1. בפניי תובענה שטרית. התובעת אוחזת בשטר חוב שנחזה להיות חתום בידי הנתבעת, ואשר משוך לטובת התובעת בסכום של 22,000 ₪. לטענת התובעת, שטר זה נמסר לה ע"י מר יורם כספי בנה של הנתבעת (להלן: "כספי") במסגרת הסכם שכירות דירה ברח' יואש בת"א. 2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר אשר התקבלה בכפוף להפקדת סך של 24,000 ₪, סכום זה הופקד בביהמ"ש וההתנגדות התקבלה. הנתבעת הינה קשישה כבת 85, וטענתה העיקרית היא כי החתימה המופיעה על גבי שטר החוב כעושת השטר והנחזית להיות שלה, אינה חתימתה וכי מדובר במלאכת זיוף (ראה סעיף 6 לבקשת ההתנגדות). 3. בסעיף 11 ב' להתנגדות טענה הנתבעת טענת הגנה חלופית, כי גם אם החתימה המצויה על גבי השטר תוכח כחתימה, הרי היא הוצאה ממנה במרמה ותוך ניצול גילה המופלג, זאת משום שהנתבעת איננה נוהגת לחתום על שטרי חוב, איננה מכירה שטרי חוב, ובוודאי שלא היתה מסכימה לחתום על שטר כגון זה. 4. ב"כ התובעת טען כטענה מקדמית, כי הנתבעת איננה יכולה לטעון טענות עובדתיות חלופיות בכתב ההגנה. על כך השיב ב"כ הנתבעת, כי מאחר והעובדות הקשורות לחתימת השטר אינן ידועות לנתבעת, היא רשאית לטעון טענות חלופיות. אני סבורה, כי מקום שנטען ע"י נתבע טענת זיוף, הוא איננו יכול לטעון טענה חלופית לכך שחתימתו הוצאה במרמה. צודק ב"כ התובעת, כי אחת מהשתיים, או שהנתבעת מזהה את חתימתה או שלא. לא ייתכן מצב ביניים. במקרה זה, טענה הנתבעת טענה ראשונה וספונטנית כי החתימה איננה חתימתה. גם הטענה של מרמה בעצם היא טענה משלימה של טענת הזיוף, שכן טוענת הנתבעת סביר להניח שהשטר הוצא במרמה כי היא איננה נוהגת לחתום על שטר חוב. לפיכך מסקנתה כי החתימה איננה חתימתה, לא מבוססת אך ורק על זיכרון ו/או על זיהוי כתב ידה, אלא מתבססת אף על ההיגיון המעשי כי חתימתה לא יכולה להתנוסס על שטר חוב, שהרי מעולם לא נהגה לחתום על שטרי חוב ואיננה מכירה שטרי חוב. 5. הנתבעת הגישה תלונה במשטרה כנגד בנה כספי בגין זיוף חתימתה על שטר חוב. צודק ב"כ הנתבעת, כי אין זה מעשה של יום יום שאם מגישה תלונה כנגד בנה, אין זה מעשה טבעי שאם תסבך את בנה לשווא. עצם הגשת התלונה ע"י הנתבעת היא הנותנת כי יש ממש בדבריה. תלונתה נבדקה ע"י המז"פ, והמומחית לזיהוי כתבי יד ממשטרת ישראל הוציאה תחת ידה חוו"ד ביום 19.2.09, ומסקנותיה היו כי לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה שבשטר לבין דוגמאות חתימה שקיבלה לבדיקה. עוד כתבה המומחית הגב' גבי אריאל, כי היא איננה יכולה לייחס או לשלול את כתיבת החתימה שבטיעון לכתב ידו של יורם כספי. 6. מנגד, הגישה התובעת חוו"ד מטעמה של המומחה סיוון זמיר. המומחה בדק את שטר החוב ודוגמאות חתימה של הנתבעת הלקוחות ממסמכים אקראיים וכן מהכתבה. לאחר שביצע המומחה השוואה, מצא התאמות רבות וברורות בתכונות הכתיבה בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות לצורך ההשוואה, ולאור ההתאמה הגרפית הרבה הגיע למסקנה כי קיימת סבירות גבוהה של 75-80% שהחתימה על שטר החוב בוצעה ע"י הנתבעת. 7. שני המומחים נחקרו בפניי. המומחה סיוון טוען כי חווה"ד של המז"פ נעשתה בצורה שטחית למדיי מאחר והיא איננה מפרטת היכן לא נמצאו התאמות, בניגוד לחוות דעתו המפרטת לפחות 10 התאמות בתכונות הכתיבה. המומחה טוען, כי לא עיין בתיק הבדיקה במז"פ מאחר שלא ניתנה לו האפשרות לעשות כן. חווה"ד של מר סיוון אם כן עצמאית, ואיננה מתבססת על החומר שהיה מצוי בתיק המשטרה (ראה עדותו בעמ' 7 שורות 14-15). 8. המומחית המשטרתית העידה בחקירתה כי בדקה את דוגמאות החתימה של הנתבעת אשר נחתמו בפני חוקר משטרתי, וכן את החתימה השנויה במחלוקת על גבי שטר החוב. המומחית העידה, שאכן קיימים שינויים בכתב הנובעים מהתדרדרות מוטורית מפאת גילה של הנתבעת, אך גם אלה אינם מסבירים את ההבדלים הרבים ולמעשה ניגודים שקיימים בין אותיות. משנשאלה ע"י ב"כ התובעת מדוע לא פרטה את השינויים בחוות דעתה, השיבה המומחית: "זה עניין של נוהל משטרתי שלא אני קבעתי, אנחנו בחווה"ד כותבים רק את הממצאים והמסקנות בכפוף להערה שננקטת בכל חווה"ד, שתיק הבדיקה פתוח לעיון הצדדים". (עמ' לפרו' שורות 19-20). כאמור לעיל, אף לא אחד מהצדדים ו/או המומחה מטעם התביעה עיינו בתיק הבדיקה. מומחית המז"פ העידה כי בדקה את שטף הכתב, ומצאה כי משיכת הכתב נראית מעט איטית ודי יש רמז לרמה מסוימת של רעד. המומחית שבה והדגישה, כי קיים הבדל בין מומחיותה שהינה השוואת כתבי יד בניגוד למקצוע הגרפולוגיה (ראה עמ' 12 לפרו' שורה 1-2). 9. לאחר ששמעתי את שני המומחים מעידים בפניי, עדיפה בעיניי חווה"ד של המז"פ. אין ספק, כי חוו"ד זו הינה אובייקטיבית ובלתי תלויה בתוצאות הדיון. אין מדובר בחוו"ד מוזמנת ע"י אחד מבעלי הדין, אלא חוו"ד שנערכה במסגרת חקירה משטרתית שנפתחה בעקבות תלונתה של הנתבעת בגין זיוף חתימתה כשהחשד מופנה כלפי בנה. אכן, המומחית לא יכלה בחוות דעתה להגיע למסקנה נחרצת כי החתימה שבמחלוקת נחתמה ע"י מר כספי, אך בכך אין כדי לאיין את מסקנתה האחרת, כי אין התאמות בין דוגמאות החתימה של הנתבעת לבין החתימה שבמחלוקת. המסקנה של חוו"ד מז"פ לא הגיעה לתוצאה חד משמעית כי מר כספי לא חתם את החתימה המזויפת, אלא המסקנה היתה ניטראלית כי לא ניתן לייחס או לשלול את הכתיבה למר כספי. לא מצאתי כל פגם בעובדה שאין חווה"ד מפרטת את תכונות הכתב כפי שפרט מומחה התביעה. כאמור, אין חווה"ד זו נכתבה לצורך המשפט שבפניי אלא הוצאה מהתיק המשטרתי, על פי עדות המומחית חווה"ד כתובה על פי נוהלי המשטרה, וההתאמות השונות שנעשו היו מצויות בתיק הבדיקה. 10. התביעה לא רק מסתמכת על חווה"ד של המומחה מטעמה, אלא אף על עדותו של מר יורם כספי בתיק המשטרה. בעדותו שם, אמר מר כספי כי הוא לא זייף את חתימת אמו על שטר החוב, וכי אמו מתכחשת לחתימתה מכיון שהיא פוחדת מאחיו, בנה השני, והיא איננה רוצה לשלם את סכום החוב. כמו כן, אמר מר כספי במשטרה כי אמו היא אישה סנילית והיא מושפעת מאחיו שנמצא איתו בסכסוך מזה מספר שנים. 11. מר כספי העיד בפניי, ובעדותו עלתה גרסה שונה מהגרסה שמסר במשטרה. במשטרה מסר מר כספי שאמו חתמה לו על שטר החוב בזמן ששניהם היו בדירה לפני שעברה לבית אבות. החתימה היתה בחודש פב' 2008. ואולם, בחקירתו, ענה לעו"ד משה דוד ואמר כי השטר ניתן לו חתום ע"י אמו ב-2006 לנכס שברח' בן יהודה 177. מאחר ומסר לבעלת הדירה שני שטרות כאלה, אחד הוחזר לו והוא עשה בו שימוש חוזר לצורך שכירות אצל התובעת ברח' פינסקר, לאחר מכן עשתה בו התובעת שימוש שלא כדין לשכירות ברח' יואש. 12. גרסה זו של כספי כפי שהועלתה בעדות היא גרסה כבושה שלא עלתה בהזדמנות הראשונה בחקירת המשטרה שעה שנחקר בקשר לזיוף חתימת אמו. מה יותר טבעי, מלהציג את גרסת האמת כי המסמך נחתם שנתיים קודם לתאריך הנקוב בו, ונעשה בו שימוש למושכר אחר. גרסה זו לא הועלתה כאמור בחקירת המשטרה, ובחקירת המשטרה מסר כספי גרסה שונה על פיה חתמה אמו על השטר בפב' 2008. 13. לא מיותר לציין, כי למר כספי עבירות פליליות קודמות בתחום המרמה והזיוף כפי שהציג ב"כ הנתבעת בדו"ח המשטרה שהגיע לעיונו, ואף הובא לעיוני במהלך המשפט. אינני נותנת אמון כלל בעדותו של מר כספי. למר כספי יש אינטרס מובהק וישיר לטעון כי החתימה על שטר החוב הינה חתימת אמו, שאחרת הינו צפוי להגשת כתב אישום נוסף בגין זיוף. מר כספי עשה אף מעשה שלא ייעשה בחקירה המשטרתית והביא את אמו עימו שתחזור בה מתלונתה. משהטיח בו חוקר המשטרה כי מדובר במעשה של הדחת עד, התנצל ואמר כי לא ידע שעבר עבירה פלילית ואמו אמרה לו שהמצפון מעיק עליה (ראה גיליון 2 שורות 29-35). לא זו בלבד שכאמור גרסתו של מר כספי בחקירתו היתה גרסה כבושה שלא הועלתה במשטרה, אלא אף אין כל היגיון בעובדה שציין מר כספי, כי מסר בשנת 2006 שני שטרי חוב חתומים בידי אימו וקיבל מבעלת הדירה שטר אחד חזרה. אם מדובר בשטר חוב ריק שעפ"י גרסת מר כספי מולא בשנת 2008, מדוע שימסור לבעלת הדירה בשנת 2006 שני שטרות ריקים? 14. שמעתי את עדותה של הגב' הניה כספי הנתבעת. מדובר בגב' קשישה בגיל כ-85 שנה. אינני מקבלת את טענת ב"כ התובעת כי מדובר בעדה שחזרה ושיננה מנטרה שלימדו אותה ערב העדות, כי היא לא חתמה על שטר חוב מימיה. נהפוך הוא, מדובר בעדה ששיתפה פעולה, ענתה לכל השאלות שנשאלה, והעובדה כי הכחישה את דוגמאות חתימתה שנתנה במשטרה ו/או לא זיהתה את חתימתה על תצהיר עדות ראשית מלמדת עובדה אחת והיא, כי העדה לא הבינה במדויק את השאלות שנשאלה, היתה נרגשת ונסערת שהרי לא בכל יום היא צריכה להעיד בבימ"ש כנגד בנה. הנתבעת העידה שהיא בקשר רופף אך רציף עם בנה, ומידי פעם עוזרת לו בסכומי כסף קטנים ככל שידה משגת (ראה עדותה בעמ' 20 שורה 1-10). ניכר היה בעדותו של הגב' כספי כי מחד - היא איננה מודה בעובדה שחתמה אי פעם לבנה על ערבות כלשהי ו/או על שטר חוב לשכירות הדירה, ומאידך- היא איננה רוצה לקלקל את יחסיה עם בנה ועם נכדיה. 15. אף התובעת נחקרה בפניי, התובעת לא יכלה לציין כי שטר החוב נחתם בנוכחותה, עובדה תמוהה כשלעצמה. התובעת כמי שמנוסה בהשכרת נכסי נדל"ן היתה צריכה לדאוג כי חתימת הערבים תעשה בנוכחותה. לטענת התובעת, היה לה ברור כי מדובר בערבה מעל גיל 80, שהרי מר כספי הציג צילום תעודת זהות לצורך השכרת המושכר, ומתוך צילום זה היא ידעה כי מר כספי הוא בשנות ה- 60 לחייו. פועל יוצא מכך, שהערבה אמו היתה צריכה להיות בסביבות שנות ה- 80 לחייה. עובדה זו לא הפריעה לתובעת לקבל את שטר החוב מבלי שיהיה אימות חתימה של הערבה על גבי השטר, ומבלי לבדוק ולו טלפונית עם הערבה את נושא חתימתה. 16. התובעת עוד העידה בחקירתה כי השטר הובא אליה מוכן ע"י מר כספי, הוא נראה לה אדם אמין וכי הוא דיבר עם אמו בנוכחותה, ולפיכך לא נראה כי יש בעיה עם חתימת הערבה. לשאלת ב"כ הנתבעת, מדוע לא הזכירה בתצהירה ששמעה את מר כספי מדבר עם אמו, השיבה: "לא יודעת למה" (עמ' 13 לפרו' שורה 23). חמור מכך, מול שורה 26 אף העידה התובעת, כי מר כספי באחת ההזדמנויות נתן לה לדבר עם אמו בקשר לחוב. משנשאלה ע"י ביהמ"ש האם זה לא נראה לך חשוב והאם מסרה את העובדות האלה לבא כוחה? השיבה: "אני לא יודעת, נראה לי שכן" (עמ' 13 לפרו' שורה 30). אין לתת אמון בגרסה זו של התובעת כי דיברה עם הנתבעת בטלפון בסמוך ליצירת החוב ו/או כי ראתה את מר כספי מדבר עם אמו. התובעת הרי יודעת כי עיקר המחלוקת בתיק זה היא בשאלה, האם הנתבעת חתמה על שטר החוב לצורך השכירות, אם לאו? והכיצד נעלמו מתצהיר עדות ראשית, הפרטים החשובים כי נעשו שיחות טלפון עם הנתבעת בקשר לחתימתה? אין זאת אלא עדות שהתווספה רק בחקירה על מנת להוסיף נופך של אמינות לטענה כי הנתבעת אכן חתמה על שטר החוב. 17. מכל המקובץ, מסקנתי היא כי יש להעדיף את חווה"ד של המז"פ שאיננה תלויה בתוצאות הליך זה ואשר הינה אובייקטיבית לחלוטין, שכן לא הוכנה לצורך המשפט אלא לצורך חקירה משטרתית בתלונת הזיוף. כמו כן, כאמור לעיל אינני נותנת אמון כלל וכלל בעדותו של מר כספי אשר שינה את גרסתו בעדות באשר לנסיבות מסירת השטר, באופן שאיננו תואם את גרסתו בהודעה במשטרה, וכן בהתחשב בעובדה כי אינטרס מובהק של מר כספי להעיד כי אמו חתמה על מנת שלא יואשם בעבירת זיוף נוספת. אני מקבלת אפוא את גרסת ההגנה כי הנתבעת לא חתמה על שטר החוב בפני בנה, וכי בנה מסר לתובעת את שטר החוב כשחתימת אמו מזויפת על גביה. סוף דבר: אני דוחה את התובענה כנגד הנתבעת הגב' הניה כספי. שמה של גב' הניה כספי יוסר מתיק ההוצל"פ וכל ההליכים נגדה יבוטלו. הפיקדון שהפקידה הגב' כספי בקופת בימ"ש יושב לה במלואו ע"י המזכירות. אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪. המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה. ניתן היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר