הודעה לצד שלישי מעלית מבוא בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1939, בתאונת עבודה ביום 6.3.05 כאשר החליקה ליד המעלית במקום עבודתה (להלן: "התאונה"). הנתבעת 1 היא הבעלים, המחזיקה והמפעילה של בניין העירייה בו אירעה הנפילה. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1 על פי פוליסת אחריות מעבידים. הנתבעות שלחו הודעה לצד שלישי שעיסוקה, בין היתר, באחזקת מעליות וביצוע בדיקות, טיפולים ותיקונים בהן והיא שהעסיקה את טכנאי המעליות אשר ביצע את הטיפול ו/או התיקון של המעלית במועד הרלוונטי לתאונה. הצדדים חלוקים הן לגבי החבות והן לגבי הנזק. כתב התביעה לטענת התובעת, ביום 6.3.05 שעה 14:00, בעת שיצאה מחדר השירותים הסמוך לכניסה לאגף הרווחה בעירייה בו עבדה (במסגרת העמותה) והמצוי בקומה השנייה בבניין היא החליקה לפתע ליד המעלית על משטח שמנוני שהיה שם. לטענת התובעת הנתבעות אחראיות לתאונה אשר נגרמה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות ו/או הפרת הוראה חקוקה מצדה של הנתבעת 1 או מי ממנהליה ועובדיה. הנתבעת 1 עשתה או חדלה מלעשות את המעשים הבאים: לא דאגה למדרך רגל בטוח, לתיקון ולתחזוק מתאים לדרכים הנמצאים בשטחה ובשליטתה; לא הדריכה ולא הזהירה את התובעת באשר לסכנות הגלויות והסמויות במקום אירוע התאונה; נמנעה מלהציב במקום התאונה שלטי אזהרה ובפרט בדבר קיומה של סכנת החלקה; לא עשתה כל שימוש באמצעי בטיחות ועוד. לתובעת נגרמו נזקים בשל הפגיעה שנגרמה לה בתאונה. כתב ההגנה הנתבעות הכחישו את הנפילה אצל הנתבעת 1 ולשיטתן במקום הנפילה הנטען אין כל סכנה חבויה אלא מדובר במשרדי הנתבעת 1 המשמשים את עובדי העירייה ואת הבאים אליה משך שנים רבות. התובעת מעדה ונפלה ללא קשר לתכסית משרדי הנתבעת 1. הנתבעת 1 הכחישה קיומו של משטח שמנוני ו/או כל מפגע אחר שנטען בכתב התביעה. הנתבעות הוסיפו וטענו כי במועד הרלוונטי לתאונה בוצעו במקום תיקון ו/או אחזקה במעלית על ידי טכנאי מעליות מטעם הצד השלישי ולפיכך אם נשפך חומר שמנוני על הרצפה הרי החומר שנשפך בסמוך לדלת המעלית נשפך על ידי טכנאי המעליות וזאת בזמן הקצר הסמוך ליציאת התובעת מהשירותים. איש מעובדי הנתבעת 1 לא היה מודע לכך שטכנאי המעליות שפך חומר שמנוני כלשהו בסמוך לתאונה נשוא התביעה. לנתבעות אין כל חבות והתנהגותם של התובעת ו/או טכנאי המעליות גרמה לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה המוכחשת לבין הנזק המוכחש אף הוא. הנתבעת 1 פעלה כפי שרשות מוניציפאלית סבירה ו/או זהירה אמורה לנהוג והעסיקה עובדי ניקיון שניקו מדי יום את משרדיה באופן סדיר וכן על פי הצורך. אם יתברר כי אכן נשפך חומר שמנוני כלשהו על גבי הרצפה בסמוך למעלית אזי טכנאי המעליות (של צד שלישי) הוא שנהג ברשלנות ו/או בקלות דעת ו/או בפזיזות. כתב הגנה להודעה לצד שלישי לטענת הצד השלישי, הוא נהג בכל המועדים הרלוונטיים כנותן שירות סביר ומילא את כל כללי הזהירות ו/או הבטיחות הנדרשים ממנו ואף מעבר לכך. לשיטתו, התאונה נשוא התביעה אירעה בשל אחריות הנתבעת 1 ו/או חברת הניקיון ולחילופין בשל רשלנותה המכרעת של התובעת. דיון תחילה אדון בסוגית החבות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוגשו מטעמם, אני סבור שדין התביעה להידחות מאחר והתובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר מפגע כלשהו במקום התאונה. במסגרת פרשת התביעה העידו הגב' אטואל סאלם וכן התובעת עצמה לגבי נסיבות הנפילה וההתרחשות מיד לאחריה. בתצהירה של התובעת נטען כי ביום 6.3.05 בשעה 14:00 כאשר הייתה בדרכה בחזרה מהשירותים לכיוון דלת הכניסה לאגף הרווחה עצמו, היא החליקה לפתע באזור שליד המעלית על חומר שמנוני שהיה מצוי שם על הרצפה ושהיא לא הבחינה בו (סעיף 3). התובעת צירפה לתצהירה תביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 28.3.05 וכן אישור המעביד (טופס בל/250) מיום 27.3.05 בהם נכתב לגבי נסיבות התאונה כדלקמן: "יצאתי מחדר השירותים לכיוון הכניסה לאגף וליד המעלית החלקתי בצורה קשה ולא יכלתי לקום". התובעת ציינה בתצהירה כי לאחר שהופנתה תשומת לבה להודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת 1 לחברת אלקטרה בע"מ (הצד השלישי) שאחראית על ביצוע עבודות התחזוקה והטיפול השוטף במעלית המצויה בבניין, אכן זכור לה היטב כי ביום התאונה המעלית טופלה ו/או תוקנה. התובעת ציינה כי לאחר התאונה, משלא הצליחה להתרומם בכוחות עצמה עזרו לה אנשים שעברו במקום וכן עובדי האגף לקום תוך שהם מושיבים אותה תחילה על כסא סמוך. משם היא פונתה ברכב של אחד העובדים לחדר המיון בתל השומר. התובעת ציינה כי עובדי האגף שבאו ועזרו לה הם מר אלי איתיאל, מר יובל שחורי וגברת אטואל סאלם. מעבר לכך, מתייחסת התובעת בתצהירה לנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה. בעדותה בבית המשפט העידה התובעת כי היא זוכרת שביום התאונה היה טכנאי של מעליות וכי היא אפילו זוכרת שהוא ישב על הישבן בפתח המעלית. לפי טענתה, היא החליקה ממקום הישיבה של הטכנאי לכיוון דלת הכניסה לאגף. עם זאת, היא לא זכרה אם ראתה את הטכנאי גם כשיצאה מחדרה לכיוון השירותים ולמעשה היא לא זכרה כלל באיזה סיטואציה או שלב היא ראתה את אותו טכנאי. התובעת אישרה כי היא החליקה בדרכה חזרה מהשירותים לפינת העבודה שלה. היא לא זכרה אם היא ראתה דבר כלשהו על הרצפה בדרכה לשירותים ובדרכה חזרה לפינת העבודה שלה. התובעת גם לא זכרה אם היו על בגדיה במועד התאונה כתמים כלשהם וציינה שהייתה מבולבלת אחרי התאונה מכאבים. לטענתה היא הרגישה משהו שמנוני ובגלל זה היא החליקה ולאחר מכן היא הרגישה משהו ביד כשהרימו אותה מהרצפה. התובעת לא טענה שהחומר השמנוני הגיע מטכנאי המעליות אבל העידה שבאותו יום תקנו את המעלית. התובעת לא ידעה להגיד כמה פעמים עברה במסדרון באותו יום לפני שנפלה ואישרה שמר איתיאל הוא שעזר להרים אותה לאחר הנפילה. בתשובה לשאלה אישרה התובעת כי היה ניתן להביא את מר שחורי למתן עדות. התובעת אישרה כי מדובר במקום עבודה שמנקים ומסדרים אותו וכי לא זכור לה שראתה בעבר במקום הנפילה לכלוך או מים (פרו' עמ' 18). גב' סאלם מסרה בתצהירה כי היא עובדת כמרכזנית בלובי הממוקם בכניסה לאגף הרווחה. במועד התאונה ביום 6.3.05 בשעה 14:00 לערך היא שמעה צעדים ולפתע רעש חזק. מיד היא רצה החוצה מחוץ לאגף וראתה את התובעת שרועה על הרצפה ברחבה שליד המעלית ולא יכולה לזוז. היא רצה לחפש גבר שיעזור לה להרים אותה והביאה את המנהל שלה מר איתיאל, ביחד הם הושיבו את התובעת על כסא. העדה הוסיפה בתצהירה שהיא עמדה ליד התובעת כל הזמן בעת שמר איתיאל הלך להביא דו"ח תאונה, ולאחר שהוא מילא את הדו"ח הוא מסר אותו לתובעת וביחד עם התובעת ועם גב' גזית הם נסעו למיון בבית חולים תל-השומר. גב' סאלם העידה בתצהירה כי לא זכור לה משהו מיוחד באותו יום באזור המעלית בו נפלה התובעת מאחר והיא יושבת מאחורי דלת עם חלון קטן לפניות הציבור. בעדותה בבית המשפט העידה גב' סאלם שבשלושים שנות עבודתה שם לא ראתה שמישהו החליק במקום התאונה. היא הסבירה שהיא לא יכלה ולא ראתה את הנפילה ממקום מושבה. לפי עדותה התובעת נפלה כשלוש ארבע דקות לאחר שהיא יצאה מהאגף לשירותים. לאחר שהיא שמעה את הבום של הנפילה היא שלחה את העובד לקרוא למנהל שלהם, במקביל עזרו לתובעת לשבת על כסא והמנהל מילא ונתן לה את הטופס עבור התובעת. גב' סאלם העידה שהתובעת אמרה לה שהיא החליקה והיא לא שאלה אותה על מה. בתשובה לשאלה האם ראתה על הרצפה משהו או ראתה על הבגדים של התובעת כתמים השיבה כי לא הסתכלה על הרצפה ולא שמה לב לבגדיה. לפי עדותה, התובעת הלכה עם נעלי עקב שעשו רעש ולכן היא שמעה את צעדיה. בחקירה החוזרת העידה שמדובר בנעלי עקב מרובעות עם בסיס רחב יחסית. העדה אישרה כי מר שחורי הוא שהיה לצדה כשיצאו החוצה מהאגף לאחר הנפילה של התובעת וכי הוא עדיין עובד באגף הרווחה במקום וכן כי מר איתיאל הוא שהרים את התובעת לאחר נפילתה. גב' סאלם אישרה כי למחלקת הרווחה מגיעים עשרות אנשים מדי יום. מטעם הנתבעות העיד מר איתיאל, סגן מנהל אגף הרווחה ומנהל המחלקה למשאבי אנוש בנתבעת 1. בתצהירו מסר מר איתיאל כי ביום 6.3.05 בסמוך לשעה 14:00 החליקה התובעת בסמוך לדלת הכניסה באגף הרווחה, הנמצאת באזור שליד המעלית. עוד מסר, כי זכור לי שבאותו היום התבצעה עבודת תחזוקה ושירות למעלית הבניין על ידי נציג של צד שלישי ולמיטב הבנתו ככל והיה במקום חומר שמנוני הוא קשור בעבודות שבוצעו במעלית. הוא הוסיף, כי התובעת החליקה בסמיכות זמנים לעבודתו של הטכנאי. לתצהירו צורף דו"ח טיפול במעלית ממנו עולה כי נעשה טיפול מונע +שימון פסים במעלית במקום ביום 6.3.05 אולם בדו"ח לא צויינה שעה. מר איתיאל העיד בבית המשפט כי הוא נקרא למקום התאונה כמה דקות לאחר הנפילה. לגרסתו, עובדים אחרים עזרו לתובעת לשבת על כסא וכשהוא הגיע הוא שאל מה קרה ונמסר לו שהתובעת החליקה סמוך לדלת הכניסה לאגף. מר איתיאל העיד כי במקום יש 100 עובדים וחוץ מזה באים מבקרים. מר איתיאל השיב בתשובה לשאלה כי לא ראה במקום הנפילה שום דבר חריג על הרצפה ואישר כי הוא בדק ולא היה דבר. מר איתיאל הוסיף כי כיון שבא כמה דקות לאחר האירוע ייתכן שבעת האירוע היה משהו על הרצפה, אולם לא ידוע לו על מישהו שניקה ולפי תשובתו ייתכן והיו אומרים לו אם מישהו ניקה במקום. מר איתיאל לא נתן הוראה לנקות במקום הנפילה לאחר הנפילה מאחר ולא זכר שהיה צורך בכך. הוא אישר שאם יש צורך, אז הוא מורה לנקות מפגע שקיים. לפי עדותו הוא לא ראה במקום כלים או שלולית שמן שהייתה קשורה לטכנאי מעליות אבל הריח ריח של ספריי בתוך המעלית. הוא גם לא יכל לאשר את שעת הטיפול שנעשתה על ידי הטכנאי. נוכח מכלול העדויות, אני סבור שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכיח שהיה במקום הנפילה מפגע כלשהו, כלומר חומר שמנוני או כל חומר אחר שגרם להחלקה ולנפילה שלה. אין מחלוקת כי התובעת נפלה ונמצאה מוטלת על הרצפה בסמוך לכניסה לאגף הרווחה וליד המעלית. המחלוקת העיקרית בסוגיית החבות היא לגבי נסיבות התאונה וסיבת הנפילה. התובעת העידה כי החליקה על חומר שמנוני. בבית המשפט העידו שני עדים, האחת מטעם התובעת והשני מטעם הנתבעת, לגבי מקום התאונה מיד לאחר הנפילה. העדה מטעם התובעת טענה שלא הבחינה בדבר על הרצפה מאחר ולא הסתכלה על הרצפה. העד מטעם הנתבעת העיד באופן ברור שבדק את הרצפה במקום הנפילה ולא הבחין בדבר על הרצפה וככל שהיה צורך לנקות מפגע כזה או אחר היה מורה לעשות כן. הוא לא הורה זאת מאחר ולא היה צורך בכך. למעשה, שני העדים שהיו במקום התאונה מיד לאחר התרחשותה לא הבחינו בכל מפגע. התובעת יכלה לזמן למתן עדות לפחות עובד אחד נוסף שהיה במקום התאונה מיד לאחריה ולא עשתה כן ומצב דברים זה נזקף לחובתה ומחליש את עדותה. נוכח כך שעדותה של התובעת לגבי המפגע שגרם לנפילתה היא בגדר עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי, שמכלול הראיות בתיק אינו מחזק או תומך בעדותה לגבי המפגע שגרם לנפילתה ובמיוחד כאשר העד מטעם הנתבעת בדק את מקום הנפילה בסמוך לאחר הנפילה ולא איתר כל מפגע או חומר כזה או אחר, התובעת לא עמדה בנטל השכנוע כי היה מפגע כלשהו במקום. ניסיון החיים מלמד, כי כאשר מתרחשת תאונה כבענייננו סביר להניח שהגורמים השונים המגיעים למקום, במיוחד כאשר מדובר בעובדים ובמנהל האחראי, מבררים את הגורם לתאונה וככל שהגורם הנ"ל מאותר, נראה לעין או גלוי, הם מנקים או מסירים אותו. איני מקבל את השערתו של מר איתיאל כי אולי מישהו ניקה את החומר באותן מספר דקות עד שהוא הגיע למקום. מדובר בהשערה בלבד ולא הוגשה כל ראיה לתמוך בה. מעדותה של גב' סאלם, העדה מטעם התובעת, עולה שהיא נכחה במקום התאונה סמוך מאוד לאחר התרחשותה והיא לא העידה דבר לגבי פעולת ניקיון שנעשתה במקום. ככל שהייתה נעשית פעולת ניקיון מעין זו סביר להניח שהעדה הייתה מבחינה בכך במיוחד נוכח מקום התאונה שהוא קטן ומתוחם (ראה ת/1) וכן שהיו מיידעים על כך את המנהל האחראי מר איתיאל שהוזעק למקום עקב התאונה. כמו כן, מר איתיאל אישר שלא ראה במקום הנפילה את איש התחזוקה מנקה. יתירה מזו, במקום חולפים מידי יום עשרות אנשים לפחות וסביר להניח שחלק מהעובדים גם חולפים במקום מספר פעמים ביום (בדרכם לשירותים או לפינת עישון וכיו"ב) ולא הוגשה כל ראיה שמי מהם הבחין או החליק על אותו חומר שמנוני שלפי טענת התובעת היה בסמוך לכניסה לאגף וכן בסמוך לדלת היציאה מהמעלית (ת/1), מקום מעבר שמטבע הדברים אנשים רבים, מבקרים ועובדים כמו התובעת עוברים בו. התובעת זכרה באופן כללי נוכחות טכנאי המעליות במסדרון באותו יום אולם לא זכרה דבר ספציפי לגבי נוכחותו במועד התאונה או לפני כן ולמעט העובדה שהיה טכנאי מעליות שטיפל במעלית באותו יום גם התובעת לא טענה שמקור החומר השמנוני שלגביו אין כל ראיה למעט עדותה קשור לטכנאי המעליות. יצוין גם שהתובעת לא ציינה שהחליקה על חומר שמנוני או חומר/מפגע אחר כלשהו בפנייתה למוסד לביטוח לאומי בסמוך לאחר האירוע. לא כל התחלקות או נפילה או מעידה בדרך מקימה אחריות והתובעת לא הוכיחה קיומו של מפגע במקום הנפילה. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והעדויות אני סבור שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכיח שהיה מפגע כלשהו במקום התאונה ולפיכך לא הוכיחה שהנתבעת 1 התרשלה ודין תביעתה להידחות. נוכח דחיית התביעה מתייתר הדיון בסוגיית הנזק. לסיום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ וכן הוצאות משפט בפועל לרבות הסכומים שעל הנתבעות לשלם לצד שלישי בגין דחיית התביעה נגדו. נוכח דחיית התביעה עיקרית, ההודעה לצד שלישי נדחית והנתבעות ישלמו לצד שלישי שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ וכן הוצאות משפט. הודעה לצד שלישימעלית