיצוי ראוי ונכון בגין ההשקעות במקרקעין המושבים, בהתחשב בהחלטה 1023 של מועצת מקרקעי ישראל" (פרק ה', סיפא לסעיף 27 בהמ"פ). לטעמי, וכפי שגורס ממ"י, בבקשת הסילוק על הסף, אין למבקשים אפשרות להשיג על גובה הפיצוי שנקבע על ידי הועדה, בדרך שבה נעשה הדבר, ולא ניתן, בהליך הנוכחי, להושיט להם הסעד שהתבקש. ועדת הפיצויים אינה גוף הפועל מכח חוק, ואין הוראת דין הקובעת הליך ערעורי כלשהו על החלטותיה. אותה "זכות ערעור" המוקנית למי שסבור שקופח על ידי הועדה, אינה אלא הצהרת כוונות מצד ממ"י, המיידעת את השוכר בכך, שהגישה שלו לערכאות אינה נחסמת כתוצאה מבחירתו במסלול של פנייה לועדה לביצוע שומת הפיצויים המגיעים לו. מלכתחילה, אין חובה סטטוטורית לפנות לועדת הפיצויים, וככל שהסכם שכירות או חכירה מופסק, טרם זמנו, על פי ההסדר החוזי, למקרה של שינוי יעוד, יכול השוכר להגיש תביעת פיצוי, ככל שעומדת לו עילה מהדין לעשות זאת, בבית משפט מוסמך. כל עוד ההסכם אינו מסדיר את אופיה של אותה התדיינות (כגון סעיף בוררות, או הסכם שיפוט, ואלה אינם כלולים בהסכמי השכירות החקלאית שבהם עסקינן), אזי, הפניה למסלול של ועדת הפיצויים, הינה וולונטרית לחלוטין. ועדת הפיצויים סוברנית להחליט כטוב בעיניה, ועל פי הרכבה - אין היא תלויה ומקבלת הנחיות מגורמי ממ"י, בדבר שיקול הדעת שעליה להפעיל. נראה, כי ממ"י, מצידו, רואה עצמו מחוייב בהחלטות הניתנות על ידי הועדה, ומנוע מ"לערער" על הסכומים שעליו לשלם כפיצוי, ועל כן ההתדיינות בפני הועדה, אכן מהווה נתיב אטרקטיבי ויעיל בעבור אותו שוכר הזכאי, עקרונית, לתשלום עבור השקעותיו, ועם זאת, אינו בוחר לפנות, מלכתחילה, לערכאות המשפטיות הרגילות. ברוח זו יש להבין את האמור בסעיף 8 של החלטה 1023. ניתן היה, יש לומר, לנסחה באורח מעט יותר מוצלח. היה והפיצוי שנפסק לשוכר, על ידי הועדה, אינו תואם את ציפיותיו, והוא סבור שקופח, או שהועדה קבעה שאינו זכאי כלל לפיצוי, שמורה לו הזכות להגיש תביעה מתאימה, גם בשלב זה, והעילות עליהן יכול הוא להשתית תביעתו, הן אלה שעמדו לו, ככל שעמדו לו, מתחילה. זאת - בין שמדובר בעילה חוזית, בין מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכיוצא בכך. אין החלטת הועדה נותנת בידו עילת תביעה שעניינה היות אותה החלטה, המקפחת לטעמו, בבחינת החלטה שהיא "בטעות יסודה וכי הפיצוי שנקבע על ידה אינו מהווה פיצוי ראוי ונכון בגין ההשקעות במקרקעין..." (כפי הנטען בהמרצת הפתיחה כעת). יוצא שהחלטת הועדה אינה נתונה כלל לביקורת שיפוטית, לגופה. כך הוא, בעליל, ביחס לקביעות העובדתיות שנעשו על ידה, דברים המצויים בלב ההמ"פ, כפי שהוגשה כאן. לכל היותר - אין לשלול הגשת הליך מתאים, במקרה שההתנהלות בפני הועדה, או נסיבות מתן החלטתה, היו נגועים בפגמים שיש בהם לפסול את ההליך, בטענות מתחום המשפט המינהלי, ובהיות מינהל מקרקעי ישראל גוף דואלי בעל סממנים של רשות שלטונית, ובהינתן שהועדה האמורה הינה גוף "מעין שיפוטי", במובן זה שהיא כפופה לכללי הצדק הטבעי ולדינים נוספים הישימים במקרים דומים. אין צורך להיכנס לעומקם של דברים, שהרי מדובר, במקרה כזה, ב"תקיפה ישירה" של ההליך עצמו, ובעילות שאינן רלוונטיות כלל לטענות שבהמרצת הפתיחה הנוכחית. היעדרה של זכות ערעור, במובן הדווקני, על החלטות ועדת הפיצויים לגופן, אוזכרה, אומנם כאמרת אגב, בעניין קודם שנזקקתי לו לאחרונה (ה"פ 17501-03-11 מגידיש נ' ממ"י, ובהתאמה לרוח הדברים העולה מפסק דינו של כב' ס.הנשיא י. זפט בה"פ (ת"א) 458-04-10 (סיקסיק נ' ממ"י, אך, כעת נדרשת הכרעה ישירה בסוגיה זו, וכאמור, עמדתי היא, שזכות כזו אינה קיימת. ברי, שאם מיצוי הזכות לפיצוי כספי, בסכומים שהשוכר טוען שמגיעים לו, מצריך הגשת תביעה כספית, בעילה המתאימה, ובבית המשפט המוסמך לפי הסכום הרלוונטי, יזקיק הדבר גם תשלום אגרה, המחושבת לפי סכום התביעה, ולא האגרה היחסית צנועה, הנגבית בעבור הגשת הליך שאינו ניתן להערכה כספית, כמו המרצת פתיחה. המבקשים טוענים, כי פתוחה בפניהם הדרך לבירור תביעתם לפיצוי בגין השבת המקרקעין, על דרך המרצת פתיחה, משום שהעניין נכנס לגדר "נטילה שלטונית", לפי תקנה 3 (8) של תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, הישימה, למשל, למקרים של הפקעת מקרקעין על ידי המדינה, מאת בעליהם, לצורכי ציבור. נזכיר, כי על פי לשונה של תקנה זו, רואים כהליך שאינו ניתן לכימות כספי תביעה שהיא "בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת הנאה וזכויות במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שלטונית של זכויות במקרקעין..." הם מוסיפים ומסתמכים על פסיקה של בתי המשפט, המעלה, שניתן לברר מחלוקות בין האזרח לבין הרשות המפקיעה, בדבר הפיצוי המגיע, גם בהליך של המ"פ, וללא חובה להגיש תביעה כספית רגילה. ספק רב, אם ההליך הנוכחי היה פטור מאגרה, אף לו הוגשה המרצת הפתיחה הנוכחית, על פי "עילת היסוד" הנכונה והראויה, משמע, זו העותרת ישירות לתשלום פיצוי על ההשקעות, ולא במתכונת של "ערעור" על החלטת הועדה, שכן, לכאורה, אין מדובר כאן ב"נטילה שלטונית", בוודאי לא בהפקעה "קלאסית", ועל פני הדברים, מדובר בהפסקה, או אי חידוש, של הסכם שכירות קצר מועד. ככל שתועלה טענה בדבר רצף חוזים חד שנתיים, המתחדשים כמעט "אוטומאטית", ושאי חידושם והדרישה להשבת הקרקע למינהל עולים כדי "מעין הפקעה", הרי, טענה כזו יש להעלות במפורש, לבססה כדבעי, ולשכנע בכך את בית המשפט, או הרשם, לפי העניין, ככל שבפניהם מועלית סוגיית האגרה ושיעורה, וכן סוגיית סיווגו של ההליך המתאים לבירור עילת תביעה כזו. מכאן - שהמרצת הפתיחה הנוכחית, כפי שהוגשה, אינה ניתנת להידון ולהיות מוכרעת בהליך דנן, ממספר טעמים כבדי משקל, וכפי שפורט לעיל: טעם ראשון - אין זכות ערעור על החלטת הועדה לגופה, ועילת התביעה שהונחה בפני - אינה קיימת. טעם שני - אף אם נראה בהמ"פ משום תביעה "ישירה" מהמינהל לפיצוי הכספי שהמבקשים סבורים שמגיע להם, צריך היה להגישה כתביעה כספית גרידא, או, להקדים ולהציג טיעון - על שום מה ראויה היא להתברר על דרך המרצת פתיחה, ובדומה לנעשה ביחס להפקעה או נטילה שלטונית. טעם שלישי - שאומנם מצוי בזיקה לטעם הקודם - לא שולמה אגרה בהתאם לסכום הפיצוי המבוקש. למותר לציין, שהגשת תביעה כספית כנגד המינהל, חלף הליך "הערעור", שננקט, צריכה להיעשות לבית המשפט המוסמך מבחינת הסכום, ואין זה מתחייב שהמשפט יתנהל דווקא בבית המשפט המחוזי. מכל הטעמים הללו, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לאיתנות טענת המבקשים ביחס לסכומי הפיצויים המגיעים להם, אין מנוס, אלא, להורות על מחיקת המרצת הפתיחה על הסף, ולהפנות המבקשים להליך הנכון והראוי לבירור עניינם. אין זה מהמקרים שבהם ניתן להורות על תיקון כתב התביעה, ובכך לרפא את הפגמים. המרצת הפתיחה נמחקת, איפוא. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 5,000 ₪. המרצת פתיחהפיצוייםהשקעות