תביעה לסעד הצהרתי תוקפו של הסכם

הבקשה 1. בפניי בקשה מטעם הנתבע (להלן:"המבקש") לסילוק התביעה על הסף, בשל אי תשלום אגרה מספקת בגינה, בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות"). לחלופין, התבקש בית המשפט לחייב את התובע (להלן:"המשיב") להפקיד את מלוא סכום האגרה, הדרוש עבור כל סכום התביעה. עסקינן בתובענה לביטול הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10/03/03 על ידי בית המשפט הנכבד במסגרת ת.א. 498/96 (להלן:"הסכם הפשרה"). על פי הנטען בכתב התביעה, בשנות ה-90, יזם המשיב מהלך לצורך השתלטות על חברת י.ו.א.ל ירושלים אויל אקספלורשיין בע"מ, ורכישת מניותיה. לצורך ביצוע ההשתלטות, נקשר המשיב בשותפות עם המבקש, במסגרתה סוכם כי המבקש יממן את הוצאות רכישת המניות, והמשיב יהא זכאי ל-25% מטובות ההנאה שיופקו מרכישת המניות. לדברי המשיב, לאחר הצלחת ההשתלטות, החל המבקש לנשלו מחלקו בשותפות, ולכן הגיש את תביעתו בת.א. 498/96, אשר הסתיימה בהסכם הפשרה, במסגרת הליך גישור. לטענת המשיב, הסכם הפשרה הושג במרמה תוך כפייה, באמצעות ביצוע הטרדות, הפעלת לחץ, סחיטה ואיומים. בכתב ההגנה טען המבקש, כי במהלך כל ההליכים שנוהלו בינו לבין המשיב, היה המשיב מיוצג על ידי עורך דין. עוד נטען, כי תביעה זו הוגשה שנים רבות לאחר שנסתיימו הליכי הפשרה בין הצדדים, ולאחר שהמשיב קיבל לידיו את סכום הפשרה, ומעבר לכך כל טענותיו של המשיב אינן נתמכות, ולו בראשית ראיה. יצויין, כי ביום 16/02/10 הגיש המשיב לבית משפט זה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, וביום 27/02/2011 קבע בית המשפט הנכבד, כי התובענה איננה מתאימה להתברר במסגרת הליך של המרצת פתיחה, והורה כי התובענה תועבר למסלול של תביעה רגילה. טענות הצדדים בבקשה 2. לטענת המבקש, מדובר בתובענה כספית לכל דבר ועניין, במסווה של תובענה לסעד הצהרתי. המשיב הכתיר את הסעד בכתב התביעה כסעד הצהרתי לביטול הסכם פשרה, על מנת להתחמק מתשלום אגרת משפט מלאה. טענת המבקש נסמכת, בין היתר, על סכומי כסף הנזכרים בסעיפים שונים בכתב התביעה. בתגובה נטען על ידי המשיב, כי הסעד המבוקש הינו סעד הצהרתי גרידא. לדבריו, אם תתקבל תביעתו לסעד הצהרתי, הרי שכל מה שיזכה בו הינו ביטול הסכם הפשרה בתביעתו המקורית. עוד הוסיף המשיב, כי טרח לציין סכומים וערכים כספיים בכתב התביעה, על מנת להסביר את הרקע הכלכלי להליך המקורי בת.א. 498/96. יצויין, כי ביום 12/09/11, הגיש המשיב לבית המשפט הודעה, במסגרתה, מסר כי הוא מתחייב שלא להגיש תביעה כספית בבית משפט כלשהו בישראל בנושא הליך הזה, כנגד המבקש ו/או מי מטעמו, ולכן ביקש המשיב להשיב את התיק למסלול של המרצת פתיחה (להלן:"ההודעה"). ביום 13/09/11 הועברה ההודעה להתייחסות המבקש. המבקש התנגד לתוכן ההודעה, וביקש לדחותה בשל קיומו של מעשה בית דין בנוגע לסיווגו של ההליך, בשל העובדה כי ההודעה הינה ניסיון לחמוק מתשלום אגרת בית משפט, ובשל העדר אינטרס לגיטימי להגשת התובענה כתובענה לסעד הצהרתי. המסגרת הנורמטיבית 3. ככלל, זכותו של בעל דין לבקש את הסעד בו הוא מעוניין כראות עיניו, ובמסגרת זו הוא יכול להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי. עם זאת, על בעל דין המגיש תביעה לבקש את מלוא הסעדים לרבות הסעדים האפקטיביים אותם הוא מצפה לקבל בסופה של דרך, ואין זה ראוי לפצלם לתביעות שונות (ראו רע"א 6000/05 ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, (לא פורסם, ניתן ביום 25.07.05)). ההלכה היא כי תובע עשוי לזכות בפסק דין הצהרתי בהתקיים שני תנאים מצטברים: "האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים 'מצב' שעליו מבקש הוא להצהיר; והאחר, בהוכיחו כי מן הראוי ל'שריין' אותה זכות" (אורי גורן, סוגיות בסדרי דין אזרחי (מהדורה עשירית - תשס"ט), עמ' 504). סעד הצהרתי הוא, כידוע, סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. אם התשובה לכך היא חיובית, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, בית המשפט ייטה בדרך כלל שלא לתיתו (שם, בעמ' 507) מאחר שהסעד ההצהרתי אינו ממצה את זכויותיו של התובע - שהרי התביעה ההצהרתית מוגשת, בדרך כלל, כשלב מקדמי לתובענה הבאה - על התובע להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי לנקוט בדרך דיונית זו דווקא. היינו, אינטרס לגיטימי התומך בפיצול הדיון, באופן שבשלב הראשוני תינתן הצהרה בלבד. מקום בו מתברר כי ההליך, שבמסגרתו נתבקש הסעד ההצהרתי, אינו אלא פרק א' של ההתדיינות בין אותם בעלי דין, אין לראות את התובע כמי שיש לו אינטרס לגיטימי כזה (שם, בעמ' 508; רע"א 1910/04 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 193; ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'רנוי (לא פורסם, ניתן ביום 10.09.07) (להלן:"פס"ד גליקלד")). ההלכה המנחה בעניין זה נפסקה בע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' יצחק ברנר ואח', פ"ד לב(1) 85, עמ' 89, שם קבע כב' השופט ש' לוין (כתוארו דאז) כדלקמן: " ...מוסמך בית-המשפט להעניק לתובע סעד של הצהרה אפילו לא תבע את הסעד הממשי שבגררה. בנסיבות אלה שומה על בית-המשפט לקבוע נקודת איזון בין שני אינטרסים מנוגדים: האינטרס של הנתבע שלא יוטרד פעמיים בשל אותו ענין, בנסיבות שבהן פיצול הסכסוך לתובענות שונות עשוי להוות שימוש לרעה בהליכי בית-משפט מחד, והאינטרס של התובע, בנסיבות המיוחדות של הענין הממשי הנדון, לקבל הצהרה בלבד באותו שלב. העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב-ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר". באותו פסק-דין ציין כב' השופט ש' לוין שלושה מקרים המייצגים אינטרסים של תובע, שבכוחם לגבור על העיקרון המנחה, לפיו בית המשפט לא ידון בתביעה לסעד הצהרתי גרידא, כאשר לתובע מוקנית האפשרות לתבוע סעד ממשי ואופרטיבי. אין צריך לומר כי סעד מעין זה כולל, ממילא, באופן אגבי, אף את ההצהרה המבוקשת. המקרה הראשון - כאשר נבצר מהתובע לקבל את הסעד המלא. המקרה השני - כאשר התובע עותר למתן סעד הצהרתי כדי לנקות את שמו. המקרה שלישי - כאשר התובע מבקש הדרכה כיצד עליו לפעול מכאן ולהבא. אין בית המשפט צריך לשמש אכסניה לבירור חלקי של תובענות עקרות. בעניין זה נקבע בפס"ד קליגלד מפי כב' השופטת א' חיות: "בית-המשפט איננו צריך לשמש אכסניה לדיונים עקרים שתוצאתם המסתברת איננה סיום ההתדיינות בין הצדדים למחלוקת. אין לפתוח פתח להליכים למתן פסק-דין הצהרתי אשר כל מגמתם היא רק בירור ההלכה בחלק המוגבל של העילות הפתוחות, תוך שמירת הזכות לפרוס בדיון נוסף יריעה רחבה יותר או לעגן את התביעה בעילה שונה. האינטרס הציבורי הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד. מכאן כי כאשר מסורה הענקת הסעד לשיקול-דעתו של בית המשפט, הרשות בידו להימנע מהענקת הסעד אם יש בכך כדי לטפח דיון משפטי כפול" (פסקה 6). הכלל הוא, כאמור, כי אין לאפשר הפרדה מלאכותית של תביעות לסעד הצהרתי ולסעד כספי, ובית המשפט יימנע מלתת סעד הצהרתי כל אימת שהמבקש יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת, ומתן הסעד יביא לידי כפל תביעות (רע"א 1810/90 הדר חברה לבטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקעות ולבנין בע"מ, פ"ד מד(2) 737). יודגש, כי לדרך בה בחר המשיב להכתיר את תביעתו אין משמעות של ממש, ועל בית המשפט לבחון בחינה מהותית מהו הסעד האמיתי המבוקש, במסגרת כתב התביעה (רע"א 783/05 ענבי נ' קורן, (לא פורסם, ניתן ביום 20.06.06)). כן נפסק זה מכבר, כי הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי, במטרה לחסוך בתשלום האגרה כאשר בידי התובע קיימת האפשרות לתבוע סעד כספי, אינה מוצדקת ואינה ראויה, והדבר אף יכול להיתפס כשימוש לרעה בהליכי משפט (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס, (לא פורסם, ניתן ביום 21.07.98); ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85). היינו, האינטרס של חסכון באגרה אינו מהווה שיקול שיש בו, כשלעצמו, כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי, מקום בו הסעד האמיתי המתבקש הינו סעד כספי (ראו: רע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' זלמן ליבוביץ ואח', פ"ד מו(3), 414, עמ' 416). ומן הכלל אל הפרט 4. לאחר עיון בכתב התביעה הגעתי למסקנה כי מדובר, למעשה, בתביעה לסעד כספי, כפועל יוצא מהסעד ההצהרתי המבוקש. לטענת המשיב, הוא ויתר על חלקו וזכויותיו בשותפות, עפ"י הסכם הפשרה, בעבור סכום זעום של 200,000$, אשר אינו משקף את שווי חלקו וזכויותיו בשותפות. המשיב מציין במפורש בכתב התביעה כי הוא "מעריך את שווי חלקו וזכויותיו בשותפות ביום חתימת הפשרה בסך של 65-70 מיליון דולר" (עמ' 3, סעיף 12) עוד נטען כי "עסקינן בתביעה המשוערכת ליום הגשתה על סך של 25,000,000$ אולם בהתאם להסכם הפשרה שולם סך של 200,000$ בלבד" (עמ' 19, סעיף 5) בהמשך מוסיף המשיב כי "מדובר בעוול שנגרם לתובע היות ותביעתו שהוערכה דאז בסך של 25,000,000$ ובסופו קיבל סך של 200,000$ בלבד" (עמ' 20, סעיף 11) עיון בסעיפים אלה מעלה, כי על אף שהסעד הנדרש בתביעתו של המשיב הוא להצהיר על בטלות הסכם הפשרה, הרי שהסעד ההצהרתי נועד לשמש כשלב ראשון במערכה, כאשר בהמשך צפוי שתוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופרטיבי, במסגרתה ידרוש המשיב את שווי זכויותיו וחלקו הריאלי (לטענתו) בשותפות. לפיכך יש מקום לקביעה, כי המשיב אינו יכול לדרוש סעד הצהרתי אלא עליו לעתור לסעד כספי. אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה העובדה שכתב התביעה נוקב בסכומים במסגרת תיאור העובדות, אינה הופכת את התביעה לתביעה שבה מבוקש סעד כספי. אני סבור, כי מאחורי הסעד ההצהרתי מסתתר הסעד המהותי, היינו, קבלת מלוא הסכום המגיע לו בגין זכויותיו בשותפות, על פי טענתו. בנוסף, המשיב לא הציג כל אינטרס מיוחד המצדיק את קבלת הסעד ההצהרתי תחת תביעת הסעד האופרטיבי, וגם לא הצביע על מניעה להגשת תביעה כספית. לפיכך, הנני קובע, כי במקרה זה, אין מתקיים החריג לכלל, לפיו אין ליתן סעד הצהרתי מקום שניתן לתבוע לאלתר סעד כספי ממשי ומוגדר, היות שלא נבצר מהמשיב לתבוע ולקבל במסגרת התביעה הנוכחית את הסעד המלא, הכולל סעד כספי. אינני מוצא לקבל את טענת המשיב לפיה ביטול הסכם הפשרה לא יעניק לו זכויות בשותפות, שהרי אף לטענתו, בכתב התביעה, עובר לחתימת הסכם הפשרה, היה בעל זכויות בשותפות בשיעור של 25%, ולכן עצם מתן הסעד ההצהרתי, שיוביל לביטול הסכם הפשרה, יחזיר את המצב לקדמותו. בנוסף יצויין, כי המשיב טען במפורש בתגובתו לבקשה כי ייתכן שהתביעה הנוכחית לא תסיים את ההתדיינות, ובמידה שיזכה בסעד ההצהרתי, דרכו תהיה פתוחה לתבוע סעד כספי (סעיף 43 לתגובה). לעניין ההודעה, במסגרתה התחייב המשיב, שלא להגיש תביעה כספית בבית משפט בישראל, וביקש להשיב את התיק למסלול של המרצת פתיחה - אני מוצא לדחותה. התחייבות המשיב, שלא להגיש תביעה כספית בישראל הוגשה בצורה כללית ולאקונית, ולכן אין מקום לקבלה, באופן בו הוגשה. יתרה מכך, כאמור לעיל, ביום 27/02/2011, קבע כב' השופט חגי ברנר, כי התובענה איננה מתאימה להתברר במסגרת הליך של המרצת פתיחה, והורה כי התובענה תועבר למסלול של תביעה רגילה. המשיב לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ולפיכך קיים בנושא זה מעשה בית דין, והמשיב מנוע מלבקש כעת, להשיב את התיק למסלול של המרצת פתיחה. סוף דבר 5. בקשת המבקש לסילוק התובענה על הסף - בדין יסודה. עם זאת, בשלב זה אינני מוחק את התובענה, אלא מאפשר למשיב לתקן את תביעתו באופן שזו תכלול את מלוא סעדיו הכספיים, ולשלם בהתאם את האגרה הנדרשת בגין אותם סעדים. כתב התביעה המתוקן יוגש בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו. במידה שלא יוגש כתב תביעה מתוקן במועד או שלא תשולם מלוא האגרה המתחייבת, לאחר תיקון כתב התביעה - תימחק התובענה בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי. בהתייחס לבקשת המשיב מיום 13/09/2011, להשיב את התיק למסלול של המרצת פתיחה אני מוצא לדחותה, כפי שהובהר לעיל. כמו כן אני דוחה את בקשת המשיב לעיכוב הליכים, מיום 14/09/2011, שכן אינני סבור כי החלטה בעתירה שהגיש המשיב בבג"צ 6546/11 תשפיע בבירור על תביעה זו. הנני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו, שאם לא כן ישא בריבית והצמדה כדין, ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל. הצדדים יופיעו לקדם משפט נוסף ביום 14/03/2012 שעה 08:30. ניתנה היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. חוזהסעד הצהרתי