שאלון נכסים לתובע

התובע יליד 1955, נשוי ואב לתשעה ילדים. אביו של התובע, שהינו גימלאי של עיריית ירושלים, חלה במחלת אלצהיימר בשנת 2000. ממסמכים רפואיים שהגיש התובע עולה כי מזה מספר שנים אבי התובע סובל מדמנציה קשה והינו במצב סיעודי. בחודש אדר תשס"ט חלתה אם התובע במחלה קשה ונפטרה כעבור מספר חודשים. עד שחלתה, עיקר המעמסה שבטיפול באבי התובע נפל על אם התובע. לאחר מחלת אם התובע נרתמו התובע ואחיותיו לסעוד את הוריהם החולים. לאחר פטירת אם התובע החל התובע ללון בבית אביו ולסעוד אותו על בסיס קבוע ויומיומי. לפי עדותו, עליה לא חלק הנתבע, התובע שוהה במחיצת אביו בכל שעות היממה, למעט כשלוש שעות אחר הצהריים בהן מגיע עובד סיעודי לסעוד את אבי התובע, מכוח זכאותו של אביו לגמלת סיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי. בגין הטיפול באביו מקבל התובע סך 3,000 ₪ לחודש. ביום 14.6.09, לאחר שאם התובע חלתה אך לפני פטירתה, הגיש התובע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. עילות הזכאות להן טענו התובע ואשתו בתביעה היו, לגבי אשת התובע - עילת "דורשת עבודה" לפי סעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 - ולגבי התובע - עילת "השגחה" לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982. עם הגשת תביעתו נמסרה לתובע "דרישה למסמכים" מיום 14.6.09, בה התבקש התובע להמציא לפקיד התביעות את המסמכים הבאים: טופס הצהרת חשבונות בנק של הוריו, תדפיס מהבנק על תנועות עו"ש בשלושה חודשים אחרונים בחשבון הוריו, אישור מהבנק בעניין חסכונות, פקדונות וקופות גמל של ההורים ושל התובע, שאלון בנושא נכסים של אבי התובע. ביום 5.7.09 נשלחה לתובע תזכורת בעניין הגשת המסמכים שנדרשו בה נאמר כי אם התובע לא ישיב לדרישה להמצאת מסמכים תוך שבועיים, תידחה תביעתו. התובע טען בתצהירו כי מכתב תזכורת זה נשלח לו למרות שבפועל הוא המציא לנתבע את כל המסמכים שנדרש להמציא במכתב מיום 14.6.09. במסגרת בדיקת התביעה נחקר התובע ביום 21.6.09. להלן עדות התובע כפי שמסרה לחוקר הנתבע, בנוגע לרכב שבו התובע עושה שימוש: ש. אלו נכסים יש להוריך? ת. הדירה כאן. לאבי יש רכב. ש. מי משתמש ברכב הזה היום? ת. אני נוסע ברכב הזה לצרכים של הוריי. ש. ע"ש מי ביטוח הרכב? ת. הרכב על שם אבי הביטוחים על שמי אני חושב כי אני הנהג היחיד שנוהג ברכב הזה. ש. כמה זמן שאתה נוהג על הרכב הזה? ת. קנינו את הרכב הזה לפני חודש בערך אני עשיתי הלוואה וקניתי את הרכב אולם הוריי אלו שמשלמים את הרכב. הרכב הוא מיצובישי לנסר 1995, 2153120. ש. חוץ מהצרכים של הוריך לאלו שימושים נוספים משמש אותך הרכב? ת. כמעט ואין. אם אני נוסע הביתה אני נוסע עם הרכב הזה, אני עושה להם קניות לקוח אותם לקופ"ח". ביום 21.7.09 שלח הנתבע לתובע החלטה על דחיית תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה בנימוק של שימוש ברכב והביא לידיעת התובע את המקרים בהם, על פי החוק, שימוש ברכב אינו שולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, כולל מקרה בו "רופא המוסד אישר את השימוש ברכב עקב צרכים רפואיים". כן ציין הנתבע במכתב הדחייה כי התובע לא המציא מסמכים בהתאם לדרישה מיום 14.6.09 ולתזכורת מיום 5.7.09 ועל כן התביעה נדחית גם מחמת אי המצאת מסמכים לפי סעיף 19(א) לחוק הבטחת הכנסה. הודגש כי "לא נבדקו יתר תנאי הזכאות". התובע המציא לנתבע, במועדים שונים החל מיום 9.7.09, מסמכים רפואיים בתמיכה לטענתו כי השימוש ברכב שעושה התובע הינו לצרכים רפואיים של אביו. להלן המסמכים הרפואיים שהתובע המציא לנתבע: מסמך מיום 22.7.08 של ד"ר דוד גולדשטיין, רופאו של אבי התובע, בו נאמר: "כרופא מטפל של הנ"ל שנים רבות אני מצהיר שלפי הרישומים בתיק הרפואי הנ"ל סובל מדמנציה ALZHEIMERS שנים רבות לפחות מ-11/2000. לא ניתן להשאיר את הנ"ל ללא השגחה (הוא בורח ועלול להיות מסוכן לעצמו ולפי המשפחה תוקפני שיוצא מהבית לבד) והוא לא יכול להתלבש או להתרחץ או לאכול לבד. גם נחוץ טיטול קבוע בגל שלא שולט על הסוגרים". מסמך מיום 30.8.09 של ד"ר דוד גולדשטיין, רופאו של אבי התובע, בו נאמר: "הבן של הנ"ל זקוק לתו חניה לנכה בגלל שחובה עליו להוציא את אביו החולה במחלת דמנציה קשה ALZHEIMER/LEWY BODY לפחות 3 פעמים בשבוע כחלק מטיפול למניעת התקפי תוקפות מסוכנות ולמניעת החמרה בדמנציה. יש לציין שמתפתח(ות) התקפות תוקפנות גם שהנ"ל נוסע בתחבורה ציבורית. הוכח שכשנוסע עם בנו ברכב פרטי אז אין התקפי תוקפנות בכלל. הנ"ל זקוק לרכב בגלל שחובה עליו לצאת בעקבות מחלת דמנציה קשה לפחות 3 פעמים בשבוע כחלק מטיפול למניעת התקפי תוקפנות מסוכנות ולמניעת החמרה בדמנציה". מסמך מיום 6.9.09 של ד"ר יהודה בנאסולי, מומחה לנוירולוגיה, בו נאמר בעניינו של אבי התובע: "הנ"ל סולב מדמנציה קשה מלפני 5 שנים. בלתי עצמאי לכל התפקוד תמיד בליווי. הולך מספר פעמים בשבוע בחוץ וחייבים ללוות אותו לטיפולים רפואיים לכן מומלץ תו נכה לרכבו עם נהג מלווה". רישמים רפואיים משנת 2007 של ד"ר בנאסולי מהם עולה כי אבי התובע "זקוק לעזרה 24 שעות ליממה והשגחה כי יכול לסכן את עצמו או הסביבה" מדף חשבון של חשבון הבנק של אבי התובע, עולה כי הפנסיה ששולמה לאבי התובע בחודש 11/09 היתה בסך 10,397.67 ₪ וכי משולמים לו תגמולי ביטוח מחברת "הראל" בסך של כ-2,714 ₪ לחודש. התובע הבהיר בעדותו כי מדובר בתגמולי ביטוח בגין פוליסה לביטוח סיעוד. כן מקבל אבי התובע קצבת זיקנה מהנתבע בסך של 1,786 ₪. ואכן, מעדותו של התובע בבית הדין עולה כי אין מחלוקת כי הכנסותיו החודשיות של אבי התובע הן כ-15,000 ₪ בחודש. ביום 14.12.09 הודיע הנתבע לתובע כי רופא המוסד בחן את המסמכים הרפואיים שהתובע המציא וקבע שהמסמכים שהוצגו אינם מעידים על צורך בשימוש ברכב לצרכים רפואיים. התובע הגיש תביעה זו נגד החלטות הנתבע מיום 21.7.09 ו-14.12.09. כאמור לעיל, עילות הדחייה שפורטו במכתבים אלה היו שימוש קבוע ברכב ואי המצאת מסמכים. לפיכך הפלוגתאות שנקבעו בהליך היו אם השימוש של התובע ברכב היה לצרכים רפואיים כאמור בסעיף 9א(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה והאם כדין נדחתה התביעה של התובע בגין אי המצאת מסמכים. התובע טען כי בנסיבות העניין אין התובע נחשב כמי שעושה שימוש ברכב, ולחלופין, כי השימוש ברכב נופל לגדרי סעיף 9א(ג)(2) לחוק. לחלופין טען התובע כי הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 9א(ג)(6) לחוק, הקובע כי לא יראו רכב כנכס המופקת ממנו הכנסה אם לתובע הכנסה חודשית העולה על 25% מהשכר הממוצע וברכב מתקיימים תנאים שונים שעניינם נפח מנועו ושנת ייצורו. לא מצאנו צורך להכריע בפלוגתאות הנ"ל, שכן דין התביעה להידחות בהתאם לתקנה 13 לתקנות הבטחת הכנסה, הקובעת: "לצורך קביעת הזכאות לגמלה ושיעורה של מי שתקנה 3(א)(3) חלה עליו, יצורף להכנסתו חלק מהכנסת בן המשפחה החולה כדלקמן: (1) אם בתכוף לפני שהחל לטפל בחולה לא ניהל עמו משק בית משותף - הכנסת החולה העולה על סכום השווה לשכר הממוצע, ואם לחולה בן זוג - הכנסת החולה העולה על סכום השווה ל-150% מהשכר הממוצע". אין חולק שככל שיש להחיל על התובע את הוראת תקנה 13 לתקנות, כי אז ההכנסה שתיוחס לו בשל כך עולה על ההכנסה המזכה בגימלת הבטחת הכנסה. מן הראיות עולה בבירור שהתובע לא קיים עם אביו משק בית משותף בתכוף לפני שהחל לטפל בו. משק ביתו של התובע היה משק הבית של משפחתו, אותו ניהל במשותף עם אשתו. טענת התובע בסיכומיו כי "לא יעלה על הדעת להרע זכויות של בן העושה חובתו המוסרית והסועד את אביו, עד כדי הגעת משפחת לפת לחם בשל כך ולייחס הכנסות אביו אליו", אינה מקובלת עלינו. מקובלת עלינו טענת הנתבע בסיכומיו כי הרציונל העומד מאחורי צירוף ההכנסות לפי תקנה 13 הוא כי מושגח אשר יש לו הכנסה העולה על השכר הממוצע יכול להעביר חלק זה שהכנסתו למשגיח עליו כתמורה לסיעוד הפיזי והנפשי שהוא מקבל מבן משפחתו. לא למותר להזכיר בהקשר זה כי עילת ההשגחה המנויה בתקנה 3(א)(3) לתקנה היא הרחבה של עילת ההשגחה הקבועה בסעיף 2(א)(7) לחוק הבטחת הכנסה, שעניינה השגחה על בן זוג חולה או ילד חולה הזקוקים להשגחה תמידית. סעיף 2(א)(7) אינו כולל השגחה על הורה וההרחבה של עילת ההשגחה להורה נקבעה בתקנה 3(א)(3) תקנות מכוח הסמכות שהוענקה ל"שר" בסעיף 2(ג) לחוק. בנסיבות אלה "הפה שהתיר הוא הפה שאסר", קרי: הרחבת הזכאות שנקבעה בתקנות מותנית באותם סייגים שמתקין התקנות קבע. מן הטעמים דלעיל החלטנו לדחות את התביעה. סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה - תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ב, 23 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. נציגת ציבור יעל רייכמן דניאל גולדברג, שופט שאלוניםמסמכים