ביטול פסק דין בשל גילוי ראיות חדשות 1. בפני סדרת בקשות שהגישה המבקשת לביטול פסק דין, הוספת ראיות חדשות בהליך, ובקשה לקביעה כי הדרך לביטול פסק הדין הינה בהגשת תובענה חדשה לבית הדין. נעיר כבר עתה כי המבקשת נסוגה מחלק מבקשותיה אלו, אולם בטרם נדון בהן כסדרן, יש לפרוש ראשית את התשתית העובדתית הענפה ואת סדר הגשת בקשותיה הרבות. 2. ואלו העובדות הצריכות לעניין: 3. המבקשת הינה חברה פרטית, אשר פעלה כקבלן כוח אדם על סמך רישיון שקיבלה מהמדינה בהתאם להוראות החוק. כחלק מהתנאים לקבלת הרישיון, הפקידה במשרד התמ"ת ערבות בנקאית בסך 173,000 ₪. 4. בתמצית נציין כי במסגרת תיק זה נדונה תביעתה של המבקשת להימנע מלחלט את הערבות הנ"ל לנוכח הליך בדיקה שנערך במשרד התמ"ת בדבר אי-תשלום מלוא הזכויות לעובדי המבקשת. 5. ההליך ידע תהפוכות רבות כמפורט בפסק דינו המקיף של בית הדין האזורי (כב' השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר אדי דלל ומר רענן גילאון) מיום 24.7.2009. בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקשת להורות למשיבה להימנע מביצוע חילוט הערבות הבנקאית. 6. המבקשת אף הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 17.10.2010 נדחה הערעור ובין הדין הארצי מצא לאשר את פסק הדין מטעמיו לפי סעיף 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, תוך שהוסיף טעמים אחדים לדחיית הערעור (ע"ע 520/09 אופקים א.ג. בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לא פורסם, (2010)). 7. לאחר דחיית הערעור על ידי בית הדין הארצי פעלה המבקשת כדלקמן: א. ביום 23.2.2011 הגישה בקשה לביטול פסק הדין בשל "גילוי ראיות חדשות". ב. ביום 27.4.2011 הגישה בקשה לקביעת מועד דיון. ג. ביום 15.5.2011 הגישה בקשה לגילוי ועיון במסמכים אשר לא הוצגו בפני בית הדין. ד. ביום 19.6.2011, ולאחר שבית הדין קבע על סמך תגובת המשיבה כי משלא חולטה הערבות התייתר הצורך בדיון בבקשה לביטול פסק הדין - הוגשה בקשה לעיון נוסף בהחלטה. ה. ביום 3.7.2011 הגישה המבקשת בקשה להוספת ראיה ולקביעת מועד דיון. ו. ביום 17.7.2011 הגישה בקשה שנייה להוספת ראיה ובקשה "לקבל החלטה או דיון". ז. ביום 8.12.2011 הגישה בקשה "למתן הבהרה", שהיא למעשה בקשה בה התבקש "להבהיר את התמונה העולה מגילוי הראיות החדשות" על מנת "לחסוך מזמנו היקר של בית הדין בעלעול ואיתור מסמכים...". ח. בין לבין הגישה המבקשת ביום 14.9.2011 תובענה נוספת בהליך שמספרו ס"ע 30236-09-11, במסגרתה עתרה לביטול פסק הדין נשוא הליך זה. בית הדין (חברתי כב' השופטת יהלום ונציגי הציבור מר רפי גמליאל ומר אלי ביהרי) נעתר ביום 26.1.2012 לבקשה לסילוק על הסף של ההליך וקבע כי דין הבקשה להימחק וכי אין הצדקה לקיום הליך מקביל, שעה שתלויה ועומדת בקשת המבקשת לביטול פסק דין בהליך שלפנינו. ט. עוד בטרם נמחק ההליך הנוסף, ביום 8.1.2012, פנתה המבקשת בבקשה למחיקת בקשתה לביטול פסק דין בתיק שבפנינו. זאת, לנוכח קיומה של התובענה בהליך הנוסף. י. לאחר שבית הדין מחק את התובענה בהליך הנוסף, נתבקש בית הדין ביום 2.2.2012 "לקבוע שהדרך לביטול פסק-דין הינה הגשת תביעה חדשה". 8. עינינו הרואות, המבקשת מציפה את בית הדין בבקשות בזו אחר זו, אשר כולן מועברות לתגובת המשיבה וגורמות לטרדה הן לבית הדין והן למשיבה. כמו כן, טיבן של הבקשות הינו דומה והמבקשת שבה וחוזרת על בקשותיה באופן המכביד על האפשרות למתן החלטה אחת סופית וברורה בבקשותיה. ונזכיר: בעניינה של המבקשת ניתן זה כבר פסק דין בשתי ערכאות. המבקשת טוענת אמנם כי בידיה ראיות חדשות, אולם תחת להמתין להחלטה בבקשתה לביטול פסק דין, או לחילופין להגיש תובענה המכריזה על בטלות פסק הדין שניתן, נוקטת המבקשת הליכים כפולים ומבצעת את שני הדברים במקביל, בלא להמתין להחלטות בתי הדין ובאופן אשר אינו עולה בקנה אחד עם יעילות דיונית ועלול ליצור הכרעות סותרות. לכך יש ליתן ביטוי בהכרעה בסוגיית ההוצאות. 9. אשר לבקשה גופה: כזכור, עניינו של פסק הדין הוא בחילוט הערבות הבנקאית שהפקידה המבקשת לצורך הבטחת קיום התחייבויותיה כקבלן כח-אדם כלפי עובדיה. המשיבה ביקשה לחלט את הערבות מאחר והמבקשת לא הציגה מסמכים המאשרים כי שולמו לעובדי המבקשת מלוא זכויותיהם עם סיום העסקתם. המבקשת טוענת בבקשותיה השונות כי בידיה ראיות חדשות - מסמכים המעידים לכאורה על כך שבפני המשיבה הוצגו מסמכים המעידים על ביצוע גמר חשבון לעובדי המבקשת. 10. בתשובה לבקשה הראשונה לביטול פסק דין ציינה המשיבה כי משהוצגו המסמכים הדרושים לאחר מעשה (קרי, לאחר מתן פסק הדין), הוחלט בסופו של דבר שלא לחלט את הערבות אשר הופקדה בידי המשיבה ומשכך אין עוד נפקות מעשית לפסק דינו של בית הדין והבקשה לביטולו הפכה תיאורטית. המבקשת טענה כי דווקא יש נפקות לביטול פסק הדין בשל הוצאות המשפט, עלויות ההתדיינות ששולמו לבא כוחה והעובדה כי פסק הדין קובע - לשיטתה באופן שגוי - כי לא העבירה מסמכים, שעה שעשתה זאת. 11. בהחלטה מיום 26.5.2011 קבעתי כי לאור האמור בתגובה, ולפיה ביטול פסק הדין הפך תיאורטי היות שלא חולטה הערובה, אין צורך בקיום דיון בבקשה שכן, "המבקשת באה על סיפוקה בכך שהערבות לא מחולטת כך שאין לפסק הדין משמעות ממשית". מכל מקום, המבקשת נסוגה מבקשתה לביטול פסק הדין וביקשה, כזכור, כי תחת זאת יקבע בית הדין שהדרך לביטול פסק הדין הינו הגשת תובענה חדשה לביטולו. 12. למעלה מן הצורך, וחרף שהמבקשת חזרה בה מבקשת הביטול, נעיר כי הכלל הבסיסי הוא, כי אין להרהר אחר פסק-דין סופי וחלוט, שניתן בסמכות ולאחר דיון במעמד הצדדים. אולם, כאשר פסק-הדין הושג במירמה נוצר חריג, המצדיק סטייה מכלל זה. הדרך לביטולו של פסק-דין, שהושג במירמה, היא על-ידי תקיפה ישירה של פסק-הדין, היינו בהגשת בקשה לביטול פסק-הדין לבית-המשפט שנתן אותו (דב"ע נז / 9-85 מלוינה גונן ואח' - הספרייה המשותפת "לדורות", לוד פד"ע לב, 395 (1999)) 13. אף כי בפי המבקשת הועלתה טענת תרמית, הרי שאין הדבר כך: בשעה שנתקיים הדיון בפני בית הדין האזורי ובפני בית הדין הארצי ידעה המבקשת כי הגישה את המסמכים אשר הוגשו לטענתה למשיבה, ויכולה היתה להצביע על כך. כמו כן, אף אם כטענתה המסמכים לא היו בידיה, יכולה היתה לקיים הליכי גילוי ועיון במסמכים ולהביאם בפני בית הדין. לפיכך, אין מדובר בפסק דין שניתן בתרמית. העובדה כי המבקשת לא טרחה להצביע על מסמכים אשר לכאורה מוכיחים את טענותיה עומדת לחובתה, ואין לה להלין אלא על עצמה בעניין זה. 14. הן כאשר מדובר בטענת תרמית והן כאשר אין הדבר כך, קבע בית הדין הארצי בעניין מלוינה גונן כי מתחייבת התקיימותם של שני תנאים בסיסיים לפתיחת דיון מחדש בפסק-דין: האחד, הינו קיומה של ראיה חדשה, שהתגלתה רק לאחר פסק-הדין הראשון, ובעל-הדין לא יכול היה להשיגה קודם לכן גם בשקידה סבירה; השני הינו כי בכוחה של הראיה האמורה לשנות לחלוטין את תוצאות המשפט. 15. בעניננו, לא מתקיים ולו תנאי אחד משני אלה: ראשית, כבר הובהר לעיל כי בשקידה סבירה יכולה היתה המבקשת להביא בפני בית הדין האזורי את ראיותיה ולפיהן הוגשו לכאורה מסמכים למשיבה. אין לה להלין אלא על עצמה על שלא פעלה כך. שנית, לא הוכח בפנינו כי בכוחה של הראיה לשנות את תוצאות המשפט הן משום שהראיה לא הובאה בפנינו (ותמוה בענינו מדוע מסמכים שהגישה המבקשת למשיבה אינם מצויים בידיה, לטענתה) והן משום שממילא, הערבות לא חולטה בסופו של יום ואכן, הבקשה לביטול פסק הדין הפכה תיאורטית. 16. המבקשת טענה כי הבקשה לביטול איננה תיאורטית, בשל הוצאותיה. על כך נעיר כי ראשית, המבקשת חזרה בה מבקשת הביטול ושנית, מי לידה יתקע כי גם אם יבוטל פסק הדין, תזכה לשיפוי בגין הוצאותיה אלו? שיקול ההוצאות אינו יכול לעמוד לבדו בהכרעה על ביטול פסק דין. 17. אשר לבקשה כי נקבע שהדרך לביטול פסק הדין הינה בהגשת תובענה חדשה - אין זה מתפקידו של בית הדין לייעץ לצדדים על דרך נקיטת ההליך. המבקשת תהא רשאית לפעול על פי שיקול דעתה. 18. אשר ליתר הבקשות: אך מובן הוא כי בקשות לגילוי ועיון במסמכים אינן יכולות לידון שעה שההליך כבר נסתיים וכאשר כלל לא מתבקש ביטולו (שכן, המבקשת חזרה בה מבקשתה בעניין זה), ורק אם היינו מורים על ביטול פסק הדין היה מקום לדון בהן. כמו כן, הבקשה להוספת החלטת בית משפט השלום בהרצליה כראיה, טיבה הינו הפניה להחלטה שיפוטית אשר מובן כי אינה בגדר ראיה; זוהי אסמכתא משפטית. לפיכך, אין כל צורך לבקש הוספתה. 19. סוף דבר, דין הבקשות להידחות: עניינה של המבקשת נדון בשתי ערכאות ופסק הדין הפך חלוט. המבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי יש מקום להורות על דיון מחודש בעניין, הן מפני שלא עמדה בתנאים שהתוו בפסיקה לשם כך והן מפני שממילא מדובר בשאלה שהפכה תיאורטית, משהערבות לא חולטה בסופו של יום. פתיחתו של ההליך מחדש אינה עולה בקנה אחד, איפוא, עם שיקולים של יעילות דיונית ואין כל מקום לקיים התדיינות סרק שעלולה לגרור את הצדדים להוצאות נוספות. 20. המבקשת תישא בהוצאות בקשותיה המרובות בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. גילוי ראיותראיות חדשותביטול פסק דיןראיות