שכר בטלת עדים

כללי בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. התביעה מתייחסת לאירוע שהתרחש ביום 11.11.2008 במרכול המנוהל בידי הנתבעת 1. התובעת טענה כי החליקה בחנות בעודה פוסעת באחד המעברים, וזאת מחמת רטיבות על הרצפה; לדבריה נחבלה וניזוקה קשה בגבה ואף נותרה לה נכות רפואית. התובעת דרשה מהנתבעות לפצותה בגין נזקיה. הנתבעות הכחישו את האחריות הנטענת, וטענו כי התובעת איבדה שיווי משקל, ונפלה מסיבות שאינן קשורות במעשה או במחדל מצד הנתבעת 1. לחלופין, נטען לאשם תורם משמעותי. בנוסף קיימת מחלוקת בעניין משמעות הנכות הרפואית, וגובה הנזק. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת הניקיון, אשר לטענתן אחראית למתן שירותי ניקיון בחנות. הצד השלישי ביקש להדוף מעליו את ההודעה, בטענה כי שירותיו נשכרו שלא לצורך אחריות כללית להיבט הניקיון, אלא אך לצורך הספקת עובדים בודדים, אשר עבודתם נשלטה על ידי הנתבעת 1. מטעם הצדדים הוגשו חוו"ד רפואיות. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר אריה אריאלי, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 10% בגין שבר בחוליה ולפי סעיף 37(8)ב' לתקנות המל"ל, ובנוסף 30% אחוזים נכות צמיתה לפי סעיף 37(7)ג' ומחמת הגבלת תנועות בעמ"ש (אולם רק מחצית מהתאונה). מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)א' לתקנות המל"ל. בית המשפט מינה מומחה מטעמו - ד"ר יורם אנקשטיין, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)א' לתקנות המל"ל, בגין שבר בחוליה L1, בלי תזוזה ניכרת וללא הגבלת תנועה. המומחים לא זומנו להיחקר. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה וכן בן זוגה, מר פוטרו יצחק, ובנוסף נכדה מר בר ירקוני. מטעם הנתבעות הצהיר מר יוסקה זוזוט, אשר שימש בעת הרלוונטית כסמנכ"ל תפעול וכוח אדם ברשת "מחסני להב". מטעם הצד השלישי הצהיר מר סרגיי רוגיזני, ששימש כאחראי על עובדי הניקיון מטעם חברת תאיר-אור בע"מ, כקבלן משנה, וזאת מכוח הסכם שבינה לבין הצד השלישי. כל המצהירים נחקרו בפני. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. להלן אנתח את טענות הצדדים, בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק. שאלת החבות 5. התובעת הצהירה על נסיבות התאונה כדלקמן: "בדרכי אל הקופות כשבידיי שקיות עם שניצל, במרחק כמטר לפני הקופה, לפתע החלקתי עם רגל שמאל על הרצפה שחשתי שהיתה רטובה וחלקה" (ס' 8 לתצהירה). לדבריה, עוד קודם לכן, כאשר נכנסה עם בן זוגה לסופר, "ראיתי שעובדת המקום שוטפת את רצפת החנות" (ס' 5 לתצהירה). התובעת היתה עקבית עם תצהירה, ובמסגרת חקירתה הנגדית מסרה את הפרטים ביחס לאירוע: לדבריה, צעדה עם שקיות השניצל, כאשר היא נועלת כפכפים פתוחים מאחור (עם עקב פלטפורמה רחב בגובה של כ-10 ס"מ); לפתע החליקה רגלה השמאלית הצידה; התובעת נאחזה במדף סמוך בידיה אך לא הצליחה למנוע את הנפילה, ומעדה. התובעת הוסיפה כי לאחר שהתרוממה ראתה כי כל בגדיה רטובים (ור' גם ס' 13 לתצהירה). 6. עדותה של התובעת הותירה רושם אמין. העדות היתה קולחת, והתובעת אף הדגימה את מהלך הנפילה בבית המשפט באמצעות גופה ותנועות ידיה. ה"סתירות", כביכול, אשר ב"כ צד ג' ביקש למצוא בעדותה -- כגון שאלת המיקום של האטליז - מתייחסות לעניינים שבשוליים שאינם פוגעים בעיקר העדות. 7. עדות התובעת נתמכת בעדותו של בן זוגה. מר פוטרו לא חזה באירוע הנפילה, ואולם הצהיר כי ראה את אישתו צועדת לכיוון הקופה כאשר היא "צולעת ונאנחת מכאבים" (ס' 8 לתצהירו). לדבריו שאל אותה מה קרה, "והיא אמרה לי שהיא החליקה ונפלה על הרצפה" (ס' 9 לתצהירו). מר פוטרו אישר שראה וחש כי בגדי התובעת היו "ספוגים במים" (ס' 10 לתצהירו); לדבריו אף דיווח לאחראי הסופר על הנפילה, למחרת היום (ס' 12 לתצהירו). מר פוטרו חזר על דברים אלו בחקירתו הנגדית. מר פוטרו שלל מכל וכל את האפשרות כי בגדיה של התובעת היו ספוגים, כביכול, בשתן. אומנם, התובעת אישרה כי חשה בעת האירוע ש"בורח לה שתן", ואולם לא בכמות שהיתה יכולה לגרום לרטיבות הרבה שחשה בבגדיה. 8. התיעוד הרפואי שהציגה התובעת תומך בגרסתה. התובעת ביקרה אצל רופא ביום 11.11.2008 (יום התאונה), וטענה שנפלה בסופר, והיא סובלת מכאבים (ר' נספח ד' לתצהירה). יצוין בהקשר זה כי השימוש במונח "נפילה", חלף "החלקה", אינו גורע מגרסת התובעת. כידוע, רישום סיבת הפניה לרופא אינו תמיד מדויק במישור המילולי, עד כדי פרטים כגון דא. הנקודה העיקרית היא, שהתובעת סיפרה על נפילתה בסופר ביום האירוע. 9. התובעת נשלחה לצילום רנטגן בעקבות פנייתה, ונמצא שבר בחולייה L1 (ר' תיעוד רפואי מיום 11.11.2008, נספח ב' לתצהיר התובעת). מומחה ביהמ"ש ציין בחוות דעתו כי מדובר בשבר טראומטי שנובע מהתאונה (ר' בסיכום חוות דעתו). 10. האם הנתבעות הצליחו לסתור את ראיות התביעה בנקודה זו? התשובה לכך היא שלילית. עיינתי בתצהירו של מר זוזוט מטעם הנתבעות. זהו תצהיר סתמי, אשר אין בו כל התמודדות עם טענות התובעת. מר זוזוט הסתפק בטענה לפיה הנתבעת 1 נקשרה בחוזה עם קבלן ניקיון -- הא ותו לא (ס' 3 עד ס' 5 לתצהירו). התצהיר הוא קצר ביותר, ולא ניתן ללמוד ממנו אם לשיטתו של מר זוזוט האירוע התרחש, אם לאו, ומהן נסיבות התרחשותו. ודוק: מר פוטרו הצהיר כי פנה למחרת היום לסופר ודיווח על הנפילה. לטענתו, ראה כי האחראי עורך דו"ח תאונה; הוא אף ביקש מהאחראי העתק מהדו"ח, אך סורב (ס' 12 עד 15 לתצהירו). ניתן היה לצפות כי הנתבעות תתייחסנה לטענות אלה בתצהיר מטעמן. האם האירוע אירע? האם הארוע נחקר? האומנם פנה מר פוטרו לאחראי בסופר ודיווח לו על התאונה? היעדר ההתייחסות מצד הנתבעות הוא גורף ומשמעותי, ומדבר בעד עצמו. יצוין עוד כי ב"כ התובעת פנה לנתבעת 1 בדרישה לקבל את הדו"ח (למשל נספח א'2 לתצהיר התובעת), אך נענה בתשובה סתמית לפיה "כל החומר שהיה בידינו הועבר לחברת כלל וניתן לפנות אליה לצורך קבלתו" (ר' תשובה מיום 29.6.2009, נספח א'5 לתצהיר התובעת). 11. החסר בתצהיר הנתבעות מחזק את גרסת התובעת, ומלמד כי הנתבעות ניסו להסתיר את מלוא המידע שברשותן ביחס לאירוע הנ"ל. 12. אני סבורה כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה כנדרש במשפט אזרחי, והוכיחה במידה מספקת כי החליקה במעברי המרכול מחמת רטיבות שנמצאה שם. 13. יש לייחס לתובעת אשם תורם לתאונה. ראשית, התובעת ראתה כי עובדת המקום "שוטפת את רצפת החנות" (ס' 5 לתצהירה). מקום בו המבקר בחנות רואה שמתבצעת עבודת ניקיון, עליו להיזהר שבעתיים. אין צורך באזהרה נוספת (כגון שילוט), שכן מראה העיניים מספק. שנית, התובעת צעדה עם סלים מלאים בבשר בידיה, ולא נעזרה בעגלת קניות. ההיעזרות בעגלת קניות עשויה לספק מידה מסוימת של יציבות. כאשר אישה שאינה צעירה - אשר צועדת על כפכפי פלטפורמה פתוחים - סוחבת סלים בידיה, יציבותה צפויה להתערער במידת מה. יש לזכור כי חנות סופר אינה יכולה לספק משטחים סטריליים, וזאת מחמת סוג הממכר, והכמות הרבה יחסית של המבקרים בחנות. 14. אני מייחסת לתובעת אשם תורם בשיעור 20%. עיקר האחריות צריכה כמובן ליפול על הנתבעת 1, כמי שמנהלת את החנות, מזמינה את הקהל לתחומיה, ואחראית גם על ביצוע עבודות ניקיון, בעיתוי ובדרך שבהם הן נעשות. שאלת הנזק 15. כאמור, מומחה בית המשפט לא זומן להיחקר. חוות דעתו, כמומחה נטרלי, לא נסתרה. המומחה מצא כי קיים קשר קליני וסיבתי בין התאונה מיום 11.11.2008 לבין השבר בחוליה L1. המומחה מצא כי נכותה הצמיתה של התובעת עומדת על 5% בלבד. המומחה ציין שטווח תנועות עמ"ש מותני הוא מלא, וכי הבדיקה הנוירולוגית תקינה (בע' האחרון לחוות דעתו). בנוסף ציין כי השבר בחוליה הנ"ל "התחבר בעמדה טובה, ללא יצירת עיוות משמעותי וללא לחץ עצבי" (ר' בע' האחרון לחוות דעתו). כאמור, התקנה שלפיה נקבעה הנכות (תקנה 37(8)(א)) מתייחסת למצב של שבר "בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקירבת החוליה". המשמעות היא כי הנכות ממנה סובלת התובעת היא, למרבה המזל, חסרת אופי תפקודי של ממש. 16. על הרקע הזה יש לפסוק לתובעת פיצויים בראשי הנזק שהתבקשו על ידה וכדלקמן: א. עזרת הזולת לעבר - מעדות התובעת עולה שלא נעזרה במטפל/ת או עוזר/ת בית חיצוני/ת בשכר, אלא בבן משפחה. מדובר בנכדה הצעיר, מר בר ירקוני, אשר בעת האירוע היה כבן 21. הנ"ל לא שירת בצבא ולא למד, אלא שבאותה עת עבד, בחלק מהזמן מחוץ לבית (בחנות ירקות), וכן עסק בעבודה בבית. במהלך תקופה של כשלושה חודשים לן בבית סבתו, וסעד אותה. הנכד לא קיבל שכר ולא סבל מחסרון כיס כתוצאה מהעזרה שהושיט. יחד עם זאת מדובר בעזרה אינטנסיבית, החורגת מעזרת בני משפחה שגרתית. מומחה בית המשפט קבע הכיר בתקופה של 3 חודשים החל מהתאונה כנכות זמנית בשיעור 100%. ב. על דרך של הערכה אני פוסקת לתובעת סך של 5,000 ₪ בראש זה. ג. לענין נסיעות לעבר - התובעת לא הציגה קבלות. יחד עם זאת, במשך כשלושה חודשים היתה מוגבלת ביותר. אין צורך לומר כי שבר בחוליית עמוד השדרה צפוי להסב הגבלת תנועה, למצער עד להתרפאותו. התובעת נזקקה לבקר אצל רופאים, וכן לטיפולי פיזיותרפיה, כעולה מהתיעוד הרפואי שהגישה. על דרך של הערכה אני פוסקת לתובעת סך של 1,000 ₪ בראש זה. ד. לענין הוצאות רפואיות לעבר - התובעת רכשה חגורת גב בסך של 900 ₪ (ר' נספח י"ט לתצהירה). כמו כן, ביצעה טיפולי פיזיותרפיה וביקורים אצל רופאים. שירותים אלה מצויים בסל הבריאות, ואולם גם טעונים דמי השתתפות עצמית. אין מקום לשלול מהתובעת החזר בגין חגורת הגב, שהרי נחבלה בגבה. על דרך של הערכה אני פוסקת לתובעת סך של 2,000 ₪ בראש זה. ה. הוצאות רפואיות לעתיד - בשים לב לשיעור הנכות ולגיל התובעת ועל דרך של הערכה אני פוסקת לתובעת סך של 5,000 ₪ בראש זה. ניסיון החיים מלמד כי לעיתים יש צורך בהיזקקות לפיזיותרפיה או לעזרים רפואיים שונים, גם מחוץ לסל הבריאות. ו. נסיעות לעתיד - ייפסק סך גלובלי של 1,000 ₪. ז. עזרת הזולת לעתיד - מדובר באישה שאינה צעירה, ילידת שנת 1943. התובעת היתה כבת 65 בתאונה והיא כבת 68 כיום. מתברר כי התובעת סובלת משורה של תחלואים, אשר אינם קשורים לתאונה כלל ועיקר, וחלקם אף קדם לאירוע. כך, התובעת הודתה בתצהיר התשובות לשאלון כי סבלה גם בעבר מכאבי גב תחתון (תשובות 10, 20ב', 22ב'). בנוסף ענתה כי עברה ניתוח מעקפים (תשובה 38). בחקירתה הנגדית אישרה כי היא סובלת מכיב קיבה. בנוסף, מנספח ו' לתצהירה עולה כי גם קודם לתאונה סבלה מכאבי ראש עורפיים, ואף נשלחה לביצוע CT. על הרקע הזה ונוכח גילה, יש לומר כי התובעת היתה נזקקת מניה וביה לעזרה חיצונית. יחד עם זאת, נכותה בעקבות התאונה הגבירה את תלותה. אין להתעלם מכך. על כן ועל דרך של הערכה, אני פוסקת לתובעת סך של 30,000 ₪ בראש זה. ח. כאב וסבל - התובעת וודאי סבלה כאב עז, שהרי חוליה בגבה נשברה. במשך שלושה חודשים מהתאונה סבלה מנכות מלאה. אני פוסקת לתובעת סך של 15,000 ₪ לראש זה, בגבולות שילוש הסכום שלפי חוק הפלת"ד. 17. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומטילה על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכומי הפיצויים כפי שנפסק לעיל, לאחר ניכוי האשם התורם. בנוסף, תשולמנה הוצאותיה בהליך זה: אגרה, שכ"ט מומחים ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדין. הודעת צד ג' 18. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני דוחה את ההודעה. הטעם לכך נעוץ בזה שהנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח כי הצד השלישי נטל על עצמו אחריות כללית לניקיון החנות ולמצבה התחזוקתי. מתצהירו של מר רוגיזני מטעם הצד השלישי עולה כי "מספר עובדי הניקיון [בחנות] נקבע אך ורק על ידי המזמין, דהיינו הנהלת המרכול" (ס' 4 לתצהירו). מר רוגיזני ציין כי שטח המרכול הוא מאות מטרים רבועים, ולמרות זאת הסתפקה הנתבעת בהזמנת עובד ניקיון אחד בלבד לכל משמרת (ס' 5 סייפא לתצהירו). עדות זו נתמכת בהסכם שירותי הניקיון מיום 1.1.2008 (נספח להודעה לצד שלישי). בהסכם התחייב הצד השלישי לבצע עבודות ניקיון כפי שיידרש על ידי המזמין (ס' 3 וס' 8 להסכם). אין מדובר בהתחייבות גורפת החולשת על מכלול היבטי הניקיון, כי אם בהתחייבות נקודתית, לספק עובד ניקיון בודד לכל משמרת. מעדותו של מר רוגיזני עולה כי עובד הניקיון היה כפוף למרותם של מנהלי המרכול "אשר קבעו לעובדי הניקיון מה לעשות, היכן לנקות והיכן נחוצה נוכחותם" (ס' 9 לתצהירו). 19. עדותו של מר מר רוגיזני לא נסתרה. התצהיר שהגישו הנתבעות (תצהירו של מר זוזוט) הוא חסר וסתמי גם בנקודה זו. אין בתצהיר כל התייחסות לכמות עובדי הניקיון ולדרך הפעלתם, והכל מתוך זיקה לאירוע נשוא התביעה. 20. אשר על כן, הודעת צד ג' - נדחית. הנתבעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, תישאנה בהוצאות הצד השלישי בהליך זה (שכר בטלת עדים וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪). עדיםדיון