חוות דעת משפטית בתחום הקרדיולוגי לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 5.7.2010 (להלן: הוועדה). במסגרת ישיבה מקדמית בפני רשם בית הדין ביקשו הצדדים לקיים דיון בפני שופט/ת. לפיכך נקבע דיון בערעור בפני ליום 14.12.2011 ובמסגרתו השלימו הצדדים טיעוניהם לפרוטוקול בית הדין. התשתית העובדתית שביסוד הערעור ועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 27.10.2008 וקבעה למערער אחוזי נכות רפואיים אלה: 10% בגין שינויים ניווניים בברכיים לפי סעיף 35(1)(ב); 20% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני לפי סעיף 37(7)(ב); 10% בגין סכרת לפי סעיף 4 (3); 10% בגין אוטם שריר הלב לפי סעיף 9(1)(ג)(I) ו- 0% בגין ליקויים בכושר הראייה לפי סעיף 52 (1)(2). על החלטה זו ערר המערער ובעררו כתב, בין היתר, כי בדעתו להמציא לוועדה לעררים מסמכים רפואיים עדכניים. וועדה לעררים התכנסה, כמבואר בפתח הדברים, ביום 5.7.2010 ונוכח ממצאי בדיקתה מצאה לאשר את החלטות הוועדה מדרג ראשון כמות שהם. נטעים כי בסעיף ו' לפרוטוקול פרטה הוועדה את המסמכים וחוות הדעת שעמדו בפניה ובהם מסמכים משנת 2008 ומסמכים משנת 2010. עוד נציין כי על פי הודעת המוסד מיום 26.6.2011 לאחר מועד כינוס הוועדה לעררים נשרף תיקו של המערער יחד עם תיקים נוספים בשריפה שפרצה בארכיב המוסד בחודש פברואר 2011. טענות הצדדים הערעור משתית עצמו על שלושה אדנים אלה: האחד, הטענה כי בהרכב הוועדה נפל פגם במובן זה שלא כללה קרדיולוג. השני, הטענה כי קביעות הוועדה בתחום הקרדיולוגי אינן עולות בקנה אחד עם שורת מסמכים וחוות דעת מטעם המערער שמועדם קודם למועד כינוס הוועדה ושצורפו לכתב הערעור. השלישי, החלטת הוועדה בתחום הסכרת אינה מנומקת כדבעי. במסגרת הדיון בערעור הודיע המוסד כי הוא מסכים להשבת עניינו של המערער לוועדה בכל הנוגע לסוגיית הסכרת. אשר לשני העניינים הנוספים נטען בלהט רב כי דינם דחייה. ביחס להרכב הוועדה נטען כי לא נפל בה כל פגם. לשיטת המוסד הלכה מושרשת היא כי התחום הקרדיולוגי משיק לפנימי. בהרכב הוועדה נכלל פנימאי ומשכך לא היה צורך לצרף קרדיולוג, ובפרט משעניין זה כלל לא נזכר בערר המערער לוועדה. בהקשר זה הפנה המוסד לשני פסקי דין של הנשיא (בדימוס) גולדברג האחד בעניין דב"ע נג/ 99-35 ולפיו מקום בו בהרכב הוועדה נכלל פנימאי לא נדרשת הכללת קרדיולוג. השני בעניין דב"ע נג/ 01-26 ולפיו על הוועדה לצרף להרכבה קרדיולוג רק מקום בו מוגשת חוות דעת קרדיולוגית מטעם המבוטח. אשר לתחום הקרדיולוגי נטען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. לשיטת המוסד לוועדה עומדת חזקת התקינות המנהלית, לפיה הפרוטוקול אשר יצא תחת ידה משקף נאמנה את מצב הדברים הנכון לרבות המסמכים שעמדו בפניה. המערער אינו טוען ב'רחל בתך הקטנה' כי המסמכים המצורפים להודעת הערעור ושלהם מתבקשת התייחסות הוועדה עמדו בפניה, ואף לא מפרט מתי הוגשו או מצרף אסמכתא להגשתם. משכך, ונוכח העובדה שהוועדה ציינה מה הם המסמכים שעמדו בפניה וציוניה אינם כוללים את רשימת המסמכים המצורפת לערעור הרי שעל בית הדין לצאת מתוך הנחה כי המסמכים שמונה המערער לא עמדו בפני הוועדה במועד כינוסה. במצב דברים זה, לא יכולה הייתה הוועדה להתייחס אל המסמכים ואין לקבוע כי נפלה טעות משפטית בעבודתה. מוסיף המוסד כי השריפה שארעה בארכיב לא גרמה למערער נזק ראייתי כלשהו. בתשובה לטענות המוסד הפנה המערער לשני פסקי דין של בתי הדין האזוריים. באחד, מפי חברי סגן הנשיאה אברהמי נקבע כי מקום בו התלונן מבוטח על כאבי ראש מן הראוי לצרף להרכב הוועדה מומחה מתחום הנוירולוגיה (ב"ל 09-11543 סוויטי מוחמד - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.6.2011). בשני נקבע מפי חברתי השופטת גלטנר הופמן, כי אין להביא בפני וועדה מסמכים רפואיים עדכניים אשר לא היו לפניה עובר למתן החלטתה. מכאן מבקש המערער ללמוד כי אם מדובר במסמכים שמועדם קודם לכינוס הוועדה הרי שאין מניעה מהצגתם (ב"ל (ב"ש) 3003/00 יחיאל ביטון - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31.6.2001). דיון והכרעה משהסכים המוסד להשיב את עניינו של המערער לוועדה בסוגיית הסכרת נותרו להכרעתנו שאלת הרכב הוועדה והשאלה האם יותר למערער להציג בפניה את המסמכים מתחום הקרדיולוגיה שצורפו לערעור. להלן נדון בכל שאלה כסדרה. הרכב הוועדה - צודק המוסד בטענתו כי בעבר נקבע בפסיקת בית הדין כי אין הכרח לכלול בוועדה מומחה בתחום צר וספציפי וכי דעה זו הושמעה לא אחת בכל הנוגע לפנימאי לעומת קרדיולוג (ראה: דב"ע תש"ן/ 19-0 המוסד לביטוח לאומי - בריטפלד, פד"ע כא 485). אלא שנדמה שבמידה רבה מאז 'זרמו מים בנהר'. מתוך הכרה שהמדובר ביישום חוק סוציאלי המחייב פרוש רחב, ליברלי וכזה המיטיב עם הנכה נפסק בפרשת עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי - יהודה סעדון, פד"ע לו 186 כי כאשר מוגשת לוועדה חוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה בתחום ספציפי, על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה מומחה מהתחום הרחב. כן נפסק כי גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות דעת של מומחה מטעמו, רשאית הוועדה לפי שיקול דעתה להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר "אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת...שיקול דעתה של הוועדה הרפואית בנושא זה יהיה כפוף לביקורת שיפוטית". באותו עניין הוסיף כב' השופט רבינוביץ כי לדידו "בתחומי רפואה שאין כיום מחלוקת שקיימת לגביהם מומחיות מיוחדת כמו: קרדיולוגיה.....מן הראוי שבכל מקרה ומקרה שמתעורררות בו שאלה הנוגעת לתחומי מומחיות אלו, תיוועץ הוועדה עם מומחים מתחומים ספציפיים אלה" (שם, בעמ' 192). אוסיף כי לימים היו מי שסברו, ובהם כב' השופטת גליקסמן-כוכבי (ב"ל (ת"א) 4198/06, מיום 28.9.2006), כי קרדיולוגיה הינה התמחות עיקרית ולא תת התמחות ועל כן כאשר מתעורר עניין קרדיולוגי אין להסתפק בהוועצות בקרדיולוג כאמור בהלכת סעדון אלא יש לכלול בהרכב הוועדה קרדיולוג. זאת בהיקש מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה הקובעת כי בנושאים קרדיולוגיים יש למנות מומחה יועץ רפואי קרדיולוג ולא רופא פנימי (עב"ל 431/03 משה חקק - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.12.05). אטעים כי בעניין שנדון בפני השופטת גליקסמן המדובר היה, בשונה מן המקרה דנא, במקרה בו היה ברור כי בפני הוועדה הונחה חוות דעת קרדיולוגית. מבלי לקבוע מסמרות בעניין אוסיף כי ברבות השנים נדמה שהשתרשה פרקטיקה לפיה, מקום בו מתעוררת סוגיה מתחום הקרדיולוגיה, לא מוגשת חוות דעת קרדיולוגית ובהרכב הוועדה נכלל פנימאי בלבד או אז בוחנת הוועדה האם לפנימאי מומחיות מספקת בתחום הקרדיולוגיה. שאם לא כן מוחלף חבר הוועדה בקרדיולוג או שהוועדה נועצת במומחה מתחום זה (ראה למשל: בל 3684/09 רוני לוי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.3.2010). בכך מושג האיזון הנכון בין הצורך לקבוע את נכותו של מבוטח בדרך המיטבית לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול בכל וועדה מומחה בכל תחום שהוא. מכל מקום ולעניננו המדובר במקרה בו אחת הנכויות העיקריות לה טוען המערער אם לא המרכזית שבהן היא מתחום הקרדיולוגיה. בנסיבות אלה ולטעמי היה על הוועדה לשקול למצער, האם להוועץ במומחה מתחום הקרדיולוגיה. משלא הוברר בפרוטוקול אם עשתה כן מהווה הדבר משום פגם משפטי המצדיק החזרת עניינו של המערער לוועדה. אשר לסוגית המסמכים - טוב היה עושה המערער לו הבהיר בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים האם הגיש את המסמכים שצורפו לערעור לוועדה אם לאו. או אז היה מתייתר הדיון הארוך והמיותר בסוגיה זו שהתפרש על פני שלוש ישיבות: הערכה מוקדמת, דיון בפני רשם והדיון בפני. לא למותר לציין בהקשר זה כי גם עמדתו של המוסד ידעה התפתחות. בעוד שבהודעתו מיום 26.6.2011, בה כאמור הודיע המוסד כי תיקו הרפואי של המערער נשרף, נטען כי "המסמכים הרפואיים עמדו בפני הוועדה ואולם ממצאיה שונים ממצאי הרופאים המטפלים" (סעיף 2). הרי שלימים עמד המוסד בתוקף על הטענה כי אלו לא הוצגו בפני הוועדה כלל. משנשרף התיק אין עוד אפשרות מעשית לקבוע בגדרי הדרך המקובלת לברור ערעורים מסוג זה, האם המסמכים להם טוען המערער הוגשו לוועדה אם לאו או האם נפלה בעבודת הוועדה שגגה, במובן זה שמחמת טעות לא נרשמו בפרוטוקול מסמכים שהוגשו. משלא קיים התיק המקורי אף קשה להפעיל ביקורת שיפוטית מלאה על פעולת הוועדה. בה במידה, מקובלת עלי הטענה הכללית כי לוועדה עומדת חזקת התקינות המנהלית ואין בידי לקבוע חד משמעית כי אכן נפלה טעות משפטית בעבודתה. עם זאת ובנסיבות העניין המיוחדות, קרי, משנשרף התיק המקורי ומשממילא מושב עניינו של המערער לוועדה לא מצאתי כל טעם שלא לקבוע כי המערער יהא רשאי להציג בפני הוועדה את המסמכים שצורפו לערעור ושאכן קודמים למועד התכנסות הוועדה ולבקש התייחסותה אליהם. נוכח הנסיבות המיוחדות של תיק זה ראוי להדגיש שאין בקביעתי זו כדי להשליך על מקרים אחרים. סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור מתקבל והריני מורה על השבת עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) בעניינים אלה: [1] הוועדה תנמק קביעתה בסוגיית הסכרת. בתוך כך תבהיר האם חל שיפור במצבו של המערער. [2] המערער יהא רשאי להגיש לעיונה של הוועדה את המסמכים המצורפים לכתב הערעור ואשר נמנו בסעיף 10 לו. ככל שהמסמכים יוגשו תתיחס הוועדה לאמור בהם. [3] הוועדה תשקול להוועץ במומחה לוועדה מתחום הקרדיולוגיה. כן רשאית הוועדה להחליף את הרכבה כך שיכלול קרדיולוג. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה ולשטוח טענותיו. אשר להוצאות הערעור - נוכח הדרך בה ביכר המערער לילך בערעור זה ובתוך כך, בחירתו שלא לסייע לבית הדין בברור העובדות לאשורן בכל הנוגע למסמכים הקרדיולוגיים - עובדה שהובילה להסתעפות ההליך שלא לצורך ולקיום דיונים רבים ומיותרים - החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. רשות ערעור: כל צד רשאי להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. חוות דעת