רקע כללי 1. בפני ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מיום 25/1/11, אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בו כנפגע פוליו בהתאם לחוק פיצוי לנפגעי פוליו התשס"ז - 2007 (להלן: "ההחלטה", להלן: "הוועדה" להלן: "החוק"). הנימוק לדחייה היה - כי המערער יליד מצרים, לא הוכיח כי הוא לקה במחלת הפוליו בישראל ולאחר עלייתו ארצה. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. המערער יליד נובמבר 1947, עלה לישראל בינואר 1950 (בגיל שנתיים ושלושה חודשים). המערער הגיש תביעה להכיר בו כנפגע בהתאם לחוק כאשר תביעתו נדונה תחילה על ידי ועדה רפואית לעררים מיום 30/11/09, אשר דחתה את תביעתו בהסתמך על פרוטוקול ועדת הניידות מ- 1982 בו נרשם כי המערער חלה בפוליו "בלידתו". נוכח רישום זה קבעה הועדה לעררים כאמור - כי מאחר והמערער יליד מצרים, הרי שמחלתו התפרצה שם ולא - בישראל ומשכך אין להכיר בו כ"נפגע פוליו" כמשמעותו בחוק. 3. המערער ערער על החלטה הנ"ל לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, במסגרת תיק בל 5734/09 וערעורו נדחה בהתאם לפסק דין מיום 16/6/10. במסגרת פסק הדין נכתב, בין היתר, כי אין מסמך רפואי התומך בטענת המערער לפיה הוא לקה במחלת הפוליו בהיותו בן 7 בישראל אולם מאידך בפרוטוקול הועדה הרפואית בעניין הניידות, שהתקיימה בשנת 89 נרשם כי הוא לקה במחלה בלידתו. כן הוסיף בית הדין וכתב - כי טענת המערער לפיה המידע שנרשם בפרוטוקול ועדת הניידות בטעות יסודו - לא הוכח משלא הוצגה כל ראיה לכך. אי לכך, בהעדר תיעוד רפואי התומך בגרסת המערער, סבר בית הדין כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה אשר דחתה את תביעתו. 4. על פסק דינו של בית הדין האזורי בתיק בל 5734/09, הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 29102-09-10) אשר בסופו הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין מיום 2/1/11. פסק דין במסגרתו נקבע כך: "עניינו של המבקש [המערער] יוחזר לועדה הרפואית על מנת שתבחן שוב את טענתו לפיה לקה במחלת הפוליו בהיותו בן 7 שנים ולא בלידתו, זאת בהתחשב בכך שטענה זו קרובה יותר לסברה לפיה מחלת הפוליו היא מחלה הנגרמת באמצעות נגיף התוקף אדם לאחר לידתו, ואין מדובר במחלה המתגלה עם לידתו. הועדה תקבע את אחוזי נכותו של המבקש בהתחשב באמור לעיל תוך שהיא מפרטת את הנימוקים העומדים ביסוד החלטתה". 5. בעקבות פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לועדה אשר החליטה בשנית לדחות את תביעתו עת שהיא מנמקת את החלטתה לאמור: "הועדה בדעה שנטל ההוכחה שאמנם חלה בארץ מוטל על כתפי התובע. ברם התובע לא מסוגל לספק כל הוכחה לכך שחלה בארץ וטוען שהמסמכים בוערו. לועדה אין ברירה אלא לדחות את הערר, שכן על התובע להוכיח שאכן חלה בארץ והתובע אינו מסוגל להוכיח זאת. הועדה עיינה שוב בכל החומר הרפואי ואין מסמכים המעידים שחלה בארץ, לפיכך הועדה שבה ודוחה את הערער". משמע, הועדה הרפואית דחתה למעשה את תביעתו של המערער על בסיס נימוק משפטי אחד ויחיד לפיו - הנטל להוכיח את מועד התפרצות המחלה, מוטל עליו - על המערער וכן על בסיס ההנחה שלצורך הוכחת מועד התפרצות המחלה, יש להסתמך אך ורק על מסמכיו של המערער וככל שאלה אינם בנמצא - אזי שדינה של התביעה להדחות. 6. המערער השיג כאמור על החלטת הועדה ונימוקיה ועיקר טענותיו היה כדלקמן: על פי הנחיות בית הדין הארצי לעבודה נטל ההוכחה באשר למועד ולמיקום התפרצות המחלה מוטל על המשיב ולא על המערער. אפילו היתה נכונה ההנחה כי על המערער רובץ הנטל להוכיח את התקיימות התנאים לצורך הכרה בו כנפגע פוליו כמשמעותו בחוק, הרי שהמערער עמד בנטל זה. זאת בשים לב למכלול הנסיבות ובכלל אלה עובדת עלייתו של המערער לארץ בגיל שנתיים ומספר חודשים, העובדה שמחלת הפוליו אינה "מחלה מלידה" אלא - מחלה זיהומית - נגיפית, לאור תנאי המגורים הירודים של המערער סמוך לאחר עלייתו במעברה ברמלה. הוסיף המערער וטען כי הועדה שגתה בכך שלא התייחסה למידע אפידמיולוגי באשר להתפרצות המחלה בישראל בתחילת שנות ה- 50. 7. עיקר טענות המשיב היה כדלקמן: הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. החלטת הועדה נכונה היא משום שנטל ההוכחה מוטל על המערער כפי שמוטל על כל תובע המגיש תביעה לבית המשפט ונדרש להרים את הנטל כדי 51%. אי לכך, משמערער לא עשה כן, הרי שאין מנוס מדחיית הערעור. הכרעה אקדים ואציין כי לעניות דעתי דינו של הערעור להתקבל וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: 8. ביום 19/3/07 התקבל בכנסת חוק פיצוי לנפגעי פוליו התשס"ז - 2007, לפיו זכאים נפגעי פוליו כהגדרתם בסעיף 2 לחוק לפיצוי חד פעמי ולקצבה חודשית. סע' 1 לחוק הגדיר את מטרתו והיא: "לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים ובכך לבטא את מחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם". סע' 2 לחוק הגדיר "נפגע פוליו" כ"תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים כאמור בסע' 7, קבעו כי נגרמה לו נכות עקב אותה מחלה". סע' 7 לחוק, המגדיר את סמכותה של הועדה הרפואית לעררים קובע, בין היתר, כי רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים, לפי העניין, יקבעו: אם התובע לקה במחלת הפוליו. אם התובע לקה בישראל במחלת שיתוק ילדים. את אחוזי הנכות של התובע ... עולה אפוא מן הדברים כי המחוקק הטיל על הועדה להשיב באופן פוזיטיבי לשאלות הרפואיות ובכלל אלה גם לשאלה האם התובע לקה במחלת הפוליו ואם כן, האם הוא לקה בה בישראל אם לאו. זאת מעבר לחובת ההנמקה המוטלת על הועדה מכח כללי המשפט המנהלי ובשים לב למעמדה כגוף מעין שיפוטי. לצורך מתן מענה לשאלה הנ"ל על הועדה להסתמך על נתונים רפואיים - להבדיל מהנמקה משפטית שעניינה הכרעה עקרונית בשאלת הנטל. אי לכך נדמה כי די בקביעתי זו על מנת להוביל למסקנה כי הועדה לא מילאה אחר הוראות הדין ואחר פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה וכי נפל פגם משפטי בהחלטתה. עם זאת, נראה כי בכך אין סגי וכי במקרה דנן יש להוסיף ולקבוע - אף לאור פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה - מהם סוגי השיקולים הרפואיים שעל הועדה לשקול על מנת להכריע בשאלה הרפואית שבתחום סמכותה וזאת נוכח הנחות רפואיות שהפכו לידיעת דיינים וכפי שיפורט מייד להלן. 9. בהקשר זה ולמען שלמות התמונה אוסיף - כי ביני לביני, דהיינו, בין מועד הגשת התביעה לבין מועד מתן פסק דין זה, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (בבג"ץ 273/10, דוד אלמזרק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים ואח' ניתן ביום 2/9/11 להלן: "עניין אלמזרק") אשר נדרש לפרשנות החוק תוך שהוא דוחה את העתירה להכיר במי שנפגעו ממחלת הפוליו טרם עלייתם לישראל "כנפגעי פוליו" כמשמעותם בחוק. יחד עם זאת, חלק מהדברים שנכתבו שם כוחם יפה גם לצורך ההכרעה בשאלה שבפניי ובעיקר לצורך קביעת הנחות היסוד שהפכו למעשה לידיעת דיינים ואשר לאורן יש לקבוע את סוג השיקולים שנדרשת הועדה לשקול בבואה להכריע בשאלה הרפואית כאמור. שיקולים החורגים לטעמי ממסגרת המסמכים הרפואיים הספציפיים שיש (או אין) בידי המערער להציג לוועדה הנוגעים למועד הופעת מחלתו. כך למשל, נקבע בעניין אלמזרק כי מתוך ההיסטוריה החקיקתית ניתן להסיק כי הסכמתה של המדינה ליטול על עצמה אחריות לנפגעי הפוליו, מקורה בעצם התפרצות המחלה בארץ בתחילת שנות החמישים ולא - בשל טיפול כושל שהעניקה לנפגעי המחלה. בית המשפט אף הפנה והסתמך בפסיקתו כאמור על פרסומי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפיהם מחלת הפוליו הינה מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף (VIRUS) החודר לגוף דרך מערכת הבליעה ופוגע במערכת העצבים, (ראה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת, התמודדות עם מחלת הפוליו בישראל, סקירה היסטורית כרקע לדיון, בהצעת חוק נפגעי פוליו, כתבה מיכל טביביאן מזרחי 16/1/07). עולה אפוא מן הדברים - כי היותה של מחלת הפוליו מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף ואשר התפרצה בישראל בתחילת שנות ה- 50 - מהווה ידיעת דיינים וצריכה לשמש כהנחת יסוד בבוא הועדה ליתן את החלטתה באשר למקום בו חלה התובע שבפניה - האם בישראל או מחוץ לה. 10. נוכח האמור, אין די לטעמי בהעדרם של ממסכים רפואיים ספציפיים המתעדים את מועד התפרצות המחלה במערער כדי לשלול את הטענה כי מחלתו התפרצה לראשונה בישראל. על רקע הנחות היסוד הרפואיות הנזכרות לעיל, נדרשת הועדה לבחון לא רק את נתוניו של התובע העומד בפניה אלא גם את הנתונים הרפואיים הכלליים לרבות נתונים אפידמיולוגים באשר למוקדי התפרצות המחלה בארץ, הגורמים להתפשטות הנגיף, היקף המחלה במועדים הרלבנטיים, תרומתם של גורמים סביבתיים להתפרצות המחלה וכן נתונים רפואיים אינדיבידואליים הקשורים לתובע העומד בפניה כגון גיל עלייתו, מידע אפידמיולוגי הקשור להתפרצות המחלה בארץ מוצאו (ככל שקיימים כאלה), תנאי המחיה של המערער בישראל בתקופה הרלבנטית וכן נתונים רפואיים רלבנטיים נוספים להבנת הועדה. על יסוד מכלול הנתונים הללו נדרשת הועדה להגיע למסקנה רפואית באשר לסבירות שמחלת הפוליו התפרצה לראשונה בישראל ולא - מחוצה לה. 11. לאור דברי לעיל כל שנותר אפוא לקבוע הוא על מי מוטל הנטל להציג בפני הועדה נתונים רפואיים רלבנטיים על מנת שתוכל להפעיל נכונה את שיקול דעתה. בהקשר זה נזכיר כי כידוע, שאלה זו בעניין נטלי הראייה נגזרת משורה של שיקולי מדיניות ובכלל אלה: ממהות הזכות בה מדובר, זהות הצדדים המתעמתים וכן, הנחות ביחס לגורם החולש או אמור להיות נגיש למידע ולמסמכים הרלבנטיים להוכחת התביעה: במקרה דנן בשים לב לכך שמדובר בזכות סוציאלית שמקורה בחובה מוסרית שנטלה על עצמה המדינה כלפי מי שחלו בתחומה וכן, בשים לב לכך שהמידע הרפואי אודות המחלה דרכי גרימתה ואופן התפתחותה לרבות המידע האפידמיולוגי הכללי - נגיש יותר לחברי הועדה - אנשי מקצוע בתחום הרפואה - הרי שמן הראוי לקבוע כי הנטל להצגת מידע זה רובץ לפתחה של הועדה. לעומת זאת, הנטל להציג כל מסמך רפואי ספציפי הנוגע להיסטוריה הרפואית של המערער ולתיעוד של מועד הופעת מחלתו - מוטל עליו. כאשר לטעמי אין להפריז במשמעות של אי הצגת מסמכים מטעמו בשים לב למעשה ידיהם של שיני הזמן אשר יתכן ונגסו במסמכים הרלבנטיים עד כי לא הותירו מהם דבר. 12. על רקע כל זאת, משלא עלה בידי המערער להציג מסמכים רלבנטיים המלמדים על מועד פרוץ המחלה הרי שעל הועדה להידרש ליתר השיקולים כאמור בסעיף 10 לעיל. סוף דבר 13. לאור כל האמור, עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתפעל בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה ובהתאם לאמור בפסק דין זה, הועדה תנמק את החלטתה. 14. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ש"ח. 15. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמועד שיומצא להם. 16. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר. ניתן היום ה' שבט תשע"ב (29.1.12), בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת רפואהפוליו