הסדרת מעמד במשרד הפנים בפני עתירה להורות למשרד הפנים-ועדת ההשגה לזרים על הסדרת מעמדה של העותרת כעובדת סיעודית אצל הגב' אלפסי בלוד. העובדות הרלוונטיות לענייננו העותרת בעניין שבפני הינה אזרחית הודו שנכנסה לישראל ביום 6.2.10 כעובדת סיעודית . היא החלה בעבודה אצל מר ליבלינג ועזבה את עבודתה בתוך תקופה קצרה בטענה התקשתה לעבוד עמו פיזית בהיותו גבר כבד. לאחר מכן עברה לעבוד אצל הגב' חנה וייצמן, ואולם, לטענתה, מאחר וחלתה, פוטרה מעבודתה לאחר כשלושה וחצי חודשים. בהמשך עבדה תקופה קצרה נוספת אצל הגב' שרה ששון וגם שם הפסיקה עבודתה מאחר ולא הסתדרה עם מעסיקתה. בתקופות אלה לא פעלה העותרת על פי הנוהל ולא פנתה במועדים הקבועים בו למשרד הפנים על מנת להסדיר את מעמדה. ביום 19.6.11 החלה לעבוד אצל גברת אלפסי, חולת דיאליזה, אשר שבעת רצון מעבודתה כפי שעולה מתצהירה מיום 31.7.11: "סלין הומלצה לי על ידי מכרים והיא עובדת נפלאה, מסורה ועוזרת לי רבות. סלין דואגת לי ומלווה אותי לטיפולי הדיאליזה ואני מעוניינת שהיא תעבוד אצלי. אני לא מסוגלת לחפש עובדת אחרת, הואיל ואני התרגלתי אליה, ובעבר באו לי מועמדות לא מתאימות ועד שסופסוף מצאתי עובדת מתאימה" (נספח ג' לעתירה). גם בעת הזו עובדת העותרת אצל הגב' אלפסי מזה מספר חודשים ברציפות. מעת שהחלה לעבוד אצל הגב' אלפסי, פנו העותרת ומעסיקתה ביום 14.7.11 למשרד הפנים על מנת להסדיר את מעמדה כעובדת סיעודית בהיתר אצל הגב' אלפסי. ביום 29.7.11 נתקבלה תשובת משרד הפנים לפיה בקשתה נדחתה. על תשובה זו הגישה העותרת ביום 22.8.11 השגה בפני ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים מחוז תל אביב. ביום 6.11.11 ניתנה החלטתו הארוכה המפורטת והמנומקת של יו"ר ועדת ההשגה לזרים, עו"ד דותן ברגמן לפיה נדחתה בקשתה של העותרת להירשם כעובדת סיעודית אצל הגב' מלכה אלפסי. כנגד החלטת ועדת ההשגה הוגשה עתירה זו. החלטת ועדת ההשגה מיום 6.11.11 עובדות המקרה הן כי מתוך 18 החודשים שחלפו בין כניסת המשיגה לארץ ועד להחלטת משרד הפנים בעניינה, שהתה כדין רק כ-5 חודשים (בהם הועסקה כעובדת סיעודית אצל מעבידיה-מ.ר.) וביתרת 13 החודשים שהתה בישראל שלא כדין. העסקת עובדים זרים בישראל מתאפשרת מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 תוך מתן שיקול דעת רחב לשר הפנים. בעקבות פסיקת בג"צ בעניין עמותת קו לעובד (בג"צ 4542/02 "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, תק-על 2006(1), 4336 (2006)) שדן בהסדרי העסקת העובדים הזרים ובקושי במעבר בין מעבידים שונים כאשר עם סיום העסקה אצל מעביד הופך העובד הזר לשוהה שלא כדין, נקבע נוהל 5.2.0022 "עדכון מקום העבודה לעובדים זרים" (להלן:"הנוהל") ובו נקבע, בין היתר, כי: "כל עובד רשאי לעבור ממעסיק למעסיק באותו תחום שלשמו הובא ארצה ובו הועסק כחוק. אין הגבלה על מספר הפעמים בהם רשאי עובד זר לעבור ממעסיק למעסיק". עוד נקבע בנוהל כי: "עובד שפוטר או עובד שמעסיקו הקודם נפטר או עובד שנאלץ לעזוב את מעסיקו הקודם, מבלי שדיווח על עזיבתו את המעסיק למשרד הפנים-יוכל להסדיר את העסקתו אצל מעסיק אחר בתוך תקופה של 90 ימים. במהלך אותם ימים לא יתבצעו הליכי אכיפה או הרחקה נגד העובד". מכאן, שכל שהיה על המשיגה לעשות על מנת להסדיר את מעמדה היה להתייצב בלשכת משרד הפנים בתוך 90 יום מיום שעזבה את מקום עבודתה המוסדר האחרון. המשיגה לא עשתה כן בכל התקופה שבין 23.11.10 ועד ליום 14.7.11. רק במקרים בהם הנסיבות מוצדקות ומחייבות חריגה מהנוהל, ניתן לשקול בקשה להסדרת מעמד למרות אי ההתייצבות. וועדת ההשגה סברה כי אין זה המקרה בענייננו. להמנעותה של המשיגה מלגשת ללשכת משרד הפנים בכל התקופה האמורה, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת. טענתה של המשיגה בדבר היותה חולה משך תקופה ממושכת שמנעה ממנה לעבוד, לא גובתה במסמכים רפואיים. גם טענתה בדבר הסכומים הגבוהים אותם נאלצה לשלם על מנת להגיע לארץ לשם עבודה בסיעוד, אותם היא חבה עד היום, אינם מהוים נסיבות המצדיקות חריגה מהנוהל. גם שביעות הרצון של מעסיקתה הנוכחית, הגב' אלפסי, אינם מצדיקים הסדרת מעמד בניגוד לנוהל והגב' אלפסי היתה מודעת לכך שהיא מעסיקה שוהה שלא כדין בישראל. לפיכך מצאה ועדת ההשגה כי החלטת משרד הפנים שלא לאפשר לעותרת לקבל אשרת עבודה סיעודית היא החלטה סבירה בנסיבות העניין. לאור העובדה שתפקיד ועדת ההשגה הוא לבצע ביקורת מינהלית על החלטות משרד הפנים, ומאחר וההחלטה סבירה, אין מקום להתערב בה בהיעדר נסיבות חריגות. לפיכך קבעה ועדת ההשגה כי על המשיגה לעזוב את ישראל בתוך 30 יום. טענות הצדדים טענות העותרת העותרת נכנסה לארץ עם אשרת עבודה כדין. לטענתה איתרע מזלה ונאלצה לעבור בין מספר מעסיקים אצלם הועסקה אך תקופות קצרות. לאחר שעברה מה שעברה ולאחר שחיפשה ארוכות מקום עבודה ונתקלה בקשיים, מצאה לבסוף מעסיקה-הגב' אלפסי אצלה היא עובדת מאז 19.6.11. מייד כשמצאה עבודתה זו, פנתה העותרת למשרד הפנים להסדרת מעמדה. המעסיקה הנוכחית מרוצה מעבודתה ולפיכך מבקשת העותרת שימחלו על התנהגותה בניגוד לנוהל ויאפשרו לה להמשיך לעבוד אצלה. בעת הגשת הבקשה למשרד הפנים להסדרת מעמדה שהתה העותרת בארץ בסה"כ שנה וחמישה חודשים והיא רחוקה מלמצות את התקופה המכסימלית לשהייתה כאן. לשם הסדרת הגעתה לישראל נאלצה לשלם 8,000$ ואת רוב הסכום היא חבה עד היום ולפיכך זקוקה להמשך העסקתה כאן. הנוהל הינו בגדר הנחיה פנימית וניתן לסטות ממנו תוך הפעלת שיקול דעת בנסיבות המקרה הספציפי וליתן לעותרת הזדמנות כעת משמצאה מקום תעסוקה קבוע. עבודת הסיעוד כרוחה ביחס אישי בין מטופל ומטפל ולאור היחסים שבין העותרת והגב' אלפסי, ניתן להתייחס לעניינה לפנים משורת הדין כפי שקבעה בענין דומה כב' השופטת דותן בעת"מ 2491/04 פרננדו אקוובנדי נ' משרד הפנים,. טענות המשיב עיקר טענותיו של המשיב מכוונות נגד התנהלות העותרת שלא דאגה להתייצב במשרד הפנים בתקופות שנקבעו לכך בנוהל לשם הסדרת מעמדה, ולפיכך שהתה בארץ מספר חודשים שלא כדין וללא אשרה בהיעדר מעסיק וזאת תוק עשיית דין עצמי. העותרת לא ביססה כל נסיבות חריגות ו/או צידוק אחר לפיו היה על המשיב לחרוג מהנוהל בעניינה ולאפשר לה המשך העסקה בארץ. חריגה מן הנוהלים מסורה לשיקול דעתו של שר הפנים, ואם הגיע השר למסקנה כי אין מקום במקרה שלפנינו למחול על חריגות אלו, אין מקום להתיר המשך שהותה של המערערת בישראל. לפיכך, טוען המשיב, מדובר בהחלטה עניינית מנומקת ראויה וסבירה ואין מקום להתערב בה. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ושמעתי את הצדדים, אני סבורה, כי לפנים משורת הדין ובאופן חריג יש לקבל את העתירה. קראתי בעיון רב את החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים עו"ד דותן ברגמן מיום 6.11.11. מדובר בהחלטה מפורטת סדורה ומנומקת כדבעי. עם זאת, לאחר ששקלתי את הנסיבות כולן, דעתי היא כי יש ליתן לעותרת הזדמנות נוספת ואחרונה לעבוד בארץ כעובדת סיעודית אצל הגב' אלפסי המעידה על שביעות רצונה מעבודתה של העותרת המועסקת אצלה זה מספר חודשים. אכן העותרת פעלה בניגוד לנוהל ולא התייצבה במשרד הפנים בתוך 90 הימים שנקבעו מיום סיום העסקה, ואולם מדובר אך בתקופה קצרה של אי קיום הנהלים (מספר חודשים) ובחוסר מזל של העותרת עת נאלצה לנדוד בין מעסיקים מסיבות שונות. בהקשר זה נקבע: "בנוסף, ובמיוחד מקום בו עסקינן בעובד המבקש להחליף מעסיק, יש לזכור את חולשתם ופגיעותם של העובדים הזרים, הנתונים במידה רבה לחסדו של המעביד, להגינותו והוגנותו" (עע"ם 1347/07 סוק מאיה גורונג נ' משרד הפנים, [לא פורסם] ( 21/06/2007) פסקה 10 לפסק הדין להלן:"פרשת סוק מאיה גורונג"). בסיכומו של דבר מתוך שנתיים בהם שוהה העותרת בארץ, מספר חודשים הועסקה כעובדת סיעודית אצל מעסיקיה הקודמים וקרוב לשמונה חודשים היא מועסקת כעובדת סיעודית אצל הגב' אלפסי לשביעות רצון מעסיקתה. מן הראוי לתת משקל לכך כי מדובר בתקופה קצרה יחסית של אי קיום הנוהלים. מן הראוי גם לקחת בחשבון כי חיפוש עבודה על ידי אזרח זר שאינו מתמצא בלשון העברית ובתנאי המקום כרוך ככל הנראה בקשיים לא מעטים ומערב הוצאת סכומים ניכרים על ידי העובד, ובענייננו סך של 8,000$. בהערת אגב אציין כי לא ברור מי מקבל כספים אלו הנגבים עבור השגת היתר העבודה, ובאיזו מידה קשור התשלום בקבלת האשרה בפועל. נכון גם ליתן משקל לעובדה שבתחום הסיעודי יש משמעות לקשר אינטימי והדוק בין המטפל-העובד הזר לבין המטופל החולה.לא על נקל ניתן למצוא התאמה בין מטפל למטופל ומקום שזו נמצאה בענייננו, לאחר ניסיונות שלא צלחו, יש ליתן לה הזדמנות. בעניין דומה פסקה כב' השופטת ע' ארבל כי: "המקרה שבפנינו מבטא את הקושי עמו מתמודדת המדינה ביישום נחרץ של מדיניותה, כמו גם את הקושי עמו מתמודדים עובדים זרים רבים המגיעים לעבוד בישראל בתחום הסיעוד ומוצאים עצמם חסרי אונים בארץ ששפתה, תרבותה ואורחותיה זרים להם...עובדים אלה, שהינם ככלל אנשים נורמטיביים, מגיעים לישראל על מנת למצוא בה את פרנסתם, וזאת על פי היתרים שניתנו על ידי המדינה מתוך הצורך הקיים כפי הנראה בעבודתם. לא אחת, ואולי יש לדייק ולומר על פי רוב, נדרשים הם לשלם סכומי כסף לגורמי תיווך שונים על מנת להגיע ארצה. סכומים אלה, בערכי ארצות מוצאם הינם סכומי עתק שלשמם נאלצים הם ליטול הלוואות ולהכניס עצמם בעולם של חובות כבדים...כל זאת על מנת להתפרנס בעבודה שמדינת היעד - ישראל - מצאה כי יש מקום וצורך לאפשר העסקתם בה. המדינה רשאית וחייבת לקבוע את מדיניות הכניסה והשהיה בישראל ביחס למי שאינם אזרחי המדינה או תושביה. יחד עם זאת, כמי שאמונה על הסדרת שהייתם בישראל של העובדים הזרים, על המדינה להיות ערה לסכנת הניצול ולקשיים יוצאי הדופן להם הם נתונים, כמו-גם למציאות העגומה הנוצרת כתוצאה מכשלים שונים דוגמת אלה הקיימים בענף הסיעוד... המערערת עבדה אצל שלושה מעסיקים מאז הגעתה לישראל. נתון זה יכול להעיד על בעייתיות בהתנהלותה כעובדת, שנוהל מעבר נותן דעתו עליו, אך באותה מידה ניתן להעלות על הדעת כי הוא נובע מנימוקים מוצדקים...אין זה בלתי מתקבל להניח כי העובדה שעם עזיבתה את המעסיק השלישי במספר נמנעה המערערת מלהגיש בקשה לאשרה מתאימה נבעה מהחשש שמא המעבר בין המעסיקים השונים יוביל לכך שלא יאושר לה לעבור לעבוד זו הפעם אצל מעסיק אחר...כעת נמצאה מעסיקה חדשה החפצה בשירותיה של המערערת. מדובר בטיפול באישה אשר עברה אירוע מוחי וזקוקה לטיפול סיעודי צמוד. בתה של אותה אישה, מורה במקצועה, מציינת את השתדלותה של המערערת, את עבודתה המקצועית ואת מסירותה הרבה". לאור האמור פסק בית המשפט כי המערערת תקבל אשרת תייר לתקופה של 90 יום במהלכה תיבחן שוב בקשתה לאשר לה המשך העסקה אצל המעביד. (פרשת סוק מאיה גורונג נ' משרד הפנים לעיל, שם פסקה 10). מעבר לאמור, לזכותה של העותרת עומדת גם תקופת השהייה הכוללת הקצרה שלה בארץ , כפי שגם קבע המשיב בסעיף 32 להחלטתו בהשגה:"ואחרי שנאמר כל האמור לעיל, עדיין שקלתי האם, לאור משך שהותה הקצר יחסית של המשיגה בישראל, ולאור תצהירה של הגב' אלפסי, יש מקום להורות למשיב ליתן למשיגה הזדמנות אחרונה, לפנים משורת הדין, להסדיר את מעמדה בישראל (השווה: פסק דינה של כב' השופטת רונן בעת"מ 25817-03-11 SAJAN נ' משרד הפנים, ניתן ביום 5.10.11, ). 33. עם זאת, ומאחר ואין לומר כי המשיב חורג ממתחם הסבירות כאשר הוא מסרב לנהוג במשיגה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לנכון לכפות על המשיב את הסדרת מעמד המשיגה". אכן החלטת המשיב סבירה ואולם מצאתי כי במקרה שלפני יש לנהוג כחריג ולפנים משורת הדין. לפיכך, לא הייתי גוזרת על גירושה על אתר כפי שגורס שר הפנים, והייתי נותנת למערערת הזדמנות נוספת ואחרונה, לפנים משורת הדין, זאת בהתחשב בעובדה כי אם תתמיד בעבודתה כדין עומדת בפניה עוד תקופה של ארוכה בה תוכל לעבוד כעובדת סיעודית בישראל, מטרה אשר לשמה הגיעה ולשמה ניתנה לה אשרת העבודה במקור . היה וישתנו נסיבות העסקתה של המערערת, יהיה מקום לשקול מחדש את הפעלת סמכותו של משרד הפנים. אשר על כן העתירה מתקבלת במובן זה שהנני מורה למשיב ליתן למערערת אשרה להמשך עבודה סיעודית אצל הגב' אלפסי בהתאם לתקופה שתקבע על ידו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הסדרת מעמדמשרד הפנים