1. המערער יליד 1967. ערעורו מתייחס להחלטת ועדה רפואית עליונה מיום 18.5.11 ומיום 10.8.11 אשר קיבלה ערעור שהגיש קצין התגמולים על החלטת הועדה הרפואית המחוזית, ובטלה דרגת נכות בעמוד השדרה המותני של המערער, תוך קביעה שנכות זו אינה מוכרת ואינה נובעת כפגימה מוסבת. 2. סיפורו של המערער מתחיל באירוע מחודש אוגוסט 1982 במהלך מלחמת לבנון הראשונה (מבצע "שלג") במהלכו "עף" מרכב נגמ"ש שנסע בשיפוע. בסמוך לתאונה התלונן המערער על כאב גב אך במסמך מיום 19.8.82 נכתב : "תנועות הגו כיום משביעות רצון. גמר טיפול". תכתובת מאוחרת יותר, מלמדת על תלונות המערער שנפגע בראשו ובעמוד השדרה. את תיאור התאונה והפגיעה ניתן ללמוד בעיקר מאנמנזה כפי שנמסרת על ידי המערער בשנים שלאחר מכן. בחודש אוקטובר 83' הגיש המערער תביעה להכרת נכות בגין מכה בעמוד השדרה והראש בהתייחס לתאונה הנ"ל. ביום 26.11.84 עמד המערער לבדיקת הועדה המחוזית , אשר קבעה לו נכות נפשית בגין "תסמונת לאחר חבלה סעיף 34(ב) דרגת נכות של 10% (זמנית). במתן נכות זו התבססה הועדה על חוות דעת רפואית של ד"ר שרף מיום 17.9.84 שציין כי המערער מסר לו שחודש או חודשיים לאחר הארוע החל לסבול מכאבי ראש, לחץ במצח,ורעידות בידיים והוא מקבל כדורי הרגעה. לפי מסמכים אחרים בתיק המערער הודיע לרופא המטפל כי כאבי הראש הם ממרץ 1983, או פברואר 1983 דהיינו 7 או 6 חודשים לאחר הארוע. לענין עמוד השדרה קבעה הועדה כך:"עמוד השדרה מותני וצווארי- אין נכות". קביעה זו ניתנה לאחר בדיקה של המערער שנרשם בה - "עומד עמידה ישרה , שרירי הגב מפותחים באופן שווה לכל אורך עמוד השדרה. מסוגל לעמוד על קצה אצבעות ועקבים. אין דלדול בגפיים תחתונות. שרירי תנוחה נעשים ללא קשיים, כיפוף קדימה בגב תקין, אין רגישות ממוקמת במיקוש חוליות, תנועות הצוואר והכתפיים חופשיות....צילומי עמוד שדרה צווארי ומותני מיום 9.11.84 בלי ממצא פתולוגי". ועוד נרשם בהמשך:"לפי שאלות מכוונות שולל כל סבל בגבו לפני הגיוס. אין בתיק הרפואי כל מסמך שמראה אשפוז במחלקה האורטופדית רמב"ם (לדבריו 4 ימים) מכל מקום בבדיקה היום ולפי הצילומים בעקבות החבלה (אם היתה קיימת), לא נשארה נכות". (ההדגשה שלי ר.ל. ). עוד מצוי בתיק הרפואי מסמך מתיקו הרפואי של המערער טרם גיוסו, משם עולות תלונות לגבי כאבי גב וצילומים שנעשו, והכיתוב שם מסומן בעיגול. 3. בהמשך, יצא מכתב קצין התגמולים אל המערער ביום 17.4.1985 אשר הודיע לו כדלקמן: "באשר לעמוד השדרה המותני והצווארי נדחית התביעה בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוו"ד הרפואית מיום 26.11.84 לפיה אינה קיימת נכות עקב השירות הצבאי ו/או החבלה הנ"ל. כמשמעו בסעיף 1 לחוק. בבדיקה: עמידה ישרה, שרירי הגב מפותחים באופן שווה לכל אורך עמוד השדרה. אין דלדול שרירים בגפיים תחתונות, כיפוף קדימה בגב תקין. אין רגישות לניקוש בחוליות, תנועות הצוואר והכתפיים חופשיות. צילומי עמוד השדרה הצווארי והמותני מ- 9.11.84 - בלי ממצא פתולוגי. הנך רשאי לערער על ההחלטה האמורה בפני ועדת הערעורים תוך 30 יום מיום קבלתה. את הערעור ניתן להגיש ב - 4 העתקים למזכירות ועדת הערעורים, לפי הכתובת.......". 4. המערער ערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדון בעניינו ביום 13.8.85, שם חזר וטען שיש לו כאבים בגב ומרגיש את הגב והצוואר. ועדה רפואית עליונה חזרה על הבדיקה של המערער , עיינה שוב בצילומי הרנטגן וקבעה כי היא דוחה את הערעור. אין מחלוקת שהמערער לא ערער לועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בנושא ההכרה בנכות בעמוד שדרה צווארי ומותני. בכל הפרוטוקולים של ישיבות הועדות הרפואיות שהתקיימו במשך השנים בעניינו של המערער בנושא הפגיעה הנפשית, הועתק בתיאור הפגימות הניסוח הבא:"עמוד השדרה המותני וצווארי - אין נכות". למערער פניות רבות לועדות הרפואיות בנושא הנכות הנפשית ובעיות עיניים שטען להם, וכן כאבי ראש, טענות להחמרת מצב. אך לאורך השנים לא נטענה כל טענה בקשר לגב. הנכות הנפשית עומדת היום בדרגה של 20% . 5. חלפו עברו להם השנים. ביום 1.3.2010 , לאחר 28 שנים מיום הפגיעה הגיש המערער באמצעות עו"ד פסקל, (שנכנס לתמונה לראשונה בפברואר 2008 כפי שעולה מהתיק הרפואי) מכתב לועדה הרפואית לזימון המערער בשל "החמרת מצב בפגימת עמוד שדרה מותני מוכרת". המערער צרף תוצאות בדיקת C.T מיום 2.5.09 וכן חוות דעת ד"ר משה המתייחס לכאבי גב תחתון והקרנה לרגל שמאל. יו"ר הועדה הפנה את תשומת ליבה טרם כינוסה כי היא מתבקשת לבדוק קיומו של קשר רפואי בין נכות מוכרת לנכות מוסבת כאשר באותו מזכר מצויין כי מדובר בחבלה משנת 1982 נקבע שאין נכות, ובעבר נקבע שסבל מהגב עוד טרם גיוסו. 6. ועדה מחוזית מיום 2.5.10 שמעה את טענות ב"כ המערער ואת תלונות המערער בקשר לעמוד השדרה המותני ולכאבי הגב התחתון. הועדה בדקה את המערער וקבעה כי יש לו הגבלה קלה בתנועתיות וכאב המקרין לרגל שמאל ועוד צויין :"הועדה סבורה שמצב גבו התחתון קשור בחבלה שבגינה נבדק ב- 1985. היות ואז קיבל - אין נכות- עבור תלונתו זו, אזי לא ניתן להגיד שמצבו היום הוא החמרה, אלא מהווה נכות לפי תקנה 9". הועדה המחוזית קבעה למערער דרגת נכות של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני. יו"ר הועדות הרפואיות ביקש את הסבר הועדה לקשר שמצאה. הועדה לא פרטה מעבר לאמירה סתמית שיש קשר. אי לכך ערער קצין התגמולים לועדה רפואית עליונה. לטענת המשיב נדחתה בקשת המערער להכיר בפגימת גב כנכות מוכרת, ומשלא הוכרה הנכות כנכות מוכרת גם לא היה מקום לדון בנכות מוסבת. 7. ועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדיון ביום 18.5.11 שמעה את טענות ב"כ המערער כי הקביעה "אין נכות" משמעה כי הפגיעה עצמה מוכרת, אך לא היתה דרגת נכות. ב"כ המערער הפנה את הועדה למקרה דומה לדבריו, עש 785/04 שם קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שנכתב "אין נכות" אין משמעה שלא הוכרה הפגיעה כחבלה מוכרת. הועדה עיינה במכתב עו"ד וולף בשם קצין התגמולים. הועדה שמעה את תלונות המערער בקשר לכאבי הגב. הועדה ראתה את הסוגיה כסוגיה משפטית, ולכן בקשה ייעוץ של עו"ד רונן, מי שהיה דאז עו"ד הועדות הרפואיות. עו"ד רונן ,במכתב ארוך ומפורט, היה בעמדה כי הועדה המחוזית טעתה כאשר קבעה קשר מוסב לפגימה שכלל איננה מוכרת. הועדה הרפואית העליונה החליטה ביום 10.8.11 כי איננה מקבלת את קביעת הועדה המחוזית ובטלה את הפגימה של הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני עם כאב וחזרה לקביעה "אין נכות בעמה"ש". על החלטה זו הוגש הערעור מושא דיון זה. 8. המפתח לדיון בערעור הינו השאלה : האם הוכרה על ידי קצין התגמולים בשנת 1985 חבלה בעמוד שדרה כנכות מוכרת, גם אם עמדה על 0% נכות ? אי הבהירות נובעת מהמכתב הדו משמעי לכאורה שיצא אל המערער. מחד, קצין התגמולים כתב בצורה מפורשת - "באשר לעמוד השדרה המותני והצווארי נדחית התביעה" ועוד הוסיף לגבי סיבת הדחייה - ,בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות הדעת הרפואית מיום 26.11.84 לפיה אינה קיימת נכות עקב השרות הצבאי ו/או החבלה הנ"ל כמשמעותו בס' 1 לחוק". (הדגשה שלי ר.ל.) ס' 1 לחוק מדבר על פחיתת הכושר לפעול שארעה בתקופת השירות ועקב השירות. ועוד הוסיף קצין התגמולים וגם הפנה את המערער לערער על ההחלטה האמורה בפני ועדת הערעורים בתוך 30 יום. כידוע, קיימים שני מסלולים נפרדים - אם נכות כלל איננה מוכרת הערעור על ההחלטה הוא לועדת הערעורים שליד בית משפט השלום. אם מבקשים להשיג על דרגת הנכות, הערעור הוא לבית משפט מחוזי, בדן יחיד. קצין התגמולים הפנה את המערער לערעור בפני ועדת הערעורים של בית משפט שלום, וגם זה חיזוק לכך שהתביעה עצמה לא הוכרה. מאידך - קצין התגמולים נמק את הדחייה בכך שבבדיקה הרפואית לא נמצאה נכות. במונחי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות ) התש"ל 1969 , חבלה יכולה להיות לכאורה מוכרת, ועדין דרגת הנכות שלה נכון למועד הבדיקה אפסית, דהיינו כביכול באותה עת איננה נכות במשמע פחיתת הכושר לפעול. הנימוק שבבדיקה עצמה לא נתגלתה מגבלה יכול להיות נימוק נוסף לכך שלא נתקבל אישור לעצם קיומה של החבלה בארוע, אך לכאורה לא נימוק בלעדי. 9. חשוב לסקור את השימוש במונחים שנעשה במסגרת תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות ) התש"ל 1969 ,לאורך זמן. (להלן "התקנות"), זאת על מנת להבין את משמעות הביטוי "אין נכות" שהועדה מיום 26.11.84 עשתה בו שימוש. רבדי התיקון של התקנות מלמדים על כך כי עד שנת 1992 היו פגימות מסוימות מוגדרות כ-0% נכות. מיום 12.5.92 תוקנה דרגה זו ,ובמקום שהיה רשום 0% ליד הפגימה נרשם במקרים מסויימים 1% ובמקרים אחרים "אין נכות". (קובץ תקנות 5433 התשנ"ב 1992 ). בעקבות בקורת הפסיקה, הוספה ביום 6.1.98 (קובץ תקנות תשנ"ח 5872 ) הגדרה לתקנות של המונח "אין נכות" שם נקבע: "אין נכות' - ממצא רפואי שאין לקבוע בגינו דרגת נכות כי אין בו פחיתה של הכושר לפעול פעולה רגילה ; ההחלטה לעניין זה ניתנת בידי קצין התגמולים". ההגדרה מבטאת את העמדה כי המונח "אין נכות" משמעו שאין הכרה בנכות ולכן קביעה זו שמורה לקצין התגמולים. הגדרה זו בוטלה בתיקון מס' 2 ביום 14.3.2001 (קובץ תקנות מס 6085 תשס"א 2001). ממילא, לא היה בה צורך, משהמונח"אין נכות" הוצא מהלקסיקון של התקנות בתיקון מס' 2 הנ"ל שקבע כי כל מקום בו היה כתוב "אין נכות" ישונה ל-1%. וראו לענין זה ברע"א 9324/99 הועדה הרפואית העליונה נ. בוטראשווילי ואח' שם נקבע : "בדין קבע סגן הנשיא המלומד בפסקי דינו, בפרשיות הנדונות ובפרשיות נוספות, כי הגדרת המצב "אין נכות", שנכלל במבחנים שנקבעו בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות ) התש"ל 1969 - חרגה מגדר סמכותו של מתקין התקנות, ומכאן שמבחן זה בטל מעיקרו". נלמד מכך כי הכיתוב "אין נכות" שמור למקרים בהם לא נמצא קשר סיבתי בין הפגימה לבין השרות הצבאי, ובודאי במקרים שבהם לא רק שלא נמצא קשר סיבתי אלא בנוסף אין בכלל פגימה. תקנות המבחנים, נכון להיום, אינן מאפשרות קביעה של "אין נכות" כדרגת נכות. לפיכך, ועדה רפואית היום יכולה לעשות שימוש במונח זה רק כשהיא דנה בשאלה של נכות מוסבת. 10. אם נבדוק את השימוש במונח במועד הרלוונטי לנו, שנת 1984 , נלמד מתוך רבדי התקנות כי המונח "אין נכות" היה זר לתקנות דאז וכלל לא היה מצוי בו. לא היה מונח של "אין נכות" כדרגת נכות בתקנות לפני שנת 1992. מכאן ,כשכתב קצין התגמולים למערער כי אין לו נכות, לא ניתן לשלול כי הכוונה היתה שנכותו איננה מוכרת. עובדה זו מתחזקת בכך שהועדה הרפואית ציינה במפורש כי לא מצאה בתיקו ברפואי כל מסמך המלמד על אשפוזו במחלקה אורטופדית ברמב"ם על אף שהוא טוען שאושפז 4 ימים,ומצאה לנכון לכתוב "מכל מקום בבדיקה היום ולפי הצילומים בעקבות החבלה (אם הייתה קיימת) לא נשארה נכות". (הדגשה שלי). 11. ב"כ המערער הסתמך על עש 785/04 שניתן ביום 27.5.04 על ידי כב' השופט יעקבי שוילי מבית המשפט המחוזי בחיפה. על פניו, העובדות דומות. שם נטען על ידי עו"ד פסקל כי המערער "עף ממכונית ונחת על הכביש". הארוע עצמו הוכר כארוע בזמן השרות והמערער הופנה לקביעת דרגת נכותו. הועדה הרפואית ציינה כי בדו"ח שחרור מחדר המיון בבית החולים לא צויינה כלל פגיעה בגב. המערער שם נבדק, ונמצאו ממצאים שונים בגב אך בכל זאת קבעה הועדה "מבחינת הגב- אין נכות". קצין התגמולים הודיע כי תביעת המערער נדחית, במכתב הדומה למכתב שבמקרנו. בית המשפט קבע שם כי הוא סבור שמכתב קצין התגמולים לא הורה על דחיית ההכרה לגופה, אלא בקביעה שאין לקבוע אחוזי נכות לפגימה, במשמע שסמוך לפגיעה אין לה ביטוי אך מאוחר יותר חלה החמרה שמתבררת בדיעבד. זאת בכפוף לכך שנמצא קשר בין הפגימה לבין התאונה או החבלה הגופנית.שם הוחזר הדיון לועדה רפואית עליונה. אין בפני התיק הרפואי שעמד במקרה השני, וכאמור ברור שכל מקרה ונסיבותיו הוא. לא יכולתי ללמוד גזרה שווה מהאמור בפסק דין זה -למקרנו. כאן, 28 שנה לאחר הפגיעה הנטענת, מגיש המערער באמצעות עו"ד פסקל תביעה להחמרת מצב, כאשר מאז שנת 1984 עד למרץ 2010 מהלך 26 שנים שקט על שמריו, כאשר לפני 28 שנה הטילה הועדה הרפואית ספק אם בכלל היתה חבלה בעמוד השדרה. במקביל, קיים תיעוד רפואי על בעיות בגב הקודמות לגיוסו. כיצד ניתן יהיה ללמוד, גם אליבא עש 785/04 על "החמרה" כתוצאה מפגיעה בגב אם אין בתיק הרפואי מסמך רפואי בהתייחס למהות הפגיעה הנטענת ? 12. מסקנתי לכן, כי יש להבין את משמעות הקביעה "אין נכות" בשנת 1984, ככזו אשר דחתה את תביעת המערער לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה משנת 1982 לבין הפגיעה הנטענת בגב. לפיכך, גם לא יכולה להיות קביעה של אחוזי נכות בגין פגיעה זו. 13. אין בפסק דן זה כדי למנוע מהמערער לעשות שימוש בס' 35 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)תשי"ט 1959 באם יש בפניו ראיות חדשות שלא עמדו בפני נותן ההחלטה הקודמת . 14. לפיכך, הערעור נדחה. 15. אין צו להוצאות. 16. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב. 17. המזכירות תודיע לצדדים על פסק דין זה. ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. מותנייםצווארעמוד השדרה