האם חובה לעשות ביטוח חיים למשכנתא ?

האם חובה לעשות ביטוח חיים למשכנתא ?
עיקר העובדות בתמצית
1. התובעת מספר 1 (להלן: "חברת לבנדה") היא הבעלים של נכס מקרקעין הידוע כגוש 6977 חלקה 97 בתל אביב . הנכס מצוי ברחוב לבנדה 38 בתל אביב.
בבעלות חברת לבנדה נכס מקרקעין נוסף הידוע כגוש 6977 חלקה 95, המצוי ברחוב לבנדה 40 בתל אביב . (להלן: "הנכס הנוסף").
התובעת מספר 2 היא אלמנת המנוח מר יהודה כהן ז"ל שהלך לבית עולמו בחודש דצמבר 2008. המנוח היה מנהל חברת לבנדה, מורשה החתימה היחיד בה, ובעל כל מניותיה.
הנכס שועבד ביום 23.5.2003 לבנק בשטר משכנתה ללא הגבלה בסכום, להבטחת חוב חברת לבנדה לבנק. המשכנא חלה גם על דמי השכירות הנצמחים מהשכרת הנכס לחברת מגדלי נתן 2000 (1999) בע"מ (להלן: "חברת מגדלי נתן"). חברת מגדלי נתן מפעילה בנכס בית אבות. על פי הנטען בעל המניות בחברת מגדלי נתן הוא בנם של המנוח והתובעת מספר 2. לפי הנטען על ידי הבנק דמי השכירות בגין הנכס לא משולמים ומכל מקום לא מועברים לבנק לכיסוי החוב.
למימוש המשכנתה על הנכס שברחוב לבנדה 38 פתח הבנק עוד בשנת 2006 תיק הוצאה לפועל שמספרו 26-07886-06-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
הליכי הכינוס בתיק ההוצאה לפועל התנהלו במשך מספר שנים. כונס הנכסים מטעם הבנק עו"ד ערן רייף מונה עוד בחודש יוני שנת 2008. במסגרת הליכי ההוצל"פ הגישו התובעות בקשות והעלו טענות רבות ובכללן, שתי בקשות בטענת פרעתי, ערעור, ובקשות רבות נוספות בין היתר בעניין שומת הנכס ובקשות לביטול הליכי מכירת הנכס.
בהחלטת כבוד הרשם אלמוג מיום 20.1.2012 אושר הסכם מכר הנכס שברחוב לבנדה 38 וטענות התובעות וחברת מגדלי נתן נדחו. (ראה נספח ב' לבקשה)
כנגד התובעות ניתן ביום 30.5.2010 פסק דין בתא"ק (ת"א) 19896-10-09 לטובת הבנק, זאת בגין אי תשלום יתרת חוב חברת לבנדה לבנק. התובעת מספר 2 דכאן נתבעה כיורשת המנוח עד גבול נכסיה בעיזבונו. ערעור שהוגש בתיק ע"א (ת"א) 15281-07-10 על פסק הדין הסתיים בפשרה לפיה פסק הדין כנגד חברת לבדנה יעמוד בעינו ולתובעת מספר 2 דכאן ניתנה רשות להתגונן. הבנק הבהיר כי תביעתו כנגד התובעת מספר 2 דכאן הן בגבולות זכייתה בעזבון המנוח שערב להלוואה. פסק הדין חלוט.
לביצוע פסק הדין נפתח על ידי הבנק תיק ההוצאה לפועל 26-09383-10-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ הנוסף). במסגרת תיק ההוצל"פ הנוסף מונה כונס נכסים על הנכס הנוסף שברחוב לבנדה 40.
ביום 25.5.2011 הוגשה תביעת התובעות כנגד הנתבע (להלן : "הבנק") למתן סעדים הצהרתיים וצווי מניעה שעיקרם הצהרה לפיה יש לראות במשכנתה שנרשמה על הנכס כבטלה. בנוסף התבקש צו האוסר על נקיטת הליכים למימוש המשכנתה במסגרת תיק ההוצאה לפועל; זאת על ידי הבנק או על ידי כונס הנכסים.

טענות התובעות
2. התובעות טוענות בתביעתן כי ההסכם שנכרת בין הבנק, התובעות, והמנוח ביום 24.1.2007 לפירעון חוב חברת לבנדה אשר פרעונו הובטח במשכנתה על הנכס שברחוב לבנדה 38 הופר ברגל גסה על ידי הבנק. (להלן: "ההסכם").
התובעות טוענות כי על פי על פי הקבוע בסעיף 3.6 להסכם היה על הבנק לפעול לסגירת תיק ההוצל"פ בו פתח למימוש הנכס.
בבקשה שלפני טענו המבקשות כי מקרב מחדליו החמורים של הבנק הפרה זו היא החמורה ביותר. (ראה האמור בסעיף 8 לתצהיר התובעת מספר 2)
התובעות טוענות כי בעת החתמת המנוח על מסמכי שיעבוד הנכס שברחוב לבנדה 38 היה על הבנק לערוך עבור המנוח ביטוח חיים. לו היה נערך ביטוח חיים למנוח, היה מקור כספי לפירעון ההלוואה, והצורך במימוש הנכס היה מתייתר לפי הנטען.
התובעות טוענות כי הבנק הפר את חובת הזהירות וחובות האמון כלפי התובעת מספר 2 והתעלם במפגיע מזכויותיה על פי הסכם יחסי ממון שנכרת בינה ובין המנוח ביום 20.3.2002 וקיבל תוקף של פסק דין. מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 014560/02 מיום 8.2.12 (מוצג מב/1) עולה כי בטרם אושר הסכם הממון במעמד התובעת מספר 2 והמנוח, הוצהר על ידי ב"כ התובעת מספר 2 במענה לשאלת בית המשפט כי אינו סבור שיש לקבוע באישור ההסכם הוראה כלשהי המתייחסת לצדדי ג', וכי אין כל חובות לצדדים. בנוסף הוצהר על ידו כי אם תתעורר טענה כלשהי של צד ג' בעתיד כל צד יטען טענותיו.

בקשות התובעות למתן סעד זמני במעמד צד אחד
3. ביום 25.5.2011 הגישו התובעות במסגרת ההליכים בתיק העיקרי בקשה שכותרתה "בקשה בהולה ביותר למתן צו מניעה זמני ולהקפאת הליכי מימוש משכנתא – במעמד צד אחד."
(להלן: "הבקשה הראשונה"). בבקשה הראשונה עתרו התובעות למתן צו מניעה זמני המורה לבנק ולכונס הנכסים להימנע מלהמשיך בהליכי מכר הנכס ומלהמשיך במימוש זכויות המשכתנה על הנכס נשוא תיק ההוצל"פ. בבקשה נטען כי "בימים אלה" עתיד כב' רשם ההוצאה לפועל אלמוג להכריע בבקשת המכר שהגיש כונס הנכסים, ואם לא יינתן הצו המבקש תתרוקן התביעה שהוגשה בתיק העיקרי מכל תוכן.
בהחלטת כב' השופט יעקב שינמן מיום 25.5.2011 נקבע כי לא ברור מדוע המבקשים לא הגישו בקשה זו במסגרת פסק הדין שיתן בטענת פרעתי על כל האמור בו ו/או במסגרת בר"ע שהגישו ביום 4.5.11 לבית משפט השלום בתל אביב.
נקבע בנוסף בהחלטה כי ככל שהמבקשים יעמדו על בקשתם כאן עליהם להודיע על כך ויקבע מועד לדיון במעמד הצדדים. נקבע בהחלטה כי אין מקום למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.
בהחלטת כבוד הרשם אלמוג מיום 20.1.2012 אושר הסכם מכר הנכס שברחוב לבנדה 38 לאחר שטענות התובעות וחברת מגדלי נתן נדחו. (ראה נספח ב' לבקשה). נקבע בהחלטת כב' הרשם אלמוג כי האכסניה המתאימה לבירור טענות התובעות לפניו היא בית משפט זה בו הוגשה התביעה העיקרית. כב' הרשם אלמוג קבע כי אין מקום לעיכוב ההליכים עד לבירור התביעה כפי שביקשה התובעת . זאת משהחייבת לא חידשה בקשתה לסעד הזמני בהמשך להחלטת כב' השופט שינמן, ובנוסף באשר הבקשה לוקה בשיהוי של מספר שנים. כב' הרשם קבע כי עילת התביעה נולדה בחדוש ינואר 2007- לפני 5 שנים. נקבע בנוסף בחלטת כב' הרשם אלמוג כי התובעת הייתה מיוצגת, הגישה בקשות מרובות ואין כל הסבר להתנהלותה. גם ביתר טענות התובעת לא מצא כב' הרשם ממש.
ביום 25.1.2012 בחלוף 8 חודשים ממועד הגשת הבקשה הבהולה ביותר הראשונה הגישה התובעת את הבקשה שלפני שכותרתה: "בקשה בהולה ביותר למתן צו מניעה זמני ולהקפאת הליכי מימוש המשכנתא – במעמד צד אחד. (להלן: "הבקשה השניה").
בבקשה השנייה נטען כי בהחלטת כב' הרשם מיום 20.1.2012 נקבע כי ההליך צריך להתנהל בבית משפט זה וכי הליכי המכר נשוא תיק ההוצל"פ ימשכו, ומכאן הדחיפות בהגשת הבקשה.
בניגוד לבקשה הראשונה שהתייחסה אך לתיק ההוצל"פ 26-07886-06-5 ולנכס שברחוב לבנדה 38, התבקש בית המשפט ליתן צו במעמד צד אחד גם ביחס לנכס הנוסף שברחוב לבנדה 40 ולתיק ההוצל"פ הנוסף 26-09383-10-0 ובעניין זה צויין בבקשה אך זאת:
"בית המשפט הנכבד מתבקש להוציא מלפניו, על פי מעמד צד אחד, צו מניעה זמני לפיו יצטוו המשיבים להימנע מלהמשיך, עד החלטה אחרת או עד להחלטה בתובענה העיקרית, בהליכי המכר, ההוצאה לפועל וכינוס הנכסים למימוש איזו שהיא זכות מזכויות המשכנתא הרובצת בבית האבות הידוע כגוש 6977 חלקה 97 ו 95 (להלן: "בית האבות ברחוב לבנדה 38,40 ")- נשוא ההליכים בשני תיקי ההוצאה לפועל הרצליה שמספרם תיק הוצל"פ 2607886065 ו 26-09383-10-0 (להלן: "תיקי ההוצאה לפועל")." (ההדגשה במקור ה.ע)
ביחס לצורך הדחוף במתן הסעד וזאת במעמד צד אחד צויין בבקשה כי בימים אלה פועלים המשיבים למכירת בית האבות ברחוב לבנדה 38 ו 40 נשוא ההליכים בשני תיקי הווצל"פ וכי ההכרעה בבקשה לאישור מכר בית האבות עלולה להתקבל "בכל רגע נתון" ובכך יהפוך הדיון בתביעה ללא רלבנטי. תצהיר התובעת מספר 2 שצורף כתמיכה בבקשה מפורט יותר, אך גם ממנו לא עולה הפרדה של ממש בין שני הנכסים, שני תיקי ההוצל"פ שההתייחסות אליהם בבקשה השנייה היא כאל בית האבות העומד בפני מכירה "בכל רגע נתון".
ביום 25.1.2012 ניתן על ידי צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים להמשיך בהליכי מכר ומימוש זכויות משכנתא במסגרת הוצאה לפועל וכינוס נכסים לגבי בית האבות הידוע כגוש 6977 חלקה 97 ו 95 ברחוב לבנדה 38,40 בתל אביב, וזאת למניעת מעשה עשוי.

טענות הבנק
4. הבנק טוען כי אין ראיות לכאורה ולו אף בדוחק לקיומה של עילת תביעה לנטען על ידי התובעות בתביעתן.

לטענת הבנק תביעת התובעת ב"טענת הביטוח" שהיא כשלעצמה שגויה, התיישנה בחלוף 7 שנים מהמועד בו היה על הבנק לערוך ביטוח חיים למנוח לפי הנטען וממועד מתן ההבטחה הנטענת למנוח, זאת בשנת 2002. התביעה בעילה זו התיישנה עוד בשנת 2009. הטענה נטענה לראשונה רק בשנת 2011 בתביעה נשוא התיק העיקרי.
הבנק טוען כי אין כל חובה לערוך ביטוח חיים לבעל שליטה בחברה המשעבדת נכס ממסחרי להבטחת אשראי. המשכנתא מבוססת על המחאת דמי השכירות לבנק ולא על כושרו של הלווה להשתכר כבמישכון דירת מגורים.
התובעות, על פי הנטען, לא העלו את "טענת הביטוח" בכל השנים הארוכות בהם מתנהלים הליכי ההוצאה לפועל וזאת בעוד שכבר בשנת 2009 ידעה התובעת מספר 2 על היעדר ביטוח חיים למנוח. נטען בנוסף כי המנוח נפטר בחודש דצמבר שנת 2008, למעלה משנה וחצי לאחר חתימת הסכם בו הודה בחובו לבנק וויתר על טענותיו כנגד הבנק, ובכלל זה "טענת הביטוח". הבנק טעון כי המנוח נפטר לאחר מינוי כונס הנכסים. נטען על ידי הבנק כי חברת לבנדה עצמה שיעבדה את הנכס על ידי מנהלה ומורשה החתימה מטעמה. המדובר בשיעבוד נכס מסחרי לצורך הזרמת כספים לחברה שאין בינה לבין הסכם יחסי הממון בין הצדדים דבר. הבנק טוען כי הסכם זה אינו תקף כלפי צדדי ג' ובעניין זה הפנה גם להצהרות השגויות לטענתו שהוצהרו על ידי ב"כ התובעת מספר 2.
ביחס ל"טענת ההסכם" שלפיה היה על הבנק לסגור את תיק ההוצל"פ למימוש הנכס לפי ההסכם מיום 24.1.2007 טוען הבנק כי התובעות מושתקות מלהעלותה, משהטענה נטענת לראשונה לאחר חלוף שנים רבות של הליכים מתמשכים בין הצדדים, ומשהטענה נטענת בחוסר תום לב וללא כל בסיס שבדין. זאת ביתר שאת על פי הנטען על רקע ההפרות היסודיות והמתמשכות של ההסכם על ידי התובעות והמנוח עצמם, ומשאפילו היה נסגר תיק ההוצאה לפועל, היה נפתח תיק חדש כעבור מספר ימים.
ביחס לנכס הנוסף שברחוב לבנדה 40 נטען כי יש מעשה בית דין על יסוד פסק דין חלוט כנגד חברת לבנדה שאינו מאפשר ואינו מצדיק כל עיכוב במימושו.
הבנק טוען כי הבקשה לוקה במגמתיות, בהסתרת עובדות מהותיות והיא נגועה בחוסר תום לב, וכי הוגשה בשיהוי משווע. נטען על ידי הבנק כי לאחר שהמכר אושר, יש כבר מעשה עשוי. עילת התביעה על פי הנטען אף היא מסופקת. נטען בנוסף על ידי הבנק כי ממילא ניתן יהיה לפצות את המבקשות בכסף, אם תתברר בסופו של יום תביעתם כמוצדקת.
מבלי לקבוע מסמרות לגוף התובענה ולצורך ההכרעה בבקשה שלפני, סבורתני כי יש ממש בעיקרן של טענות אלה. אפרט:

דיון
5. בבקשה לא הובהר כי כנגד חברת לבנדה ניתן פסק דין שהפך חלוט, וכי מכוחו נפתח תיק ההוצל"פ הנוסף שעניינו הנכס הנוסף שברחוב לבנדה 40. ההתייחסות בבקשה אל הנכס הנוסף כללית בלבד.
מצופה היה כי המבקשות יפרטו בבקשה פרטים אודות פסקי הדין הרלבנטיים לתיק ההוצל"פ הנוסף ולנכס שברחוב לבנדה 40, וכי תודגש בבקשה העובדה כי תיק ההוצל"פ הנוסף אינו כלל למימוש משכנתה. בניגוד לכך מהבקשה עולה כי מבוקש בה לעכב הליכים למימוש משכנתא.
בבקשה צוין כי מבוקש לעכב את הליכי ההוצל"פ ביחס "לבית האבות ברח' לבנדה 38,40". ההתייחסות בבקשה היא אל שני הנכסים כמיכלול אחד.
להבנתי היה על המבקשות לספק פרטים מלאים ונפרדים ביחס לכל אחד מהנכסים, לכל אחד מתיקי ההוצל"פ, עילתו ההליכים שהתקיימו בגדרו. סבורתני כי מן הראוי היה להדגיש ולהבליט את השוני בין המצב הרישומי והמשפטי בעניינם של כל אחד מהנכסים.
בבקשה לא צויין בהבלטה מספקת כי הליכי אישור המכר היו תלויים ועומדים קרוב לשנה לפני מועד הגשת הבקשה וכי בהחלטת כב' הרשם אלמוג כבר אושר המכר.
נטען בבקשה אך כי "בית האבות עומד בימים אלה ממש בפני אישור מכירתו לצד שלישי". הרושם המתקבל הוא כי המכר טרם אושר.
גם ביחס לשוכרת הנכס ולדמי השכירות אין הבקשה בהירה די הצורך. בתצהיר התובעת מספר 2 התומך בבקשה צויין בעניין זה כי חברת לבנדה היא "הבעלים של הזכויות בנכס המהווה בית אבות". (סעיף 1 לתצהיר) ראוי היה להסביר כי הנכס נשוא הליכי הכינוס והמכר הוא נכס המקרקעין, אשר אף פירותיו היינו דמי השכירות הומחו לבנק. בהקשר זה יצויין כי אין חולק על כי דמי השכירות החודשיים בגין השכרת הנכס לחברת מגדלי נתן הם בסך 40,000 ₪ ולא 17,500 ₪ כנטען בסעיף 40 לתצהיר. התובעת מספר 2 ציינה כי נפלה בעניין זה טעות סופר.
בעניין הפרטים שיש לכלול בבקשה למתן סעד זמני נפסק :
"מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט."
ראה: רע"א שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ פ"ד מז (5) 165.
סבורתני כי המבקשות לא עמדו בקיום חובה בסיסית זו.

6. בנוסף, לוקה הבקשה בשיהוי.
בהחלטת כב' השופט שינמן מיום 25.5.2011 נקבע כי ככל שהמבקשים יעמדו על בקשתם כאן עליהם להודיע על כך ויקבע מועד לדיון במעמד הצדדים. נקבע בהחלטה כי אין מקום למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.
התובעות לא ביקשו לקבוע דיון במעמד הצדדים. תחת זאת, הגישו המבקשות בקשה נוספת למתן סעד זמני במעמד צד אחד לקונית מקודמתה מבחינת פירוט העובדות, אך נרחבת ממנה מבחינת היקף תחולת צו המניעה המבוקש. זאת עשו ביום ביום 25.1.2012, בחלוף שמונה חודשים ממועד מתן החלטת כב' השופט שינמן.
יצויין בנוסף בעניין זה כי ביום 19.7.2011 נדחה הערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה הראשונה בטענת פרעתי, וממועד זה כלל לא עמד בתוקף צו לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה. גם טענות התובעות כמפורט בכתב התביעה אשר לצורך הבטחתה התבקש הסעד הזמני היו ידועות לתובעות במשך שנים ארוכות והן לא עשו דבר להעלאתן, זאת הגם שבין הצדדים התנהלו הליכים למכביר בלשכת ההוצאה לפועל ובבית המשפט.
בעניין זה נפסק כי "מי שמגיש תביעה ועמה בקשה לסעד זמני בשיהוי, חייב להביא בחשבון כי בשל כך בלבד, בדרך כלל תידחה הבקשה לסעד זמני."
ראה: ע"א אקסלרוד נ' בנק המזרחי (טרם פורסם. 2011)
בנסיבות העניין שלפני מהשתהות התובעות ניתן להסיק את המסקנה לפיה התובעות השלימו עם המצב הקיים, לכל הפחות ככל שמדובר בטענות נשוא כתב התביעה.
זאת ועוד, משבעת הזו אושר כבר המכר, נוצרה מציאות חדשה ובה מעורבות גם זכויות צדדים נוספים. מצב דברים זה אף הוא מצדיק את דחיית הבקשה. זאת בנוסף לצפייתו הסבירה של הבנק כי להליכי ההוצאה לפועל המתמשכים יהיה סוף וכי לא יועלו על ידי התובעות טענות נוספות חדשות לבקרים, לאחר דחיית טענותיהם הקודמות של התובעות בהליכים השונים. איני סבורה כי יש לשנות המצב הקיים ולמנוע הגשמתו בפועל, על יסוד טענותיהם המושהות של התובעות והתנהלותן כמפורט לעיל.
ראה : רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ ואח' נ' רו"ח גבי טרבלסי, הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ ואח' פ"ד נז 05) 481. (2003).
ביחס לנכס הנוסף נשוא תיק ההוצל"פ הנוסף לא הוסבר כלל בבקשה כיצד ניתן לעכב הליכי ההוצל"פ לאכיפתו באין ערעור תלוי ועומד על פסק הדין.

7. בנוסף סבורתני כי אין לקבל הבקשה גם על יסוד שיקולים הנגועים למאזן הנוחות, ומשניתן לפצות התובעות בכסף, אם בסופו של יום יתברר כי תביעתן מוצדקת.
הנכס נשוא התובענה והנכסים נשוא הבקשה השנייה הם נכסים מסחריים ומניבים שלגביהם אין מקום לקבלת טענתה שלפיה מימושם מכביד.
ראה : ע"א 4644/91 בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם. 1991) שם נקבע:
"הלא בידי כל זוכה לפי פסק דין לרדת לנכסי החייב ולגבות מהם את חובו; ואין הדעת נותנת, שמזוכה בעל בטוחה יימנע מלעשות כן דווקא ביחס לנכס שהחייב העמיד לו כבטוחה. וגם במקרה בו שיעבד החייב נכס עסקי איננו יוצא מכלל זה, שכן, משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה, שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה."
החוב לבנק מאידך גיסא הולך וגדל והעיכוב במימושו מעלה חשש כי גם בעת מימוש הנכס, אם ידחה, לא יפרע מלוא החוב לבנק.

לאור כל האמור לעיל צו המניעה הזמני שניתן במעמד התובעות בלבד בהחלטתי מיום 25.1.2012 מבוטל.
התובעות ישאו בהוצאות הבנק ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.




ניתן היום, י"ז אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עיקול ביטוח חיים

  2. ביטוח חיים סרטן

  3. משכנתא בלי ביטוח חיים

  4. מצג שווא בביטוח חיים

  5. משכנתא בלי ביטוח חיים

  6. הסתרת מחלות בביטוח חיים

  7. הסתרת מידע בהצהרת בריאות

  8. ביטוח חיים סרטן הכבד

  9. החזר תשלום על ביטוח חיים

  10. ביטוח חיים - ניתוח מעקפים

  11. ביטוח חיים בחברת ביטוח זרה

  12. עורך דין שמבין בביטוח חיים

  13. ביטוח חיים למשרתים במילואים

  14. ביטוח חיים משכנתא - התאבדות

  15. שלילת רישיון סוכן ביטוח חיים

  16. רשלנות בנק - אי עריכת ביטוח חיים

  17. גמירת דעת להתקשר בחוזה ביטוח חיים

  18. תביעה למתן תוקף לפוליסת ביטוח חיים

  19. סכסוך בין מוטבים בפוליסת ביטוח חיים

  20. האם חובה לעשות ביטוח חיים למשכנתא ?

  21. אי ידיעה על קיומה של פוליסת ביטוח חיים

  22. זכויות שוות לבני זוג בקופת גמל וביטוח חיים

  23. תקנות הפיקוח על עסקי-ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ''ג-1993

  24. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי הצמדה בחוזה לביטוח חיים), התשמ''ב-1982

  25. תקנות מס הכנסה (הארכת תקופת התשלום לקופת גמל ולביטוח חיים) (הוראת שעה), התשס''ט-2009

  26. תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דרכי הפרדת חשבונות ונכסים של מבטח ביטוח חיים), התשמ''ד-1984

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון