החזר אגרת בית דין לעבודה ששולמה בטעות

לפניי הליך שבמסגרתו נתבקש אישורה של תובענה שהגיש המבקש נגד המשיבה כתובענה ייצוגית (להלן - "הבקשה לאישור"). טענתו של המבקש היא שהמשיבה, הנהלת בתי המשפט, גבתה ממנו ומאחרים כמותו אגרת משפט ביתר. למעשה, כפי שיבואר להלן, השאלה היחידה שנותרה להכרעה לפניי היא שאלת הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוחו. זהו הרקע הרלבנטי לעניין: המבקש שעבד כמאבטח ביישוב בית זית הגיש תביעה נגד מעסיקו לשעבר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בין היתר טען המבקש בתביעתו כי מעסיקו לשעבר הפיק לו תלושי שכר שאינם תואמים את דרישות סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. בגין הפרה נטענת זו של חוק הגנת שכר, תבע המבקש ממעסיקו סך של 70,000 ₪, וזאת כ"פיצוי לדוגמה" (וללא הוכחת נזק) לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר (סעיפים 106-102 לתביעה; נספח א' לבקשה לאישור). תביעתו הכוללת של המבקש - בראשיה השונים לרבות לפי חוק הגנת השכר - הסתכמה לסך כולל של 501,559 ₪. המבקש טען בבקשה לאישור, כי מזכירות בית הדין לעבודה גבתה ממנו אגרה בסך של 2,141 ₪ עבור הגשת התביעה. לטענתו, 700 ₪ מתוך אגרה זו ששולמה על-ידו נגבו ביתר. ומדוע? מזכירות בית המשפט גבתה מן המבקש אגרה גם בגין אותו ראש תביעה המתייחס להפקת תלושי שכר בניגוד לחוק הגנת השכר (שבגינו נתבעו 70,000 ₪), וזאת למרות שלפי תקנה 4(17) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008, הליכים אלו, לפי חוק הגנת השכר, פטורים מאגרה. התביעה והבקשה לאשרה כייצוגית הוגשו ביום 15.2.2011. הקבוצה שביקש המבקש לייצג היא כל בעלי הדין שהגישו לבית הדין לעבודה תביעה לסעד כספי לפי הוראת סעיף 26א לחוק הגנת השכר וחויבו באגרת משפט בגין רכיב זה. זאת, למן המועד שבו נכנס סעיף זה לתוקפו ועד למועד הגשת התביעה. ביום 25.5.2011 הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בהודעה נטען, כי עמדת המשיבה היא כי במקרה הנדון אין מקום לגבות אגרה. כך בכלל, וכך בעניינו של המבקש בפרט. האגרה נגבתה בטעות ולא מתוך מדיניות, וזאת חרף הוראות שהופצו למזכירויות בתי הדין לפיהן אין לגבות אגרה עבור תביעות בהליכים לפי חוק הגנת השכר. עוד נטען, כי גביה זו נערכה רק בחלק מבתי הדין לעבודה ורק במספר מועט של מקרים שסכומיהם נמוכים. צוין עוד, כי בעקבות הגשת הבקשה לאישור הופץ רענון הנחיות למזכירויות בתי הדין לעבודה לפיו הליך המוגש מכוח חוק הגנת השכר, לרבות לסעד כספי לפי סעיף 26א הנ"ל, פטור מאגרה. ביום 15.9.2011 הגיש ב"כ המבקש הודעה ובקשה למתן פסק דין. להודעה צורף מכתב מאת לשכת שר המשפטים מיום 1.9.2011, בתשובה לפניה של חברת הכנסת - הגב' שלי יחימוביץ. לפי האמור במכתב זה, בכוונת המשיבה להשיב את האגרות שנגבו ביתר למגישי התביעות. זאת, באמצעות פרסום הודעה הקוראת לציבור מגישי התביעות שחויבו באגרה ביתר כאמור, להגיש בקשה למזכיר בית הדין על מנת לקבל את האגרה חזרה. בנסיבות אלה, כך טען ב"כ המבקש, השיגה הבקשה לאישור את יעדיה - הם השבת הסכומים שנגבו ביתר לחברי הקבוצה. ביום 11.10.2011 התקיים לפניי דיון בו נשמעה השלמת טיעון בעל-פה. בדיון זה, ובעקבות הערות בית המשפט, חזר בו ב"כ המבקש מטענה שהייתה קשורה במועד הגשת הודעת החדילה, וכן מטענה לעניין קבלת התביעה בשל ההודעה שפורסמה בעניין החזרת האגרות. ב"כ הצדדים הסכימו כי המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא שאלת הגמול ושכר הטרחה. לעניין זה טען ב"כ המבקש, כאמור, כי נוכח ההודעה של לשכת שר המשפטים השיגה הבקשה לאישור את יעדיה. נטען, כי אלמלא הוגשה הבקשה לאישור לא הייתה המשיבה מרעננת את ההנחיות לבתי הדין ולא הייתה מפרסמת הודעה הקוראת לציבור התובעים ששילמו אגרה ביתר, להגיש בקשה להחזר האגרה. עוד נטען, כי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, המעניק סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק, מיועד להגן על אוכלוסיה של עובדים חלשים אשר מעבידיהם ניצלו את חולשתם. מדובר באוכלוסיה המשתכרת, דרך כלל, שכר נמוך, והסוגיה שבמוקד הבקשה נוגעת לנגישותה של אוכלוסיה זו לבית הדין לעבודה. עוד נטען, כי על אף שב"כ התובע הגיש במקרים פרטניים אחרים בקשות להחזר אגרה ששולמה ביתר (שנענו), הרי שרק עם הגשת הבקשה לאישור הודיעה המשיבה כי תחדל מגביית האגרה והפיצה הודעת רענון, כאמור. בנוסף נטען, כי התובע נטל על עצמו את הסיכון הרב שבפסיקת הוצאות לו תידחה הבקשה לאישור; סיכון גדול עבורו בהיותו "עובד כפיים". המשיבה טענה, בכל הנוגע לגמול ושכר הטרחה, כי האגרה נגבתה - מקום בו נגבתה - בטעות ולא מתוך מדיניות; והוסיפה וטענה כי מקור הטעות הוא לעיתים בכך שבכותרת התביעה או בסעיף הסעדים בתביעה לא נרשם במפורש כי הסעד המבוקש הוא לפי חוק הגנת השכר. כך היה, לטענתה, גם בעניינו של המבקש. עוד נטען, כי הערכתו של ב"כ המבקש את סכום התביעה בחמישה וחצי מליון ₪ היא "מופרכת". לדבריה, ממדגם שנערך מדובר במספר קטן של מקרים בהם נעשתה גביה מוטעית, וברוב בתי הדין לא התקיימה גביה מוטעית. נטען, כי הסכום הכולל של הגביה המוטעית לא עולה על 140,000 ש"ח. לבסוף הדגישה ב"כ המשיבה כי בנסיבות אלו, בהן הוגשה הודעת חדילה, בית המשפט רשאי אך אינו מחויב לפסוק גמול ושכר טרחה. בנסיבות המקרה, אין לפסוק גמול או שכר טרחה בכלל, ולמצער יש לפסקם "על הצד הנמוך ביותר". דיון והכרעה משעה שהוגשה הודעת חדילה (וב"כ המבקש חזר בו, כאמור, מן הטענה בנוגע לאיחור בהגשתה) דינה של הבקשה לאישור להידחות לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 וכך אני מורה. בדיון לפניי התברר כי האגרה ששילם המבקש ביתר הוחזרה לו, והתייתרה בהתאם לכך תביעתו האישית. ב"כ המבקש הסכים למחיקתה של התביעה האישית וכך אני מורה. נותרה, אם כך, שאלת הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוחו. אין מחלוקת על כך שבנסיבות בהן דוחה בית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 9(ב) לחוק, רשאי בית המשפט, על אף שהבקשה נדחתה, לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו חרף דחיית הבקשה. כך מורה סעיף 9(ג) לחוק. סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מנחה את בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה, במקרים כאלו, על-פי אמות המידה שנקבעו בסעיפים 22 ו-23 לחוק. סעיפים אלו עוסקים בשיקולים שונים שיש להביא בחשבון בפסיקת שכר טרחה כאשר התובענה הייצוגית מוכרעת לטובת הקבוצה. השיקולים אותם יש להביא בחשבון בכל הנוגע לתובע מייצג הם: הטרחה והסיכון שהתובע לקח על עצמו (סעיף 22(ב)(1)); התועלת שהביאה הבקשה לאישור לחברי הקבוצה (סעיף 22(ב)(2)); ומידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית (סעיף 22(ב)(3)). השיקולים שיש להביא בחשבון בכל הנוגע לשכר הטרחה לבא כוחו של המבקש הם השיקולים הנ"ל וכן מורכבות ההליך, הטרחה שבניהולו, הסיכון וההוצאות שהוציא ב"כ התובע המייצג (סעיף 23(ב)(2)); אופן ניהול ההליך (סעיף 23(ב)(4)); והפער בין הסעד הנתבע לבין הסעד שנפסק בסופו של דבר (סעיף 23(ב)(5)) (ראו עוד, ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ (לא פורסם, 14.12.2010); והשוו, 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ (לא פורסם,12.12.2001)). 12. אולם, בסיטואציה זו של הפסקת הגביה והגשת הודעת חדילה לא ניתן לשקול את מכלול השיקולים "הרגילים". כך למשל, בשל הפריבילגיה הנתונה לרשות בהודעת החדילה לא ניתן למצות את ה"תועלת לחברי הקבוצה", במובן זה שנמנע מן הקבוצה סעד ההשבה או קבלת טובת הנאה אחרת. הוא הדין לעניין הפער בין הסעד הנתבע לסעד הנפסק, שגם הוא הופך ללא רלבנטי נוכח הודעת החדילה. אכן, סיטואציה מיוחדת זו של הפסקת הגביה ודחיית הבקשה לאישור בגינה מקרינה על מהות השיקולים שיש לקחת בחשבון והאיזון ביניהם (ראו, עע"ם 2395/07 אכדיה סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם, 27.12.2010)). לפיכך נקבע, כי יש לתת משקל ראוי, תחילה, לעובדה שבעקבות הגשת הבקשה לאישור או לאחריה החליטה הרשות לשנות את מהלכיה ובכך הושגה תרומה להשגת התכלית המונחת ביסוד התובענה הייצוגית. זאת, גם אם לא הושקעו בהליך משאבים דיוניים רבים (שם, בפסקה 26). עוד נקבע, כי יש להתייחס גם להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת והחשיבות הציבורית, ולצורך שכר הטרחה גם למורכבות ההליך ולאופן בו הוא נוהל (שם). מעבר לכך, יש לשקול את מכלול הנסיבות הספציפיות של המקרה על רקע התכליות של מוסד התובענה הייצוגית בכלל, וכנגד הרשות הציבורית, בפרט (שם). 13. על רקע זה, מסקנתי היא, כי נסיבות המקרה מצדיקות פסיקת גמול ושכר טרחה. אלו הם השיקולים שנלקחו על-ידי בחשבון בקביעת הסכומים: 14. בכל הנוגע לתועלת לקבוצה ולחשיבות הציבורית, הרי שמהודעת המשיבה עולה כי הגם שמקום בו נגבתה האגרה ביתר נעשה הדבר עקב טעות, אין מדובר בטעות נקודתית או חד פעמית. המשיבה הודיעה לפיכך על הפסקת הגביה הבלתי חוקית והוצאו, כאמור בהודעת המשיבה, הנחיות רענון למזכירויות בתי הדין לעבודה. בכך יש תועלת למגישי התביעות בעתיד. מהות העניין מקרינה אף היא על החשיבות הציבורית של הבקשה לאישור. בעניין זה מקובלת עליי טענתו של ב"כ המבקש, לפיה יש ליתן משקל לכך שהמדובר בעובדים ובזכויותיהם אל מול המעסיק. במובן זה, אכן מדובר בתביעה בעלת חשיבות ציבורית בלתי מבוטלת. יושם אל לב, בהקשר זה, שמחוקק המשנה קבע כי בעניינים לפי חוק הגנת השכר, כאמור, ישנו פטור מאגרה, על כל המשתמע מכך. 15. בהקשר זה אציין, כי לא מצאתי ליתן משקל משמעותי לטענת המשיבה, עליה היא חזרה בכתבי הטענות ובדיון בעל-פה לפניי, ולפיה היקפה הכספי של התובענה הייצוגית, לו הייתה מתבררת, לא היה עולה על 140,000 ש"ח. זאת, לפי מדגם שנערך. טענה זו נתמכה בתצהירה של מנהלת תחום תעבורה, עניינים מקומיים, ואגרות בחטיבת המזכירויות בהנהלת בתי המשפט. יצוין תחילה, כי מדובר בתצהיר שנערך על דרך ההפניה, שבמסגרתו נאמר כי העובדות בתשובה הן "אמת למיטב ידיעתי ואמונתי". ספק אם יש מקום ליתן משקל של ממש לתצהיר מעין זה בהליך הנדון (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 717 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). מעבר לכך, לא ניתנו בתצהיר או בתשובה אליה הוא הפנה פרטים כלשהם בקשר לאותו מדגם - מי ערך אותו, מהו היקף המדגם והאם הוא מספק לצורך העניין, כיצד הגיעו לסכום אליו הגיעו וכיו"ב. ב"כ התובעת טען זאת בתגובה מיום 13.7.2011, וחזר על הדברים בדיון לפניי. טענתו מקובלת עליי. ללא פירוט שכזה, לא ניתן ליתן משקל לנתון זה של 140,000 ₪ עליו ביקשה ב"כ המשיבה להסתמך. יצוין, כי בדיון לפניי ביקשה ב"כ המשיבה להגיש מסמך פנימי שנערך בקשר עם אותו מדגם (מש/1). ב"כ המבקש התנגד להגשתו של המסמך משעה שהגשתו נתבקשה רק במהלך הדיון וללא תצהיר. הדין לעניין זה עם ב"כ המבקש ומנימוקיו. מעבר לכך, עיון במסמך מעלה כי עורכו אינו מי שנתן את התצהיר הנ"ל, ואף מתוכו עולים וצפים קשיים ותהיות שונות באשר לשאלה אם ניתן להסתמך על אותו מדגם לשם הערכת שווי התובענה הייצוגית - לו הייתה מתבררת. יצוין עוד, כי במכתב לשכת שר המשפטים הנזכר נכתב ש"לא ניתן לאתר את אותן תביעות בדרך מחשובית ואף לא באופן ידני". גם בנתון זה יש כדי לפעול לחובת המשיבה בהקשר זה. אכן, לשווי התביעה המשוער ישנה חשיבות בקביעת הגמול ושכר הטרחה. יש בו כדי ללמד על היקפה של התובענה הייצוגיות ועל התועלת הציבורית שבהגשתה. הקשיים הנ"ל בעמדתה של המשיבה והיעדר נתונים פועלים לחובתה. יחד עם זאת, יש מקום להביא בחשבון, בנסיבות המקרה, את טענתה של המשיבה - שלא נסתרה ודומה שלא היה על כך מחלוקת - לפיה היכן שנגבתה אגרה בגין הליך לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, מדובר היה בטעות. 16. בכל הנוגע לניהול ההליך, מורכבותו והטרחה שטרחו המבקש ובא כוחו, הרי שמטבע הדברים, מדובר בתובענה שניהולה לא היה כרוך בהשקעת משאבים גדולים נוכח הודעת החדילה שהוגשה בשלב מוקדם של ההליך (פרשת אכדיה סיסטמס, לעיל, בפסקה 32). כמו כן, התרשמתי שאין מדובר בשאלה מורכבת מבחינה משפטית. עם זאת, אין להתעלם מן העבודה שעשו המבקש ובא כוחו, בהגשת הבקשה עצמה. הבקשה שהוגשה היא סדורה; ואף גובתה בראיות שנועדו להראות שמקרהו של המבקש אינו בבחינת טעות נקודתית. עוד התרשמתי, שניהול ההליך על-ידי ב"כ המבקש היה ללא פגם. 17. בכל הנוגע לסיכון בהגשת ההליך, הרי שמן הנספחים שצורפו לבקשה עולה שב"כ המבקש ידע שהמשיבה נוהגת להשיב את האגרה ששולמה ביתר כאשר נדרשה היא לכך (נספחים ב'-ו' לבקשה לאישור). כמו כן, הבקשה לאישור הוגשה לאחר שניתן פסק הדין בע"ע 79/10 מדינת ישראל - משרד החינוך נ' רון (לא פורסם, 14.6.2010), שעסק בפרשנות הפטור מאגרה בתביעות לפי חוק הגנת השכר. מכאן, שהסיכון בהגשת הבקשה לאישור לא היה גדול. בהקשר זה יצוין, כי בנסיבות המקרה אין לזקוף לחובתו של המבקש את העובדה שהוא לא פנה למשיבה בנדון עובר להגשת הבקשה לאישור, כפי שטענה המשיבה לפניי (ראו, ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.12.2008, פיסקה 9 לפסק הדין)). 18. לבסוף, בכל הנוגע לטענת ב"כ המבקש שהתובענה השיגה את יעדיה, הרי שסבורני שאין להביא בחשבון לחובת המשיבה את כוונתה לפרסם הודעה בעיתונות ולהחזיר את האגרות ששולמו ביתר, כעולה מן המכתב הנ"ל של משרד המשפטים. מדובר בהתנהלות ראויה במקרים מן הסוג הנדון, הראויה לתמרוץ. 19. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הנ"ל, כמו גם את העובדה שהגמול ושכר הטרחה שישולמו הם בסופו של דבר מכספיה של הרשות הציבורית - הם למעשה כספי הציבור, אני קובע ששכר הטרחה לב"כ המבקש יעמוד על סך כולל של 35,000 ₪; והגמול למבקש על סך כולל של 15,000 ₪. לסכומים אלו יווספו הוצאות המשפט. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק-דין זה לב"כ הצדדים; וכן למנהל בתי המשפט (לשם רישום בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם לסעיף 17 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). ניתן היום, כ"ה בתשרי תשע"ב, 23 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. החזר אגרת בית משפטאגרהבית הדין לעבודה