1. בקש למתן צו ביניים לעיכוב ביצוע צו סגירה שניתן לעסקה של המבקשת 2, עסק מסוג פאב המצוי במרכז הכרמל. כמו כן מבוקש להתיר למבקשת לתקן את העתירה ולצרף את עיריית חיפה - מחלקת רישוי עסקים כמשיבה נוספת. 2. מהבקשה עולה כי המבקשת 2 ("המבקשת") שכרה ביום 25/1/11 נכס המצוי ברחוב יפה נוף 107, בחיפה מהמבקשת 1 (להלן "פריצקר") שהינה בעלת הנכס. עוד טרם שכירת הנכס על ידי המבקשת נוהל במקום פאב. בהעדר רישיון לניהול העסק הוצא כנגד השוכרים הקודמים צו סגירה. מדובר בנכס במצוי במבנה שייעודו למגורים. 3. המבקשת הגישה בקשה לקבלת רישיון עסק ביום 6/7/11 ופעלה להשגת כל האישורים הנדרשים. הואיל וייעוד הנכס הינו למגורים ועל כן הגישה פריצקר בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג בנכס. בקשה זו הוגשה עוד בטרם שכרה המבקשת את הנכס. עוד עולה כי ההליכים בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג נמשכו זמן רב. בסופם של הליכים המליצה הוועדה המקומית ליתן היתר בכפוף למילוי תנאים. החלטה זו הועברה להכרעת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית חיפה שרק לה הסמכות למתן היתר לשימוש חורג. מתברר עוד כי עד היום טרם ניתנה כל החלטה של ועדת המשנה להתנגדויות. בישיבה של הוועדה מיום 5/10/10 הוחלט לקיים דיון חוזר והוועדה ביקשה לקבל מידע ופרטים נוספים. דיון חוזר טרם התקיים. 4. המבקשות טוענות כי בעקבות ההליכים לקבלת ההיתר לשימוש חורג פנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה (נספח 8 לבקשה). אין חולק כי ניתנו להן ארכות זמניות. רק מתגובת העירייה מיום 2.11.10 התברר להן כי על החלטת הוועדה המקומית להמליץ ליתן להן היתר לשימוש חורג הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית (ערר 277/10, 324/10). ועדת הערר קבלה, ביום 18.11.10, את העררים שהוגשו בפניה וביטלה את החלטת הוועדה המקומית - ההחלטה בדבר מתן המלצה לוועדת המשנה להתנגדויות. 5. חשוב לציין כי הטעם העיקרי להחלטת הוועדה נעוץ בהתנגדויות של תושבים המתלוננים על מטרד הרעש העולה מהמשך הפעלת הפאב, על קשיי חניה וכדומה. 6. מתברר כי בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה למתן צו סגירה (החלטה מיום 2/11/11). בקשה נוספת בתיק 489/09 נדחתה אף היא בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 20/11/11. עם זאת קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי ניתנת למבקשת ארכה עד 10/11/11 כדי לאפשר לה פניה לבית משפט זה. 7. בבקשה שבפני טוענות המבקשות כי קיים סיכוי טוב שהחלטת ועדת הערר מיום 18/11/10 תבוטל, שכן לוועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בעררים. עוד נטען כי אם לא יינתן צו סגירה יגרם להן נזק רב ועל כן מאזן הנוחות מחייב העתרות לבקשה. המשיבה מתנגדת לבקשה. דיון והכרעה 8. אודה כי התקשתי לרדת לסוף דעתן של המבקשות. כפי שניתן להבין צו הסגירה ניתן לפני שנים רבות, עוד כשהפאב נוהל על ידי השוכרים הקודמים. כאשר שכרה המבקשת את הנכס, ידעה או היה עליה לדעת, כי ייעוד המבנה הינו למגורים, כי טרם ניתן היתר לשימוש חורג וכי הוצא לפאב צו סגירה. למרות כל אלו ולמרות העדרו של רישיון עסק, כך מתברר, הפעילה המבקשת את הפאב. משמע, המבקשת מנהלת את עסקה מזה מספר חודשים ללא רישיון ובניגוד לדין. 9. כידוע, על בעל הדין הפונה לבית המשפט לקבלת סעד לבוא בידיים נקיות. מי שמנהל עסק ללא רישיון "עושה דין לעצמו" ועשיית דין זו מצדיקה הימנעות ממתן סעד.  עשיית דין עצמית והתעלמות מהוראות הדין עשויות להיחשב כחוסר ניקיון כפיים. כבר נאמר פעמים רבות כי "בית המשפט לא יפתח דלתותיו למי שעושה דין לעצמו, מזלזל בהוראות חוק ומבקש להעמיד את הרשות אל מול עובדות מוגמרות".(בג"ץ 3483/05 די.בי.אס, שירותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת (לא פורסם, ניתן ביום 9/9/07) ראה גם בג"ץ 197/81 פרידמן נ' ראש עיריית אילת, פ"ד לו(2) 425 (1982), בג"ץ 212/56 סלומנסקי נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד יא(1) 446, 448).             בבג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל אביב יפו, פ"ד ל(2) 304 (1976), דן בית המשפט בעתירה כנגד סירוב להעניק לעסק רישיון, ובדחותו את העתירה מציין השופט ברנזון:   רבים המקרים מספור שבהם החלטנו שלא להיזקק לעתירה המוגשת לבית- משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנשוא העתירה. כבית-משפט גבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק. היו מקרים שבהם נזקקנו לעתירה אף שענינה היה נגוע באי-חוקיות, בעיקר כאשר בעת הפניה לבית-משפט זה כיפר העותר על מעשהו הבלתי-חוקי וחדל ממנו, או מסיבה מוצדקת אחרת. למשל, אדם פתח עסק הטעון רשיון אחרי שהגיש בקשה לקבלתו ומחמת סחבת בלתי-רגילה בהוצאתו ללא סיבה מספקת פתח את העסק לפני שקיבל את הרשיון, אבל משהובא לדין על כך לא נצטווה לסגרו וניתנה לו ארכה לקבלת הרשיון: ראה בג"צ 192/61, [1]. כיוצא בזה, אדם שפתח עסק ללא רשיון, אלא שבעת פנייתו לבית-משפט זה כבר סגרו מרצונו על-מנת להראות את חזרתו בתשובה, לא תמיד מיצינו עמו את הדין, ונזקקנו לעתירתו. המקרה שלפנינו הוא אחר לגמרי. העותר פתח את המועדון מבלי לנסות אפילו לקבל רשיון, אם כי ידע שבעשותו כן הוא עובר על החוק. גם לאחר שהוגשו נגדו כתבי-אישום על ניהול העסק ללא רשיון, המשיך בכך בלי כל נקיפת מצפון. רק כשעמד לפני הוצאת צו-סגירה על-ידי בית-המשפט, הסכים לסגור את העסק. כלומר, ראשית פתחת המועדון היתה בחטא והמשך ניהולו בחטא, ולא מיראת החטא או מתוך חרטה כנה על חטאו סר ממנו, כי אם בכורח הנסיבות שנוצרו נגדו. אדם כזה אינו ראוי שבית-משפט זה ינקהו מחטאו ויושיט לו את עזרתו, גם לו צדק לגוף הענין.              דברים אלו הולמים היטב את נסיבות המקרה שבפניי, שהרי גם המבקשת ידעה שהיא פועלת ללא רישיון. המבקשת ידעה כי ההליכים לקבלת ההיתר לשימוש חורג טרם הסתיימו וכי טרם ניתן רישיון לעסק אך התעלמה מכל אלו והמשיכה בניהול עסק שלא כדין 10. זאת ועוד,הכלל הוא כי מקום שבו מנהל אדם את עסקו ללא רישיון, יינתן צו סגירה מיידי. כבר צוין פעמים רבות כי מקום שבו נמצא כי אדם מנהל עסק ללא רישיון יינתן צו סגירה מיידי ואין כל מקום למתן ארכות אלא במקרים חריגים.              אוסיף ואפנה לדברים המאלפים שנאמרו בפסק דינו של בית המשפט העליון לעניין עיכוב צווי הריסה למבנים שנבנו ללא היתר ודומני כי הדברים יפים גם לעניין ניהול עסק ללא רישיון. וכך אומר בית המשפט ברע"פ 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' דכה (ניתן ביום 22/11/09):  "בטרם חתימה: אולי נעים היה יותר להתחמם באורה של הגישה שמשקף בית המשפט המחוזי, ליברליזם חברתי העוטה לבוש של עולם הזכויות החוקתיות. השיח המשפטי כולל את אלה, וראוי שכך יהיה. עקרון החוקיות מחייב את הרשויות לכבד את זכות הקניין (ראו ח' דגן, קניין על פרשת דרכים (תשס"ה), 65; ב' ברכה, "זכויות אדם חוקתיות והמשפט המינהלי" ספר יצחק זמיר על משפט, ממשל וחברה (י' דותן וא' בנדור, עורכים, תשס"ה) 161, 166; ג' גונטובניק, "הקהילה הליברלית וזכויות רווחה כזכויות יסוד: עיון בהלכת קונטרם", שם 323; ר' שגב בהנחיית מ' קרמניצר, שקלול ערכים ואיזון אינטרסים, תשס"ט-2008). אלה קרובים מאוד ללבנו; אך קרוב ללבנו לא פחות כיבוד החוק, כעיקרון שבלעדיו לא יכובדו גם זכויות. חובתנו היא למנוע מצב של "איש הישר בעיניו יעשה", והשלכות הרוחב הבלתי נמנעות." 11. מפליא בעיני כי בית המשפט לעניינים מקומיים העניק למבקשות ארכות עד היום וראוי היה כי כל עוד לא ניתן למבקשות רישיון עסק, ייסגר הפאב לאלתר. אין זה מקרה שבו רישיון העסק מתעכב בשל טעמים טכניים או שהסיכוי כי יינתן בימים הקרובים הינו כמעט וודאי. בנסיבות שכאלו אין ליתן כל עיכוב בביצוע צווי סגירה שהרי המשך העיסוק בחסות בית המשפט מנציח פעולה שלא כדין. לצערי אין לי אלא לחזור על דברים שכבר נאמרו בעבר כי כאשר רשויות האכיפה אינן עושות די, ובתי המשפט אינם שולחים מסר ברור לעוסקים, אך טבעי הוא שהעוסקים יזלזלו בדין וימשיכו בניהול עסקם מבלי למלא אחר חובותיהם בדין בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה". זאת ועוד, יש לזכור כי ניהול עסק ללא רישיון, כמו בניה ללא היתר, עלולים לפגוע בציבור כולו. התנאים להענקת רישיון עסק נועדו להבטיח את שלום הציבור, את שלום המבקרים והעובדים בעסק, להבטיח הגנה על עסקים סמוכים, למנוע מטרדים לציבור ולשכנים וכדומה. אינטרסים אלו צריכים להישקל על ידי הרשויות המוסמכות להענקת רישיונות ולמתן היתרים. לא ראוי כי בחסות בית המשפט תינתן לעוסק שלא מחזיק ברישיון, האפשרות להמשיך במעשיו, לסכן את הציבור, ולפגוע באינטרסים ציבוריים חשובים. בפני בית המשפט הדן במתן ארכה לא עומדים כל השיקולים השונים, הוא אינו שומע התנגדויות, הוא אינו יכול להיוועץ עם מומחים ועל עליו להימנע מהענקה עקיפה של רישיונות לניהול עסקים שלא זכו לרישיון מהרשות המוסמכת. 12. צריך לזכור כי אפילו תתקבל עתירתן של המבקשות אין בכך כדי להואיל להן שהרי אפילו תבוטל החלטת ועדת הערר מיום 18/11/10 עדיין ארוכה הדרך עד שיחזיקו בידיהן רישיון עסק, אם בכלל. ועדת המשנה להתנגדויות לא אישרה עדיין את המלצת הוועדה המקומית. בפני הוועדה הוגשו התנגדויות רבות שטרם נדונו. הוועדה קבעה המשך דיון וזה, ככל הידוע, טרם התקיים. גם אם יתקיים הדיון אין כל וודאות כי יינתן ההיתר לשימוש החורג ומה יהיו תנאיו. בנסיבות האמורות, אין כל מקום ליתן צו ביניים המונע את סגירת העסק, על פי צווי סגירה שהוצאו לו כדין. להיפך, יש להתריע מפני המשך הפעלת העסק עד שיתקבלו ההיתרים והרישיונות ויש לצפות כי רשויות האכיפה ימנעו את המשך פעילותו. 14. אמנם סגירת הפאב תגרום למבקשות נזק ממוני, אולם המבקשות הן שהביאו נזק זה על עצמן. המבנה מיועד למגורים ולא לפאב וכל עוד לא קיבלו היתר לשימוש חורג לא היו צריכות להפעיל במקום את הפאב. משעשו זאת על דעתן שלא כדין, אין להן אלא להלין על עצמן על כל נזק או הפסד שייגרם להן. 15. אשר על כן אני דוחה את הבקשה לצו ביניים. מאידך, ובשים לב למוסכם אני מתיר את תיקון העתירה. ככל שהמבקשות יבקשו להקדים את הדיון בתיק העיקרי, יגישו בקשה בתיאום מועדים מוסכמים. הוצאות הבקשה ייפסקו במסגרת הדיון בעתירה לגופה. ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ב, 08 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. עיכוב ביצועבית המשפט לעניינים מקומייםצו סגירהצווים