הבטחת הכנסה קריטריונים התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה בשיעור מופחת, עקב הכנסה שנזקפה לו מ"חצר עודפת"; תביעתו לפנינו היא לתשלום מלוא גמלת הבטחת הכנסה. אלה העובדות החשובות לענייננו: התובע תושב הכפר ביר אל מכסור. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע או המוסד) תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ותביעתו אושרה החל מחודש 6/00. התובע ואשתו הינם חוכרים חלקת קרקע בשטח 785 מ"ר בגוש 12217 חלקה 17 (להלן- הנכס וגם הקרקע וגם המגרש);על קרקע זו בנוי בית מגוריהם (ר' חוזה החכירה מוצג ת/1). החל מחודש 9/03 הפחית הנתבע את גמלת הבטחת הכנסה של התובע לכדי 80%, מן הטעם שהקרקע, שהתובע ואשתו חוכרים, כוללת "חצר עודפת" בנוסף לבית מגורי התובע ואשתו. לשיטתו של הנתבע יש לקחת בחישוב הכנסתו של התובע את הקרקע העודפת. עקב הפסקת עבודתם של השמאים בנתבע לא יכול היה הנתבע להעריך את שווי ה"חצר העודפת", על כן החליט הנתבע לשלם לתובע גמלה מופחתת בשיעור 80% וזאת עד לעריכת שומה בעניין שווי הקרקע (ר' מכתבו של הנתבע מיום 16/1/2008- נספח לכתב התביעה). התובע חתם על הצהרה, כי ידוע לו שקביעת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה מושפעת גם מהכנסות ומשווי נכסים וכי הובא לידיעתו כי אין ביכולת הנתבע לבצע באותו שלב שומה שתקבע את שווי הקרקע, ומשכך הגמלה המשולמת לו היא בגדר מקדמה עד לעריכת השומה, וככל שהערכת השמאי תקטין את שיעור הגמלה המגיעה לו או תשלול את זכאותו, הוא מתחייב להחזיר לנתבע כל סכום ששולם לו ביתר (ר' מוצג נ/1). ביום 9/3/09 נערכה שומה בעניינו של התובע (מוצג נ/3) עפ"י שומה זו, בקרקע שבחכירת התובע ישנה "חצר עודפת", בשטח ל 230 מ"ר (להלן - החצר העודפת), אשר ערכה עפ"י השומה הוא 83,000 ₪ (נכון ליום 15/2/09) וסך של 78,000 ₪ (נכון ליום 15/9/03) (להלן - השומה וגם חוות הדעת). ובעקבות השומה קיבל התובע ביום 20/3/09 החזר הפרשי גמלת הבטחת הכנסה (מחודש 9/03) בסך של 2,610 ₪. התובע טוען, כי אין ברשותו "חצר עודפת" משום שהמגרש הינו חלק בלתי נפרד מדירת המגורים שלו, ולחילופין טוען התובע כי ככל שיש חצר עודפת לא ניתן להפיק ממנה הכנסה. הנתבע טוען מנגד, כי יש לקבל את השומה, לחשב את שווי החצר העודפת שברשות התובע, ולהפחית בגינה את גמלת הבטחת הכנסה, לה זכאי תובע. דיון והכרעה: הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה קמה מכוח הוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה וגם החוק). בסעיף 5(א) נקבע שיעור הגמלה לזכאי שאין לו הכנסה ובסעיף 5(ב) לחוק נקבע כי זכאי שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו - לבין הכנסתו. הכנסה מהי? בסעיף 9(א)(4) לחוק נקבע, כי לצורך החוק "הכנסה" משמעה, בין היתר, הכנסה מהמקורות המפורטים בס' 2 לפקודת מס הכנסה, לרבות: "(4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס... אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". ואף נקבע כי "נכס" לעניין סעיף זה, כולל "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין...ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח...". בנוסף, תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב-1982 (להלן- התקנות) קובעת: "10 . הכנסה מנכס כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר." ההלכה הפסוקה פירשה את תקנה 10 כאילו הוספו בה המילים "ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה" (דב"ע מג/162/04 חביב דהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 351). השאלה שבמחלוקת היא איפוא - האם ברשות התובע "נכס" - קרי "חצר עודפת" - ממנו יכול הוא להפיק "הכנסה" ובעטיו יש להפחית את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה לה זכאי התובע. הנתבע הגיש שומה מיום 9/3/2009 החתומה על ידי השמאי והכלכלן מר מיכאל בן דוד (ר' מוצג נ/3) בעניין שווי החצר העודפת. לאחר עריכת השומה נפטר השמאי מר מיכאל בן דוד ז"ל ובנו, מר נמרוד בן דוד, הוא שהעיד בפנינו בעניין השומה. משומה זו עולים הדברים הבאים: עורכי השומה הם מר מיכאל בן דוד ז"ל שמאי מקרקעין וכלכלן ומר נמרוד בן דוד. ביקור במקום הנכס נערך ביום 27/2/2009 על ידי שמאי המקרקעין מר פח'רי אבו ריא. מינהל מקרקעי ישראל הוא בעל הזכויות בנכס הידוע כגוש 12217, חלקה 15, מגרש 200. שטח המגרש הוא 785 מ"ר, עליו מבנה מגורי התובע בן שתי קומית, קומה מעל קומת עמודים. קומת העמודים כוללת: קומת מרתף בשטח של כ-כ65 מ"ר; חדר ממ"ד בשטח של כ- 16 מ"ר ויתרת קומת עמודים בשטח של כ- 144, וקומה א' מעל קומת העמודים כוללת יחידת מגורים בשטח של כ-160 מ"ר. בנוסף למבנה מגורי התובע בחלקו המערבי של המגרש קיימת יתרת קרקע דמוית טרפז בשטח של כ- 230 מ"ר - זו החצר העודפת. על החלקה חלה תוכנית מתאר ג/7144 אשר פורסמה למתן תוקף בתאריך 12/12/1996 (ר' ילקוט הפרסומים מס' 4466). התוכנית מסווגת את החלקה כאזור מגורים א' ובין היתר חלות על החלקה הזכויות הבאות: ניתן לבנות ארבע קומות (שלוש מעל קומת עמודים); סך כל זכויות הבניה הן 144% ו-36% לכל קומה. על מגרש בן 700 ל- 800 מ"ר ניתן להקים שני מבני מגורי ם עם קיר משותף. השומה נערכה לשווי זכויות חכירה מהוונות במגרש ובהנחה שניתן לממש את כל הזכויות בתב"ע לפי חוזה החכירה (ר' סעיף 5 לשומה). שטח המגרש הוא 785 מ"ר. זכויות הבניה המגרש הן 1,130 מ"ר. מתוך זה נוצלו בפועל 385 מ"ר מכאן שזכויות הבניה שנותרו במגרש הן 745 מ"ר. שווי החצר העודפת בשטח של 230 מ"ר למועד 15/9/2003 - הוא בסך 77,797 ₪ ושווי החצר העודפת למועד 15/2/2009 - הוא בסך 83,242 ₪. התובע טוען כי יש להוציא את השומה מתיק בית הדין, מן הטעם שהשומה הוגשה בניגוד לפקודת הראיות. השומה לא הוגשה באמצעות מי שערך אותה, השמאי מר מיכאל בן דוד ז"ל, אלא על ידי השמאי נמרוד בן דוד. בנוסף השמאי נמרוד בן דוד אף לא ערך את הביקור בחלקה, אלא מי שערך את הביקור הוא השמאי מר פח'רי אבו ריא ואין השמאי נמרוד בן דוד יכול להעיד על החישובים שעשה אביו המנוח, השמאי מר מיכאל בן דוד ז"ל, או על הנתונים בשטח שנבדקו על יד השמאי מר פח'רי אבו ריא. עוד טוען התובע כי בעמ' 8 לשומה מצויין כי נערכה לשימושו של המוסד לביטוח לאומי בלבד ואינו מהווה חוות דעת לבית משפט. אין בידינו לקבל את טענת התובע. בעמ' 1 לשומה (מוצג נ/3) צויין במפורש כי עורכי השומה הם המנוח מר מיכאל בן דוד ז"ל (שמאי מקרקעין וכלכלן) ומר נמרוד בן דוד (שמאי מקרקעין). מר נמרוד בן דוד העיד בפנינו כי את רוב העבודה המשרדית וכן את העבודה מול השמאי פח'רי והחישובים הוא זה עשה ואחרי שעיבדו את כל הנתונים נמרוד עבר על השומה עם אביו המנוח, מר מיכאל בן דוד ז"ל, אשר אישר את השומה וחתם עליה (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 30/12/2009, ש' 3-1, ועמ' 12, ש' 26-16). בנסיבות אלה לא מצאנו כל פגם בכך שהשומה הוגשה על ידי מר נמרוד בן דוד והוא זה שנחקר עליה בבית הדין. אשר לטענה כי השמאי מר פח'רי אבו ריא הוא זה שערך את הביקור במגרש התובע - יובהר כי שמאי רשאי ליתן חוות דעת על סמך בדיקה של שותפו, של שמאי אחר או של מתמחה במשרדו (ר' לעניין זה תקנה 1(3) לתקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), התשכ"ו- 1966 ר' גם בספרו של יעקב קדמי על הראיות חלק שני (2009), בעמ' 772 ו - 775). משכך רשאים היו מר נמרוד בן דוד ואביו המנוח, מר מיכאל בן דוד ז"ל להסתמך בחוות דעתם על הבדיקות שערך השמאי מר פח'רי אבו ריא במגרש התובע. אשר לטענה כי בשומה צויין שהיא מיועדת למוסד לביטוח לאומי בלבד ואינה מהווה חוות דעת לבית משפט, יצויין כי מר נמרוד בן דוד העיד כי על מנת להתאים שומה זו להגשה לבית המשפט יש להוסיף לה את האזהרה המשפטית, ברם חוות הדעת עצמה לא תשתנה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, ש' 6-4). משמדובר בפגם טכני של הוספת אזהרה,לא מצאנו עילה לפסול את השומה. משכך דרישת התובע לפסילת השומה והוצאתה מתיק בית הדין - נדחית. התובע לא הגיש שומה נגדית מטעמו. השומה שהגיש הנתבע הינה מהימנה ואמינה עלינו ואנו מקבלים אותה כראיה. מהשומה עולה כי בידי התובע חצר עודפת בשטח של 230 מ"ר אשר ניתן לבנות עליה מבנה נוסף עם קיר משותף בשטח של 372 מ"ר. טוען התובע כי היות ורכש את המגרש ממינהל מקרקעי ישראל לפי קריטריונים סוציאליים של כבוד האדם, אין הנתבע רשאי להפחית מגמלת הבטחת ההכנסה, לה הוא זכאי, בגין חצר עודפת. אין ממש בטענה זו. על מנת שהתובע יהא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה עליו לעמוד בתנאים הקבועים בחוק הבטחת הכנסה ואין כל קשר בין הוראות החוק לבין רכישת המגרש ממינהל מקרעי ישראל. במלים אחרות, קניית המגרש ממינהל מקרקעי ישראל אינה משנה את הוראות חוק הבטחת הכנסה. התובע טוען כי אין לו זכות בעלות בקרקע, אלא זכות חכירה ועל הקרקע רובץ שיעבוד משכנתא, עוד טוען התובע כי הוא אינו חופשי בהעברת הנכס אלא כפוף להסכמת המינהל והמשעבד. בהתאם לחוזה החכירה מותר לבנות רק 160 מ"ר על המגרש וכל בניה מעבר ל-160 תחוייב בתשלום למינהל מקרקעי ישראל. בשומה חושבו שווי זכויות החכירה ולא שווי זכויות הבעלות (ר' סעיף 5 לשומה נ/3). המשכנתא הרובצת על הקרקע אינה מונעת מכירתה ואינה מפחיתה את מחיר הקרקע (ר' עדותו של מר נימרוד בן דוד בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון, ש' 27-23). כך גם העובדה שצריך לשלם למינהל בגין בניה נוספת אינה מונעת מכירתה ואינה מאיינות את קביעת השמאי שניתן לבנות בחצר העודפת מבנה נוסף עם קיר משותף. התובע אינו מחוייב לבנות בחצר העודפת מבנה נוסף, ברם לצורך חוק הבטחת הכנסה רואים ב"חצר העודפת" כהכנסה מנכס שיש לנכותה מהגמלה, אף אם אין מופקת ממנה הכנסה. אין בידינו לקבל את טענת התובע כי הוא צריך את החצר העודפת למען גינה, חצר לילדים, חניה לרכב וכיוצא בזה לשימוש מגוריו, דבר שאינו מותיר שטח לבניה ולא ניתן להפיק ממנה הכנסה. בידי התובע חצר עודפת בשטח של 230 מ"ר אשר ניתן לבנות עליה מבנה נוסף עם קיר משותף בשטח של 372 מ"ר. כאמור אין התובע מחוייב לבנות בחצר העודפת מבנה נוסף, ברם לצורך חוק הבטחת הכנסה רואים ב"חצר העודפת" כהכנסה מנכס שיש לנכותה מהגמלה, אף אם אין מופקת ממנה הכנסה. משבידי התובע חצר עודפת בשטח של 230 מ"ר אשר ניתן לבנות עליה מבנה נוסף עם קיר משותף בשטח של 372 מ"ר, הרי שבידי התובע נכס - קרי החצר העודפת - שניתן להפיק ממנו הכנסה. בנסיבות אלה יש להפחית מגמלת הבטחת ההכנסה, לה זכאי התובע, את הכנסתו מהחצר העודפת, כשהיא מחושבת בהתאם לתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה. בטרם נחתום נציין כי התובע צירף לתצהירו את חוות דעת של השמאי מר גלעד יצחקי שניתנה במסגרת תיק בל (נצרת) 1335/02 וכן חומר נוסף המתייחס לתיקים של בית הדין האזורי בנצרת. חומר זה אינו רלוונטי לענייננו ואיננו מתירים לתובע להגישו כראיות. אשר על כן "הכנסת" התובע מהחצר העודפת הופחתה כדין מגמלת הבטחת ההכנסה, לה הוא זכאי ודין תביעתו להדחות - והיא נדחית בזאת. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הבטחת הכנסה