הגשת תביעה הצהרתית וכספית ביחד התובעת מבקשת למחוק את התביעה, להבדיל מלדחותה, וליתן לה היתר לפיצול סעדים. 1. הרקע לתביעה - הסכם שנערך ביום 14.6.06 בין התובעת (להלן: "המדינה") לבין הנתבע שמהותו כתיבת מחקר ע"י הנתבע בנושא קרבות צליחת התעלה בחזית הדרום במלחמת יום-הכיפורים. לצורך כתיבת המחקר קיבל הנתבע הרשאה להיכנס לארכיון צה"ל ולעיין בחומרים מסווגים, וזאת כנגד התחייבותו המפורשת לעשות שימוש בחומר זה אך ורק לצורכי המחקר, ולהשיב את כל החומר מיידית עם תום המחקר. עוד התחייב הנתבע כי לא יפרסם כל פרסום שהוא הנסמך, כולו או חלקו, על החומר שיימסר לעיונו "אלא אם כן הדבר אושר מראש ובכתב ע"י המשרד ובתנאים שיקבעו על ידו". 2. הנתבע ערך את המחקר וקיבל תמורתו את התמורה המוסכמת, דהיינו 120,000 ₪. משהנתבע סירב לבצע את התיקונים שנדרשו על ידי רמ"ח היסטוריה במשרד הביטחון, החליטה המדינה שלא להפיץ את המחקר בניסוחו הקיים, וגנזה אותו. 3. בכתב התביעה נטען כי הנתבע הפר את ההתחייבות שנטל על עצמו, לא החזיר את החומר המסווג שנטל מן הארכיון, לא החזיר את טיוטת המחקר ואף מבצע פרסומים המבוססים, רובם או חלקם, על החומר הארכיוני בו עיין, ללא אישור משרד הביטחון. עוד נטען כי בדעת הנתבע לפרסם ספר המבוסס אף הוא על המסמכים המסווגים. משכך, עתרה המדינה בתביעתה הנוכחית לשלושה סעדים: האחד - לחייב את הנתבע להשיב את כל המסמכים שנטל מארכיון צה"ל ו/ או מכל אתר אחר של המדינה לצורך ביצוע המחקר. השני - להורות לנתבע להשיב העתקים ממסמך ספציפי הקרוי "צליחה, 15-18 באוקטובר 1973 מלחמת יום-הכיפורים". השלישי - ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפרסם מאמר, ספר וכיוצ"ב המסתמך כולו או חלקו על המסמכים ו/או על המחקר הנ"ל. 4. הנתבע טען כי מדובר במצעד איוולת. לטעמו, מן הראוי היה שהמדינה תעודד כתיבה על המלחמה, מה גם שרובו המכריע של החומר אודות מלחמת יום-הכיפורים פורסם זה מכבר ברבים והפך לנחלת הכלל. הנתבע טען כי המסמכים שהיו בידיו הוחזרו לארכיון צה"ל וכי הוא רשאי להמשיך ולהחזיק בידיו העתק אחד מהמחקר שכתב, בכפוף לכל תנאי הבטחה שיידרשו. עוד נטען כי הספר הצפוי להתפרסם אינו מבוסס כלל על החומר בו עיין ועל המחקר שנגנז. 5. בישיבת קדם המשפט היחידה, בהעדר בקשות ביניים, שהתקיימה בפני ביום 18.5.11, הוברר כי הספר קיבל לא מכבר את אישור הצנזורה והוא עתיד להתפרסם, לפי דברי ב"כ הנתבע, "בעוד כשבוע שבועיים". עוד הצהיר הנתבע כי השיב את כל המסמכים שהיו ברשותו וכי המסמך האחד והיחיד השמור עדיין ברשותו הינו העתק מטיוטת המחקר, שכן לטעמו, יש לו זכות מוקנית לשמור לעצמו מכוח דיני זכויות היוצרים, העתק ממסמך שהוא עצמו חיבר. 6. הגם שנרמז ע"י בית המשפט במהלך הדיון כי בהעדר בקשה לצו מניעה זמני, ובהינתן הצהרה כי הספר יפורסם תוך ימים ספורים, תמצא התובעת במצב של מעשה עשוי, והגם שב"כ התובעת הצהיר כי ישקול "לאור הנתונים שהיו כאן" להגיש בקשה לסעד זמני, לא הוגשה בקשה שכזו והספר אכן פורסם. מטבע הדברים, ומשמכתב התביעה נותר אקטואלי רק הסעד שהתבקש לעניין השבת טיוטת המחקר, עותרת המדינה למחיקת התביעה. עוד היא עותרת לקבלת היתר לפיצול סעדים, שכן לטעמה, משהספר כבר פורסם בפועל, לא נותר לה אלא להגיש תביעה כספית, להבדיל מצו מניעה, בגין הנזק שנגרם לה עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבע, ועקב עוולת הפרת זכויות היוצרים, שכן על פי ההסכם שבין הצדדים, מוקנית זכות היוצרים במחקר למדינה בלבד. 7. הנתבע מתנגד למחיקת התביעה ועומד על דחייתה, על מנת שלא יישמט מתחת ידיו היתרון הדיוני לו זכה בכך שהמדינה לא הגישה ראיותיה ולא הוכיחה תביעתה. הנתבע סבור שהמדינה איננה זקוקה להיתר לפיצול סעדים בכל הנוגע לתובענה עתידית שתושתת על עילת הפרת הסכם, אולם מתנגד למתן היתר פיצול, ככל שהדבר מתייחס לעילה המושתתת על הפרת זכויות יוצרים, שכן עילה זו מוצתה לטעמו בתובענה הנוכחית, שנדחתה. 8. במחלוקת בשאלה האם יש למחוק את התביעה או לדחותה, אני מקבלת את עמדת הנתבע. בישיבה שהתקיימה בפני ביום 18.5.11 לא עתר ב"כ המדינה לסעדים זמניים, אלא ביקש הקצבה של 60 יום על מנת להגיש תצהירי עדות ראשית, הגם שב"כ הנתבע הצהיר באופן מפורש כי הספר עומד להתפרסם בעוד שבועיים. בהחלטתי מיום זה הוריתי לתובעת להגיש תצהיריה עד ליום 15.7.11. התצהירים לא הוגשו במועד, אף לא לאחר מכן. כחודש לפני הדיון ביקשה המדינה אורכה להגשת תצהירים לאור ניהול משא ומתן, ובהחלטתי בבקשה זו קבעתי כי כל ארכה מוסכמת מקובלת עלי ובלבד שהתצהירים יהיו מונחים בפני ביום הקבוע להוכחות. התצהירים לא הוגשו ומעד ההוכחות לא נדחה. גם לנתבע יש זכויות. הנתבע מנהל הליך שנכפה עליו, ומטבע הדברים, ההליך כרוך גם בהוצאות כספיות וגם באי נעימות ובמתחים. הנתבע זכאי לכך כי בהעדר נסיבות יוצאות דופן, יסתיים ההליך המתנהל נגדו במתווה ובמועדים שנקבעו על ידי ביהמ"ש. מחיקת התביעה במקרה דנן פירושה הכשרת הדרך להגשת התביעה מחדש, ואת זאת לא ניתן לאפשר. אני מורה על דחיית התביעה. 9. ובאשר לבקשה למתן היתר לפיצול סעדים - כלל יסודי קובע, ואין צורך להכביר על כך מילים, כי כאשר עסקינן בעילה אחת המצמיחה מספר סעדים, לא ניתן לפצל את הסעדים למספר תובענות, אלא יש למצותם בתביעה אחת. יחד עם זאת, כאשר מדובר בשתי עילות נפרדות, להבדיל מסעדים נפרדים, אין צורך בנטילת היתר. הוא הדין כאשר מדובר בסעד הצהרתי, שגם אז אין צורך במתן היתר על מנת להגיש תובענה לסעד אופרטיבי הנובע מהסעד ההצהרתי. נשאלת השאלה, אם ביהמ"ש ייעתר לבקשת היתר לפיצול הסעדים שעה שהתביעה נדחית, והאם כלל נדרש היתר. התשובה בסוגיה זו אינה חד-משמעית. השופט בדימוס אורי גורI, קובע בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית, 2009) כי להבדיל ממקרה בו זכה תובע בסעד הצהרתי, שאו אז אין הוא זקוק להיתר לצורך הסעד האופרטיבי "אין זה מצב הדברים במקרה שבו תביעת התובע לקבלת סעד הצהרתי נדחתה".(עמוד 134) בע"א 6637/05 דאוד נג'אר נ' סעיד איברהים דולה, נקבע: "במצב דברים זה בו מוגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לפסק דין הצהרתי שנדחתה, נפסק כי יתכן שכלל אין צורך בפיצול סעדים... מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו, אניח, כמו בעלי הדין שלפנינו, כי היתר כאמור אכן נדרש". בע"א 3790/02 אמיר אשורי נ' אביזדה, התביעה לסעד הצהרתי נדחתה והמערער עתר להיתר פיצול סעדים, בקשה שנדחתה על ידי הערכאה הדיונית. נקבע כי ההנחה לפיה : "הגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לסעד הצהרתי אפשר ואינה טעונה היתר כאמור, עשויה להתאים למקרה שבו תובע אשר זכה בתביעתו לסעד הצהרתי שוב אינו נזקק להיתר להגשת תביעה לקבלת סעד אופרטיבי... זה בוודאי איננו מצב הדברים במקרה שלפנינו, שהרי תביעת אשורי לקבלת סעד הצהרתי נדחתה", הגם שבסופו של יום ניתן היתר לפיצול להגשת תביעה כספית מכיוון "שתביעתו הכספית של אשורי מבוססת על תשתית שונה מזו שעליה נסמכה תביעתו הראשונה". 10. ככלל, נראה כי כאשר תביעה למתן סעד הצהרתי נדחתה, לא יינתן היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית, שהרי בהישמט הקרקע מתחת לעילה בגינה נתבקש הצו ההצהרתי, נשמט ממילא הבסיס לסעד הכספי, והנתבע יימצא נגרר לדיון פעם נוספת. בענייננו, נשאלת השאלה האם התביעה הכספית אותה מבקשת המדינה להגיש מושתתת על אותה עילת תביעה בגינה הוגשה התביעה הנוכחית, שנדחתה. הנתבע מסכים כי התובע לא זקוק לה להיתר להגשת תביעה כספית המושתתת על עילת תביעה חוזית, קרי: הפרת ההתקשרות עם משרד הביטחון, ומשכך מצטמצמת הסוגיה הטעונה הכרעה רק לזכאותו של התובע לתמוך את תביעתו הכספית גם בעילה מתחום דיני זכויות היוצרים. 11. הנתבע טוען כי בסעיפים 48 ו- 49 לכתב התביעה כבר נטענה עילת הפרת זכויות היוצרים ומשהתביעה נדחתה, לא ניתן להגיש תביעה כספית בגין אותה עילה. המדינה טוענת כי הסעיפים הנ"ל רק מתארים את התנהגות הנתבע, אך בוודאי לא יכלו להתייחס לפרסום הספר, שטרם פורסם, בעת הגשת התביעה. 12. עיון מדוקדק בכתב התביעה מעלה כי התיאורים המופיעים בו בכלל, ובסעיפים 48 ו- 49 בפרט, מתייחסים להתנהגות הנתבע טרם הגשת התביעה וטרם פרסום הספר. בסעיף 29 לכתב התביעה מציינת המדינה כי ביום 25.9.09 פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה אשר עסקה במחקר שכתב הנתבע, וזאת לאחר שהמחקר נמסר ע"י הנתבע לעיונו של העיתון ללא אישור המדינה. בסעיף 40 לכתב התביעה צויין כי ביום 1.7.10 הרצה הנתבע בכנס סוגיות בביטחון ישראל על מערכת הצליחה, כאשר בהרצאתו ציטט חלקים מהמחקר שערך והסתמך על החומרים המסווגים אליהם נחשף. משבעת הגשת התביעה טרם פורסם הספר וטרם הועברה טיוטא ממנו לעיונו של משרד הביטחון, למרות דרישתו לעשות כן, לא ניתן לייחס למדינה אמירות לפיהן היא מייחסת לנתבע הפרת זכויות יוצרים בפרסום ספר שלא עיינה בו כלל. המדינה הרי הצהירה באופן חד-משמעי כי איננה מתנגדת כי הנתבע יכתוב ספר על מלחמת יום-הכיפורים בכלל, ועל מבצע צליחת התעלה בפרט, וכל עתירתה היא לעתיד לבוא, דהיינו שהספר שיפורסם לא יתבסס על המחקר שערך הנתבע או על מסמכים בהם עיין לצורכי עריכת המחקר. אם באותו הזמן טרם עיינה בספר, לא יכולה הייתה לדעת אם הוא מכיל קטעים המפרים את זכות היוצרים, אם לאו. הפרה נטענת זו, אם אכן התרחשה, ארעה לאחר הגשת התובענה הנוכחית, ומשכך לא ניתן היה למצות את הסעד בגינה בתביעה זו. יחד עם זאת, לא ניתן להתיר הגשת תביעה כספית הכוללת טענה להפרת זכויות יוצרים בכל הנוגע להתנהגות הנתבע טרם פרסום הספר, שכן עילה זו נדחתה והסעד לגביה מוצה. 13. התוצאה היא כדלקמן: א. התביעה נדחית. ב. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 25,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום, אשר ישולמו רק בהינתן הגשת תביעה כספית נגד הנתבע וכתנאי להגשתה. ג. ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית הנסמכת על עילה חוזית ובכללה טענת הפרת הסכם, ועל עילה מתחום דיני הפרת זכויות יוצרים, ככל שהיא מתייחסת לפרסום הספר, להבדיל מהתנהגות הנתבע לפני פרסום הספר. סעד הצהרתי