נוירופתיה סוכרתית של כף רגל

נוירופתיה סוכרתית של כף רגל 1. לפני ערעור על החלטת ועדת העררים לניידות מיום 19.9.10 (להלן - הוועדה). 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. המערער, יליד 1946, מוגבל בניידות ומשתמש בכיסא גלגלים. המערער סובל ממגוון ליקויים רפואיים. למערער נעשתה החלפה מלאה של פרקי ירך ימין ושמאל, וקיבוע של עמוד שדרה מותני וצווארי. כמו כן המערער סובל משיתוק השוק הימני, צניחה של כף רגל ימין, נוירופתיה סוכרתית של כף רגל שמאל, שחיקת סחוס בברכיים ועוד. ב. המערער מוכר כמוגבל בניידות, ונכותו נקבעה לאורך שנים על ידי הוועדות הרפואיות לניידות, כדלקמן: וועדה מחוזית מיום 3.11.04 - 70% לפי סעיף ו(ב)(3) להסכם בדבר גמלת ניידות שבין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי מיום 1.6.1977 (להלן - הסכם הניידות); ועדת ערר מיום 19.9.05 - 70% לפי סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות; ועדה מחוזית מיום 19.6.06 - 82% לפי סעיף ו(ב)(3)+א(4) חלקי; ועדת ערר מיום 31.8.06 - 85% לפי סעיף ו(ב)(3)+א(5). ג. המערער פנה למשיב בתביעה להחמרה, וביום 2.8.10 קבעה הוועדה המחוזית לניידות למערער מוגבלות בניידות בשיעור 85% לפי סעיף ו(ב)(3) ו- א(5) להסכם הניידות. ד. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לועדת העררים. החלטת הוועדה מושא ערעור זה ניתנה, כאמור, ביום 19.9.10. בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער מוגבל בניידות בשיעור 40% בלבד לפי סעיף א(5) חלקי להסכם הניידות. 3. אלה טענותיו העיקריות של המערער: א. ערר המשיב התמקד בעניין כיסא הגלגלים בלבד, ולא נגע לסעיפי הליקוי. על כן טעתה הוועדה עת דנה מחדש בסעיפי הליקוי שנקבעו למערער, מבלי ליתן לו אפשרות להתגונן מפני ההפחתה באחוזי המוגבלות. ב. הוועדה שגתה עת התעלמה מהעובדה שלמערער הוחלפו פרקי שתי הירכיים. משכך, ממצאים אלו ניתנים ליישום לפי סעיף ו(ב)(3) לתוספת. ג. הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים שעמדו לפניה, לרבות חוות דעת של ד"ר אלכס שפירא. ד. הוועדה התעלמה מהתחלואים הנוירולוגים של המערער, ולא קבעה בגינם מוגבלות בניידות. ה. הוועדה אמנם ציינה שהמערער סובל מניורופתיה סוכרתית של כף רגל שמאל, וכי עבר קיבוע עמוד שדרה מותני וצווארי, אך לא העניקה לו אחוזי מוגבלות בניידות בגין נכויות אלה. 4. עיקר טענות המשיב הן אלה: א. סמכות הוועדה לעררים רחבה, והיא אינה מוגבלת לטענות שהועלו בערר בלבד. לא היה מקום להזהיר את המערער מפני האפשרות שיופחתו אחוזי המוגבלות בניידות, שכן הוועדה התכנסה מכוח ערר המשיב. ב. יש לקרוא את סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות יחד עם סעיף ו(ב)(1), המחייב קביעה בדבר התרופפות המפרק כתנאי ליישום הסעיף. משקבעה הוועדה כי לא חלה התרופפות בפרקי הירכיים, לא היה מקום ליישם את סעיף ו(ב)(3). ג. הוועדה הסתמכה על המסמכים הרפואיים שעמדו לנגד עיניה. חוות הדעת של ד"ר אלכס שפירא לא עמדה לפניה, וממילא אינה רלבנטית. ד. הוועדה לא התעלמה מהתחלואים הנירולוגים של המערער, ואף העניקה לו אחוזי נכות בגין הפגיעה הנוירולוגית. ה. הסכם הניידות אינו מעניק אחוזי נכות בגין ניורופתיה סוכרתית, ואין בקיבוע עמוד שדרה מותני או צווארי כדי להשליך על המוגבלות בניידות. 5. ביום 30.3.2011 נערך דיון מוקדם בתיק בפני כב' הרשם כאמל אבו קאעוד, ונרשמו טענות המערער. המשיב הגיש את סיכום טענותיו בכתב, במועד מאוחר יותר. פסק הדין ניתן על פי החומר שבתיק, ובכלל זה טענות הצדדים כמפורט לעיל. דיון והכרעה 6. החלטת ועדת העררים לניידות ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, על פי האמור בסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. במסגרת הדיון ב"שאלה המשפטית", בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213). לאחר עיון בכל החומר שהובא בפני ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין נפלו בהחלטת הוועדה טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. סמכות הוועדה 7. בשונה מערכאת ערעור של בית משפט, סמכויות הוועדה הרפואית לעררים אינן מוגבלות לטענות שהועלו בערר. מכוח תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, הוועדה רשאית לאשר החלטה של הוועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, בין אם התבקשה לעשות כן ובין אם לאו, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד לביטוח לאומי. ההליך בפני הוועדה לעררים, על פי הסמכויות הרחבות שהוקנו לוועדה "מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וקביעת ממצאים עדכניים, על פי מכלול הנתונים המובאים בפניה ועל פי הבדיקות שהיא מקיימת" (בג"ץ 1082/02, 8125/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', שמואל אליהו נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', ניתן ביום 21.5.03). על כן, על הוועדה הרפואית מוסמכת לבדוק את מצבו של המבוטח מחדש, לעמוד על מצבו הרפואי. אין לומר כי תפקידה של הוועדה מצטמצם לדיון בטענות שהועלו בערר בלבד. 8. המערער טוען כי היה על הוועדה להזהירו כי היא עלולה להפחית את אחוזי המוגבלות בניידות. חובת הוועדה לעשות כן כאשר הערעור מוגש על ידי המבוטח עצמו, וקיים חשש כי עצם הגשת הערעור תפגע בו. שונה המצב כאשר המוסד לביטוח לאומי הוא המערער, שהרי במקרה זה המובטח אינו יכול להימנע מהגשת ערעור. אף על-פי כן, כאשר ערעור המוסד לביטוח לאומי מתמקד בנושא מסויים, בענייננו כיסא הגלגלים, והוועדה מתכוונת לדון מחדש בנושאים העלולים להרע את מצבו של המבוטח, עליה לאפשר לו להשמיע את טענותיו בנושאים אלה. אין זה ראוי להפחית את אחוזי המוגבלות של המערער מבלי ליתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. 9. מוגבלויות המערער בפרקי הירכיים, עמוד שדרה צווארי ומותני וכף רגל שמאל המערער מוכר כמוגבל בניידות משנת 2004 ואילך על-פי סעיף ו(ב)(3) העוסק בהחלפת המרפקים בגפיים התחתונות, וסעיפים א(4) או (5) העוסקים בשיתוק. הוועדה קבעה מוגבלות בניידות לפי סעיף א(5) ובאופן חלקי בלבד. סעיף ו(ב) להסכם הניידות קובע מספר חלופות כדלקמן: "(1) החלפת מפרקים בירך או בברך מצב אחרי החלפת מפרק אחד, כאשר קיימים סימנים קליניים, רטגניים או הדמייתיים אחרים להתרופפות המרפק 60% (2) מצב אחרי החלפה חוזרת של מפרק אחד 50% (3) מצב אחרי החלפת שני מפרקים 70% (4) מצב אחרי החלפת שלושה מפרקים 80% (5) מצב אחרי החלפת ארבעה מפרקים 100%" לשיטת המערער, משאין חולק כי הוחלפו לו שני פרקי הירכיים, היה על הוועדה לקבוע אחוזי מוגבלותו על פי סעיף ו(ב)(3) כפי שעשו וועדות קודמות. מנגד טוען המשיב, כי יש לקרוא את סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות לאורו של סעיף ו(ב)(1), המחייב קביעה בדבר התרופפות המפרק כתנאי ליישום הסעיף, ומשנקבע כי לא חלה התרופפות בפרקי הירכיים של המערער, לא ניתן ליישם את סעיף ו(ב)(3). הוועדה לעררים צריכה לומר את דבריה באופן ברור וחד משמעי. אם אמנם סברה הוועדה כי זו הפרשנות הראויה להוראותיו של סעיף ו(ב) להסכם, אף כי הדבר לא נאמר בו במפורש, היה עליה לומר זאת, במיוחד כאשר במשך שנים הוכרה מוגבלותו של המערער לפי סעיף זה. 10. כבר נפסק לא אחת כי על הוועדה הרפואית לנמק את החלטתה, כך שלא רק רופא אלא גם בית הדין יוכל לבחון את ההחלטה בעקבות ההנמקה, ולקבוע האם הוועדה פעלה כדין (דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). עוד נפסק כי מן הראוי שהחלטת הוועדה תהיה ברורה לכול, ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188). מכאן, שמסקנת הוועדה לוקחה בחסר ואינה מנומקת דיה. הוועדה לא הבהירה מדוע לא יישמה את סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות, ומדוע החלפה של שני פרקי הירכיים, אינה מקנה אחוזי מוגבלות בניידות. הוועדה גם לא הסביר מדוע החלטתה שונה מזו של וועדות קודמות שבחרו ליישם את סעיף ו(ב)(3) פעם אחר פעם, במשך שנים (ראו סעיף 3(ב) לעיל). זאת ועוד, מהחלטת הוועדה לא ברור אם שקלה את מלוא מגבלותיו של המערער, ואת התאמתן לסעיפי הליקוי שבהסכם הניידות, ומדוע אין למגבלותיו של המערער בעמוד השדרה הצווארי והמותני, ובכף רגל שמאל השפעה על מוגבלותו בניידות. 11. אינני סבורה כי הוועדה התעלמה מתחלואיו הנוירולוגים של המערער. מפרוטוקול הוועדה עולה כי מוגבלותו של המערער לפי סעיף א(5) נקבעה על פי הממצאים הנוירולוגים ולאורם, ולא נמצאה טעות משפטית בקביעה זו. כמו כן, יש לדחות את הטענה כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר אלכס שפירא, שכן על פניו חוות הדעת הזו לא עמדה בפניה. 12. סוף דבר - בהחלטת הוועדה נפלו טעויות משפטיות, על כן הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לניידות. הוועדה תדון בעניינו של המערער כדלקמן: א. הוועדה תקבע את שיעור מוגבלותו של הערער בגפיים התחתונות בשים לב למסמכים הרפואיים שהונחו לפניה. הוועדה תנמק את החלטתה ותפרט את בחירתה בסעיף הליקוי הרלבנטי. אם תסבור הוועדה כי אין ליישם את סעיף ו(ב)(3) להסכם הניידות בעניינו של המערער, הוועדה תנמק את החלטתה באופן ברור, ללא צורך בפרשנות ובהסקת מסקנות, ותתייחס גם להחלטותיהן של הוועדות הקודמות. ב. הוועדה תיתן דעתה למגבלות המערער בעמוד השדרה הצווארי והמותני ובכף רגל שמאל, תתייחס להשפעת מגבלות אלה על מוגבלות המערער בניידות, ותנמק את החלטתה. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 3,500 ₪. אלה ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. סוכרתרגליים