זוהי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 1,454 ₪ לתובעת בגין אגרת טלוויזיה לתקופות שונות בשנים 2005, 2007-2009, כמפורט בנספח א' לתצהיר מטעם התובעת. לטענת התובעת, בכל הזמנים הרלוונטים לתביעה החזיקה הנתבעת במקלט טלוויזיה אך לא שילמה את האגרה והחוב אף צבר קנסות. התביעה הוגשה מלכתחילה בלשכת ההוצאה לפועל כתביעה בסכום קצוב, הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה ובדיון שהתקיים ביום 5.5.11 ובהסכמת התובעת, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן תוך שנקבע שהתצהיר אשר תמך בהתנגדות ישמש כתב הגנה. הנתבעת טוענת בתצהיר המשמש ככתב הגנה, כי "אין בחזקתי ו/או בבעלותי מכשיר טלויזיה ובשל כך אני כופרת בטענות התובעת...". עוד טוענת הנתבעת כי "לא קיבלתי מאת התובעת...מכתב התראה כלשהו, אשר עניינו דרישה לתשלום חוב לתובעת". עיון בכתבי הטענות ובתצהירי העדות הראשית על נספחיהם ושמיעת העדויות וטיעוני הצדדים, הביאוני למסקנה כי דין התביעה להתקבל. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ועל פי תקנה 214טז(ב), יפורטו להלן נימוקי פסק הדין בתמצית. סעיף 28א לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 קובע, כי המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות השידור אגרה שנתית. הקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא קריטריון ההחזקה במקלט (ראה: ע"א 935/00, מדיק מדיה קורפוריישן בע"מ נ' רשות השידור פ"ד נו 582). תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981 (להלן "התקנות") קובעת, כי אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך למנהל הכללי של רשות השידור תוך 30 יום ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה. על התובעת, אפוא, מוטל נטל ההוכחה הראשוני, להראות כי הנתבעת החזיקה במועד רלוונטי עובר לתקופה אליה מתייחסת התביעה במקלט טלוויזיה, וככל שעמדה בנטל זה, עובר הנטל לנתבעת להראות כי שוב איננה מחזיקה במקלט. הטעם לכך הוא ברור, לא יעלה על הדעת לדרוש מן התובעת להצמיד חוקר לכל אזרח בכל רגע נתון על מנת לוודא כי מתקיים התנאי לחיוב באגרה - החזקה במקלט, ודי בכך כי בנקודת זמן רלוונטית החזיק אותו אדם במקלט על מנת שהנטל יעבור אליו להראות כי הוא איננו מחזיק עוד ולמי המקלט הועבר. הואיל ומדובר בתביעה אזרחית, הרי שמידת ההוכחה המוטלת על הצדדים, כל אחד ונטלו האמור, היא בהטיית מאזן ההסתברויות. התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי לכל הפחות במועדים ינואר - יולי 2003, יולי - דצמבר 2004, וינואר-יולי 2005, החזיקה הנתבעת במקלט טלוויזיה. בעניין זה הגישה התובעת שלושה דיווחים שונים שנמסרו לה על ידי קיבוץ בית זרע, שם נכללה הנתבעת ברשימת תושבי הקיבוץ ש"היא הבסיס לתשלום האגרה", כלשון אותם דיווחים, ושם צויין אף סוג המקלט בו מחזיקה הנתבעת - מקלט מדגם "סילורה". מנהל סניף התובעת בטבריה והגליל, מר מיכאל פרץ, העיד בבית המשפט כי הודעות אלה של הקיבוץ נמסרות אחת לששה חודשים לרשות השידור ועל בסיסן משלם הקיבוץ לרשות השידור את אגרת הטלוויזיה עבור אותם מחזיקים המצויינים בהודעות (ראה עמ' 6 לפרוטוקול). המשקל שיש לייחס לדיווחי הקיבוץ, הוא ממשי: ראשית, אין מדובר בהודעה אחת בודדת, שאז ניתן היה אולי לחשוש כי מדובר בטעות של הקיבוץ, אלא מדובר בשלוש הודעות נפרדות, אשר הוגשו במועדים שונים, ביחס לתקופות שונות, ואשר עולה מהן כי הקיבוץ מעדכן את רשימות המחזיקים בכל הודעה מחדש. שנית, מדובר בהודעות מפורטות המציינות את פרטיו המלאים של המחזיק, כולל מס' ת.ז, תאריך לידה וסוג המקלט בו מחזיק אותו אדם. ושלישית, מדובר בהודעות של הקיבוץ שעל בסיסן הוא משלם את האגרה לרשות השידור, וחזקה על הקיבוץ שלא "יתנדב" לשלם אגרה עבור אדם שאיננו מחזיק במקלט. יצוין כי על פי דיווחי הקיבוץ, הנתבעת החזיקה במקלט טלוויזיה בנוסף ובנפרד (ואף בדגם שונה) מהוריה, שהינם חברי קיבוץ בית זרע, והדבר מתיישב עם המסקנה כי היא התגוררה בקיבוץ בנפרד מהוריה והחזיקה במקלט משלה. הנתבעת, אשר הצהירה כי היא נולדה וגדלה בקיבוץ בית זרע, כבת לחברי הקיבוץ, וכי היא מתגוררת בקיבוץ בית זרע גם כיום, לא הביאה כל ראיה שהיא על מנת לסתור את האמור בדיווחים שמסר הקיבוץ ולפיהם היא החזיקה באותן תקופות במקלט טלוויזיה. על אף שהיא בת הקיבוץ ומתגוררת בו כיום, הנתבעת לא הציגה כל מסמך מטעם הקיבוץ שיש בו כדי להראות שדיווחי הקיבוץ לרשות השידור היו שגויים והיא אף לא זימנה לעדות מי מטעם הקיבוץ על מנת להפריך את האמור באותם דיווחים. הנתבעת אפילו לא טענה, וממילא לא הראתה, כי פנתה לקיבוץ בדרישה לברר או לתקן את הטעות שלטענתה נעשתה בדיווחיו. משנשאלה על כך בחקירתה הנגדית, השיבה באופן שלא הניח את הדעת כך: "אין לי שום עניין עם הקיבוץ, אני לא שייכת אליו, הכתובת שלי היא שם. אני הוצאתי את הרשימות האלה מהקיבוץ, אני לא צריכה להעסיק את הקיבוץ בבעיות הפרטיות שלי" (עמ' 8 שורה 21 לפרוטוקול). הנתבעת טענה בתצהיר עדותה הראשית כי "רק לעת קבלת תצהירי העדות הראשית מאת התובעת נגלה לי כי קיבוץ בית זרע דיווח כי ברשותי מכשיר טלוויזיה". טענה זו אין בה ממש - אותם דיווחים של הקיבוץ צויינו במפורש על ידי התובעת ברשימת גילוי המסמכים שהגישה ביום 14.7.11, והתובעת אף צרפה לגילוי המסמכים עותק מהמסמכים. יתרה מכך, ב"כ התובעת ציין עובדות אלה במפורש בישיבה המקדמית שהתקיימה בפני ביום 19.9.11, בה נכחה הנתבעת. עדותה של הנתבעת בפני הותירה רושם בלתי אמין ונתגלו סתירות מהותיות בגרסאות השונות שמסרה לבית המשפט. כך, בעוד שבתצהיר המשמש ככתב הגנה לא טענה הנתבעת כי מעולם היא לא החזיקה במקלט טלוויזיה, אלא רק ש"אין בחזקתי ו/או בבעלותי מכשיר טלוויזיה", הרי שרק משהועברה התביעה להתברר בסדר דין מהיר ובישיבה המקדמית, העלתה הנתבעת, לראשונה, את הטענה שמעולם לא היתה לה טלוויזיה, טענה שהיא בבחינת עדות כבושה ושינוי חזית שיש בהם, למצער, כדי לטעת ספק ניכר במהימנות הנתבעת. יתר על כן, בעוד שבתצהיר המשמש ככתב הגנה טענה הנתבעת כי היא לא קיבלה מאת התובעת מכתב התראה או דרישת תשלום, הרי שבעדותה בבית המשפט הודתה הנתבעת כי היא אכן קיבלה דרישה מאת התובעת וזאת בשנת 2005 (עמ' 8 שורות 5-11 לפרוטוקול). סתירות נוספות עלו בכל הנוגע לטענות הנתבעת באשר למקומות בהם היא התגוררה בתקופות רלוונטיות שונות. בעוד שבתצהיר המשמש כתב הגנה טענה הנתבעת, כי בין השנים 2006-2007 היא התגוררה בקיבוץ אפיקים, וכי מקום המגורים הקבוע שלה בין השנים 2004-2006 והחל משנת 2007 הינו בקיבוץ בית זרע, הרי שבתצהיר העדות הראשית שהגישה היא טענה שכבר באוקטובר 2005 היא התגוררה באפיקים וכי באוקטובר 2007 היא עברה להתגורר במשך שלוש וחצי שנים בתל אביב וזאת עד לחודש אפריל 2011, שרק אז חזרה להתגורר בקיבוץ בית זרע. זאת ועוד, גרסאותיה של הנתבעת אף אינן עולות בקנה אחד עם טענות שטענה אחותה: על פי תצהירו של מר אברהם שטרית, שלא נחקר בחקירה נגדית וטענותיו לא נסתרו, בביקור שערך ביום 29.3.2007 בבית הורי הנתבעת בבית זרע, אחותה של הנתבעת מסרה לו כי הנתבעת מתגוררת כבר שלושה חודשים באפיקים. משנשאלה הנתבעת בחקירתה הנגדית לפשר הסתירות האמורות, היא לא נתנה לכך כל הסבר מניח את הדעת, לבד מטענתה ולפיה "זה התצהיר הנכון, מה שהגשתי לפני שבוע" (עמ' 7 שורה 22 לפרוטוקול), ובמילים אחרות - ההצהרות של הנתבעת בתצהיר ששימש ככתב הגנה - אינן אמת. בכך ודאי שיש כדי לפגוע במהימנות הנתבעת. בעדותה של הנתבעת, אפוא, לא היה כדי לסתור את הדיווחים שמסר קיבוץ בית זרע ולפיהם היא החזיקה במקלט טלוויזיה במועדים המצויינים באותם דיווחים. גם בעדותו של אביה לא היה כדי להוות ראיה לכך שהנתבעת לא החזיקה במקלט, וזאת משאישר האב בעדותו כי הוא לא נהג לבקר אותה בביתה אלא היא היתה באה לבית הוריה (עמ' 10 שורות 13-15 לפרוטוקול). על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי הנתבעת החזיקה במקלט טלוויזיה במועדים המפורטים בדיווחי קיבוץ בית זרע. בנסיבות אלה, עובר נטל ההוכחה אל הנתבעת ועליה להראות כי היא איננה מחזיקה עוד במקלט אותו החזיקה כמפורט בדיווחי הקיבוץ ולמי העבירה אותו. הנתבעת איננה חולקת על כך שלא נהגה כמצוות תקנה 6 לתקנות ולא הודיעה לתובעת למי הועבר המקלט בו החזיקה. זאת, על אף שעל פי עדותה התובעת פנתה אליה בדרישה לתשלום אגרה כבר בשנת 2005. משהוכיחה התובעת כי הנתבעת החזיקה במקלט טלוויזיה במועדים המפורטים בדיווחי הקיבוץ ומשלא עמדה הנתבעת בנטל להראות שחדלה להחזיק במקלט, הרי שדין התביעה להתקבל. על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,454 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 600 ₪. הסכומים האמורים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (19.6.2009) ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תמסור העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. תביעה על סכום קצוב