ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) - להלן: "הוועדה" אשר התכנסה ביום 29.05.11 ואשר קבעה בהחלטתה כי נכותה הצמיתה של למערערת הינה בשיעור של 15%, בתחולה מיום 25.06.01. עניינה של המערערת הוחזר בהסכמת הצדדים לוועדה בהרכב אחר וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 13.04.11 במסגרת תיק בל 25830-01-11 (להלן: "פסק הדין"). 2. רקע המערערת, עבדה, בעת הרלוונטית, כעובדת ייצור, וביום 01.01.01 עברה אירוע טראומטי - אירוע שהוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה. בעניינה של המערערת התכנסו מספר וועדות רפואיות לעררים, כשהמאוחרת מביניהן - הוועדה הנ"ל בהרכב חדש אשר בגין החלטתה הוגש הערעור שלפניי. 3. מהלך הדיון ביום 19.12.11 התקיים דיון לפני, במהלכו הופנה ב"כ המערערת לכך כי נימוקי הערעור שהוגשו מטעמו התייחסו, כנראה בטעות, לוועדה אחרת ולא לוועדה הרלוונטית. בשים לכך, ניתנה לב"כ המערערת הזדמנות להגיש נימוקי ערעור מתוקנים כשבהתאם נקבע כי באת כח המשיב תגיב לנימוקים אלו, בכתב. תגובה אליה, יוכל ב"כ המערערת, להתייחס. עוד נקבע כי לאחר שינהגו הצדדים, כאמור, יינתן בתיק פסק דין. 4. להלן, בתמציתיות, טענות בא כח המערערת: א. הוועדה התעלמה, התעלמות מוחלטת, מהוראות פסק הדין. ב. החלטת הוועדה, לפיה המערערת סובלת מנכות בשיעור של 20% בתחום הנפשי בניכוי 10% נכות בגין מצב קודם מנוגדת לפסקי הדין הקודמים ולוועדות ערר קודמות. ג. טעתה הוועדה עת לא נימקה את החלטתה לעניין ניכוי ממצב קודם, וגם עת לא איפשרה למערערת להביא את טיעוניה בהקשר זה. ד. קיים חוסר התאמה בין קביעת הוועדה לבין הסעיף שבגינו הוענקה הנכות הרפואית. ה. הוועדה טעתה עת ניכתה אחוזי נכות בגין מצב קודם, תוך התעלמות מהעובדה לפיה המערערת המשיכה לעבוד, עובדה בגינה היה על הוועדה ליישם את סעיף 33(ג) לרשימת הליקויים ולא את סעיף 34(ג) לרשימה. ו. יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה רפואית בהרכב אחר. 5. להלן, בתמציתיות טיעוני באת כח המשיב: א. יש לדחות את הערעור שכן לא נפל כל פגם משפטי, בדרך עבודת הוועדה, אשר ביססה את החלטתה, על טענות המערערת ועל בדיקתה הקלינית שנערכה במעמד כינוס הוועדה בהרכבה החדש. ב. הוועדה, בהרכבה החדש, אינה כבולה להחלטות הוועדות הקודמות. ג. הוועדה לא טעתה בדרך בה פעלה בענין הניכוי בשל מצב קודם, שכן היא התבססה על תיקה הרפואי ועל עדותה של המערערת, לפיה חוותה משבר קשה עובר לאירוע הפגיעה בעבודה שחל בשנת 2001. 6. דיון והכרעה א. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (הלן: "החוק") קובע כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה...". בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99]. ב. הוועדה שמעה את תלונות המערערת, שנרשמו בפרוטוקול הדיון כדלקמן: "סובלת מכאבים...אין לה שליטה על הגוף והרגליים, ישנה כל היום, אין לה כוחות בגוף, עברה טראומה קשה". ג. הוועדה ערכה למערערת בדיקת קלינית, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן: "בת 56, רווקה, 4 אחים ואחיות 3 מבין ארבעתם. הוריה נפטרו. האב נפטר לפני 10 שנים, סבל מסרטן. אימה נפטרה לפני כ - 35 שנה מסרטן. למדה 9 שנות לימוד. בשנת 88 נפרדה מגבר לאחר 12 שנים ועקב זלזול בקופת חולים הדרדר מצבה הנפשי והופנתה לרופאה פסיכיאטרית שנתנה לה טיפול רפואי. הייתה בטיפול כחצי שנה. לא יודעת אם קיבלה תרופות נגד דכאון. לא הפסיקה הטיפול הרפואי. ב - 2001 מעבידה השפילה לעיניי עובדי המפעל וגרם לה ללחצים, הקאות, גמגום, רעד, נלחמה על פרנסתה. עברה הלם ושוק. מאז הפגיעה הפסיקה לעבוד. לא נמצאת היום בטיפול נפשי הפסיקה עם התרופות והולכת לרב. בבדיקה פורמלית: בהכרה מלאה. משתפת פעולה. לפעמים עונה בקושי על השאלות עקב כנראה ירידה בשמיעה, דבר המשפיע גם על הקשב והריכוז. זיכרון שמור, חשיבה מאורגנית. בתוכן החשיבה מנסה להמעיט באירוע הפרידה והתגובת המשבר אותו עבר לאחר שנפרדה מבן זוגה. לדבריה חייה נהרסו מאז 2001 ובעקבות אירוע הטראומה אותו עברה ע"י מעסיקה עקב התנהגותו כלפיה. לא נצפו סימנים מוגברים לאי שקט פסיכומוטורי והתרגשות כאשר תארה אירוע זה לעומת אירוע הפרידה בשנת 1988. השיפוט והתובנה שמורים. אפקט מתוח בעל גורם דכאוני. אין סימנים לפעילות פסיכוטית ולא לדיכאון מג'ורי". הוועדה סיכמה את דיונה, כדלקמן: "הוועדה עיינה בתיקה הרפואי. מצבה כיום תואם 20% לפי סעיף 34ג' יש להפחית 10% עקב מצב קודם זאת על פי הרישומים הקיימים בתיק ועל פי דבריה בגין המשבר אותו עברה בשנת 1998. לציין שכיום לא נמצאת בשום טיפול פסיכיאטרי ואינה נוטלת תרופות פסיכיאטריות. הוועדה קובעת נכות כמפורט מעבר לדף". הוועדה דנה בהפעלת תקנה 15, ולאחר שקיבלה את המלצת וועדת הרשות בעניין זה, החל יטה להפעיל את התקנה, ובהתאם קבעה למערערת נכות בשיעור של 15% לפי סעיף 34 ג' לרשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. ד. בכל הקשור לטענה בדבר אחוזי הנכות בגין הנכות הנפשית שנקבעו למערערת בוועדות רפואיות קודמת, יש לזכור כי עניינה של המערערת הובא בפני הוועדה בהרכב חדש, משמע - בחינת עניינה מחדש כאילו לא דנו בו וועדות קודמות, ועל כן הקביעה בדבר אחוזי הנכות שנקבעו על ידי וועדות רפואיות קודמת אינה רלוונטית עוד ואינה מחייבת את הוועדה בעניינינו. ה. באשר לטענת ב"כ המערערת, לפיה הוועדה לא אפשרה למערערת לטעון את טענותיה, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי תלונות המערערת ביחס למצבה הנפשי עובר לאירוע בעבודה ולפיכך לא מצאתי לנכון לקבל את טענות ב"כ המערערת בענין זה. ו. בעניין הפחתת דרגת נכות בגין המצב הקודם - סעיף 120 (א) לחוק קובע כי:  "סייג לקביעת דרגת נכות - (א) בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה".   הלכה פסוקה היא, כי שעה שנותרה נכות כתוצאה מתאונה, חייבת וועדה לעררים לערוך חשבון "עובר ושב" באופן שנקבעים אחוזי נכות בקשר לתאונה שבה מדובר, ולאחר מכן מנוכים מחשבון אחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה. (דב"ע ל/0-11 צבי סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב' 113; דב"ע נא/99-133 דניאל פצ'י - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב' 532). אולם, שעה שמחייבים את הנפגע בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, דהיינו - הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המבוטח ע"י הועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות עפ"י סעיף מסעיפי הליקויים? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל (דב"ע נג/01-46יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו' 364). הוועדה, בסעיף 23 לפרוטוקול, התייחסה, כאמור, לניכוי המצב הקודם, בקובעה:  "הוועדה עיינה בתיקה הרפואי. מצבה כיום תואם 20% לפי סעיף 34ג' יש להפחית 10% עקב מצב קודם זאת על פי הרישומים הקיימים בתיק ועל פי דבריה בגין המשבר אותו עברה בשנת 1998...". הוועדה כאמור החליטה כי הנכות ממנה סובלת המערערת והקשור לפגיעה בעבודה הינה בשיעור של 10% והשאר, בשיעור של 10% (מחצית משיעור נכותה להיום) קשור למצבה הקודם, אולם קביעתה זו של הוועדה, כפי שצוטטה לעיל, בעניין המצב הקודם, לא נומקה כראוי וקשה למי שאינו רופא להבינה, שעה שמתחייבת קביעה ברורה בדבר ממצאים מוכחים שאובחנו במערערת עובר למועד הפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה, התואמים את סעיף הליקוי בגינו ניכתה הוועדה בגין מצב קודם. על כן היה על הוועדה, עת החליטה להפחית בגין מצב קודם, להצביע באופן ברור על פי איזה "רישומים הקיימים בתיק" היא הסתמכה, וכן בהתאם לאיזה סעיף ליקוי (באופן תיאורטי), קיים שיעורי נכות בגין מצב רפואי קודם, ולהסביר על מה מבוססת מסקנה זו מבחינה עובדתית, זאת תוך התייחסות לעובדה כי המערערת עבדה עובר לפגיעה. מטעם זה, הנני סבורה, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בכל הנוגע לניכוי מצב קודם. אשר על כן, מתקבל הערעור בנקודה זו. 7. לסיכום הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שדון מחדש בסוגיית הממצאים המוכחים שאובחנו במערערת, המתאימים למצב הקודם וכן על מנת שתקבע את סעיף הליקוי המתאים לכך למצב זה. הוועדה תנמק מדוע בחרה ליישם בעניינה של המערערת את סעיף 34ג' למבחני הליקוי, וזאת בשים לב לעובדה לפיה המערערת עבדה עובר למועד הפגיעה. למען הסר ספק יובהר, כי לא מצאתי שיש מקום לסטות מדרך המלך ולהעביר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, שכן מפרוטוקול הוועדה, לא עלה כי היא נעולה על עמדתה. 8. בשים לב לכך שהמערערת הייתה מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. 9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר