לפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). כותרתה של הבקשה היא "בקשה לפי סעיף 10א' לחוק", אך ברור כי הכוונה היא לבקשה (ערעור) לפי סעיף 10 לחוק. עניינו של הערעור הוא, בשלושה שיקים שסורבו על-ידי המשיב, בחשבונה של המבקשת: שיק ע"ס 5,000 ₪, שמועד פירעונו 22.11.09, שיק ע"ס 7,000 ₪, שמועד פירעונו 24.11.09, שיק ע"ס 5,000 ₪, שמועד פירעונו 22.12.09. אין מחלוקת בין הצדדים, כי השיקים סורבו לאחר שהחשבון שממנו הם נמשכו, נסגר לבקשתה של המבקשת. טענות המבקשת להלן תמצית טענות המבקשת: החשבון נסגר ביום 9.11.09 ובעת סגירת החשבון, הייתה המבקשת בעלת יכולת כספית לשלם התחייבויות. השיקים נשוא הבקשה הגיעו לחשבון לאחר שנסגר. המבקשת עשתה מאמצים למשוך את ההמחאות מן הגופים אשר לפקודתם נרשמו השיקים, אך הדבר לא עלה בידה בשל הזמן הקצר שעמד לרשותה. המבקשת פנתה טלפונית למשיב ושאלה כיצד עליה לנהוג על מנת לשלם את ההמחאות והתשובה הייתה שלא ניתן להפקיד כסף בחשבון מאחר והוא סגור וכי ההמחאות תסורבנה מסיבה "חשבון סגור". ההמחאות סורבו מסיבות "א.כ.מ", אך על ההמחאות עצמן נרשם כי הן סורבו בשל "חשבון סגור". סירוב ההמחאות היה צריך להיות מחמת היות החשבון סגור, או העדר חשבון ולא בעילה של "א.כ.מ". טענות המשיב להלן תמצית טענות המשיב: הבקשה אינה כוללת את הפירוט הנדרש על-פי תקנה 2 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) תשמ"ב - 1981 (להלן: "תקנות סדרי דין"). הבקשה אינה כוללת פירוט של הפנייה לבנק בבקשה לבטל את הבאת השיק במניין השיקים שסורבו ותשובת הבנק לפנייה. הבקשה הוגשה שלא על-פי המועדים הקבועים בתקנה 2 לתקנות סדרי דין. השיקים סורבו כדין, שכן החשבון היה סגור על-פי בקשת המבקשת. במסמך סגירת החשבון נרשם במפורש, ששיקים שיוחזרו לאחר סגירת החשבון, יימנו כשיקים שסורבו. הואיל ושבעה שיקים קודמים לא כובדו מחמת חוסר כיסוי מספיק, יש לדחות את טענת המבקשת, לפיה הייתה בעלת יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבויות. השיקים הוחזרו משתי סיבות: "החשבון נסגר" ו"א.כ.מ." ומסיבות טכניות נרשם על גבי השיקים "נסגר", אך בהודעת ההחזרה למציג השיקים בפירעון מופיעה גם הסיבה "א.כ.מ.". בהודעת ההגבלה אכן נרשם שהמבקשת תחויב בעמלת החזקת שיק, אך החיוב בוטל וגם סורבה האפשרות להפקיד את סכום העמלה בחשבון. דיון והכרעה לעניין טענותיו המקדמיות של המשיב בדבר אי עמידת המבקשת בדרישות התקנות, הרי חלק מן הטענות הוא נכון וחלקן האחר דינו להידחות. נכון הדבר, כי בבקשה לא פורטו כל הפרטים על-פי תקנות 2 ו- 4 לתקנות סדרי דין. יחד עם זאת, רוב הפרטים הרשומים בתקנה 2 מופיעים בבקשה שבפניי, למעט ההודעה למשיב על הצורך בהגשת תשובה לבקשה. בנסיבות בהן ממילא הוגשה התשובה והתקיים דיון לגופו של עניין, אין מקום לסרב לבקשה בשל פגם פרוצדוראלי זה. הוא הדין לגבי הטענה בהתייחס לתקנה 4 לתקנות סדרי דין. נכון הדבר, שהמבקשת לא צרפה את פנייתה לבנק ואת תשובת הבנק, אך שוב, התקיים דיון לגופו של עניין, עמדות הצדדים היו ברורות ואין מקום לסרב לבקשה בשל הפגם הפרוצדוראלי האמור. ב"כ המשיב טען בדיון, כי קיים פסק-דין של בית משפט מחוזי, הקובע שאם אין מצרפים את הפנייה לבנק ואת התשובה, הדבר פוסל את הבקשה. למרות ההזדמנות שניתנה להגיש אסמכתאות, הרי גם אסמכתא זו לא הוגשה על-ידי ב"כ המשיב. אשר לטענה בדבר האיחור בהגשת הבקשה לביהמ"ש, הרי דינה להידחות. על-פי כתב התשובה, ההודעה בדבר ההגבלה בחשבון נשלחה למבקשת, ביום 27.12.09. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 14.1.10 (ולא כנטען בכתב התשובה ביום 27.1.10), כך שלא חלפו 20 יום. הצדדים החליטו שלא לחקור את המצהירים על תצהיריהם, והם ביקשו שביהמ"ש יכריע על-פי המסמכים שבתיק ועל-פי טענות הצדדים. לצדדים ניתנה אפשרות להגיש אסמכתאות משפטיות והמבקשת בחרה לעשות כן, בהודעה אליה צורף פסק-דין של כב' השופטת סבין כהן, מיום 7.2.08, בבש"א 4012/07. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. כאמור לעיל, אין מחלוקת על כך שהשיקים הוצגו לפירעון, לאחר שהחשבון היה סגור. ב"כ המשיב טען, כי על-פי הוראות בנק ישראל, אם שיק חוזר לאחר סגירת החשבון, הרי הוא ייחשב כשיק חסר כיסוי. הוראות בנק ישראל לא צורפו, למרות ההזדמנות שניתנה לכך, ולכן, לא אוכל להסתמך במתן פסק-הדין על הטענה הזו של ב"כ המשיב. עוד טען ב"כ המשיב, כי נאסר על הבנק לפתוח את החשבון לצורך הפקדת כספים כדי להבטיח פירעון שיקים. גם טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתא ולכן דינה להידחות. במיוחד הדברים אמורים, כאשר ראינו כי הבנק פתח זמנית את החשבון לצורך הפקדת השיקים הנידונים והחזרתם למפקיד. מתצהירה של המבקשת עולה, כי בטרם הגיע מועד פירעונם של השיקים נשוא הבקשה שלפניי, היא פנתה לבנק על מנת לשלם את ההמחאות, אך נאמר לה שלא ניתן להפקיד כסף מאחר והחשבון סגור וההמחאות תסורבנה מסיבת "חשבון סגור". לעניין זה אפנה לסעיף 4 לתצהירה של המבקשת מיום 11.1.10. כאמור, הצדדים בחרו שלא לחקור את המצהירים על תצהיריהם, כך שגרסתה של המבקשת, לפיה היא רצתה לשלם את ההמחאות ולפיה נאמר לה שההמחאות תסורבנה מסיבת "חשבון סגור", לא נסתרה והיא עומדת על כנה. כמו כן, יש לקבל גם את גרסתה של המבקשת, לפיה, בתקופה הרלוונטית, היה ביכולתה לעמוד בהתחייבויות. הצהרתה בעניין זה לא נסתרה, שהרי היא לא נחקרה בחקירה נגדית. לא רק זאת, אלא שהמבקשת צרפה תדפיס מחשבון בנק אחר שלה, בו ניתן לראות כי חשבונה התנהל באופן תקין עם יתרות זכות וחובה לסירוגין, ובתוך מסגרת האשראי שנקבעה. בנסיבות אלה, שבהן הוכח לפניי שברצון המבקשת היה לדאוג לקיומו של כיסוי לפירעון השיקים האמורים, ובהן הוכח כי המשיב סירב לאפשר למבקשת להפקיד כספים לחשבון לצורך פירעון השיקים, יש לומר כי לא היה מקום לסירוב השיקים על-ידי הבנק ולא היה מקום להתייחס אליהם כשיקים אשר חזרו מהסיבה שלא היה כיסוי מספיק. בכל הכבוד, אני מסכים עם פסק-דינה של כב' השופטת סבין כהן, בבש"א (באר-שבע) 4012/07 מזוז נ' בנק לאומי, מיום 7.2.08, לפיו לא הגיוני הדבר שנחרץ גורלו של אדם שסגר חשבון, מבלי להיות ער לקיומם של שיקים מעותדים, באופן שהוא לא יכול למנוע את ההגבלה בחשבונו. כב' השופטת כהן סברה, כי לא זאת מטרת המחוקק, אלא שהמטרה הייתה להתמודד עם מקרים אמיתיים של אדם שמשך שיקים ללא כיסוי. מצטרף אני לדעתה של כב' השופטת כהן, לפיה אם הבנקים אינם מאפשרים פתרון למצב שבו אדם מבקש להימנע מהגבלת חשבונו, אין לפרש את החוק באופן שכאשר החשבון סגור, כל שיק יוחזר מהסיבה שאין כיסוי מספיק. אם נכונים היו הדברים במקרה שנדון בפני כב' השופטת כהן, הרי על אחת כמה וכמה נכונים הם במקרה שבפניי, שבו הוכח שהמבקשת ידעה על קיומם של השיקים, פעלה או יותר נכון ניסתה לפעול לכיסוי תמורתם, אך הבנק לא אפשר לה זאת. כאמור, אין המדובר הוא במבקשת אשר ניסתה להתחמק מתשלום חובות, אלא ההיפך הוא הנכון, המבקשת הייתה במצב אשר אפשר לה לעמוד בהתחייבויות והיא גם ניסתה לעשות כן בהתייחס לשיקים נשוא הבקשה שבפניי, הן על-ידי פנייה לבנק בבקשה להפקיד כספים והן בפנייה לגופים אשר לפקודתם נמשכו השיקים. לאור כל האמור לעיל, אין להתייחס לשיקים נשוא הבקשה שבפניי כשיקים אשר לא נפרעו בשל העדר כיסוי מספיק ולכן מניינם לא יבוא במניין השיקים שסורבו מסיבה שאין כיסוי מספיק. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק פסק-הדין לצדדים. זכות ערעור - תוך 45 יום מהיום.ערעורשיקיםשיקים ללא כיסוי