ועדת גודל רכב השופט  י' דנציגר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי כנגד המוסד לביטוח לאומי (המשיב 1) להתייצב וליתן טעם מדוע לא יפעל בהתאם להחלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המשיב 2) ויקבע שהעותר זכאי לרכב עם מעלון, ומדוע לא תבוטל החלטתו לזמן שוב את העותר לועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות. העותר, יוסף חיים בן הרוש (להלן: יוסף), הוא ילד בן 7, המשותק חלקית ברגליו עקב אירוע מוחי שאירע בילדותו. העותרים 2-3, בנימין וכוכבה בן הרוש, הינם הוריו של יוסף (להלן: ההורים). עניינה של העתירה דנן בסירוב המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לקיים החלטה של ועדת ההשגה לגודל רכב הפועלת במסגרת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: ועדת ההשגה ו-המכון הרפואי בהתאמה), אשר קבעה כי הצרכים הרפואיים-שיקומיים של יוסף מצדיקים לאשר לו רכב עם מעלון. "המשבצת" המשפטית והעובדתית הנחוצה לעתירה שלפנינו הינה, בקליפת אגוז, כדלקמן: בין ממשלת ישראל לבין המל"ל נכרת לפני שנים רבות (בשנת 1977) הסכם בדבר גימלת ניידות (להלן: הסכם הניידות), המסדיר את הזכויות וההטבות לנכים המוגבלים בניידות. על פי הסכם הניידות הסמכות לקביעת ממצאים רפואיים (לרבות מאפיינים שונים של הרכב והאביזרים המתאימים לכל נכה מוגבל בניידות) נתונה לועדות מומחים רפואיים, הפועלות במסגרת המכון הרפואי (המשיב 2). בתי הדין לעבודה דנו פעמים רבות בסוגיות שונות הנוגעות להסכם הניידות ולגדרי הסמכויות של הועדות הרפואיות והמל"ל במסגרת הסכם הניידות. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע כי המל"ל מחויב ליישם את ההחלטות הרפואיות המקצועיות של הועדות ואינו רשאי, ככלל, לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים בועדות הרפואיות. העותר שלפנינו, יוסף, הוכר, ביום 6.1.2010, על ידי הועדה הרפואית לקביעת מוגבלות בניידות של המל"ל (להלן: הועדה הרפואית) כסובל מ-80% נכות. בהחלטת הועדה הרפואית נקבע שיוסף מסוגל להתהלך עם סדים, אך סובל מבעיית שיווי משקל ונוטה ליפול קדימה בהליכתו. הוריו של יוסף פנו ביום 16.12.2009 לועדה לגודל רכב מדרג ראשון של המכון הרפואי בבקשה לאשר להם זכאות לרכב עם מעלון. לטענתם, יוסף אינו מסוגל לעלות בכוחות עצמו לרכב המשפחתי הקיים, ולפיכך נדרשים הוריו להרימו בידיהם. משקלו של יוסף מקשה על אימו להרימו ומעמיד אותו ואותה בסכנת נפילה וחבלה. הועדה מדרג ראשון קיבלה את הבקשה וקבעה כי הם זכאים לרכב עם מעלון. השגה שהגיש המל"ל על ההחלטה התקבלה ביום 18.2.2010 על ידי ועדה ההשגה לעניין גודל רכב, שקבעה כי הילד מסוגל ללכת בכוחות עצמו, באמצעות סדים, ולפיכך אין עילה רפואית להחלפת הרכב. העותרים הגישו ערעור על החלטת ועדת ההשגה לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי (השופט מ' שפיצר) הורה בהחלטתו מיום 3.7.2011 על השבת הדיון לועדת ההשגה לעניין גודל רכב, מן הטעם שהועדה מדרג ראשון סברה כי קיים קושי ניכר בהעברתו של יוסף מכיסא הגלגלים למושב הרכב ובחזרה, בין היתר בשל משקלו, ואילו ועדת ההשגה לא התייחסה כלל לנושא זה בקביעותיה, למרות ששקלה את יוסף. לפיכך, הוחזר הדיון לועדת ההשגה על מנת שתבחן את השפעת משקלו של יוסף על ההחלטה בעניין החלפת הרכב ועל מנת שתנמק קביעותיה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלוך מחשבתה. בדיון החוזר בועדת ההשגה התקבלה טענת העותרים. ועדת ההשגה קבעה כי יוסף מסוגל להתהלך מספר צעדים ללא תמיכה אך אינו מסוגל להרים כל אחת מרגליו באופן עצמאי ואינו מסוגל להיכנס לרכב בכוחות עצמו אלא באמצעות מלווה שמרים אותו ומכניס אותו לרכב. לפיכך, קבעה ועדת ההשגה ביום 11.9.2011 שמצבו של יוסף מצדיק לאשר לו רכב עם מעלון. העותרים פנו למל"ל בדרישה לקיים את החלטת ועדת ההשגה. ביום 21.11.2011 השיבה מנהלת תחום הניידות באגף גמלאות נכות במל"ל בירושלים כי "תיקו של הנ"ל [יוסף] הועבר להתייעצות במשרד הראשי לעניין החלטת ועדת ההשגה שנמצאו בה פגמים באופן ביצוע פסק הדין וסתירות פנימיות". ביום 26.12.2011 נשלח לעותרים מכתב נוסף, הפעם מממונה ניידות במחלקת ניידות בסניף בני ברק של המל"ל, שהודיע לעותרים כי "בעקבות מידע חדש שיש בידנו, ייתכן ובנכם אינו זכאי לרכב לאביזרים מיוחדים ולכן הינכם מתבקשים שלא להעביר את הרכב החדש לחברת איבזור. בקרוב תוזמנו לועדה רפואית חוזרת בלשכת הבריאות ובמקרה הצורך לועדת גודל רכב חוזרת". בחלוף שבוע, ביום 3.1.2012, נשלח לעותרים מכתב נוסף, הפעם מאגף גמלאות נכות במל"ל בירושלים, בו צוין שבידי המל"ל תקליטור בו מצולם יוסף, וכי התקליטור יוקרן בפני הועדה הרפואית במסגרת הבדיקה החוזרת שתיערך ליוסף. יומיים לאחר מכן, ביום 5.1.2012, נשלח לעותרים מכתב נוסף מהמל"ל בו מזומן יוסף לבדיקה מחודשת בפני הועדה הרפואית לעניין מוגבלותו בניידות. במסגרת העתירה דנן מציינים העותרים כי התקליטור שאמור להכיל "מידע חדש" מכיל צילום וידאו באורך שתי דקות, לרבות מספר שניות בהן נראה יוסף מתהלך, באמצעות סדים קצרים, בהליכה בלתי יציבה ומתנדנדת, תוך נפילה בלתי נשלטת קדימה, וכי בתקליטור אין בכלל צילום של עלייתו של יוסף לרכב. לטענת העותרים אין בצילום הוידאו שום "מידע חדש", ונהפוך הוא - הצילום מחזק את מסקנות כל הועדות שדנו בעניינו של יוסף, ובעיקר את מסקנת ועדת ההשגה מיום 11.9.2011. בעתירה שלפנינו טוענים העותרים כי התעלמות המל"ל מהחלטת ועדת ההשגה מהווה חריגה מסמכות; כי טענות המל"ל בדבר "פגמים באופן ביצוע פסק הדין" ו-"סתירות פנימיות" בהחלטת ועדת ההשגה הינן אמירות בעלמא שלא עומדות בחובת ההנמקה המינימאלית המוטלת על רשות מינהלית; כי המל"ל מנע מהעותרים את זכות הטיעון, כשלא זימן את העותרים להגיב על החלטתו שלא לקיים את החלטת ועדת ההשגה; כי המל"ל משתמש בצילום הוידאו כאמתלה לאי קיומה של החלטת ועדת ההשגה וכי הצילום אינו מהווה "מידע חדש" וכל כולו ניסיון לסרבל ולהאריך את ההליכים (הנמשכים למעלה משנתיים) במטרה להתיש את ההורים ולרפות ידיהם, תוך התעלמות מהחלטת ועדת ההשגה ומהחלטת בית הדין האזורי לעבודה. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו הפורום המתאים לדון בטענות העותרים בשלב זה. "המשבצת" המשפטית בה אנו עומדים - הסכם הניידות - הינה בסמכותם של בתי הדין לעבודה, וקיימת פסיקה ענפה של בתי הדין לעבודה במחלוקות שונות שמתעוררות בנוגע להסכם הניידות [ראו פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 18559-07-10 המוסד לביטוח לאומי נ' דועא עומר ( 5.12.2011) והאסמכתאות הרבות המובאות בו]. לפיכך, מן הראוי שהעותרים ימצו את ההליכים בבית הדין לעבודה בטרם ישקלו עתירה לבית משפט זה. יוער כי העותרים כבר פנו בעבר לבית הדין האזורי לעבודה בסוגיית הרכב עם המעלון, כפי שצוין לעיל, ובכך הביעו אומד דעתם בדבר הפורום הרלוונטי לבחינת טענותיהם. לפיכך, לא ברור מדוע לא שבו העותרים לבית הדין האזורי לעבודה לבירור המחלוקת דנן. יתרה מכך, המחלוקת הקונקרטית בין הצדדים בשלב זה הינה בראש ובראשונה בשאלה עובדתית (השאלה האם קיים "מידע חדש" בידי המל"ל), ממנה נובעת גם שאלה משפטית (האם רשאי המל"ל בהתאם להסכם הניידות לנקוט בהליך בדיקה מחודשת והאם התנהלותו הינה סבירה בנסיבות העניין). שאלות אלה ראוי שתתבררנה בבית הדין האזורי לעבודה, הוא הערכאה הדיונית הרלוונטית בנסיבות העניין, ולא בפני בית משפט זה. למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לגופה של מחלוקת, נציין כי התנהלות המל"ל בענייננו אינה מניחה את הדעת. ההליכים שמנהלים העותרים בועדות השונות בנוגע לזכאותו של יוסף לרכב עם מעלון נמשכים למעלה משנתיים וספק בעינינו אם פרק זמן זה הוא מחויב המציאות. אף אם התגלה למל"ל "מידע חדש" (ואיננו מביעים כל עמדה בנקודה זו), מן הראוי שהבירור העובדתי והמשפטי בנוגע למידע זה, לרבות מידת "החידוש" שיש בו ובנוגע להשלכותיו על החלטתה האחרונה של ועדת ההשגה, ייערך במהרה. קל וחומר כאשר החקירה שבה נקט המל"ל, במסגרתה התגלה "המידע החדש", הינה חקירה שנערכה בדיעבד, לאחר שנתקבלה החלטה בועדת ההשגה. העותרים ימציאו העתק מהחלטתנו לגורמים הרלוונטיים במל"ל.  אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין  צו להוצאות. ועדת גודל רכב (ניידות)רכב