אשפוז פסיכיאטרי - קצבת נכות 1. התובעת, ילידת 1955 ובת 57 כיום, עובדת מחסן בחברת קוסמטיקה בזמנים הרלוונטיים, עתרה נגד הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בשל תאונת דרכים מיום 21/01/06 (להלן - התאונה). 2. אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. 3. התובעת טוענת כי נפגעה בגבה מידית המושב באוטובוס בו נסעה, וכתוצאה מהתאונה נאלצה לעבור ניתוח בעמ"ש מותני ביום 05/12/06 (להלן - הניתוח). אין מחלוקת בין הצדדים כי הניתוח לא צלח, וגרם להידרדרות במצבה הרפואי של התובעת. לאחר הניתוח אושפזה התובעת למשך 65 ימים לסירוגין (אשפוז אחרון מ 21/10/07 עד 24/10/07). 4. פרופסור צינמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לצורך הערכת נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה. בחוות דעת זמנית מיום 12/04/07 קבע כי קיים קשר סיבתי חלקי בין התאונה למצבה הרפואי של התובעת. בחוות דעת סופית מיום 14/05/08, קבע פרופסור צינמן כי לתובעת נכות אורטופדית רפואית צמיתה בשיעור של 20% (בגין הגבלה בינונית בתנועות עמ"ש מותני), וייחס מחציתה לעברה הרפואי של התובעת. על פי קביעתו, כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10%. עוד קבע פרופסור צינמן כי מצבה הרפואי של התובעת הוחמר בעקבות הניתוח. לאחר חקירתו של פרופסור צינמן ונוכח עדותו בבית המשפט שסתרה הקביעות בחוות דעתו, התקבלה בקשת התובעת למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. ב- 11/05/11 החלטתי למנות את ד"ר רינות כמומחה נוסף. ד"ר רינות קבע, בחוות דעת מיום 11/09/11, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות אורטופדית רפואית צמיתה בשיעור של 30% (הגבלות קשות בתנועות עמ"ש מותני), וכי לתובעת אין נכות אורטופדית קודמת לתאונה (בעניין זה קבע ד"ר רינות, כי העובדה שהתובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי כ 5 ימים לאחר התאונה אינה שוללת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה). ד"ר אור מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי לצורך הערכת נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה (להלן גם - המומחה בתחום הפסיכיאטרי). המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע, בחוות דעת מיום 27/10/09, כי לתובעת נכות פסיכיאטרית רפואית צמיתה בשיעור של 20% (בגין PTSD - הנכות נגרמה בערך כשנה לאחר התאונה, לא כתוצאה מהתאונה עצמה, אלא עקב האשפוזים שעברה התובעת לאחר הניתוח). עוד קבע, כי לתובעת אין עבר רפואי או נכות קודמת בתחום הפסיכיאטרי. עקב הקביעה כי מקור הנכות הפסיכיאטרית הינו בתקופות האשפוז של התובעת בבתי חולים לאחר הניתוח ולא כתוצאה מהתאונה עצמה, ייחס ד"ר אור מחצית מהנכות הפסיכיאטרית לתאונה ומחצית לעברה הרפואי של התובעת בתחום האורטופדי (בהתאמה לחלוקת הנכות שנקבעה על ידי פרופסור צינמן). בהקשר זה יצוין, כי חוות דעתו של ד"ר אור, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו בפניי, נערכו בטרם הוחלט על מינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדי. 5. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לשיעור הנכויות הרפואיות, השפעת הנכויות על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם. 6. לאחר שמיעת עדויות ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 6.1. נכות רפואית - קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין שיעור נכותה הרפואית של התובעת בעקבות התאונה. הנתבעת טוענת כי יש לאמץ את האמור בעדות פרופסור צינמן (בה כנזכר חזר בו מקביעותיו בחוות הדעת, וקבע כי הנכות הצמיתה שנקבעה על ידו אינה קשורה לפגיעת התובעת בתאונה ונובעת כולה ממצבה הרפואי הקודם של התובעת), ולקבוע כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה, וכפועל יוצא מכך ובהתאם לקביעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי בחוות הדעת, לקבוע בנוסף כי נכותה הפסיכיאטרית של התובעת אינה קשורה לתאונה. לחילופין טענה הנתבעת, כי יש לקבוע את שיעור הנכות הרפואית בהתאם לקביעות בחוות דעת פרופסור צינמן וד"ר אור, היינו 10% בתחום האורטופדי ו 10% בתחום הפסיכיאטרי (19% נכות רפואית משוקללת). התובעת טוענת כי יש לאמץ את קביעות ד"ר רינות בחוות דעתו, ובהתאמה לקביעות המומחה בתחום הפסיכיאטרי בחוות הדעת, לקבוע בנוסף כי נכותה הפסיכיאטרית של התובעת נובעת כולה מן התאונה (44% נכות רפואית משוקללת). שוכנעתי לקבל את טענות התובעת בעניין זה - בשים לב לנתוני התיק (עברה הרפואי הדל של התובעת בתחום האורטופדי והתיעוד הרפואי לאחר התאונה), איני מקבל את קביעות פרופסור צינמן בעדותו בפניי בעניין העדר קשר סיבתי בין התאונה לנכותה האורטופדית של התובעת, מה גם שעדותו זו סותרת את חוות הדעת עליה הוא חתום (הרחבה והנמקה לעניין זה פורטו בהחלטה למינוי מומחה נוסף). שוכנעתי לקבל את קביעות ד"ר רינות בחוות הדעת במלואן - ד"ר רינות, בחוות דעתו וחקירתו בפניי (בה אף הוצגו בפניו חוות דעתו ופרוטוקול חקירתו של פרופסור צינמן), נותר עקבי בקביעותיו לפיהן לתובעת אין נכות רפואית קודמת בתחום האורטופדי וכי מנגנון הפגיעה כמו גם עצם העובדה כי התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי כ 5 ימים לאחר התאונה אינם שוללים הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה ועל כן יש לייחס את מלוא הנכות שנקבעה על ידו לתאונה. שוכנעתי להעדיף קביעות אלו על פני טענות הנתבעת בעניין זה. בחקירתו לא חזר בו ד"ר רינות מקביעותיו באשר לשיעור הנכות - 30% נכות אורטופדית צמיתה (התואמת לשיעור הנכות אשר נקבעה על ידי המל"ל בתקופה בה קיבלה התובעת קצבת נכות כללית). כפועל יוצא מהקביעות לעיל, ובהתאם לקביעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי בחוות הדעת, ובהתאמה לחוות דעת ד"ר רינות אותה קיבלתי, אני קובע בנוסף כי נכותה הפסיכיאטרית הצמיתה בשיעור 20% של התובעת קשורה במלואה לתאונה. מן המקובץ - הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 44%. 6.2. נכות תפקודית - הצדדים העלו בסיכומיהם טענות בעניין שעור נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה. בעת קביעת הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את מהות הפגיעה - נכות אורטופדית גבוהה בשילוב נכות פסיכיאטרית לא מבוטלת, השכלתה ומקצועה של התובעת (התובעת בוגרת 8 שנות לימוד ועבדה כל חייה בעבודות שאינן כרוכות בהשכלה או התמקצעות מיוחדת וחלקן אף כרוכות במאמץ פיזי - זבנית, חדרנית וכעובדת מחסן בעת קרות התאונה). יש להתחשב אף בטיפולים הרפואיים אותם עברה התובעת (בין היתר - הניתוח, האשפוזים והטיפולים הפסיכיאטריים), אשר לא הביאו להטבה במצבה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח האישורים הרפואיים, לפיהן בעקבות התאונה התובעת מוגבלת לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי (בפועל, לאחר התאונה התובעת לא חזרה לעבוד). מצד אחר - שכרה של התובעת לפני התאונה היה נמוך, ובנוסף המל"ל קבע כי החל מאמצע שנת 2009 התובעת אינה זכאית עוד לקצבת נכות כללית. בשקלול כל הפרמטרים האמורים, שוכנעתי כי נכותה התפקודית של התובעת מתאימה לשיעור הנכות הרפואית המשוקללת כפי שנקבעה על ידי המומחים. אני קובע כי לתובעת נותרו 44% נכות תפקודית. 6.3. נוכח האמור לעיל, אני מעריך את נזקיה של התובעת כדלקמן: 6.3.1. כאב וסבל - לפי 44% נכות רפואית משוקללת ו 65 ימי אשפוז - 97,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. 6.3.2. הפסדי השתכרות לעבר - שכרה החודשי ברוטו של התובעת לפני התאונה - 3,800 ₪ ברוטו לערך (לאחר הפחתת הוצאות נסיעה). בשערוך להיום (הצמדה) - 4,430 ₪ נטו נכון להיום. על פי אישורי המעביד שצורפו, התובעת הפסיקה לעבוד ב 26/01/06. עד ליום 17/04/06 קיבלה שכרה על חשבון ימי מחלה (אין דרישה לפיצוי בגין תקופה זו). לאחר מכן שהתה בחופשה ללא תשלום ולבסוף פוטרה ביום 20/11/06. התובעת לא חזרה לעבוד עד היום. לא ניתן לכמת בצורה מדויקת את הפסדיה של התובעת בעבר. בנסיבות, ובהתבסס על האישורים הרפואיים בתיק (לעניין תקופות אי כושר, אשפוז ומסוגלות לעבודה), ואישורי המל"ל (נכות כללית), לפיהן התובעת קיבלה קצבת נכות כללית מלאה עד לסוף חודש 06/2009 (ומאז נדחו תביעותיה לקבלת קצבה עקב הפחתת הנכות), ייפסק פיצוי מלא מיום 17/04/06 עד לסוף חודש 06/2009 (38.5 חודשים). סך ההפסד המשוערך לתקופה זו (ריבית מאמצע התקופה) - 187,000 ₪. לתקופה שמיום 01/07/09 ועד היום (32.5 חודשים), ייפסק פיצוי בהתבסס על מכפלת אחוזי נכותה התפקודית של התובעת (50%) בשכרה נטו נכון להיום (4,430 ₪). סך ההפסד המשוערך לתקופה זו (ריבית מאמצע התקופה) - 74,000 ₪. סך ההפסדים לעבר - 261,000 ₪. 6.3.3. הפסדי השתכרות לעתיד - בהתחשב בנתוניה של התובעת (ובמיוחד ב: מהות הפגיעה, הנכויות הרפואיות, מקצועה של התובעת ושכרה לפני התאונה), אני קובע כי נכותה התפקודית משקפת את הגריעה מכושר השתכרותה. בנסיבות האמורות ראוי להעריך את נזקה לעתיד בפרמטר של הפסד כושר השתכרות, על פי הפרמטרים הבאים - שכר נטו של 4,430 ₪, נכותה התפקודית של התובעת, גילה ומשך שנות העבודה שנותרו לה עד גיל 67. על פי הנזכר, אני קובע את הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד לסך של - 200,000 ₪, נכון להיום. 6.3.4. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים- 6.3.6. הוצאות (לעבר ולעתיד) - בשים לב לקבלות שהציגה התובעת (קבלות חלקיות בלבד ביחס לסכום ההוצאות הנטען), לנכותה הרפואית והתפקודית של התובעת, לתקופות אי הכושר לאחר התאונה ולכך שהתובעת זכאית להחזר חלק מהוצאותיה מקופת החולים, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי של - 15,000 ₪, נכון להיום (כולל שכר עדות המומחים). 6.3.6. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) - התובעת לא הצליחה להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי (מאז התאונה עברו למעלה מ 6 שנים ולא הובאו ראיות להוכחת טענותיה בדבר היזקקות לעזרה בתשלום). יחד עם זאת, בשים לב ל: קביעות ד"ר רינות בחוות הדעת לעניין הנכות האורטופדית וההגבלות הרפואיות שנותרו לתובעת בעקבות התאונה, קביעות המומחה בתחום הפסיכיאטרי והנכות הרפואית בתחום זה, תקופות האשפוז ואי הכושר לאחר התאונה, הטיפולים הרפואיים להם נדרשה, יש לקבוע כי התובעת תזדקק לעזרת צד ג' עתידית של יום בשבוע. אני קובע פיצוי על דרך האומדנא בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד (בזיקה להיקף העזרה, עלותה וגילה של התובעת), בסך של 85,000 ₪, נכון להיום. 6.3.7. סך כל הפיצוי המגיע לתובעת לפני ניכויים - 778,000 ₪. 6.3.8. ניכויים - תשלומים תכופים (על פי הפירוט בסיכומים המשלימים מטעם הנתבעת) - 7,500 ₪ מיום 26/02/07. 12,000 ₪ (נטו) מיום 13/06/07. 7,000 ₪ מיום 25/09/08. 10,000 ₪ מיום 15/09/09. סכומים אלה בשערוך להיום (לאחר עיקור שכ"ט ומע"מ) - 41,000 ₪ (מעוגל). תגמולי המל"ל מקצבת נכות כללית - התובעת קיבלה קצבת נכות כללית משנת 2007 ועד סוף חודש 06/2009, על פי הפירוט הבא: שנת 2007 - 21,197 ₪ נומינלי. שנת 2008 - 26,530 ₪ נומינלי. שנת 2009 - 13,830 ₪ נומינלי. סך תגמולי המל"ל נכון להיום - 74,000 ₪ (מעוגל). אין מחלוקת בין הצדדים, כי את הניכוי היחסי של תגמולי המל"ל יש לערוך על פי שיטת השקלול המתמטי (בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2011(1), 4143). לתובעת נקבעה במל"ל נכות משוקללת בשיעור 49.6% (30% אורטופדית, 20% פסיכיאטרית ו 10% בגין בעיות לימפה). בהתאמה לקביעותיי לעיל, מלוא שיעור הנכויות הרפואית בתחומים האורטופדי והפסיכיאטרי מקורם בתאונה. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנכות שקיבלה התובעת במל"ל בגין בעיות לימפה (בשיעור 10%) אינה קשורה לתאונה (עמ' 27 לפרוטוקול ישיבת 05/04/11). על פי נוסחת החישוב : 10%/49.6% - 1 (אחד פחות (10% חלקי 49.6%)) = 79.8%. משמע, סך ניכויי המל"ל הינו 79.8% מסך התגמולים בשיעור 74,000 ₪ - 59,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום. סך הניכויים (תשלומים תכופים וניכוי יחסי של קצבת נכות כללית)- 100,000 ₪. 6.3.9. סך כל הפיצוי המגיע לתובעת לאחר ניכויים - 678,000 ₪. 7. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 678,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה. החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התחום הנפשירפואהנכותקצבת נכותאשפוז פסיכיאטריפסיכיאטריה