תביעה לתשלום דמי שכירות אותם טוענת התובעת כי הנתבע חב כלפיה. רקע 1. התובעת העוסקת בניהול והחזקת נכסי דיור בשם הממשלה (להלן: "עמידר"), השכירה לנתבע דירת מגורים בבאר שבע בשכירות רגילה. בהתאם להסכם מיום 16.1.81, התחייב הנתבע לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 872.4 ₪ לחודש בצירוף הפרשי הצמדה למדד. התביעה הינה לדמי שכירות והחזקה כולל חוב ריבית עד ליום 28.5.08 בסך של 18,799 ₪. הליכים קודמים בתיק 2. מלכתחילה הוגשה התביעה לפינוי הדירה ותשלום חוב דמי השכירות. הדירה פונתה תוך כדי ההליכים המשפטיים. ביום 23.10.08 ניתן פס"ד כנגד הנתבע בהעדר הגנה. במסגרת בש"א 3399/09 הוגשה בקשה לביטול פסה"ד. בהחלטה מיום 27.10.09, בוטל פסה"ד בנוגע לחיוב הכספי אולם צו הפינוי נותר על כנו. בין לבין הגיש הנתבע בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פינוי הדירה וניתן צו כמבוקש בכפוף להפקדת 700 ₪. על ההחלטה מיום 27.10.09, הגיש הנתבע ערעור רשם, ע"א 1020/09, במסגרת זו ביקש עיכוב ביצוע הליכי הפינוי. הערעור נדחה ביום 1.6.10 ע"י כב' השופט גדעון בהעדר התייצבות. ההליכים הקודמים בתיק הוזכרו בפירוט, בין היתר בשל הטענה ולפיה ביום הגשת התביעה, הנתבע טרם החזיר את הדירה לעמידר, נקט בהליכים משפטיים למניעת השבת הדירה לעמידר ואף הפקיד פיקדון כספי כתנאי לעיכוב ביצוע. הדברים מלמדים על החזקת הדירה בידי הנתבע, לכל הפחות עד ליום הגשת התביעה. תמצית טענות עמידר 3. טוענת עמידר כי בין הצדדים ישנו הסכם שכירות אשר קבע את התשלומים החוזיים לגביהם נערך חשבון מפורט במשרדי עמידר, אשר סכומם ליום הגשת התביעה, מגיע לכדי סכום התביעה. חוב השכירות של הנתבע הינו משנת 2003, אז בחר לשלם מספר תשלומים תוך שעד הגשת התביעה הלך והפחית את התשלומים ששילם, באופן שיצר את החוב הקיים. נטען כי כל עוד הנתבע לא השיב את הדירה לעמידר, ממשיך הוא להיות מי שצריך לשאת בתשלומי שכ"ד בהתאם להסכם. לפיכך, טענה עמידר שיש לחייב את הנתבע בסכום התביעה וביקשה להורות על חיובו בהוצאותיה. תמצית טענות הנתבע 4. לטענת הנתבע, שילם דמי שכירות בהתאם לשוברים אליהם הפנה בתצהירו. כן טוען הוא ששילם מעל ומעבר לנדרש. מוסיף וטוען הנתבע כי אינו מתגורר בדירה מאז שנת 2003 ומשרד השיכון הנפיק עבורו, לאור קשיים בריאותיים, אישור לכך, שזכאי הוא להתגורר בדירת קרקע, אולם עמידר לא דאגה לו לפתרון דיור הולם. טוען הנתבע כי עמידר לא פעלה כבעל בית סביר ומעולם לא ביצעה בדירה שיפוץ ועקב כך נגרמו לו נזקים כספיים כבדים. טוען הנתבע כי הוא שיפץ את הדירה ולפיכך מגיעים לו כספי החזר מעמידר. מוסיף הנתבע וטוען כי שילם דמי ועד בית מחד ומאידך, עמידר גבתה ממנו דמי ועד כך ששילם עבור רכיב זה פעמיים. לפיכך ביקש הנתבע כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה. הראיות 5. מטעם עמידר העידה הגב' בתיה קסבי אשר במועד הרלבנטי שימשה כרכזת תפעול בכירה בעמידר. המסמכים העיקריים עליהם מסתמכת עמידר הינם ההסכם שבין הצדדים וכן דפי החשבון, בהתאם למחשבי עמידר מהם עולה סכום החוב, לאחר סיכום הסכום שנרשם בכתב יד בדבר החוב השנתי. הנתבע מנגד הסתמך על שוברי תשלומים שנפרעו על חשבון דמי השכירות, שוברים אשר המאוחרים שביניהם הינם משנת 2002. הערה באשר לסיכומי הצדדים 6. עסקינן בתיק סדמ"ר אשר בהתאם לתקנות יש לשמוע סיכומים בעל פה בתום הדיון. בשל עומס דיונים ולבקשת הצדדים, נעתרתי לבקשה ולפיה הצדדים יסכמו בקצרה בכתב בתוך 3 ימים מתום שמיעת הראיות בתיק. ב"כ התובעת הגיש סיכומים מטעמה בתוך 48 שעות. ב"כ הנתבע לא הגיש סיכומים. חרף זאת, אפשרתי הארכת חסד להגשת סיכומים בכתב של מספר ימים, בהתאם להחלטה מיום 12.3.12, תוך שהתרעתי בפני הנתבע כי אי הגשת הסיכומים תביא לכך שההכרעה בתיק תהא על בסיס מה שיש בפני בית המשפט, אולם הנתבע למרות ארכת החסד וההתרעה, לא הגיש סיכומים בכתב מטעמו. לפיכך, ההכרעה בתיק הינה על בסיס החומר המשפטי וסיכומי התובעת. דיון לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מסקנתי הינה שיש לקבל התביעה, כפי שאפרט להלן. טענת הנתבע שלא התגורר בדירה 7. טען הנתבע כי בשל כך שלא התגורר בדירה במשך שנים, לא קמה לה הזכות לדמי שכירות. מנגד, טענה עמידר כי כל עוד הנתבע לא השיב לה את החזקה בדירה, זכאית היא לקבל ממנו דמי שכירות. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי להעדיף את טענת עמידר. הנתבע כפי שפורט באשר להליכים המשפטיים שננקטו בתיק זה, גם לאחר שקיבל את כתב התביעה במסגרתה נדרש הוא לפנות את הדירה, המשיך "להילחם", ולא רק שביקש לבטל את פסק הדין שניתן בתיק באשר לפינוי הדירה, ביקש הוא עיכוב ביצוע ולאחר שנדחה המשיך והגיש ערעור רשם. מסקנת הדברים הינה שהנתבע, המשיך להחזיק למעשה בדירה וטרם השיב הדירה בחזרה לבעליה, לתובעת. כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית השיב כי מטרתו הייתה להחזיק בדירה על מנת שהדבר יהיה כאמצעי לחץ על עמידר לסייע לו לקבל את מה שאישר לו משרד השיכון כדירה אחרת המתאימה בהתאם למצבו הרפואי. לפיכך, כל עוד הנתבע לא השיב את הדירה לעמידר, הייתה עמידר רשאית להמשיך ולחייבו בתשלומים לפי ההסכם ביניהם. יש להוסיף כי הנתבע אישר כי מפעם לפעם, למרות שלשיטתו לא התגורר בדירה, המשיך לבצע תשלומי שכר דירה, דבר ממנו יש להסיק שהנתבע ידע כי עליו לשלם לעמידר בהתאם להסכם ביניהם וכי אינו פטור, רק משום שהחליט שלא לשהות או להתגורר בפועל בדירה, בין אם הדבר נבע מבעיות רפואיות ובין אם הדבר נבע מסיבות אחרות. סכום החוב 8. הגב' קסבי בתצהירה ובחקירתה, ובהפניה לדפי החשבון, הבהירה כיצד הגיעה לסכום הנתבע בסך 18,779 ₪. ב"כ הנתבע בחקירתו הנגדית, ניסה להטיל ספק בסכום המתקבל מצירוף הסכומים אולם לא מצאתי כי הצליח הוא להפריך את הסכום שהתקבל בהתאם לחישוב בתוכנת עמידר. לפיכך, מסקנתי הינה שעמידר עומדת בנטל השכנוע כי הסכום אותו חייב הנתבע עומד על סך 18,779 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. טענות הנתבע לקיזוז תשלומים 9. הנתבע טען להגנתו באופן כללי טענות לנזקים שנגרמו לו ולהשקעותיו בדירה. לתצהירו של הנתבע לא צורף ולו מסמך אחד שיוכיח נזקים אלו. טענות לגבי שיפוץ הדירה נטענו באופן כללי ולמעשה בסתמיות. טענת עמידר הינה שלא רק שהנתבע לא שיפץ בעצמו את הדירה אלא שעמידר כבעל הבית, ביצע שיפוצים כפי שהיא מבצעת לכל דייר שלה. טענה זו לא נסתרה. חרף זאת, לא מצאתי להכריע בשאלת השיפוצים שביצעה עמידר שכן די בקביעה ולפיה הנתבע לא השכיל להוכיח השקעות לגביהם זכאי הוא להחזר כלשהו מעמידר או לקיזוז מסכום חובו. סיכום 10. עמידר שהינה התובעת בתיק זה, הגישה תביעה כספית וכן תביעה לפינוי הנתבע מדירה שבבעלותה. עמידר עמדה בנטל השכנוע להוכיח את חובו של הנתבע אשר הינו בסך 18,779 ₪ ליום הגשת התביעה, לא מצאתי כי הנתבע השכיל להדוף את טענות עמידר באשר לסכום נתבע זה. לפיכך אני מורה כי על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא התביעה, את הסך של 18,779 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 2.6.08 ועד לתשלום בפועל. הנתבע ישלם הוצאות התובעת ושכ"ט בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. שכירותדמי שכירות