1. לפנינו תביעה לתשלום דמי לידה. 2. העובדות התובעת עבדה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה עד צאתה לחופשת לידה ביום 21.1.09. חופשת הלידה תמה ביום 29.4.09, ואולם התובעת לא שבה לעבודתה במועד זה, ושהתה בחופשה ללא תשלום. מיום 1.11.09 ועד לחודש מאי 2010 קיבלה התובעת דמי אבטלה. ביום 23.3.10 ילדה התובעת, וביום 27.5.10 הגישה את תביעתה לדמי לידה אשר נדחתה בסופו של יום בתאריך 22.6.10. החלטה זו היא מושא התביעה שלפנינו. 2. טענות הצדדים טענה התובעת כי בעת הפסקת עבודתה בבית הספר סם שפיגל הייתה בהריון, ומשכך קמה זכאותה לדמי לידה. מנגד, טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות. על פי הוראות סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי), במועד הקובע לצורך קבלת הגמלה, שהתה התובעת בחל"ת ולא הופרשו עבורה דמי ביטוח לאומי. משכך, לא קמה זכאותה לדמי לידה. עוד טען הנתבע, כי מהנתונים המצויים בידיו, כפי שתוארו בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעמו, התובעת הגישה בקשה לדמי אבטלה ביום 1.8.09, וקיבלה דמי אבטלה מיום 1.11.09 ועד לחודש מאי 2010. האמור מצביע על כך שהתובעת מבקשת ליהנות משני העולמות: מחד גיסא, היא מצהירה כי עבדה בחודשים 8-10/2009 ועל כן קמה זכאותה לדמי לידה. מאידך גיסא, הצהירה כי לא שבה לעבודתה בתום החל"ת, וקיבלה דמי אבטלה. לפיכך, אם התובעת מעוניינת בדמי לידה, עליה להשיב את הסכומים שקיבלה כדמי אבטלה. 3. דיון והכרעה סעיף 48 לחוק הביטוח לאומי קובע כך: "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; בכתב התביעה טענה התובעת כי הריונה החל ביום 16.6.09. טענתה זו נתמכת במסמכים הרפואיים שהגישה, המעידים כי בתאריך זה החל הריונה אשר הסתיים בלידה ביום 23.3.10. במועד זה היתה התובעת בחל"ת, ולא הופרשו עבורה דמי ביטוח לאומי בתקופה זו. בפסק הדין טוויג התייחס בית הדין הארצי לעובדת שיצאה לחל"ת בשל הפריית מבחנה. העובדת סיכמה עם מעסיקה כי היא יוצאת לחל"ת, כאשר אם ההפריה תצלח היא תפסיק את עבודתה, ואם לאו היא תשוב לעבודתה ותקופת היעדרותה תחשב כחל"ת. בפועל, ההפריה צלחה והעובדת לא שבה לעבודתה, ובחלק מהתקופה שהתה בשמירת הריון. בית הדין הארצי פסק כי בתקופת החל"ת לא נותקו יחסי עובד-מעביד, ועל כן ביום הפסקת העבודה הייתה התובעת שם בהריון, והיא זכאית לדמי לידה (דבע (ארצי) שן/0-107/ טוויג יפה נגד המוסד לביטוח לאומי, פדי כב (1) 39). כך בענייננו. התובעת שהתה בחל"ת עקב הלידה הקודמת, לאחר שהאריכה את חופשת הלידה. משכך, הן התובעת והן מעסיק לא היו מעוניינים באותה עת לנתק את יחסי העבודה ביניהם. על כן ב"יום הקובע" הייתה עדיין התובעת במעמד של עובדת. יתר על כן, כעולה מדברי התובעת בדיון שהתקיים ביום 13.9.11, ומתלושי השכר שהובאו לפנינו, התובעת הוסיפה לעבוד לאחר יציאתה לחל"ת ולמעשה יחסי עובד- מעביד נפסקו בשלב מאוחר יותר, כפי שיובהר בהמשך. משכך, ב"יום הקובע", היינו בעת הפסקת העבודה, הייתה התובעת בהריון ובמעמד של עובדת, והיא זכאית לדמי לידה בכפוף לאמור בסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי. 4. התובעת טענה עוד כי בחודש יולי חזרה לעבודה, ובחודש אוגוסט החליטה להתפטר. תלושי השכר שהובאו לפנינו של חודשים 8-10/2009 אינם משקפים את עבודתה בפועל אלא סכומים שחב לה המעסיק (ע' 6 שורות 13-18). עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן בחודשים 8-9/2009 רכיבי השכר המופיעים בתלושים הם "פדיון חופשה", "שווי קיצבה" ו"הפרשים". דהיינו, התלושים משקפים החזרים ולא עבודה בפועל. עם זאת, בתלוש שכר של חודש 10/2009 רכיב השכר המופיע הוא "שכר יסוד", כלומר, שכר בגין עבודה. התובעת טענה כי ככל הנראה שכר חודש יולי 2009 שולם לה בחודש אוגוסט, וכי היא בחודשים אלו לא עבדה (ע' 6 שורות 17-18), אך לא הבהירה מדוע שולם שכר זה רק בחודש אוקטובר. מצאנו כי דין טענה זו להידחות. התובעת לא הוכיחה, ועליה מוטל הנטל להוכיח זאת, כי בחודש יולי עבדה ולאחר מכן לא. בתלושי השכר תחת הכותרת "חודשי עבודה" בחודשים 8-10 נכתב "עובדת" בעוד שבחודשים 4-7/2009 נכתב "לא", כלומר, התובעת לא עבדה. כמו כן, ממכתבו של מר דרור כנעני, חשב הכספים בבית הספר סם שפיגל נכתב כי עד ליום 1.8.09 שהתה התובעת בחל"ת. במכתב לא צוין כי בחודש יולי שבה התובעת לעבודתה. מהמכתב עולה כי בתום החל"ת שבה התובעת לעבודתה ובהתאם קיבלה תלושי שכר. כך גם עולה מטופס הפניה לנתבע בתביעה לדמי לידה אותו מילא מעסיק התובעת (נספח לכתב התביעה). בטופס זה מצוין כי התובעת עבדה בחודשים 8-10/2009 ונוכו לה דמי ביטוח לאומי. עוד נכתב שם, כי בחודש 8/09 וחודש 10/09 התובעת עבדה 25 ימי עבודה בכל אחד מהחודשים. ממכלול הראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת עבדה בחודשים 8-10/2009. כדי להפריך מסקנה זו, היה על התובעת להביא בפנינו את מר דרור כנעני, חשב הכספים בבית הספר סם שפיגל ומי שחתום על מכתב המעסיק וטופס הפניה לנתבע על מנת שיתמוך בטענותיה. משלא עשתה כן, דין טענתה להידחות. עם זאת, מסקנת האמור לעיל היא כי ב"יום הקובע", מועד הפסקת עבודתה (בתום חודש 10/09), הייתה התובעת בהריון ועל כן היא זכאית לדמי לידה. 5. דמי אבטלה סעיף 166(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי עובד שעזב את עבודתו מרצון ללא הצדקה, תישלל זכאותו לדמי אבטלה למשך 90 יום. התובעת העידה כי עזבה את עבודתה מרצונה (ע' 5 שורה 12), ולא הוכיחה כי הייתה קיימת הצדקה לעזיבתה. לפיכך, נדרשה להמתין תקופה של שלושה חודשים בטרם תהיה זכאית לדמי אבטלה. תביעתה לדמי אבטלה הוגשה ביום 1.8.09, והחלה לקבל דמי אבטלה מיום 1.11.09. משקבענו כי התובעת עבדה בתקופה בה נדרשה להמתין, הרי שלא הייתה זכאית לקבל דמי אבטלה במועד שקיבלה. לכל היותר, יש למנות את זכאותה החל מיום 1.2.10, שלושה חודשים לאחר הפסקת עבודתה. לאור האמור מצאנו, כי התובעת קיבלה דמי אבטלה שלא כדין בחודשים 11/09-1/10 ועליה להשיבם. 6. תוצאת האמור לעיל היא כי התובעת זכאית לדמי לידה מיום 23.3.10 ועד תום חופשת הלידה. עם זאת, בתקופה זו קיבלה התובעת דמי אבטלה. לפיכך, יש להפחית מדמי הלידה את דמי האבטלה. כמו כן מסכום זה יש לקזז את התקופה בה קיבלה התובעת דמי אבטלה שלא כדין (עבור חודשים 11/09-1/10). חישוב פשוט מעלה כי שיעור דמי האבטלה שקיבלה התובעת עולה על שיעור דמי הלידה לו הייתה זכאית. אף על פי כן, מצאנו כי מאחר והתובעת לא הייתה מועסקת בתום חופשת הלידה השניה, והנתבע ביקש קיזוז דמי אבטלה מדמי הלידה אך לא מעבר לכך (ע' 6 שורות 10-11), אין מקום לדרוש מהתובעת להשיב את הסכומים שקיבלה ביתר. סוף דבר- התביעה מתקבלת במובן זה שהתובעת זכאית לדמי לידה. מאחר שהתובעת קיבלה דמי אבטלה לכל אורך התקופה, היא אינה זכאית לתשלום סכום זה בפועל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' תשרי תשע"א, 2 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. נציג עובדיםמר אפרים פוסט ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד לידהחופשה ללא תשלום