לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.12.2010 אשר קבעה כי למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). המסגרת העובדתית המערער, יליד 1948, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.8.2008. ביום 21.7.2010 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות נוירולוגית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 31(5)(א)III-II לתקנות ונכות אורטופדית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתקנות, כך שלמערער נכות משוקללת בשיעור 19% (מש/4). הן המערער (מש/1) והן המשיב (מש/2) הגישו ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון. אין מחלוקת כי ערר המערער התייחס לקביעות הועדה מדרג ראשון בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי. מנגד, נחלקו הצדדים בשאלה אם ערר המשיב כולל הן ערר על שיעור הנכות שנקבעה והן ערר על היעדר דיון ב"מצב קודם" של המערער או שמא ערר המשיב מתייחס רק לסוגיית "מצב קודם". וזהו נוסח ערר המשיב: "טעתה הועדה הרפואית בהחלטתה לקבוע נכות בשיעור 19% לפי סעיפים 31(5) בין 2 - 3, 53(1)ב'. לדעת המוסד הועדה הרפואית לא התייחסה למצב קודם. הועדה לעררים מתבקשת לדון מחדש בקביעת דרגת נכות בהתייחס למצב קודם". למחלוקת הצדדים אדרש בהמשך. ביום 20.10.2010 התכנסה הועדה הרפואית לעררים (להלן: הועדה) לדון בעניינו של המערער. הרכב הועדה כלל אורטופד, נוירולוג ופסיכיאטר. הועדה שמעה את המערער ובא כוחו. הועדה לא ביצעה בדיקה קלינית של המערער מכיוון שנותח מספר ימים לפני מועד ישיבת הועדה. לעניין ערר המשיב כתבה הועדה כך: "הועדה עיינה בערר המוסד ולא מצאה לאילו רישומים מתייחס הערר. במידה וקיימים רישומים ספציפיים אשר יכולים להיות מצב קודם הועדה מבקשת לציינם. במידה ויש צורך בחומר ממשרד הביטחון יש לקבלו לפני מועד הועדה הבא בכדי למנוע דחיות מיותרות". ביום 8.12.2010 התכנסה הועדה בשנית לדון בעניינו של המערער. הועדה שמעה את המערער ובא כוחו, ביצעה בדיקה קלינית של המערער ועיינה במסמכים רפואיים. לסיכום קבעה הועדה: "מבחינה אורטופדית - הועדה דוחה את ערר המוסד. לא נמצאו רישומים המעידים על קיומה של פתולוגיה קודמת בכתף המקנה נכות אורטופדית אותה יהיה ניתן להפחית מהנכות שנקבעה. לגבי גובה הנכות - טווחי התנועות שהתקבלו ע"י הועדה אינם מקנים נכות ספציפית. הקרע לכשעצמו כפי שעולה מבדיקת ה-C.T - ארטרוגרם מקנה נכות בת 10% לפי 42(1)(ד)I ובכך גם דוחה את ערר התובע. מבחינה נוירולוגית - התמונה הקלינית אשר תוארה לעיל תואמת ללא כל ספק ממצאי בדיקת E.M.G המעידים על פגיעה של עצב ולזרי בגובה מרפק. הועדה בדעה כי אין קשר אנטומי... (מילה לא ברורה - א.א.) בין הקרע בכתף לבין הפגיעה בעצב אולנרי שמקורו מרפק מצד ימין. בחומר הרפואי בו עיינה הועדה בקפדנות לא תוארה פגיעה במרפק בעת התאונה הנדונה. לאור זאת קובעת הועדה כי אין קשר סיבתי בין פגיעה בכתף לבין פגיעה בעצב האולנרי. אין הועדה עוצרת את הדיון ע"מ לאפשר לתובע להגיב מאחר ובכוונת הועדה להוריד את הנכות הנוירולוגית שנקבעה לעצב האולנרי, מאחר ומדובר גם בערר המוסד. אין מקום להפעיל תק' 15 מסוגל לחזור לעבודה" (ההדגשה הוספה - א.א.). לסיכום קבעה הועדה כי למערער נכות אורטופדית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(1) לתקנות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. טענות הצדדים המערער טען כי הועדה שגתה עת דנה בשיעור הנכות בתחום הנוירולוגי, מכיוון שערר המשיב התייחס לסוגיית ניכוי "מצב קודם" בלבד והועדה הייתה מוגבלת לדון בעניינים שפורטו באותו ערר; היה על הועדה לעצור את הדיון על מנת לאפשר למערער להתגונן ו/או למשוך את הערר ואסור היה לועדה לדון בהפחתת הנכות הנוירולוגית; שגתה הועדה עת קבעה כי נכותו האורטופדית של המערער היא בשיעור 10% וכי אין למערער נכות נוירולוגית בגין התאונה; הועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר בלומן (מש/3); הועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר לאנה; שגתה הועדה בכך שלא הפעילה את תקנה 15. בנוסף ביקש המערער כי עניינו יועבר לדיון בפני ועדה בהרכב אחר. ביום 15.12.2011 התקיים דיון בפני כב' הרשמת קרן כהן, ובו טענו הצדדים את טענותיהם. המשיב הסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתזמין את המערער ותאפשר לו להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הפגיעה בעצב האולנרי ולהמציא מסמכים לתמיכה בטענותיו. לגבי יתר טענות המשיב נטען כי יש לדחותן. לטענת המשיב הערר שהוגש מטעמו התייחס הן לשיעורי הנכויות שנקבעו והן לעניין ניכוי מצב קודם ולכן לא היה על הועדה לדון אך ורק בסוגיית ניכוי מצב קודם; תקנה 30 לתקנות מסמיכה את הועדה לדון בכל עניין רפואי בתיק העומד לפניה; לעניין חוו"ד של ד"ר בלומן נטען כי מדובר במומחה יועץ לועדה מדרג ראשון, אשר החלטתה כוללת את חוות הדעת. בהרכב הועדה נכלל נוירולוג ולכן לא היה צורך בהתייחסות ספציפית לחוו"ד של ד"ר בלומן, שהיה רופא יועץ לועדה מדרג ראשון; לעניין חוות הדעת של ד"ר לאנה נטען כי מדובר בחוות דעת המאוחרת למועד ישיבת הועדה ולכן לא דנה בה הועדה; לעניין תקנה 15 נטען כי הועדה קבעה כעניין רפואי כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו כאשר היא מודעת למצבו הרפואי. מדובר בהחלטה המצויה במסגרת שיקול הדעת הרפואי של הועדה. המערער הוסיף וטען טענות הנוגעות לסוגיית הקשר הסיבתי בין תאונה העבודה לפגיעה בעצב האולנרי. המערער החזר על טענתו כי היה על הועדה לעצור את הדיון על מנת לאפשר לו להתגונן ו/או למשוך את הערר שהגיש ומקרה של משיכת הערר אסור היה לועדה להמשיך ולדון בהפחתת הנכות הנוירולוגית אלא רק בטענות העולות מערר המוסד. כמו כן ביקש המערער כי אם בית הדין לא יקבע שהועדה חרגה מסמכותה עת דנה בנכות הנוירולוגית, אזי יוחזר עניינו לועדה בהרכב אחר. לחלופין התבקש בית הדין להתיר למערער לשטוח את מלוא טענותיו בפני הועדה וכן לאפשר לו להציג מסמכים רפואיים וחוות דעת. הכרעה כאמור, קיימת הסכמה של המשיב לפיה יוחזר עניינו של הערער לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הפגיעה בעצב האולנרי ולהמציא מסמכים לתמיכה בטענותיו. אי לכך, אדון ביתר טענות המערער, שפורטו בהרחבה לעיל. לאחר ששקלתי את טענות המערער מצאתי כי דינן להידחות, כפי שיפורט להלן. לעניין טענות המערער בדבר סמכותה של הועדה לעררים - כידוע הוועדה הרפואית לעררים מוסמכת לבדוק מחדש את עניינו הנפגע ולקבוע לו אחוזי נכות על פי שיקולה המקצועי ואין היא מוגבלת לטענות הערר שהוגש לה. סמכויותיה של ועדה רפואית לעררים מפורטות בתקנה 30 (א) לתקנות. וכך קובעת התקנה: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". מכאן שאין הוועדה הרפואית לעררים כבולה לערר שהוגש בפניה והיא רשאית לשנות מהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. בעניין מלכה שחר קבע בית הדין הארצי כי הוועדה הרפואית לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי אינה מוגבלת לערר שהוגש לה שכן מדובר בוועדה מקצועית ובסמכותה לבדוק את הנפגע, לקבוע את ממצאיה הרפואיים על סמך הבדיקה והחומר הרפואי שבפניה ולקבוע אחוזי נכות על פי שיקול דעתה המקצועי וללא קשר לקביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. אי לכך, נדחות טענות המערער בנוגע לעצם סמכותה של הועדה לדון בנכותו הנוירולוגית ולהפחיתה. לעניין מחלוקת הצדדים בדבר תוכנו של ערר המשיב - ראשית, מקריאת ערר המשיב עולה כי הערר אינו מוגבל לדיון בתחום האורטופדי בלבד וכי הערר מתייחס לסוגיית ניכוי "מצב קודם" הן בקביעת הנכות האורטופדית והן בקביעת הנכות הנוירולוגית. שנית, אף אם היה מתקבל פירוש המערער בנוגע לתוכן ערר המשיב, לא היה בכך בכדי להועיל מן הטעם שנוכח פסיקת בית הדין הארצי אין כל רלוונטיות לתוכן הערר ובסמכותה של הועדה לקבוע את ממצאיה הרפואיים על יסוד בדיקת המערער והחומר הרפואי שבפניה. בנסיבות העניין, הייתה רשאית הועדה לעררים לדון בשיעור הנכויות שנפסקו למערער ע"י הועדה מדרג ראשון, ולא נפל פגם משפטי בקיום דיון שכזה. יחד עם זאת, משבמקרה דנן סברה הועדה כי יש להפחית משיעור הנכות שנקבע ע"י הועדה מדרג ראשון היה עליה לעצור את הדיון על מנת לאפשר למערער להתגונן וזאת חרף העובדה שהוגש ערר מטעם המשיב. בכך נפל פגם משפטי בעבודת הועדה. אי לכך, בהתאם להסכמת הצדדים יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני הועדה על מנת שתאפשר לו להתגונן בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לפגיעה בעצב האולנרי, כאשר המערער יוכל להציג מסמכים רפואיים ובכלל כך חוות דעת לתמיכה בטענותיו. לעניין הטענות בדבר גובה הנכות האורטופדית - כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. כמו כן, בהתאם לפסיקה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. טענות המערער בעניין גובה הנכות האורטופדית שנקבעה הן טענות כנגד קביעה רפואית של הועדה שאין לבית הדין את הסמכות או הכלים להתערב בה. לעניין הטענה בדבר היעדר התייחסות לחוות הדעת של ד"ר בלומן - תחילה אציין כי ד"ר בלומן הוא נוירולוג שישב בועדה מדרג ראשון ולא מומחה יועץ לועדה, כפי שנטען בשוגג ע"י המשיב. כחלק מעבודת הועדה נתן ד"ר בלומן ביום 25.11.2009 חוות דעת נוירולוגית לפיה קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעצב האולינרי מימין לבין תאונת העבודה (מש/3). כלומר, חוות הדעת של ד"ר בלומן אינה חוות דעת של מומחה יועץ לועדה מדרג ראשון אלא חוות דעת של אחד מרופאי הועדה המהווה חלק אינטגראלי מהחלטת אותה ועדה. אי לכך, לא היה על הועדה לעררים להתייחס במפורש לחוות הדעת של ד"ר בלומן ולא נפלה טעות משפטית בעבודתה בעניין זה. לעניין הטענה בדבר היעדר התייחסות לחוות דעתו של ד"ר לאנה - חוות דעתו של ד"ר לאנה (נספח כ"א לכתב הערעור) ניתנה ביום 24.5.2011. כאמור, הועדה לעררים דנה בעניינו של המערער ביום 8.12.2010, קרי - כחצי שנה בטרם ניתנה חוות הדעת של ד"ר לאנה. אי לכך, לא נפלה כל טעות המשפטית בעבודת הועדה בעניין זה. לעניין תקנה 15 - תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) קובעת כדלקמן: "(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע.... (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. ...." כלומר, רק במקרה בו הועדה סבורה כי הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודה עליה לבחון אם יש מקום להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו מכוח התקנה. במקרה דנן קבעה הועדה כי אין מקום להגדיל את אחוזי הנכות של המערער מכיוון שהוא מסוגל לחזור לעבודתו, וזאת לאחר שדנה במצבו הרפואי בפירוט. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין לבית הדין את הכלים או הסמכות להתערב בה. אוסיף, כי אם ישתנה שיעור הנכות של המערער לאחר שתינתן לו האפשרות להתגונן בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין הפגיעה בעצב האולינרי, תדון הועדה בשנית בהפעלת תקנה 15. סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתינתן לו ההזדמנות להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעצב האולינרי מימין לבין הפגיעה בעבודה. אם תוגדל שיעור הנכות הרפואית תדון הועדה בשנית בהפעלת תקנה 15. המערער יהיה רשאי להציג לועדה מסמכים וחוות דעת לתמיכה בטענתו בדבר קיומו של קשר סיבתי כאמור אף אם מדובר במסמכים המאוחרים למועד ישיבת הועדה. המערער וב"כ יוזמנו לדיון בפני הועדה. בנסיבות העניין, משניתנה הסכמת המשיב עוד במהלך הדיון שהתקיים ביום 15.12.2011 לתוצאה אליה הגעתי ומשיתר טענות המערער נדחו - אין צו להוצאות. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. אחוזי נכותנוירולוגיהנכות